טור של עמיר רפפורט: השיא עוד לפנינו
המשימה העיקרית של צה"ל כעת היא פירוק החמאס - זה יקרה כאשר חמאס יאבד את השליטה ברצועת עזה
עמיר רפפורט
| 09/11/2023
אחרי חמישה שבועות של הלם נורא והתעשתות מרשימה, תמונת הסיום הרצויה למלחמת שמחת תורה הולכת ומתבהרת.
מול הישובים הישראלים ובסמוך לגדר תהיה "רצועת הרג" בת מספר קילומטרים, שאף פלשתיני לא יוכל להיכנס אליה. חמאס לא יהיה קיים עוד כגוף שלטוני וצבאי מאורגן ברצועת עזה, ואילו בגבול הצפון – כוחות רדוואן של חיזבאללה ייאלץ לנוע אל מעבר לנהר הליטאני.
ההישג יהיה מצוין אם בנוסף להשתלטות הביטחונית על הרצועה ודחיקת החיזבאללה מגבול הצפון, ישראל תצליח לחסל את ראשי החמאס בעזה - יחיא סינוואר ומוחמד דף – וכמובן, להחזיר הבייתה את החטופים, לפחות את רובם.
חמאס לא יוכרע רק כאשר מפקדיו ואחרוני חייליו ייהרגו, אלא כבר כאשר יאבד את השליטה ברצועת עזה. מבחינה זו, תמונת השבוע הייתה בריחת הרבבות מצפון עזה לדרום, עם דגלים לבנים. יש לה חשיבות תודעתית עצומה. בינתיים, זירת יהודה ושומרון מתחממת וגם בצפון – העימות המשמעותי עוד לפנינו.
ככלל, זה היה השבוע הטוב ביותר של צה"ל מאז שמחת תורה, אבל השיא של המלחמה עוד לפנינו.
"עזה צפון"
נתחיל בזירת הלחימה העיקרת – "עזה צפון". כיבוש צפון השטח מתבצע על ידי שלוש אוגדות מתמרנות - שתי אוגדות הסדיר של צה"ל – אוגדה 162 של פיקוד המרכז ואוגדה 36 של פיקוד הצפון - ולצידן אוגדת מילואים 252, עוצבת סיני.
האוגדה המרחבית של עזה, 143, זאת שקרסה בבוקר שמחת תורה, נערכה בינתיים מחדש להגנה על בסיס קו הגדר, במקביל לתמרון שמתנהל בעומק הרצועה.
מעולם בתולדות צה"ל לא תמרנו שלוש אוגדות בתוך תא שטח כה קטן כמו צפון הרצועה, לאורך זמן: רוחב רצועת עזה בחלק הצפוני שלה הוא פחות מעשרה קילומטרים. האורך של חלק הרצועה מהצפון ועד לנחל עזה, שהאזרחים נקראו לנוע אל דרומה ממנו, הוא פחות מ-20 קילומטר.
אף על פי כן, כיבוש צפון הרצועה הוא אחד אחד האתגרים הקשים ביותר שניצבו אי פעם בפני צבא מערבי – במיוחד לאור העובדה שהשטח העירוני הוא צפוף מאוד, ואילו החמאס נמצא ברובו מתחת לפני הקרקע, בתוך רשת של המנהרות, ה"מטרו".
כמו ברכבת תחתית יש ל"מטרו" ציר אחד רחב ומרכזי, שאפילו מכוניות יכולות לנוע בו בקלות. מה"גזע" מסתעפות אינספור מנהרות משנה. ולכל מנהרה יש כמה פירים שמובילים אל תוך בתים או מוסדות כמו מועדוני נוער, בתים או מסגדים. זה האויב שלנו.
התמרון של צה"ל אגרסיבי, נחוש, ומלווה באש כבדה. ההשתלטות על השטח מתבצעת על ידי צק"חים – שזה הקיצור הצה"לי לצוותי קרב חטיבתיים. אם בעבר היה מקובל שצה"ל היה מאורגן על בסיס החטיבות והגדודים ה"אורגניים" שלו - הרי שכיום כל כוח הוא משולב.
צק"ח יכול להיות בראשות מח"ט מהחי"ר או מהשירון, והוא תמיד יכלול עירוב בין כוחות חי"ר ושריון עד לרמות הפעולה הבסיסיות ביותר. החי"ר מגן על השריון, והשריון צמוד לחי"ר. ביחד אתם נעים מנקודה לנקודה אנשי ההנדסה הקרבית, כלבני "עוקץ" וכוחות נוספים, בהתאם למשימה.
המשימה העיקרית של צה"ל כעת היא פירוק החמאס, פשוטו כמשמעו – פיצוץ מאות פירים של מנהרות, חדרי תקשורת, מצבורי רקטות, מחרטות ומפעלים של תעשיית הנשק הצבאית וכן הלאה. כל זאת, תוך השלמת הביתור, הפרדה של הרצועה בין צפון לדרום.
