טור של עמיר רפפורט: צה"ל מאיץ את ההסלמה בצפון במכוון ומחפש משמעות ל"ניצחון" בעזה
בתוכניות של צה"ל היה כשל בסיסי לגבי "תפיסת הניצחון", שהיה אמור להיות מהיר. כעת, מנסה ישראל להאיץ את תמונת הסיום (הזמנית) של המלחמה, לפחות מול חיזבאללה, עם עין להאג צופיה. וגם: מה באמת קורה בחאן יונס
עמיר רפפורט
| 11/01/2024
ההתרחשויות המשמעותיות ביותר השבוע היו בזירת הצפון. שם רצף החיסולים והתקיפות המיוחסים לישראל העלו, מנגד, את רף התגובה של חיזבאללה.
ואלה התקיפות המשמעותיות ביותר שמיוחסות לישראל השבוע בלבנון: חיסול של עלי חסיין ברייג', מפקד מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים של חיזבאללה בכפרו חירבת סלים, יממה אחת בלבד לאחר חיסולו של מפקד כוח רדוואן, וויסאם אל טוויל.
זה קרה שבוע בלבד אחרי החיסול של סלאח אל ע'ארורי בלב הדאחיה בביירות, שמיוחס לישראל גם כן, ואחרי החיסול של בכיר כוח קודס האיראני רזא מוסאווי, על אדמת סוריה.
מנגד, חיזבאללה שיגר בשבת מתקפת טילים עוצמתית לעבר יחידת הבקרה האווירית במירון ומתקפת כטב"מים על בסיס מפקדת פיקוד הצפון ליד צפת ביום שלישי. מרבית הכלים יורטו.
מל"ט אחד התפוצץ במגרש החניה של הפיקוד מבלי שגרם לנזק או לנפגעים. ייתכן שחיזבאללה עדיין לא אמר את המילה האחרונה בתוכניות הנקמה שלו.
בכל מקרה, זירוז ההסלמה לא בהכרח מנוגד לאינטרס הישראלי. להפך. על מנת להבין מדוע, אפשר לחזור עד ל-8 באוקטובר, אז הצטרף נסראללה למערכה ופתח לישראל חזית צפונית.
לרתק כוחות צה"ל לצפון
המטרה המוצהרת שלו הייתה לרתק כוחות משמעותיים של צה"ל לצפון, ובכך לתרום את חלקו ל"אחים" מהחמאס, אך לא בהכרח יותר מזה.
התוכנית צלחה, עם "בונוס" מבחינת חיזבאללה: הישג תודעתי אסטרטגי המבוסס על כך שעשרות אלפי ישראלים מעשרות ישובים לאורך גבול הצפון, מפונים כבר למעלה משלושה חודשים מבתיהם.
בכך, נוצרה "רצעת ביטחון" בשטחנו במקום בתוך שטח לבנון. זהו פינוי ישובים ראשון בצפון מאז ימי ראשית הציונות.
בדיעבד, יש במערכת הביטחון רבים הסבורים כי הפינוי, כולל אפילו של העיר קריית שמונה, היה נחפז ושגוי. ייתכן, כי דווקא הוא זה שנתן לחיזבאללה את הלגיטימציה לשגר טילי נ"ט ורקטות לעבר בתי אזרחים, דבר שלא היה קורה אילו הם היו מאוכלסים.
באותו זמן, ההכרזות של הדרג המדיני, לפיהן תושבי הצפון לא ישובו לבתיהם מבלי שכוחות רדוואן של חיזבאללה ינועו צפונה אל מעבר לקו נהר הליטאני, העלו את ישראל על עץ גבוה: קשה לראות את זה קורה רק בזכות המגעים הבינלאומיים, שנמשכו גם השבוע בהובלת המתווך האמריקאי עמוס הוכשטיין ודיפלומטים צרפתיים (מאחורי הקלעים).
מבחינת חיזבאללה, ההתשה מול ישראל - "מתחת לרף המלחמה המלאה" - אמורה להימשך כל עוד נמשכת המלחמה מול החמאס, אבל כיוון שהלחימה בעזה צפויה להימשך עוד זמן רב, בעצימות עולה ויורדת, ישראל, מצידה, חייבת לנתק את הקשר הזה כדי לאפשר את החזרת תושבי גבול הצפון לבתיהם. אך איך עושים את זה?
כאן המקום לציין כמה הנחת יסוד לגבי החזית הצפונית: החיזבאללה אינו החמאס, לטוב ולרע. לרע, יכולותיו הצבאיות גדולות פי כמה, וגם תוואי השטח ללחימה בלבנון, אם תידרש, הוא מאתגר הרבה יותר (למעט סוגיית המנהרות, שם האתגר הצבאי בעזה הוא חסר תקדים בקנה מידה עולמי).