בתי החולים
צה"ל כבר השתלט על קו החוף בצפון הרצועה, ואז הידק את המצור סביב העיר עזה עצמה – ובתוך עזה נע לעבר מעוז החמאס שמתחת לבית החולים "שיפא". בסוף השבוע הזה צה"ל כבר נמצא במרחק דקות ספורות בלבד מ"שיפא". עניין של החלטה מתי לנוע לשם ולשאר בתי החולים שבהם מסתתרים מפקדי חמאס.
על מנת שצה"ל יוכל לפנות את בתי החולים ו"לטפל" באנשי חמאס שמתחתיהם, נערכו השבוע מאמצים בינלאומיים להקמת בתי חולים חליפיים – בית חולים שדה של איחוד האמירויות בדרום הרצועה ובית חולים על אוניה צרפתית, שמגיעה לאזור.
עוד מדינות נערכות לסייע וירדן הצניחה כבר סיוע רפואי מהאוויר. הניסיון של ישראל בהקמת בתי חולים בשדה, בשיתוף פעולה אזורי, עבור פצועים סוריים במלחמת האזרחים שהייתה שם בעשור שעבר, יכול להועיל.
בתמרון עצמו, המטרה הקבועה של הכוחות היא להיות כמה שפחות סטטיים, כדי להקשות על החמאסניקים לצאת מן הפירים ולפגוע בהם. האיום הכי גדול הוא עדיין טילים נגד טנקים.
700 אר.פי.ג'י נתפסו בידי כוחותינו, מאות טילים אחרים שוגרו אך נוטרלו על ידי "מעיל רוח" - מערכת ההגנה מפני נ"ט לטנקי מרכבה ולנגמ"שי מרכבה (נמ"רים). ל"מעיל רוח" אין מאה אחוזי הצלחה.
על פי תכנית הפעולה, מידי פעם צה"ל משתלט על מתחם חמאס גדול, כמו קרב בן עשר שעות בלילה שבין רביעי לחמישי, שבו כבש צק"ח של חטיבת הנח"ל את "מוצב 17", שהיה, למעשה, בסיס של חמאס ממערב לג'בליה.
הקרב התנהל גם מול אנשי ג'יהאד איסלאמי, שתגברו את החמאס. בתום 10 שעות, מרבית המחבלים חוסלו. צה"ל חשף פירי מנהרות רבים, כולל אחד שיצא מגן ילדים. וכמה שעות מאוחר יותר נכבש על ידי צה"ל גם אתר לייצור טילים ולאחסון מל"טים, צמוד ממש לחדרי ילדים של אזרחים.
פשיטות על יעדים
בכל יום יוצאות מהמתחמים המרכזיים של צהל בצפון הרצועה פשיטות על יעדים שונים, כך שהחמאס אף פעם אינו יודע למה לצפות. לפני כל פשיטה, מרעידים חיל האוויר והתותחנים את האדמה במה שמכונה "מסך אש מתגלגל" לפני תנועת הכוחות.
אפשר רק לדמיין מה עובר על אנשי החמאס בתוך המנהרות כאשר ההפצצות אינן פוסקות ורעש הזחלים נשמע מעליהם, וחומרי נפץ מוטלים אל המנהרות גם דרך הפירים.
יש להניח כי מאות חמאסניקים כבר מצאו במנהרות את מותם. לפחות. נראה שעשרות מתו בהפצצה שהרעידה את מחנה שאטי שעל חוף הים במערב עזה, בלילה של יום ראשון, לדוגמא, אבל ייקח שבועות כדי לדעת מה בדיוק קורה שם.
אחד ממאמצי הלחימה המרכזיים הוא למוטט את שרשרת הפיקוד והשליטה ("פו"ש") של החמאס, כדי שלוחמי החמאס יהפכו לעדר ללא רועה. זו הסיבה שנעשה מאמץ מיוחד "להוציא" מפקדים מהמערכה.
מקילה על צה"ל והשב"כ במשימה זו העבודה שהחמאס הפך את עצמו עם השנים מארגון גרילה חמקמק לארגון סמי-צבאי – עם מפקדה כללית. שש חטיבות מצפון לדרום הרצועה ומתחתיהם כ-30 גדודים ועוד עשרות פלוגות, מאות מחלקות וכן הלאה. כעת, יש שרשרת פיקוד ברורה, שאפשר לסמן עליה "איקסים" עם כל חיסול.
כאשר היעד הוא בעל חשיבות מיוחדת, כמו הריגתו של מפקד חטיבת המרכז של החמאס לפני כשלושה שבועות – המבצע מנוהל ממפקדת השב"כ במרכז הארץ.
מבצעי חיסול על יעדים זוטרים יותר מנוהלים מתאי תקיפה בפיקוד הדרום או באוגדות. עד כה השב"כ שם איקס על שמונה מפקדי גדודים שמתו, ועוד כמה נוטרלו מהלחימה בגלל שנפצעו.
במקביל, נעשה מאמץ מיוחד לחסל ראשי תחומים בחמאס, כמו ראש מערך הנ"ט וראש מחלקת התעשיות ואמצעי הלחימה, שניהם יצאו מהרשימות בימים האחרונים .