מאידך, החיזבאללה אינו מתכוון להילחם עד טיפת הדם האחרונה של אנשיו, בשביל יחיא סינוואר. ולהבדיל מהחמאס, שהצליח בחוצפתו, ובמידה רבה בשל תמימותה של ארצות הברית, לגלגל את האחריות על אספקת המזון והתנאים הבסיסיים של האוכלוסייה בעזה אל פתחנו, עד כדי כך שאנחנו עומדים למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג ולא ארגון הטרור הפנאטי, לחיזבאללה יש אחריות מדינתית.
אין לו שום לגיטימציה פנימית לפתוח במלחמה כוללת מול ישראל. ראשי העדות האחרות במדינה כבר הבהירו זאת באופן נחרץ.
לפתוח במלחמה מול ישראל?
יש עוד סיבות לכך שזהו עיתוי מאוד לא נוח לחיזבאללה לפתוח במלחמה מול ישראל. אחת מהן היא, שהחמאס לקח לחיזבאללה את יתרון ההפתעה המשמעותי.
צה"ל לא ייתפס שוב באוזלת יד מוחלטת, כמו בבוקר שמחת תורה בדרום. איראן גם לא תרצה שחיזבאללה יתגלגל למלחמה מלאה מולנו, לפני שהיא מצידה תכריז על כך שיש בידיה פצצת אטום ראשונה (למרבה הדאגה, איראן מגבירה בימים אלה את העשרת האורניום שלה בדך לפצצה, אבל נראה כי ייקח לה לפחות עוד כשנתיים כדי להיות גרעינית באופן רשמי, אם תחליט על כך).
גם לישראל העיתוי הנוכחי למלחמה כוללת מול חיזבאללה מאוד בעייתי. גם לנו אין כעת יתרון אפשרי של הפתעה (למשל, מהלך הפתיחה של מלחמת לבנון השנייה, "משקל סגולי", היה מבוסס על הפתעה.
זה אפשר להשמיד אז את כל מערך טילי הפאג'ר של חיזבאללה, בבת אחת, להבדיל מהקטיושות שנותרו בידיו). גם מזג האוויר החורפי מהווה בעיה לצה"ל, משום שהוא שוחק, גם אם אינו מבטל לגמרי את יתרוננו הטכנולוגי.
צה"ל, כמובן, גם זקוק לזמן כדי להתמקד בלחימה בעזה, למלא את מחסני התחמושת, ולאושש את כוחות המילואים (ואת המשק). אם אין ברירה, ייצא למלחמה מלאה מיידית מול חיזבאללה, אבל עדיף לישראל, שהמלחמה לא תתחיל לפני הקיץ הבא.
אך איך משיגים רגיעה בגבול הצפון ומחזירים את התושבים לבתיהם, לפחות עד אז?
כאן נכנסים לתמונה כמה "איתותים": ישראל, כנראה, משדרת בחיסולים שמיוחסים לה, מסר על כך שהיא מוכנה לשים את כל הקלפים על השלחן ולצאת, בכל זאת, למערכה מלאה.
במשחק הפוקר הדמיוני, עכשיו נסראללה הוא זה שצריך להחליט האם להגדיל את ההימור שלו או לסגת. זאת, כאשר הוא מבין את החדירות המודיעינית של ארגונו, וכשהוא יכול להיות בעצמו אחד היעד הבאים לחיסול (סוף סוף).
כדי לחדד כמה "איתותים" בפיקוד הצפון פועלת גם "יחידת השפעה". ייתכן שהיא מתואמת באחת מפעולותיה עם ראש מועצת הגליל העליון, גיורא זלץ, שהפתיע השבוע כאשר אמר שתושבי הצפון יסכימו לחזור לבתיהם אם החיזבאללה יורחק בפועל אל מעבר למרחק הירי הישיר של טילים נגד טנקים לעבר ישובים ישראלים (כשישה קילומטרים). הוא לא חזר על דרישת הנסיגה אל מעבר לליטאני כתנאי לחזרה.
בהפצצות התכופות, צה"ל פועל באופן מעשי להשמיד כל עמדה שקשורה לחיזבאללה במרחב ששת הקילומטרים המדוברים, והחיזבאללה באמת נע מהם צפונה.
ייתכן שהצה"ל יהפוך את התווך הזה ל"שטח השמדה" דה פקטו. האם זו המציאות החדשה שמעצב צה"ל בגבול הצפון? האם זה יספיק כדי להחזיר את התושבים לבתיהם? ימים, אולי לא רבים, יגידו.
דיס אינפורמציה לגבי החטופים
ובזמן שבחזית הצפונית לקחה ישראל לידיה את היוזמה, חייבים להכיר בכך שבכל הקשור ליעד המלחמה הקשור להחזרת החטופים ממקום שביים בעזה – היא רחוקה מפריצת דרך.
בנושא הזה, מומלץ לכולנו לקחת את הפרסומים בתקשורת בערבון יותר מאשר מוגבל. רוב הדיווחים שמגיעים בעניין מכלי תקשורת ברחבי העולם וגם מפי "גורמים מדיניים" בישראל הם בעיקרם דיס-אינפורמציה, חלק מן המלחמה התודעתית הכוללת בין ישראל לחמאס.
אז מה האמת בתחום הזה? שיש גישושים ראשוניים בלבד לקראת עסקת שבויים חדשה בין ישראל לחמאס, בתיווך קטאר או מצרים, אבל אין שום הצעה מעשית על הפרק, גם לא הצעה, שכביכול פורסמה, לפיה ישראל תפסיק את הלחימה בתמורה להגלייה של יחיא סינוואר וצמרת החמאס מרצועת עזה וחילופי אסירים בחטופים, במקביל. זוהי יותר משאלת לב של גורמים בישראל מאשר אפשרות מעשית.
ניסיון העבר מלמד כי החמאס מתכוון למה שהוא אומר לגבי חטופים שבידיו. כך, כבר זמן קצר אחרי שגלעד שליט נחטף ב-2006, נקב החמאס במחיר לשחרורו – 1000 אסירים שבידי ישראל. לישראל לקח 5 שנים להגיע למחיר הנקוב מלכתחילה, ולבסוף היא שחררה תמורת שליט 1057 אסירים, ובהם יחיא סינוואר עצמו.
כעת דורש החמאס את שחרור כל האסירים שבידי ישראל תמורת חטופינו לצד הפסקה מוחלטת של המלחמה.
המסר הזה אמין, ולכן יש בידי ישראל שתי אפשרויות עיקריות להחזרת החטופים: או כניעה למרבית דרישות החמאס, אם לא לכולן, כאשר המשמעות היא אי עמידה ביעדי המלחמה, שלא לומר תבוסה, או אפשרות להעמקת המצוד במנהרות בחאן יונס. שם היעד הוא להגיע פיסית ליחיא סינוואר ולמבוקשי הצמרת שאיתו – אחיו מוחמד, מרוואן עיסא ומוחמד דף.
התקווה היא שכאשר חייהם יהיו בסכנה של ממש, או אחרי שיחוסלו, ניתן יהיה להציל לפחות חלק מן החטופים. אגב, החיסול בביירות של סלאח אל ע'ארורי, ראש הזרוע הצבאית של החמאס ביהודה ושומרון בנוסף לתפקידו כסגן ראש הלשכה המדינית, נועד, ככל הנראה, להמחיש לסינוואר ולאנשיו את הסכנה שבחיסול, ולסייע גם בסוגייה של החזרת החטופים. ובינתיים, הסיכויים לחילוץ חטופים אינם גבוהים. זוהי תמונת המצב האמיתית והלא מעודדת בסוגייה הקשה.
קרב דרמטי בחאן יונס
את הלחימה העזה בחאן יונס מובילה מאז סיום ההפוגה אוגדה 98. אנחנו לקראת שיאו של אחד הקרבות שייכנס, ללא ספק, להיסטוריה הצבאית העולמית: לא פחות משבע חטיבות פועלות תחת האוגדה בפיקודו של תא"ל דן גולדפוס, בתוך אזור לחימה אורבני - שהחלק התת הקרקעי שלו עמוק הרבה יותר מאשר גובה המבנים מעל לפני הקרקע. גובהם של המבנים מתנשא על פי רוב ל2-3 קומות, לא יותר מכך. המנהרות הן בעומק עשרות מטרים.
הצצה למורכבות הבלתי נתפסת של התווך התת קרקעי הזה, יכולנו לראות אתמול כאשר צה"ל שיחרר צילומים מתוך מנהרה שבה התגלו כלובים, שבהם הוחזקו, ככל הנראה, כמה חטופים, לפני שצה"ל הגיע: המנהרה היא מפותלת לאינספור כיוונים וכוללת גם מספר עצום של מפלסים, ביניהם עוברים באמצעות סולמות. העומק המירבי של המנהרה הזאת הוא כ-20 מטרים. מעל למנהרה שוכן מרכז העיר של חאן יונס, השוקק חיים בימים שכשגרה.
לפי הסיכומים שנעשו בצבא, עד כה נהרסו באזור חאן יונס לבדה עשרות מנהרות ו"טופלו" כ-300 פירים. השמדה של פירים ומנהרות נעשית גם באזורי הלחימה המקבילים של מחנות הפליטים במרכז רצועת עזה, מצפון לחאן יונס, בהובלת אוגדה 36. שם גם ארע האסון הבלתי נתפס שבו נהרגו שישה לוחמים ונפצעו עשרות מפיצוץ של חומר נפץ שהיה מוכן להשמדת מנהרה, אך הופעל לפני הזמן בשל ירי טנק.
האסון, שבו נפצע גם הזמר עידן עמדי, ממחיש מצד אחד את הגבורה הבלתי נתפסת שבה פועלים לוחמי ההנדסה הקרבית בשלל משימותיהם, אך גם את העובדה שצה"ל סובל מתקלות בטיחות חמורות, שכוללות גם ירי שגוי חוזר ונשנה של כוחותינו על כוחותינו.
ככלל, חיל ההנדסה הקרבית הוא אחד הטובים מסוגו בעולם בחלק ה"קרבי" של משימתו, אך רמתו ההנדסית ירודה ביחס לחילות מקבילים.