"מכלול האש"
מבין כל הישגי המערכה עד כה גולת הכותרת היא הפעלת האש המשולבת בהיקפים ובדיוק שלא נראו כמותם מעולם, בשום מערכה על פני הגלובוס.
יכולתי להתרשם מהביצוע השבוע כאשר ביקרתי במרכז האש של אוגדה 162, שאותו הכרתי, במקרה, מקרוב, כאיש מילואים עד למלחמת לבנון השנייה, כך שיכולתי להשוות.
ובכן, אין מה להשוות. שמיים וארץ, תרת משמע.
כיום, מרכז האש מפעיל שני "מכלולים", שכל אחד מהם עסוק ב"טיפול" במטרות והשמדתן מסביב לשעון. באחד משני המכלולים האלה יושבים אלה לצד אלה סא"ל (מיל') נ' מחטיבת האש 215 של התותחנים, מפקד המכלול, ועימו י' מחיל האוויר, טייס לשעבר שבחייו האזרחיים משמש כמנהל בכיר מאוד בבית החולים "שיבא", אנשי שב"כ, נציגי יחידת האזנות 8200 ועוד. מעולם לא היה שילוב כזה בין מודיעין טקטי ואש.
כאשר מגיעה מטרה – מכלול האש יכול לתקוף אותה באמצעות פגזי ארטילריה, טיל מדויק מאוד מטוס ללא טייס או מהקרקע (על ידי יחידה של חימוש מונחה מדויק), פצצה של מטוס קרב במשקל עד טון, רקטת "רומח" בעלת טווח של עד 40 ק"מ או אפילו אש מאניות חיל הים.
על מנת להגיע ליכולת הזו, צה"ל הצליח לפתח מערכות תקשורת שמעבדות מידע עצום במהירות, והופכות את המידע לאש קטלנית כמעט בזמן אמת. נדרשה לשם כך שפה משותפת. למשל, בעבר המילים "יעד" ו"מטרה" היו בעלות משמעויות שונות בצבא היבשה ובחיל האוויר. לא עוד.
באופן שיישמע אולי מוזר, לפגזים הארטילריים בקוטר 155 מ"מ, שמפזרים רסס על פני שטח של עשרות מטרים כל אחד, כמו במלחמות של "פעם", יש דווקא כמה יתרונות על פני החימוש המדויק מאוד, שהוא לפעמים יותר מידי מדויק, משום שאנשי החמאס יודעים היכן להסתתר כדי להימנע ממנו.
תמונה חיה של עזה, מהאוויר, מוקרנת כל הזמן על הקיר של מכלול האש. לעתים, חיסול המטרות יכול להיראות כמו "משחק מחשב". סא"ל (מיל') נ' אומר לי ש"זה ממש לא משחק. כולנו נמצאים בתוך רכבת הרים רגשית. כאשר אנחנו מצליחים לחסל מחבלים ולהגן על כוחותינו, כולנו ב'היי'. כאשר יש נפגעים, הצער הוא בלתי נתפס. הכאב הוא בכל הגוף".
נ' עובד כאיש סייבר בבנק לאומי בחייו האזרחיים. אביו היה בעצמו אלוף משנה, מוותיקי חיל התותחנים. לדבריו, בעבודה ובבית בראש העין לא מצפים לראות אותו אזרח בקרוב. הוא יישאר בשירות המילואים ב"מכלול" אפילו אם המלחמה תיארך עוד חודשים.
שיפא, מנהרות, חטופים
אז כמה זמן עוד נשאר למלחמה? ובכן, השיא עוד לפנינו. בסוף השבוע הזה, וכנראה לאורך השבוע הבא, עיקר תשומת הלב היא לנעשה במנהרות, לקרב המרכזי שיכול להתלקח סביב בית החולים "שיפא", וכמובן האפשרות להפוגה בלחימה במסגרת עסקה להחזרת חלק מהחטופים.
ככלל, לא ניתן יהיה לעמוד ביעדי המלחמה מבלי "לטפל" ברשת המנהרות, כפי שנעשה כבר השבוע בצורה שיטתית, פיר אחרי פיר, מנהרה אחרי מנהרה.
צה״ל תוקף את המנהרות שוב ושוב גם מהאוויר. טובי המוחות של מערכת הביטחון עובדים בימים אלה על אמצעים שאולי יהפכו חלק מהמנהרות מיתרון טקטי של החמאס – לאסון הגדול ביותר שלו.
מה שיכריע בסופו של דבר את המלחמה לטובתנו זה אורך הנשימה. מלחמות מביאות לידי ביטוי עוצמה כלכלית, מדינית, חברתית וטכנולוגית של אומה, ולא רק יכולות צבאיות. ובכל התחומים האלה, ישראל ביתרון עצום על החמאס.