בינתיים, במקביל, בלב הרצועה מבססת אוגדה 99 חציצה בין דרום הרצועה לצפונה על בסיס קו נחל עזה, בין האזור שמול קיבוץ בארי לים. בצפון הרצועה, דוללו הכוחות באופן משמעותי, וצה"ל כבר עבר ל"שלב ג'" המפורסם של המערכה, שמבוסס על פשיטות מתוך ישראל או מתוך "שטח ההפרדה" של אוגדה 99.
נקודת התורפה של תוכניות צה"ל ממשיכה להיות העובדה שהוא לא פעל עדיין קרקעית באזור רפיח, שם עדיין ייתכנו מנהרות תת קרקעיות להברחת אנשים ונשק בין שטח מצרים לשטח הפלשתיני. זאת, למרות שהמצרים מציפים את האזור במי ים רבים.
עד לתמונת הסיום של המערכה, ישראל תהיה חייבת למצוא דרך להבטיח סגירה הרמטית של תת הקרקע באזור רפיח, כדי שרצועת עזה תישאר מפורזת ביום שאחרי המלחמה. מצד שני, בזמן שמתנהל המשפט הבינלאומי בהאג, ידיה של ישראל כבולות במידה רבה. ברפיח מצטופפים מאות אלפי פליטים, שברחו קודם מהצפון, על כל על פי הנחיות צה"ל.
כל פעולה קרקעית שם תסכן חיי אלפים מהם. מעבר לכך, בטווח הארוך, עדיף לישראל לא לשלוט בציר פילדלפי שמפריד בין סיני לרצועת עזה, כדי שתוכל לטעון שאין לה שום אחריות בינלאומית על הנעשה ברצועת עזה, מבחינת החוק הבינלאומי.
לפיכך, המפתח להסדרה של הגבול הדרומי של רצועת עזה מצוי בידי מצרים, שהאינטרסים שלה חופפים במידה רבה לשלנו, אבל ניסיון העבר מוכיח כי אין ביכולתה (או ברצון מפקדי חלק מן הכוחות שלה) למנוע את ההברחות.
בכל מקרה, חשוב לדעת שמעבר לשיחות עם מצרים, ולביקור החמישי של מזכיר המדינה של ארה"ב, אנטוני בלינקן, השבוע, מתנהלות שיחות משמעותיות עם ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, שיזרימו כסף רב לשיקום הרצועה, אם רק יימצא ההסדר שיאפשר להוציא את חמאס מן התמונה. ואם רק הקבינט יערוך את הדיונים המיוחלים ויציג את תמונת הסיום הרצויה של המלחמה, למרות הסיכון הפוליטי הכרוך בכך לבנימין נתניהו.
"תמונת הניצחון"
ומהדרג המדיני לצבא: כמה פסקאות על כך שהמלחמה נכנסת לשבוע ה-15 שלה למרות שאחד מיעדי התוכנית הרב שנתית "תנופה", מתקופתו של רא"ל אביב כוכבי כרמטכ"ל, היה לקצר את משך המלחמות העתידיות, בכל מתאר, ככל האפשר.
ובכן, כאשר כוכבי הציג את "תנופה" לדרג המדיני הוא גם כתב למפקדי צה"ל כי "היעד של 'תפיסת ההפעלה לניצחון' ושל תכנית 'תנופה' הוא לקעקע את תפיסת האויב ולבנות כושר צבאי שיוכיח לאויב שתפיסתו איננה יעילה עוד. היעד יושג באמצעות התאמת היכולות, שיטות הלחימה והמבנה של צה"ל. מהות השינוי היא יצירת כושר לחימה משופר ביותר שיוביל להישגים אסטרטגיים וצבאיים גבוהים, בתוך זמן קצר ובמחירים נסבלים".
כוכבי קבע כי התפיסה תמומש באמצעות שלושה מאמצים עיקריים בעת הפעלת הכוח – תמרון רב־ממדי לשטח האויב, מהלומות תקיפה באש ובממדים נוספים, והגנה רב־ממדית חזקה. כל השלושה יתבצעו יחד, ייהנו מהדדיות הדוקה יותר, וימצו את יתרונותיהם באוויר, בחישה, במודיעין ובעיבוד־מידע כדי לחשוף את האויב המסתתר ולהשמידו בקצב גבוה.
בשורה התחתונה, צה"ל בנה את כוחו ללחימה שתהיה יחסית קצרה, והעריך כי מסה של אש משולבת, מהאוויר, מהיבשה ומהים, תגרום לכל אויב להתחנן להפסקת אש בתוך ימים. אלא שהחמאס אינו פועל לפי התוכניות האלה, ואין "ניצחון" למרות שחיזבאללה, החזק פי כמה, אפילו לא נכנס למערכה בהיקף מלא.
כיום כבר ברור, כי היו סתירות בין התוכניות האופרטיביות של צה"ל ואופן בניין הכוח – ובין היעד של ניצחון מהיר . לחלקם התייחסתי בשבועות קודמים, אך על הכשלים העיקריים ב"תפיסת הניצחון" של צה"ל ארחיב עוד בשבועות הבאים.
להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט
בתוכניות של צה"ל היה כשל בסיסי לגבי "תפיסת הניצחון", שהיה אמור להיות מהיר. כעת, מנסה ישראל להאיץ את תמונת הסיום (הזמנית) של המלחמה, לפחות מול חיזבאללה, עם עין להאג צופיה. וגם: מה באמת קורה בחאן יונס
ההתרחשויות המשמעותיות ביותר השבוע היו בזירת הצפון. שם רצף החיסולים והתקיפות המיוחסים לישראל העלו, מנגד, את רף התגובה של חיזבאללה.
ואלה התקיפות המשמעותיות ביותר שמיוחסות לישראל השבוע בלבנון: חיסול של עלי חסיין ברייג', מפקד מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים של חיזבאללה בכפרו חירבת סלים, יממה אחת בלבד לאחר חיסולו של מפקד כוח רדוואן, וויסאם אל טוויל.
זה קרה שבוע בלבד אחרי החיסול של סלאח אל ע'ארורי בלב הדאחיה בביירות, שמיוחס לישראל גם כן, ואחרי החיסול של בכיר כוח קודס האיראני רזא מוסאווי, על אדמת סוריה.
מנגד, חיזבאללה שיגר בשבת מתקפת טילים עוצמתית לעבר יחידת הבקרה האווירית במירון ומתקפת כטב"מים על בסיס מפקדת פיקוד הצפון ליד צפת ביום שלישי. מרבית הכלים יורטו.
מל"ט אחד התפוצץ במגרש החניה של הפיקוד מבלי שגרם לנזק או לנפגעים. ייתכן שחיזבאללה עדיין לא אמר את המילה האחרונה בתוכניות הנקמה שלו.
בכל מקרה, זירוז ההסלמה לא בהכרח מנוגד לאינטרס הישראלי. להפך. על מנת להבין מדוע, אפשר לחזור עד ל-8 באוקטובר, אז הצטרף נסראללה למערכה ופתח לישראל חזית צפונית.
לרתק כוחות צה"ל לצפון
המטרה המוצהרת שלו הייתה לרתק כוחות משמעותיים של צה"ל לצפון, ובכך לתרום את חלקו ל"אחים" מהחמאס, אך לא בהכרח יותר מזה.
התוכנית צלחה, עם "בונוס" מבחינת חיזבאללה: הישג תודעתי אסטרטגי המבוסס על כך שעשרות אלפי ישראלים מעשרות ישובים לאורך גבול הצפון, מפונים כבר למעלה משלושה חודשים מבתיהם.
בכך, נוצרה "רצעת ביטחון" בשטחנו במקום בתוך שטח לבנון. זהו פינוי ישובים ראשון בצפון מאז ימי ראשית הציונות.
בדיעבד, יש במערכת הביטחון רבים הסבורים כי הפינוי, כולל אפילו של העיר קריית שמונה, היה נחפז ושגוי. ייתכן, כי דווקא הוא זה שנתן לחיזבאללה את הלגיטימציה לשגר טילי נ"ט ורקטות לעבר בתי אזרחים, דבר שלא היה קורה אילו הם היו מאוכלסים.
באותו זמן, ההכרזות של הדרג המדיני, לפיהן תושבי הצפון לא ישובו לבתיהם מבלי שכוחות רדוואן של חיזבאללה ינועו צפונה אל מעבר לקו נהר הליטאני, העלו את ישראל על עץ גבוה: קשה לראות את זה קורה רק בזכות המגעים הבינלאומיים, שנמשכו גם השבוע בהובלת המתווך האמריקאי עמוס הוכשטיין ודיפלומטים צרפתיים (מאחורי הקלעים).
מבחינת חיזבאללה, ההתשה מול ישראל - "מתחת לרף המלחמה המלאה" - אמורה להימשך כל עוד נמשכת המלחמה מול החמאס, אבל כיוון שהלחימה בעזה צפויה להימשך עוד זמן רב, בעצימות עולה ויורדת, ישראל, מצידה, חייבת לנתק את הקשר הזה כדי לאפשר את החזרת תושבי גבול הצפון לבתיהם. אך איך עושים את זה?
כאן המקום לציין כמה הנחת יסוד לגבי החזית הצפונית: החיזבאללה אינו החמאס, לטוב ולרע. לרע, יכולותיו הצבאיות גדולות פי כמה, וגם תוואי השטח ללחימה בלבנון, אם תידרש, הוא מאתגר הרבה יותר (למעט סוגיית המנהרות, שם האתגר הצבאי בעזה הוא חסר תקדים בקנה מידה עולמי).
מאידך, החיזבאללה אינו מתכוון להילחם עד טיפת הדם האחרונה של אנשיו, בשביל יחיא סינוואר. ולהבדיל מהחמאס, שהצליח בחוצפתו, ובמידה רבה בשל תמימותה של ארצות הברית, לגלגל את האחריות על אספקת המזון והתנאים הבסיסיים של האוכלוסייה בעזה אל פתחנו, עד כדי כך שאנחנו עומדים למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג ולא ארגון הטרור הפנאטי, לחיזבאללה יש אחריות מדינתית.
אין לו שום לגיטימציה פנימית לפתוח במלחמה כוללת מול ישראל. ראשי העדות האחרות במדינה כבר הבהירו זאת באופן נחרץ.
לפתוח במלחמה מול ישראל?
יש עוד סיבות לכך שזהו עיתוי מאוד לא נוח לחיזבאללה לפתוח במלחמה מול ישראל. אחת מהן היא, שהחמאס לקח לחיזבאללה את יתרון ההפתעה המשמעותי.
צה"ל לא ייתפס שוב באוזלת יד מוחלטת, כמו בבוקר שמחת תורה בדרום. איראן גם לא תרצה שחיזבאללה יתגלגל למלחמה מלאה מולנו, לפני שהיא מצידה תכריז על כך שיש בידיה פצצת אטום ראשונה (למרבה הדאגה, איראן מגבירה בימים אלה את העשרת האורניום שלה בדך לפצצה, אבל נראה כי ייקח לה לפחות עוד כשנתיים כדי להיות גרעינית באופן רשמי, אם תחליט על כך).
גם לישראל העיתוי הנוכחי למלחמה כוללת מול חיזבאללה מאוד בעייתי. גם לנו אין כעת יתרון אפשרי של הפתעה (למשל, מהלך הפתיחה של מלחמת לבנון השנייה, "משקל סגולי", היה מבוסס על הפתעה.
זה אפשר להשמיד אז את כל מערך טילי הפאג'ר של חיזבאללה, בבת אחת, להבדיל מהקטיושות שנותרו בידיו). גם מזג האוויר החורפי מהווה בעיה לצה"ל, משום שהוא שוחק, גם אם אינו מבטל לגמרי את יתרוננו הטכנולוגי.
צה"ל, כמובן, גם זקוק לזמן כדי להתמקד בלחימה בעזה, למלא את מחסני התחמושת, ולאושש את כוחות המילואים (ואת המשק). אם אין ברירה, ייצא למלחמה מלאה מיידית מול חיזבאללה, אבל עדיף לישראל, שהמלחמה לא תתחיל לפני הקיץ הבא.
אך איך משיגים רגיעה בגבול הצפון ומחזירים את התושבים לבתיהם, לפחות עד אז?
כאן נכנסים לתמונה כמה "איתותים": ישראל, כנראה, משדרת בחיסולים שמיוחסים לה, מסר על כך שהיא מוכנה לשים את כל הקלפים על השלחן ולצאת, בכל זאת, למערכה מלאה.
במשחק הפוקר הדמיוני, עכשיו נסראללה הוא זה שצריך להחליט האם להגדיל את ההימור שלו או לסגת. זאת, כאשר הוא מבין את החדירות המודיעינית של ארגונו, וכשהוא יכול להיות בעצמו אחד היעד הבאים לחיסול (סוף סוף).
כדי לחדד כמה "איתותים" בפיקוד הצפון פועלת גם "יחידת השפעה". ייתכן שהיא מתואמת באחת מפעולותיה עם ראש מועצת הגליל העליון, גיורא זלץ, שהפתיע השבוע כאשר אמר שתושבי הצפון יסכימו לחזור לבתיהם אם החיזבאללה יורחק בפועל אל מעבר למרחק הירי הישיר של טילים נגד טנקים לעבר ישובים ישראלים (כשישה קילומטרים). הוא לא חזר על דרישת הנסיגה אל מעבר לליטאני כתנאי לחזרה.
בהפצצות התכופות, צה"ל פועל באופן מעשי להשמיד כל עמדה שקשורה לחיזבאללה במרחב ששת הקילומטרים המדוברים, והחיזבאללה באמת נע מהם צפונה.
ייתכן שהצה"ל יהפוך את התווך הזה ל"שטח השמדה" דה פקטו. האם זו המציאות החדשה שמעצב צה"ל בגבול הצפון? האם זה יספיק כדי להחזיר את התושבים לבתיהם? ימים, אולי לא רבים, יגידו.
דיס אינפורמציה לגבי החטופים
ובזמן שבחזית הצפונית לקחה ישראל לידיה את היוזמה, חייבים להכיר בכך שבכל הקשור ליעד המלחמה הקשור להחזרת החטופים ממקום שביים בעזה – היא רחוקה מפריצת דרך.
בנושא הזה, מומלץ לכולנו לקחת את הפרסומים בתקשורת בערבון יותר מאשר מוגבל. רוב הדיווחים שמגיעים בעניין מכלי תקשורת ברחבי העולם וגם מפי "גורמים מדיניים" בישראל הם בעיקרם דיס-אינפורמציה, חלק מן המלחמה התודעתית הכוללת בין ישראל לחמאס.