אפילו "לא כוחות", בטח בכלכלה. ובכל זאת, על מנת לשמר אורך נשימה מדיני ישראל צריכה להשתפר מאוד ביכולות ההסברה שלה, וגם לקוות שארצות הברית ושאר המדינות המערביות שתומכות בנו כעת (כמעט) ללא סייג, וכן מדינות ערב המתונות, לא יציבו מולנו באמת "סטופר", למרות ההצהרות של הנשיא ביידן על כך שביקש מנתניהו "הפוגה הומניטארית".
כדי שזה לא יקרה, חשוב להקפיד על פעולה על פי דיני המלחמה (ולדבר פחות על פצצות אטום ועל חזרה לגוש קטיף),
אורך הנשימה חברתי שלנו מושפע מאוד גם מהלכידות הרבה (החיילים והציבור מלוכדים מאוד בשטח, לעומת השיח הרעיל שמשיך בחלקו רק בטלביזיה וברשתות החברתיות).
לחוסן החברתי תורמת גם תמונה נוספת, שנחשבת בעיניי אחת מתמונות השבוע : התגייסות החרדים, כולל הבן של ח"כ אריה דרעי. זה לא משך השירות המקוצר, אלא המסר הברור לצעירים חרדים רבים אחרים ששירות צבאי אינו פסול. להפך.
בגזרות האחרות
המלחמה בעזה גולשת עד לתימן ולעיראק, וכללה השבוע גם התקפה של ארה"ב על יעד המזוהה עם איראן בסוריה. החשש הגדול להמשך הוא הנעה של מיליציות שיעיות תומכות איראן מעיראק לסוריה, כדי לתקוף משם כוחות אמריקאיים ואת ישראל. בכל הזירות האלה, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.
ושוב אצלנו, המצב ביהודה ושומרון מתוח במיוחד לקראת סוף השבוע הזה. זו אחת הסיבות לכך שישיבת הקבינט נערכה ביום חמישי במפקדת פיקוד המרכז. עד כה ישראל לא סגרה את הר הבית לתפילות בימי שישי, למרות שהחמאס עושה כל מאמץ כדי להבעיר את השטח גם בקרב ערביי ישראל ויו"ש. בינתיים ללא הצלחה, אבל לא לעולם חוסן.
בשב"כ ובצה"ל היו מוטרדים השבוע מניסיונות של גורמים שנתפסים כ"ימין קיצוני" ליצור כאוס באמצעות פגיעה בפלשתינים והתססת השטח. הניסיונות של שר הביטחון, יואב גלנט, לדבר על הנושא עם מפקד מחוז שי במשטרה סוכלו על ידי השר לביטחון לאומי.
בשב"כ מודאגים מהצפת הנשק על ידי המשרד לביטחון לאומי. החשש הוא מהגעת הנשק המחולק לגורמים "לא אחראיים". לכן ,יד אחת מחלקת נשק, ובמקרים מסוימים יד אחרת, של השב"כ, אוספת. לא יאומן שגם זה קורה תוך כדי המלחמה.
חיזבאללה
הכי מתוח בסוף השבוע הזה מול חיזבאללה בצפון, עדיין: לא ניתן לראות את סופה של מלחמת שמחת תורה כולה כהצלחה ללא הרחקתו של כוח "רדוואן" מקו יישובי גבול הצפון, שכבר התפנו. התושבים פשוט לא יחזרו לבתיהם בלי זה, והגבול הצפוני ארוך הרבה יותר מאשר הגדר המקיפה את רצועת עזה, וכוח הקומנדו של חיזבאללה מיומן ומסוכן הרבה יותר אפילו מהנוח'בה.
היעד המינימאלי לישראל הוא, שכוחות חיזבאללה יעברו אל מעבר לקו נהר הליטני מצפון. אפשר יהיה להשיג זאת באמצעות לחץ מדיני למימוש החלטה 1701 של מועצת הביטחון באו"ם, שקבעה אחרי מלחמת לבנון השנייה כי רק צבא לבנון יכול להיות מדרום לנהר, או באמצעות העצמת המערכה מול חיזבאללה.
הסיכוי לפתרון מדיני נמוך, ומכאן המסקנה היא שהסיכוי למערכה משמעותית מול חיזבאללה לאחר "ייצוב" התמרון ברצועת עזה הוא עדיין גבוה. 150 אלף חיילי יבשה וכמחצית מחיל האוויר, לפחות, ערוכים כבר
חמישה שבועות לאתגר הזה
ומשהו על הפתעות בלחימה: למרות שהתמונה הולכת ומתבהרת, המלחמה תמיד תישאר "ממלכת אי הוודאות". תמיד יש לצפות להפתעות משמעותיות מצד האויב, בטח אחרי מה שקרה בבוקר 7 באוקטובר, אבל גם אנחנו יכולים להפתיע במהלך אסטרטגי משלנו, "מחוץ לקופסא".
למשל, האם לא כדאי לתקוף את מרכז השלטון בטהרן, שמפעיל את חיזבאללה, את הח'ותים בתימן ועוד מליציות עוינות לישראל ולארה"ב בכל רחבי המזרח התיכון, לפני שתוקפים את חיזבאללה? זהו רק הרהור מחשבתי, ולא תכנית מבצעית שאנחנו, לכאורה, יודעים עליה.
המשימה העיקרית של צה"ל כעת היא פירוק החמאס - זה יקרה כאשר חמאס יאבד את השליטה ברצועת עזה
אחרי חמישה שבועות של הלם נורא והתעשתות מרשימה, תמונת הסיום הרצויה למלחמת שמחת תורה הולכת ומתבהרת.
מול הישובים הישראלים ובסמוך לגדר תהיה "רצועת הרג" בת מספר קילומטרים, שאף פלשתיני לא יוכל להיכנס אליה. חמאס לא יהיה קיים עוד כגוף שלטוני וצבאי מאורגן ברצועת עזה, ואילו בגבול הצפון – כוחות רדוואן של חיזבאללה ייאלץ לנוע אל מעבר לנהר הליטאני.
ההישג יהיה מצוין אם בנוסף להשתלטות הביטחונית על הרצועה ודחיקת החיזבאללה מגבול הצפון, ישראל תצליח לחסל את ראשי החמאס בעזה - יחיא סינוואר ומוחמד דף – וכמובן, להחזיר הבייתה את החטופים, לפחות את רובם.
חמאס לא יוכרע רק כאשר מפקדיו ואחרוני חייליו ייהרגו, אלא כבר כאשר יאבד את השליטה ברצועת עזה. מבחינה זו, תמונת השבוע הייתה בריחת הרבבות מצפון עזה לדרום, עם דגלים לבנים. יש לה חשיבות תודעתית עצומה. בינתיים, זירת יהודה ושומרון מתחממת וגם בצפון – העימות המשמעותי עוד לפנינו.
ככלל, זה היה השבוע הטוב ביותר של צה"ל מאז שמחת תורה, אבל השיא של המלחמה עוד לפנינו.
"עזה צפון"
נתחיל בזירת הלחימה העיקרת – "עזה צפון". כיבוש צפון השטח מתבצע על ידי שלוש אוגדות מתמרנות - שתי אוגדות הסדיר של צה"ל – אוגדה 162 של פיקוד המרכז ואוגדה 36 של פיקוד הצפון - ולצידן אוגדת מילואים 252, עוצבת סיני.
האוגדה המרחבית של עזה, 143, זאת שקרסה בבוקר שמחת תורה, נערכה בינתיים מחדש להגנה על בסיס קו הגדר, במקביל לתמרון שמתנהל בעומק הרצועה.
מעולם בתולדות צה"ל לא תמרנו שלוש אוגדות בתוך תא שטח כה קטן כמו צפון הרצועה, לאורך זמן: רוחב רצועת עזה בחלק הצפוני שלה הוא פחות מעשרה קילומטרים. האורך של חלק הרצועה מהצפון ועד לנחל עזה, שהאזרחים נקראו לנוע אל דרומה ממנו, הוא פחות מ-20 קילומטר.
אף על פי כן, כיבוש צפון הרצועה הוא אחד אחד האתגרים הקשים ביותר שניצבו אי פעם בפני צבא מערבי – במיוחד לאור העובדה שהשטח העירוני הוא צפוף מאוד, ואילו החמאס נמצא ברובו מתחת לפני הקרקע, בתוך רשת של המנהרות, ה"מטרו".
כמו ברכבת תחתית יש ל"מטרו" ציר אחד רחב ומרכזי, שאפילו מכוניות יכולות לנוע בו בקלות. מה"גזע" מסתעפות אינספור מנהרות משנה. ולכל מנהרה יש כמה פירים שמובילים אל תוך בתים או מוסדות כמו מועדוני נוער, בתים או מסגדים. זה האויב שלנו.
התמרון של צה"ל אגרסיבי, נחוש, ומלווה באש כבדה. ההשתלטות על השטח מתבצעת על ידי צק"חים – שזה הקיצור הצה"לי לצוותי קרב חטיבתיים. אם בעבר היה מקובל שצה"ל היה מאורגן על בסיס החטיבות והגדודים ה"אורגניים" שלו - הרי שכיום כל כוח הוא משולב.
צק"ח יכול להיות בראשות מח"ט מהחי"ר או מהשירון, והוא תמיד יכלול עירוב בין כוחות חי"ר ושריון עד לרמות הפעולה הבסיסיות ביותר. החי"ר מגן על השריון, והשריון צמוד לחי"ר. ביחד אתם נעים מנקודה לנקודה אנשי ההנדסה הקרבית, כלבני "עוקץ" וכוחות נוספים, בהתאם למשימה.
המשימה העיקרית של צה"ל כעת היא פירוק החמאס, פשוטו כמשמעו – פיצוץ מאות פירים של מנהרות, חדרי תקשורת, מצבורי רקטות, מחרטות ומפעלים של תעשיית הנשק הצבאית וכן הלאה. כל זאת, תוך השלמת הביתור, הפרדה של הרצועה בין צפון לדרום.
בתי החולים
צה"ל כבר השתלט על קו החוף בצפון הרצועה, ואז הידק את המצור סביב העיר עזה עצמה – ובתוך עזה נע לעבר מעוז החמאס שמתחת לבית החולים "שיפא". בסוף השבוע הזה צה"ל כבר נמצא במרחק דקות ספורות בלבד מ"שיפא". עניין של החלטה מתי לנוע לשם ולשאר בתי החולים שבהם מסתתרים מפקדי חמאס.
על מנת שצה"ל יוכל לפנות את בתי החולים ו"לטפל" באנשי חמאס שמתחתיהם, נערכו השבוע מאמצים בינלאומיים להקמת בתי חולים חליפיים – בית חולים שדה של איחוד האמירויות בדרום הרצועה ובית חולים על אוניה צרפתית, שמגיעה לאזור.
עוד מדינות נערכות לסייע וירדן הצניחה כבר סיוע רפואי מהאוויר. הניסיון של ישראל בהקמת בתי חולים בשדה, בשיתוף פעולה אזורי, עבור פצועים סוריים במלחמת האזרחים שהייתה שם בעשור שעבר, יכול להועיל.
בתמרון עצמו, המטרה הקבועה של הכוחות היא להיות כמה שפחות סטטיים, כדי להקשות על החמאסניקים לצאת מן הפירים ולפגוע בהם. האיום הכי גדול הוא עדיין טילים נגד טנקים.
700 אר.פי.ג'י נתפסו בידי כוחותינו, מאות טילים אחרים שוגרו אך נוטרלו על ידי "מעיל רוח" - מערכת ההגנה מפני נ"ט לטנקי מרכבה ולנגמ"שי מרכבה (נמ"רים). ל"מעיל רוח" אין מאה אחוזי הצלחה.
על פי תכנית הפעולה, מידי פעם צה"ל משתלט על מתחם חמאס גדול, כמו קרב בן עשר שעות בלילה שבין רביעי לחמישי, שבו כבש צק"ח של חטיבת הנח"ל את "מוצב 17", שהיה, למעשה, בסיס של חמאס ממערב לג'בליה.
הקרב התנהל גם מול אנשי ג'יהאד איסלאמי, שתגברו את החמאס. בתום 10 שעות, מרבית המחבלים חוסלו. צה"ל חשף פירי מנהרות רבים, כולל אחד שיצא מגן ילדים. וכמה שעות מאוחר יותר נכבש על ידי צה"ל גם אתר לייצור טילים ולאחסון מל"טים, צמוד ממש לחדרי ילדים של אזרחים.
פשיטות על יעדים
בכל יום יוצאות מהמתחמים המרכזיים של צהל בצפון הרצועה פשיטות על יעדים שונים, כך שהחמאס אף פעם אינו יודע למה לצפות. לפני כל פשיטה, מרעידים חיל האוויר והתותחנים את האדמה במה שמכונה "מסך אש מתגלגל" לפני תנועת הכוחות.
אפשר רק לדמיין מה עובר על אנשי החמאס בתוך המנהרות כאשר ההפצצות אינן פוסקות ורעש הזחלים נשמע מעליהם, וחומרי נפץ מוטלים אל המנהרות גם דרך הפירים.
יש להניח כי מאות חמאסניקים כבר מצאו במנהרות את מותם. לפחות. נראה שעשרות מתו בהפצצה שהרעידה את מחנה שאטי שעל חוף הים במערב עזה, בלילה של יום ראשון, לדוגמא, אבל ייקח שבועות כדי לדעת מה בדיוק קורה שם.
אחד ממאמצי הלחימה המרכזיים הוא למוטט את שרשרת הפיקוד והשליטה ("פו"ש") של החמאס, כדי שלוחמי החמאס יהפכו לעדר ללא רועה. זו הסיבה שנעשה מאמץ מיוחד "להוציא" מפקדים מהמערכה.
מקילה על צה"ל והשב"כ במשימה זו העבודה שהחמאס הפך את עצמו עם השנים מארגון גרילה חמקמק לארגון סמי-צבאי – עם מפקדה כללית. שש חטיבות מצפון לדרום הרצועה ומתחתיהם כ-30 גדודים ועוד עשרות פלוגות, מאות מחלקות וכן הלאה. כעת, יש שרשרת פיקוד ברורה, שאפשר לסמן עליה "איקסים" עם כל חיסול.
כאשר היעד הוא בעל חשיבות מיוחדת, כמו הריגתו של מפקד חטיבת המרכז של החמאס לפני כשלושה שבועות – המבצע מנוהל ממפקדת השב"כ במרכז הארץ.
מבצעי חיסול על יעדים זוטרים יותר מנוהלים מתאי תקיפה בפיקוד הדרום או באוגדות. עד כה השב"כ שם איקס על שמונה מפקדי גדודים שמתו, ועוד כמה נוטרלו מהלחימה בגלל שנפצעו.
במקביל, נעשה מאמץ מיוחד לחסל ראשי תחומים בחמאס, כמו ראש מערך הנ"ט וראש מחלקת התעשיות ואמצעי הלחימה, שניהם יצאו מהרשימות בימים האחרונים .
"מכלול האש"
מבין כל הישגי המערכה עד כה גולת הכותרת היא הפעלת האש המשולבת בהיקפים ובדיוק שלא נראו כמותם מעולם, בשום מערכה על פני הגלובוס.
יכולתי להתרשם מהביצוע השבוע כאשר ביקרתי במרכז האש של אוגדה 162, שאותו הכרתי, במקרה, מקרוב, כאיש מילואים עד למלחמת לבנון השנייה, כך שיכולתי להשוות.
ובכן, אין מה להשוות. שמיים וארץ, תרת משמע.
כיום, מרכז האש מפעיל שני "מכלולים", שכל אחד מהם עסוק ב"טיפול" במטרות והשמדתן מסביב לשעון. באחד משני המכלולים האלה יושבים אלה לצד אלה סא"ל (מיל') נ' מחטיבת האש 215 של התותחנים, מפקד המכלול, ועימו י' מחיל האוויר, טייס לשעבר שבחייו האזרחיים משמש כמנהל בכיר מאוד בבית החולים "שיבא", אנשי שב"כ, נציגי יחידת האזנות 8200 ועוד. מעולם לא היה שילוב כזה בין מודיעין טקטי ואש.
כאשר מגיעה מטרה – מכלול האש יכול לתקוף אותה באמצעות פגזי ארטילריה, טיל מדויק מאוד מטוס ללא טייס או מהקרקע (על ידי יחידה של חימוש מונחה מדויק), פצצה של מטוס קרב במשקל עד טון, רקטת "רומח" בעלת טווח של עד 40 ק"מ או אפילו אש מאניות חיל הים.
על מנת להגיע ליכולת הזו, צה"ל הצליח לפתח מערכות תקשורת שמעבדות מידע עצום במהירות, והופכות את המידע לאש קטלנית כמעט בזמן אמת. נדרשה לשם כך שפה משותפת. למשל, בעבר המילים "יעד" ו"מטרה" היו בעלות משמעויות שונות בצבא היבשה ובחיל האוויר. לא עוד.
באופן שיישמע אולי מוזר, לפגזים הארטילריים בקוטר 155 מ"מ, שמפזרים רסס על פני שטח של עשרות מטרים כל אחד, כמו במלחמות של "פעם", יש דווקא כמה יתרונות על פני החימוש המדויק מאוד, שהוא לפעמים יותר מידי מדויק, משום שאנשי החמאס יודעים היכן להסתתר כדי להימנע ממנו.
תמונה חיה של עזה, מהאוויר, מוקרנת כל הזמן על הקיר של מכלול האש. לעתים, חיסול המטרות יכול להיראות כמו "משחק מחשב". סא"ל (מיל') נ' אומר לי ש"זה ממש לא משחק. כולנו נמצאים בתוך רכבת הרים רגשית. כאשר אנחנו מצליחים לחסל מחבלים ולהגן על כוחותינו, כולנו ב'היי'. כאשר יש נפגעים, הצער הוא בלתי נתפס. הכאב הוא בכל הגוף".
נ' עובד כאיש סייבר בבנק לאומי בחייו האזרחיים. אביו היה בעצמו אלוף משנה, מוותיקי חיל התותחנים. לדבריו, בעבודה ובבית בראש העין לא מצפים לראות אותו אזרח בקרוב. הוא יישאר בשירות המילואים ב"מכלול" אפילו אם המלחמה תיארך עוד חודשים.
שיפא, מנהרות, חטופים
אז כמה זמן עוד נשאר למלחמה? ובכן, השיא עוד לפנינו. בסוף השבוע הזה, וכנראה לאורך השבוע הבא, עיקר תשומת הלב היא לנעשה במנהרות, לקרב המרכזי שיכול להתלקח סביב בית החולים "שיפא", וכמובן האפשרות להפוגה בלחימה במסגרת עסקה להחזרת חלק מהחטופים.
ככלל, לא ניתן יהיה לעמוד ביעדי המלחמה מבלי "לטפל" ברשת המנהרות, כפי שנעשה כבר השבוע בצורה שיטתית, פיר אחרי פיר, מנהרה אחרי מנהרה.
צה״ל תוקף את המנהרות שוב ושוב גם מהאוויר. טובי המוחות של מערכת הביטחון עובדים בימים אלה על אמצעים שאולי יהפכו חלק מהמנהרות מיתרון טקטי של החמאס – לאסון הגדול ביותר שלו.
מה שיכריע בסופו של דבר את המלחמה לטובתנו זה אורך הנשימה. מלחמות מביאות לידי ביטוי עוצמה כלכלית, מדינית, חברתית וטכנולוגית של אומה, ולא רק יכולות צבאיות. ובכל התחומים האלה, ישראל ביתרון עצום על החמאס.
אפילו "לא כוחות", בטח בכלכלה. ובכל זאת, על מנת לשמר אורך נשימה מדיני ישראל צריכה להשתפר מאוד ביכולות ההסברה שלה, וגם לקוות שארצות הברית ושאר המדינות המערביות שתומכות בנו כעת (כמעט) ללא סייג, וכן מדינות ערב המתונות, לא יציבו מולנו באמת "סטופר", למרות ההצהרות של הנשיא ביידן על כך שביקש מנתניהו "הפוגה הומניטארית".
כדי שזה לא יקרה, חשוב להקפיד על פעולה על פי דיני המלחמה (ולדבר פחות על פצצות אטום ועל חזרה לגוש קטיף),
אורך הנשימה חברתי שלנו מושפע מאוד גם מהלכידות הרבה (החיילים והציבור מלוכדים מאוד בשטח, לעומת השיח הרעיל שמשיך בחלקו רק בטלביזיה וברשתות החברתיות).
לחוסן החברתי תורמת גם תמונה נוספת, שנחשבת בעיניי אחת מתמונות השבוע : התגייסות החרדים, כולל הבן של ח"כ אריה דרעי. זה לא משך השירות המקוצר, אלא המסר הברור לצעירים חרדים רבים אחרים ששירות צבאי אינו פסול. להפך.
בגזרות האחרות
המלחמה בעזה גולשת עד לתימן ולעיראק, וכללה השבוע גם התקפה של ארה"ב על יעד המזוהה עם איראן בסוריה. החשש הגדול להמשך הוא הנעה של מיליציות שיעיות תומכות איראן מעיראק לסוריה, כדי לתקוף משם כוחות אמריקאיים ואת ישראל. בכל הזירות האלה, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.
ושוב אצלנו, המצב ביהודה ושומרון מתוח במיוחד לקראת סוף השבוע הזה. זו אחת הסיבות לכך שישיבת הקבינט נערכה ביום חמישי במפקדת פיקוד המרכז. עד כה ישראל לא סגרה את הר הבית לתפילות בימי שישי, למרות שהחמאס עושה כל מאמץ כדי להבעיר את השטח גם בקרב ערביי ישראל ויו"ש. בינתיים ללא הצלחה, אבל לא לעולם חוסן.
בשב"כ ובצה"ל היו מוטרדים השבוע מניסיונות של גורמים שנתפסים כ"ימין קיצוני" ליצור כאוס באמצעות פגיעה בפלשתינים והתססת השטח. הניסיונות של שר הביטחון, יואב גלנט, לדבר על הנושא עם מפקד מחוז שי במשטרה סוכלו על ידי השר לביטחון לאומי.
בשב"כ מודאגים מהצפת הנשק על ידי המשרד לביטחון לאומי. החשש הוא מהגעת הנשק המחולק לגורמים "לא אחראיים". לכן ,יד אחת מחלקת נשק, ובמקרים מסוימים יד אחרת, של השב"כ, אוספת. לא יאומן שגם זה קורה תוך כדי המלחמה.
חיזבאללה
הכי מתוח בסוף השבוע הזה מול חיזבאללה בצפון, עדיין: לא ניתן לראות את סופה של מלחמת שמחת תורה כולה כהצלחה ללא הרחקתו של כוח "רדוואן" מקו יישובי גבול הצפון, שכבר התפנו. התושבים פשוט לא יחזרו לבתיהם בלי זה, והגבול הצפוני ארוך הרבה יותר מאשר הגדר המקיפה את רצועת עזה, וכוח הקומנדו של חיזבאללה מיומן ומסוכן הרבה יותר אפילו מהנוח'בה.
היעד המינימאלי לישראל הוא, שכוחות חיזבאללה יעברו אל מעבר לקו נהר הליטני מצפון. אפשר יהיה להשיג זאת באמצעות לחץ מדיני למימוש החלטה 1701 של מועצת הביטחון באו"ם, שקבעה אחרי מלחמת לבנון השנייה כי רק צבא לבנון יכול להיות מדרום לנהר, או באמצעות העצמת המערכה מול חיזבאללה.
הסיכוי לפתרון מדיני נמוך, ומכאן המסקנה היא שהסיכוי למערכה משמעותית מול חיזבאללה לאחר "ייצוב" התמרון ברצועת עזה הוא עדיין גבוה. 150 אלף חיילי יבשה וכמחצית מחיל האוויר, לפחות, ערוכים כבר
חמישה שבועות לאתגר הזה
ומשהו על הפתעות בלחימה: למרות שהתמונה הולכת ומתבהרת, המלחמה תמיד תישאר "ממלכת אי הוודאות". תמיד יש לצפות להפתעות משמעותיות מצד האויב, בטח אחרי מה שקרה בבוקר 7 באוקטובר, אבל גם אנחנו יכולים להפתיע במהלך אסטרטגי משלנו, "מחוץ לקופסא".
למשל, האם לא כדאי לתקוף את מרכז השלטון בטהרן, שמפעיל את חיזבאללה, את הח'ותים בתימן ועוד מליציות עוינות לישראל ולארה"ב בכל רחבי המזרח התיכון, לפני שתוקפים את חיזבאללה? זהו רק הרהור מחשבתי, ולא תכנית מבצעית שאנחנו, לכאורה, יודעים עליה.