אז מה האמת בתחום הזה? שיש גישושים ראשוניים בלבד לקראת עסקת שבויים חדשה בין ישראל לחמאס, בתיווך קטאר או מצרים, אבל אין שום הצעה מעשית על הפרק, גם לא הצעה, שכביכול פורסמה, לפיה ישראל תפסיק את הלחימה בתמורה להגלייה של יחיא סינוואר וצמרת החמאס מרצועת עזה וחילופי אסירים בחטופים, במקביל. זוהי יותר משאלת לב של גורמים בישראל מאשר אפשרות מעשית.
ניסיון העבר מלמד כי החמאס מתכוון למה שהוא אומר לגבי חטופים שבידיו. כך, כבר זמן קצר אחרי שגלעד שליט נחטף ב-2006, נקב החמאס במחיר לשחרורו – 1000 אסירים שבידי ישראל. לישראל לקח 5 שנים להגיע למחיר הנקוב מלכתחילה, ולבסוף היא שחררה תמורת שליט 1057 אסירים, ובהם יחיא סינוואר עצמו.
כעת דורש החמאס את שחרור כל האסירים שבידי ישראל תמורת חטופינו לצד הפסקה מוחלטת של המלחמה.
המסר הזה אמין, ולכן יש בידי ישראל שתי אפשרויות עיקריות להחזרת החטופים: או כניעה למרבית דרישות החמאס, אם לא לכולן, כאשר המשמעות היא אי עמידה ביעדי המלחמה, שלא לומר תבוסה, או אפשרות להעמקת המצוד במנהרות בחאן יונס. שם היעד הוא להגיע פיסית ליחיא סינוואר ולמבוקשי הצמרת שאיתו – אחיו מוחמד, מרוואן עיסא ומוחמד דף.
התקווה היא שכאשר חייהם יהיו בסכנה של ממש, או אחרי שיחוסלו, ניתן יהיה להציל לפחות חלק מן החטופים. אגב, החיסול בביירות של סלאח אל ע'ארורי, ראש הזרוע הצבאית של החמאס ביהודה ושומרון בנוסף לתפקידו כסגן ראש הלשכה המדינית, נועד, ככל הנראה, להמחיש לסינוואר ולאנשיו את הסכנה שבחיסול, ולסייע גם בסוגייה של החזרת החטופים. ובינתיים, הסיכויים לחילוץ חטופים אינם גבוהים. זוהי תמונת המצב האמיתית והלא מעודדת בסוגייה הקשה.
קרב דרמטי בחאן יונס
את הלחימה העזה בחאן יונס מובילה מאז סיום ההפוגה אוגדה 98. אנחנו לקראת שיאו של אחד הקרבות שייכנס, ללא ספק, להיסטוריה הצבאית העולמית: לא פחות משבע חטיבות פועלות תחת האוגדה בפיקודו של תא"ל דן גולדפוס, בתוך אזור לחימה אורבני - שהחלק התת הקרקעי שלו עמוק הרבה יותר מאשר גובה המבנים מעל לפני הקרקע. גובהם של המבנים מתנשא על פי רוב ל2-3 קומות, לא יותר מכך. המנהרות הן בעומק עשרות מטרים.
הצצה למורכבות הבלתי נתפסת של התווך התת קרקעי הזה, יכולנו לראות אתמול כאשר צה"ל שיחרר צילומים מתוך מנהרה שבה התגלו כלובים, שבהם הוחזקו, ככל הנראה, כמה חטופים, לפני שצה"ל הגיע: המנהרה היא מפותלת לאינספור כיוונים וכוללת גם מספר עצום של מפלסים, ביניהם עוברים באמצעות סולמות. העומק המירבי של המנהרה הזאת הוא כ-20 מטרים. מעל למנהרה שוכן מרכז העיר של חאן יונס, השוקק חיים בימים שכשגרה.
לפי הסיכומים שנעשו בצבא, עד כה נהרסו באזור חאן יונס לבדה עשרות מנהרות ו"טופלו" כ-300 פירים. השמדה של פירים ומנהרות נעשית גם באזורי הלחימה המקבילים של מחנות הפליטים במרכז רצועת עזה, מצפון לחאן יונס, בהובלת אוגדה 36. שם גם ארע האסון הבלתי נתפס שבו נהרגו שישה לוחמים ונפצעו עשרות מפיצוץ של חומר נפץ שהיה מוכן להשמדת מנהרה, אך הופעל לפני הזמן בשל ירי טנק.
האסון, שבו נפצע גם הזמר עידן עמדי, ממחיש מצד אחד את הגבורה הבלתי נתפסת שבה פועלים לוחמי ההנדסה הקרבית בשלל משימותיהם, אך גם את העובדה שצה"ל סובל מתקלות בטיחות חמורות, שכוללות גם ירי שגוי חוזר ונשנה של כוחותינו על כוחותינו.
ככלל, חיל ההנדסה הקרבית הוא אחד הטובים מסוגו בעולם בחלק ה"קרבי" של משימתו, אך רמתו ההנדסית ירודה ביחס לחילות מקבילים.
בינתיים, במקביל, בלב הרצועה מבססת אוגדה 99 חציצה בין דרום הרצועה לצפונה על בסיס קו נחל עזה, בין האזור שמול קיבוץ בארי לים. בצפון הרצועה, דוללו הכוחות באופן משמעותי, וצה"ל כבר עבר ל"שלב ג'" המפורסם של המערכה, שמבוסס על פשיטות מתוך ישראל או מתוך "שטח ההפרדה" של אוגדה 99.
נקודת התורפה של תוכניות צה"ל ממשיכה להיות העובדה שהוא לא פעל עדיין קרקעית באזור רפיח, שם עדיין ייתכנו מנהרות תת קרקעיות להברחת אנשים ונשק בין שטח מצרים לשטח הפלשתיני. זאת, למרות שהמצרים מציפים את האזור במי ים רבים.
עד לתמונת הסיום של המערכה, ישראל תהיה חייבת למצוא דרך להבטיח סגירה הרמטית של תת הקרקע באזור רפיח, כדי שרצועת עזה תישאר מפורזת ביום שאחרי המלחמה. מצד שני, בזמן שמתנהל המשפט הבינלאומי בהאג, ידיה של ישראל כבולות במידה רבה. ברפיח מצטופפים מאות אלפי פליטים, שברחו קודם מהצפון, על כל על פי הנחיות צה"ל.
כל פעולה קרקעית שם תסכן חיי אלפים מהם. מעבר לכך, בטווח הארוך, עדיף לישראל לא לשלוט בציר פילדלפי שמפריד בין סיני לרצועת עזה, כדי שתוכל לטעון שאין לה שום אחריות בינלאומית על הנעשה ברצועת עזה, מבחינת החוק הבינלאומי.
לפיכך, המפתח להסדרה של הגבול הדרומי של רצועת עזה מצוי בידי מצרים, שהאינטרסים שלה חופפים במידה רבה לשלנו, אבל ניסיון העבר מוכיח כי אין ביכולתה (או ברצון מפקדי חלק מן הכוחות שלה) למנוע את ההברחות.
בכל מקרה, חשוב לדעת שמעבר לשיחות עם מצרים, ולביקור החמישי של מזכיר המדינה של ארה"ב, אנטוני בלינקן, השבוע, מתנהלות שיחות משמעותיות עם ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, שיזרימו כסף רב לשיקום הרצועה, אם רק יימצא ההסדר שיאפשר להוציא את חמאס מן התמונה. ואם רק הקבינט יערוך את הדיונים המיוחלים ויציג את תמונת הסיום הרצויה של המלחמה, למרות הסיכון הפוליטי הכרוך בכך לבנימין נתניהו.
"תמונת הניצחון"
ומהדרג המדיני לצבא: כמה פסקאות על כך שהמלחמה נכנסת לשבוע ה-15 שלה למרות שאחד מיעדי התוכנית הרב שנתית "תנופה", מתקופתו של רא"ל אביב כוכבי כרמטכ"ל, היה לקצר את משך המלחמות העתידיות, בכל מתאר, ככל האפשר.
ובכן, כאשר כוכבי הציג את "תנופה" לדרג המדיני הוא גם כתב למפקדי צה"ל כי "היעד של 'תפיסת ההפעלה לניצחון' ושל תכנית 'תנופה' הוא לקעקע את תפיסת האויב ולבנות כושר צבאי שיוכיח לאויב שתפיסתו איננה יעילה עוד. היעד יושג באמצעות התאמת היכולות, שיטות הלחימה והמבנה של צה"ל. מהות השינוי היא יצירת כושר לחימה משופר ביותר שיוביל להישגים אסטרטגיים וצבאיים גבוהים, בתוך זמן קצר ובמחירים נסבלים".
כוכבי קבע כי התפיסה תמומש באמצעות שלושה מאמצים עיקריים בעת הפעלת הכוח – תמרון רב־ממדי לשטח האויב, מהלומות תקיפה באש ובממדים נוספים, והגנה רב־ממדית חזקה. כל השלושה יתבצעו יחד, ייהנו מהדדיות הדוקה יותר, וימצו את יתרונותיהם באוויר, בחישה, במודיעין ובעיבוד־מידע כדי לחשוף את האויב המסתתר ולהשמידו בקצב גבוה.
בשורה התחתונה, צה"ל בנה את כוחו ללחימה שתהיה יחסית קצרה, והעריך כי מסה של אש משולבת, מהאוויר, מהיבשה ומהים, תגרום לכל אויב להתחנן להפסקת אש בתוך ימים. אלא שהחמאס אינו פועל לפי התוכניות האלה, ואין "ניצחון" למרות שחיזבאללה, החזק פי כמה, אפילו לא נכנס למערכה בהיקף מלא.
כיום כבר ברור, כי היו סתירות בין התוכניות האופרטיביות של צה"ל ואופן בניין הכוח – ובין היעד של ניצחון מהיר . לחלקם התייחסתי בשבועות קודמים, אך על הכשלים העיקריים ב"תפיסת הניצחון" של צה"ל ארחיב עוד בשבועות הבאים.
להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט
