טור של עמיר רפפורט: הברירה לחמאס "למות או להיכנע", אבל צה"ל עדיין מנסה להחזיר את החטופים
כך נלחם צה"ל באחד הקרבות האורבניים הגדולים בהיסטוריה, ונערך לאפשרות של התרחבות המלחמה לחזיתות נוספות
עמיר רפפורט
| 03/11/2023
בסוף השבוע הרביעי של מלחמת שמחת תורה כל תרחיש אפשרי - מהפסקת אש שקשורה להחזרת חלק מהשבויים ועד להתרחבות המלחמה ללבנון ואולי אפילו לאיראן.
לחימה אורבנית
נתחיל במה שכבר קורה, ובעצימות גבוהה מאוד: מערכה צבאית בתוך שטח עירוני צפוף, שעוד תיכנס להיסטוריה הצבאית העולמית ותילמד במכללות צבאיות.
בתחילת התמרון הקרקעי, בסף השבוע שעבר, ניסה צה"ל לייצר את הרושם שמדובר בפעולה מוגבלת, בסגנון הפשיטה הקטנה שנערכה קודם לכן בצפון הרצועה, אבל האמת היא שהחל מיום שבת כבר נכנסו לרצועה כוחות אדירים המבוססים על האוגדות הסדירות והאיכותיות ביותר של צה"ל, מתוגברות במילואים.
עד עכשיו צה"ל אינו מנדב פרטים מרובים על תכנית הקרב, אבל ממה שכבר חשפו הפלשתינים עצמם, אחרי ששירותי האינטרנט ברצועה חזר לפעול ביום שני, עולה כי צה"ל חדר אל עומק הרצועה בשני צירים מרכזיים.
חץ אחד מצפון , סמוך לקו החוף, וכוח עיקרי יצא אל עבר העיר עזה מדרום, בסמוך לציר שהוביל בעבר לישוב הישראלי המבודד נצרים. במקביל לחלוקת הרצועה לשני חלקים, על בסיס קו "נחל עזה" שתושבי צפון הרצועה התבקשו מראש לנוע אל דרומה ממנו, הולך ומתהדק מצור מסביב לעיר עזה עצמה.
חמאס ערוך במספר קווי הגנה אבל זוהי אינה לחימה בסגנון של פעם, עם קו חזית ברור. האויב יכול להגיח בכל רגע נתון גם מתוך פיר של מנהרה, בעורף כוחותינו, בשטח שלכאורה כבר נכבש.
יש להניח כי אלפי חמאסניקים כבר נמלטו אל דרום רצועת עזה ביחד עם גל הפליטים שנע לאזור המוגן יחסית, שבו עדיין יש אספקה הומניטרית. עם זאת, אלפים עדיין מנהלים לחימה מול צה"ל. ככל שצה"ל יתקרב אל "הפרס הגדול" - המעוזים שמתחתיהם נמצאים המפקדים הבכירים ביותר של חמאס, ואולי אפילו יחיא סינוואר ומוחמד דף עצמם - כך תתגבר הלחימה.
בית החולים שיפא
בהקשר הזה, צה"ל כבר סימן את הפרס הכי גדול האפשרי – בית החולים שיפא במרכז עזה. על פני השטח, יש שם אלפי חולים ופליטים. בקומות המרתף – מפקדי החמאס.
אחת הסיבות שצה"ל מכיר היטב את שיפא קשורה לכך שמרבית מתקני בית החולים, כולל הבונקרים, נבנו על ידי ישראל עצמה בימי המנהל האזרחי בשנות ה-80 של המאה שעברה.
הרעיון לבנות מקלט מתחת לבית חולים היה במקור שלנו. חדי עין יכולים אפילו להבחין עד היום בתמונות בדמיון בין מבני בית החולים שיפא ובין מכללת בצלאל בירושלים. שם אין בונקרים, אבל שני האתרים תוכננו על ידי אותם אדריכלים.
שם המשחק בפעולה הקרקעית הרחבה של צה"ל הוא מסה ואגרסיביות. כל כוח בעומק הרצועה הוא שילוב של לוחמי חי"ר רגלים ושריון, המקבלים סיוע רחוק אך צמוד מהאוויר ומהתותחנים, ולצידם לוחמי ההנדסה שמטפלים במטענים ומסלקים מהדרך מכשולים גם באמצעות דחפורים. לוחמי יחידת "עוקץ", גם הם נמצאים בשדה הקרב, עם הכלבים שלהם. בכל מקום בשטח, ובכל רגע נתון, יכולים לצוץ לוחמי היחידות המובחרות של צה"ל.
חיל האוויר כבר תקף כמעט 15 אלף מטרות מאז תחילת המלחמה, כולל ההפצצות הכבדות על האזורים שכוחות הקרקע עמדו להיכנס אליהם.
מה שמאפיין את הלחימה עד כה זה דווקא התחכום והתגברות קצב אש ככל שהזמן עובר- לממדים שלא היו כמותם. כעת, זה לא רק הפצצות ה"ריכוך" אלא גם סיוע צמוד לכוחות. באחד המקרים שילח חיל האוויר 8 פצצות בזו אחר זו, אל עבר רחוב שצלום, שצה"ל עמד להיכנס אליו.
"ספיקת האש" יכולה להגיע גם לעשרות מטרות שמטופלות בו זמנית – מהים, מהאוויר ומהיבשה. מהמטה הכללי מתבצעות ההתקפות על יעדים בעלי חשיבות אסטרטגית.
קרוב לכוחות הלוחמים ניתן הסיוע האווירי באמצעות "מרכזי אש" במפקדת אוגדת עזה ברעים ןבפיקוד דרום בבאר שבע. משם מנהלים גם חיסולים של יעדי שב"כ. מתנהל מעין "מכרז" – בכל פעם שצצה מטרה חדשה, וזה קורה ללא הרף – נבחר האמצעי שיתקוף אותה הכי מהיר והכי יעיל, לא משנה מהיכן. מטוסים ללא טייס מרחפים באוויר ללא הפוגה, מוכנים לשחרר את הטילים שלהם.
הכול צריך לקרות בזמן אמת, ובמדויק.
מחנה הפליטים ג'בליה
קחו לדוגמא את הקרב במחנה הפליטים ג'בליה שבצפון הרצועה ביום שלישי.
זהו המחנה הגדול ביותר בשטחים ואחד המקומות הצפופים ביותר בעולם, עם מאה אלף אנשים (לפני הפינוי) בשטח מינימאלי של של 1.4 קילומטר רבוע. צה"ל השתדל "להשטיח" את רוב המבנים בשטחים שעמד להיכנס אליהם, אבל מבנה בן כמה קומות נותר על תילו, משום שהוא צמוד למתקן רפואי ולבית ספר.
בעת תנועת הכוחות נפתחה לעברם אש מאחת הקומות הגבוהות במבנה. הלוחמים סימנו את הבית, שממנו ירו עליהם, ובתוך שניות הוא כבר הושמד מהאוויר.
ככלל, הפעילות של צה"ל בלב עזה משבשת את כל תכניות ההגנה של החמאס. לא לכל המפקדים שלהם יש מקום במנהרות. חלקם עדיין מנסים לפעול מתוך מפקדות בלב איזורים מאוכלסים, מתוך חשיבה "של פעם" ששם צה"ל לא יתקוף אותם.
אלא שאחרי זוועות טבח שמחת תורה, ההיתר שניתן לצה"ל מצד מדינות המערב לפעול כדי להשמיד את החמאס הוא כמעט בלתי מוגבל, וממילא כל האזרחים הפלשתינים התבקשו להתפנות מבעוד מועד.
המפקדים שמגיעים למפקדות או לבתים מהווים פצצה מתקתקת מבחנת בני משפחותיהם והשכנים שלהם. שב"כ כל זמן מנסה לאסוף מידע על מקום הימצאם.
האגרסיביות באה לידי ביטוי גם בתקיפה על ביתו של מפקד גדוד ג'בליה בחמאס, אברהים ביארה. הפצצה שהשמידה את ביתו פוצצה גם מנהרה שהייתה מתחת לו. כתוצאה מכך התמוטט הרחוב כולו, וקרסו עוד כמה מבנים, שצה"ל לא התכוון לפגוע בהם.
ולמרות שנכון לסוף השבוע הזה הישגי צה"ל בלחימה גדולים מאוד, לא הכול מתנהל כמו בתנאי מעבדה, כמובן.
האבדות כבדות וכואבות. נפילתו של מפקד גדוד השריון מחטיבה 188, סא"ל סלמאן חבקה, פחות מחודש אחרי שהוביל את הטנק הבודד שלחם בגבורה מול מחבלים בבארי, מראה עד כמה המפקדים נמצאים תמיד קדימה.
בניגוד למקובל לחשוב, צה"ל התכונן במשך שנים למערכה בעזה, כולל ללחימה מול מנהרות. הוביל את ההכנות תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, שעתה מוביל את התוכניות מן הפיקוד בבאר שבע.
המחבלים עדיין יכולים להגיח משום מקום בכל רגע ולנסות להצמיד מטענים לכלי הרכב הממוגנים של כוחותינו או לירות טילים נגד טנקים. זוהי המערכה הראשונה שבה צה"ל נכנס לעזה רק עם כלים ממוגנים מאוד כמו טנקי מרכבה או נגמ"שי מרכבה (נמ"רים), מצוידים במערכת "מעיל רוח" שמזהה טילים נ"ט מתקרבים ומיירטת אותם.
כמו ב"כיפת ברזל", גם כאן אין 100 אחוז של הצלחה, אבל נמנעו כבר פגיעות רבות. במסגרת המאבק באיום גם הנ"ט חוסל מפקד המערך הזה של החמאס, מוחמאס עצר. הלוחמים בשטח מתמודדים גם אם אינספור פצצות מרמה. ואילו כנגד איום הרחפנים הממולכדים נפרסו רשתות הגנה מעל ה"כלים".
האסון, שבו נהרגו 11 לוחמי צוות גבעתי בנמ"ר אחד הוא ההישג הגדול ביותר מבחינת החמאס השבוע. לעומת זאת, לוחמי הארגון נחלו עשרות מפלות – כולל הקרב ההירואי של לוחמי גולני בלילה שבין רביעי לחמישי, שבו כוח חמאס מיוחד ניסה לתקוף אותם כאשר יצא מתוך המנהרות – והושמד ברובו, מבלי שהסב אבדות לכוחותינו.
כלכלת חימושים ונשק שובר שוויון
ממה שלמדנו עוד מהשבוע הראשון בעומק עזה נראה כי הלחימה תיארך עוד שבועות רבים, בדיוק כפי שנאמר לציבור מראש. ועוד יהיו ימים קשים.
שר הביטחון יואב גלנט שב הגדיר השבוע את יעדי המלחמה בשפה ברורה לכל נפש כאשר אמר כי לחמאס יש רק שתי אופציות – "להיכנע או למות".
לחימה של כמה שבועות מצריכה "כלכלת חימושים" לא רק מצד החמאס (שיורה יחסית מעט כדי לא לגמור את מלאי הרקטות שלו) אלא גם מצידנו. כמויות האש שצה"ל יורה כעת הן חסרות תקדים, וזאת כאשר הלחימה בחזית הצפונית עדיין מתנהלת ב"עצימות נמוכה".
בהקשר הזה כדאי להאיר זרקור למאמצים המשניים שתומכים בלחימה, למשל הרכבת אווירית של תחמושת שמגיעה בלי הרף מארצות הברית, ולא היינו יכולים בלעדיה.
במקביל, נעשים מאמצים עליונים, 24/7 ממש, בכל התעשיות הביטחוניות בישראל, כדי לייצר תחמושת ואמצעי לחימה ואולי אפילו לפתוח אמצעי לחימה חדשים שיסייעו למערכה.
בהקשר הזה כמובן לא ניתן לפרט, למעט מערכת "מגן אור" ליירוט רקטות באמצעות קרני לייזר המפותחת על ידי רפאל. היא מתוכננת להיות מבצעית ב-2025, ומסתמן כעת כי מרכיבים שלה ינוסו כבר במערכה הנוכחית, אך לא יוכלו עדיין להשפיע.
והנה עוד מאמץ משני חשוב: על מנת לחבר בין כל מערכי צה"ל ולקלוט כמויות אדירות של מידע יש צורך בשטחי אחסון ממוחשבים ובאמצעי קשר אמינים ומהירים.
אגף התקשוב של צה"ל הקים לשם כך חמ"ל מיוחד בצריפין, שם מנסים, בין היתר, לפתור בעיות הנובעות מכך שהמלחמה תפסה חלק ממערך המילואים בצבא ה"ירוק" באמצע עדכון של מערכות התקשורת המכונות צי"ד (צבא יבשה דיגיטאלי) - מגרסה 700 לגרסה 750.
וגם זה: במקביל לפעילות שתכליתה למוטט את החמאס, פועלת בצה"ל כל העת המפקדה המיוחדת בראשות אלוף במיל' ניצן אלון, שתכליתה בראש ובראשונה להחזיר את החטופים הביתה. בהקשר הזה, למרבה הצער, ככל שחולף הזמן כך פוחתים הסיכויים למבצעי חילוץ כמו המבצע הנפלא, בהובלת השב"כ, שבו הוחזרה הביתה טוראית אורי מגידיש.
התראה ביום הטבח
ועוד שתי נקודות על סדר היום המרכזי של עזה השבוע.
בסוגיית ההתראה שהייתה לפני מתקפת שמחת תורה, שלא ניתן להימנע מעיסוק בה, הולכים ומתבררים עוד ועוד פרטים. אמיר בוחבוט פירסם ב"וואלה" כי בשל ההרתראה קיצר אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן את חופשתו בצפון והגיע בבוקר של החג למפקדת הפיקוד.
אנחנו מוסיפים כאן כי כל שרשרת הפיקוד של מפקדת אוגדה עזה, כולל מפקדי החטיבה הצפונית והדרומית וקציני האג"מ, הגיעו למפקדה שלהם ברעים עוד לפני ההתקפה של החמאס, עוד סימן לחשיבות הרבה שכן ניתנה להתראה שהביאה את ראש השב"כ, רונן בר, לשלוח לשטח "צוות טקילה" להתמודדות עם איום חטיפה.
חשוב להבין כי צוות כזה תמיד מלווה בכוחות מחוץ לשב"כ, כמו לוחמים של היחידה המשטרתית המיוחדת הימ"מ. במקרה של כוננות שמחת תורה, התגבורת לא עמדה מול שיטפון אנשי החמאס שחדרו לישראל, שהשבוע פורסם כי מנו לא פחות מ-3000 לוחמים.
עדיין קשה לקלוט מדוע בזמן שהפקדים של האוגדה והפיקוד קפצו כולם לשטח, לא ניתנה התראה מינימלית לכוחות הלוחמים שהייתה יכולה למנוע מקרים כמו טבח של לוחמי גולני במיטותיהם בתוך קרווואנים ליד מעבר ארז (לאחר הטבח הסתלקו אנשי החמאס מן המחנה עם כלי רכב של צה"ל.
היום שאחרי
וגם זה: אף פעם לא מוקדם מידי להתחיל לדבר על היום שאחרי. השבוע פורסם על ידי נדב איל הרעיון שנבדק להגיע להפסקת אש שבסיומה יתאפשר לראשי החמאס לעזוב את רצועת עזה תמורת שחרור החטופים הישראלים. הלוואי. זו בעיקר משאלת לב ישראלית, החמאס עדיין רחוק מכניעה, בכל מקרה.
מי שמוביל את הדיונים שנערכים בישראל לקראת "היום שאחרי המלחמה" ברצועת עזה זה האגף הביטחוני במטה לביטחון לאומי. בצוות מיוחד חברים גם נציגים של אגף התכנון בצה"ל, משרד החוץ, השב"כ, המוסד וגופים נוספים. אלה דיונים ראשונים בלבד. סיום המלחמה עדיין אינו נראה באופק.
מי שמפריע מאוד לדיוני "היום שאחרי" ולמאמצי ההסברה של ישראל בעולם, כדי להאריך את ה "אור הירוק המדיני" להמשך הלחימה, ובטח לא "לעצבן" את ארה"ב, אלה שרי עוצמה יהודית והציונות הדתית.
שר הביטחון התפוצץ על שר האוצר בצאלאל סמוטריץ שבחר לעכב דווקא השבוע את העברת כספי המיסים שממילא שייכים לרשות הפלשתינית. במטה לביטחון לאומי ניסו במקביל להעביר לו מסר כי בניגוד לטענה ש"הרשות הפלשתינית והחמאס זה אותו דבר", בכל זאת יש הבדל גדול בין רצועת עזה ליהודה ושומרון.
עוד מתפוצצים במערכת הביטחון ממהלכים של השר איתמר בן גביר שנראים להם כמו ניסיון בכוח להתסיס את הציבור הערבי בישראל כדי להכניס גם אותם לקלחת.
בכל מקרה, גם בלי פרובוקציות, המצב ביהודה ושומרון מתוח מאוד . מבחינת צה"ל והשב"כ זוהי "זירה" לכל דבר.
ועכשיו לצפון
כל העיניים נשואות לנאום של חסן נסראללה ביום שישי אחר הצהריים, בזמן שלישראל מגיע (שוב) מזכיר המדינה של ארצות הברית, אנטוני בלינקן.
האם "מתבשלת" מערכה גדולה יותר? האם יש סיכוי שהמלחמה תכלול גם את איראן, כאשר באזורנו התאספו כבר כוחות צבאיים בינלאומיים שלא נראו כמותם עשרות שנים?
בינתיים, ישראל כבר פינתה עשרות ישובים, ופרסה כוחות אדירים לכל אורך הגבול. חיזבאללה וישראל מנהלות משחק של איתותים: חיזבאללה מנסה להכאיב לצה"ל באמצעות ירי טילים נגד טנקים, וגם מאריך את טווח ירי הרקות לעבר הישובים.
ידו של צה"ל על העליונה ברוב המקרים: בשבועיים האחרונים מעגלי האש נסגרים במהירות רבה, שמדהימה את חיזבאללה, שסופר כבר עשרות הרוגים. צה"ל גם מנצל כל פעולת תגובה כדי לחסל עמדות של חיזבאללה, הקרובות לגבול עם ישראל. עיקר הנפגעים של צה"ל עד כה היו בימים הראשונים לאחר פרוץ המערכה בדרום. השבוע גם היו גם נפגעים בהתהפכות טנק של אנשי מילואים.
אך מה מתכנן נסראללה? ומה האינטרס האמיתי של ישראל לגבי הזירה הצפונית ואיראן?
כך נלחם צה"ל באחד הקרבות האורבניים הגדולים בהיסטוריה, ונערך לאפשרות של התרחבות המלחמה לחזיתות נוספות
בסוף השבוע הרביעי של מלחמת שמחת תורה כל תרחיש אפשרי - מהפסקת אש שקשורה להחזרת חלק מהשבויים ועד להתרחבות המלחמה ללבנון ואולי אפילו לאיראן.
לחימה אורבנית
נתחיל במה שכבר קורה, ובעצימות גבוהה מאוד: מערכה צבאית בתוך שטח עירוני צפוף, שעוד תיכנס להיסטוריה הצבאית העולמית ותילמד במכללות צבאיות.
בתחילת התמרון הקרקעי, בסף השבוע שעבר, ניסה צה"ל לייצר את הרושם שמדובר בפעולה מוגבלת, בסגנון הפשיטה הקטנה שנערכה קודם לכן בצפון הרצועה, אבל האמת היא שהחל מיום שבת כבר נכנסו לרצועה כוחות אדירים המבוססים על האוגדות הסדירות והאיכותיות ביותר של צה"ל, מתוגברות במילואים.
עד עכשיו צה"ל אינו מנדב פרטים מרובים על תכנית הקרב, אבל ממה שכבר חשפו הפלשתינים עצמם, אחרי ששירותי האינטרנט ברצועה חזר לפעול ביום שני, עולה כי צה"ל חדר אל עומק הרצועה בשני צירים מרכזיים.
חץ אחד מצפון , סמוך לקו החוף, וכוח עיקרי יצא אל עבר העיר עזה מדרום, בסמוך לציר שהוביל בעבר לישוב הישראלי המבודד נצרים. במקביל לחלוקת הרצועה לשני חלקים, על בסיס קו "נחל עזה" שתושבי צפון הרצועה התבקשו מראש לנוע אל דרומה ממנו, הולך ומתהדק מצור מסביב לעיר עזה עצמה.
חמאס ערוך במספר קווי הגנה אבל זוהי אינה לחימה בסגנון של פעם, עם קו חזית ברור. האויב יכול להגיח בכל רגע נתון גם מתוך פיר של מנהרה, בעורף כוחותינו, בשטח שלכאורה כבר נכבש.
יש להניח כי אלפי חמאסניקים כבר נמלטו אל דרום רצועת עזה ביחד עם גל הפליטים שנע לאזור המוגן יחסית, שבו עדיין יש אספקה הומניטרית. עם זאת, אלפים עדיין מנהלים לחימה מול צה"ל. ככל שצה"ל יתקרב אל "הפרס הגדול" - המעוזים שמתחתיהם נמצאים המפקדים הבכירים ביותר של חמאס, ואולי אפילו יחיא סינוואר ומוחמד דף עצמם - כך תתגבר הלחימה.
בית החולים שיפא
בהקשר הזה, צה"ל כבר סימן את הפרס הכי גדול האפשרי – בית החולים שיפא במרכז עזה. על פני השטח, יש שם אלפי חולים ופליטים. בקומות המרתף – מפקדי החמאס.
אחת הסיבות שצה"ל מכיר היטב את שיפא קשורה לכך שמרבית מתקני בית החולים, כולל הבונקרים, נבנו על ידי ישראל עצמה בימי המנהל האזרחי בשנות ה-80 של המאה שעברה.
הרעיון לבנות מקלט מתחת לבית חולים היה במקור שלנו. חדי עין יכולים אפילו להבחין עד היום בתמונות בדמיון בין מבני בית החולים שיפא ובין מכללת בצלאל בירושלים. שם אין בונקרים, אבל שני האתרים תוכננו על ידי אותם אדריכלים.
שם המשחק בפעולה הקרקעית הרחבה של צה"ל הוא מסה ואגרסיביות. כל כוח בעומק הרצועה הוא שילוב של לוחמי חי"ר רגלים ושריון, המקבלים סיוע רחוק אך צמוד מהאוויר ומהתותחנים, ולצידם לוחמי ההנדסה שמטפלים במטענים ומסלקים מהדרך מכשולים גם באמצעות דחפורים. לוחמי יחידת "עוקץ", גם הם נמצאים בשדה הקרב, עם הכלבים שלהם. בכל מקום בשטח, ובכל רגע נתון, יכולים לצוץ לוחמי היחידות המובחרות של צה"ל.
חיל האוויר כבר תקף כמעט 15 אלף מטרות מאז תחילת המלחמה, כולל ההפצצות הכבדות על האזורים שכוחות הקרקע עמדו להיכנס אליהם.
מה שמאפיין את הלחימה עד כה זה דווקא התחכום והתגברות קצב אש ככל שהזמן עובר- לממדים שלא היו כמותם. כעת, זה לא רק הפצצות ה"ריכוך" אלא גם סיוע צמוד לכוחות. באחד המקרים שילח חיל האוויר 8 פצצות בזו אחר זו, אל עבר רחוב שצלום, שצה"ל עמד להיכנס אליו.
"ספיקת האש" יכולה להגיע גם לעשרות מטרות שמטופלות בו זמנית – מהים, מהאוויר ומהיבשה. מהמטה הכללי מתבצעות ההתקפות על יעדים בעלי חשיבות אסטרטגית.
קרוב לכוחות הלוחמים ניתן הסיוע האווירי באמצעות "מרכזי אש" במפקדת אוגדת עזה ברעים ןבפיקוד דרום בבאר שבע. משם מנהלים גם חיסולים של יעדי שב"כ. מתנהל מעין "מכרז" – בכל פעם שצצה מטרה חדשה, וזה קורה ללא הרף – נבחר האמצעי שיתקוף אותה הכי מהיר והכי יעיל, לא משנה מהיכן. מטוסים ללא טייס מרחפים באוויר ללא הפוגה, מוכנים לשחרר את הטילים שלהם.
הכול צריך לקרות בזמן אמת, ובמדויק.
מחנה הפליטים ג'בליה
קחו לדוגמא את הקרב במחנה הפליטים ג'בליה שבצפון הרצועה ביום שלישי.
זהו המחנה הגדול ביותר בשטחים ואחד המקומות הצפופים ביותר בעולם, עם מאה אלף אנשים (לפני הפינוי) בשטח מינימאלי של של 1.4 קילומטר רבוע. צה"ל השתדל "להשטיח" את רוב המבנים בשטחים שעמד להיכנס אליהם, אבל מבנה בן כמה קומות נותר על תילו, משום שהוא צמוד למתקן רפואי ולבית ספר.
בעת תנועת הכוחות נפתחה לעברם אש מאחת הקומות הגבוהות במבנה. הלוחמים סימנו את הבית, שממנו ירו עליהם, ובתוך שניות הוא כבר הושמד מהאוויר.
ככלל, הפעילות של צה"ל בלב עזה משבשת את כל תכניות ההגנה של החמאס. לא לכל המפקדים שלהם יש מקום במנהרות. חלקם עדיין מנסים לפעול מתוך מפקדות בלב איזורים מאוכלסים, מתוך חשיבה "של פעם" ששם צה"ל לא יתקוף אותם.
אלא שאחרי זוועות טבח שמחת תורה, ההיתר שניתן לצה"ל מצד מדינות המערב לפעול כדי להשמיד את החמאס הוא כמעט בלתי מוגבל, וממילא כל האזרחים הפלשתינים התבקשו להתפנות מבעוד מועד.
המפקדים שמגיעים למפקדות או לבתים מהווים פצצה מתקתקת מבחנת בני משפחותיהם והשכנים שלהם. שב"כ כל זמן מנסה לאסוף מידע על מקום הימצאם.
האגרסיביות באה לידי ביטוי גם בתקיפה על ביתו של מפקד גדוד ג'בליה בחמאס, אברהים ביארה. הפצצה שהשמידה את ביתו פוצצה גם מנהרה שהייתה מתחת לו. כתוצאה מכך התמוטט הרחוב כולו, וקרסו עוד כמה מבנים, שצה"ל לא התכוון לפגוע בהם.
ולמרות שנכון לסוף השבוע הזה הישגי צה"ל בלחימה גדולים מאוד, לא הכול מתנהל כמו בתנאי מעבדה, כמובן.
האבדות כבדות וכואבות. נפילתו של מפקד גדוד השריון מחטיבה 188, סא"ל סלמאן חבקה, פחות מחודש אחרי שהוביל את הטנק הבודד שלחם בגבורה מול מחבלים בבארי, מראה עד כמה המפקדים נמצאים תמיד קדימה.
בניגוד למקובל לחשוב, צה"ל התכונן במשך שנים למערכה בעזה, כולל ללחימה מול מנהרות. הוביל את ההכנות תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, שעתה מוביל את התוכניות מן הפיקוד בבאר שבע.
המחבלים עדיין יכולים להגיח משום מקום בכל רגע ולנסות להצמיד מטענים לכלי הרכב הממוגנים של כוחותינו או לירות טילים נגד טנקים. זוהי המערכה הראשונה שבה צה"ל נכנס לעזה רק עם כלים ממוגנים מאוד כמו טנקי מרכבה או נגמ"שי מרכבה (נמ"רים), מצוידים במערכת "מעיל רוח" שמזהה טילים נ"ט מתקרבים ומיירטת אותם.
כמו ב"כיפת ברזל", גם כאן אין 100 אחוז של הצלחה, אבל נמנעו כבר פגיעות רבות. במסגרת המאבק באיום גם הנ"ט חוסל מפקד המערך הזה של החמאס, מוחמאס עצר. הלוחמים בשטח מתמודדים גם אם אינספור פצצות מרמה. ואילו כנגד איום הרחפנים הממולכדים נפרסו רשתות הגנה מעל ה"כלים".
האסון, שבו נהרגו 11 לוחמי צוות גבעתי בנמ"ר אחד הוא ההישג הגדול ביותר מבחינת החמאס השבוע. לעומת זאת, לוחמי הארגון נחלו עשרות מפלות – כולל הקרב ההירואי של לוחמי גולני בלילה שבין רביעי לחמישי, שבו כוח חמאס מיוחד ניסה לתקוף אותם כאשר יצא מתוך המנהרות – והושמד ברובו, מבלי שהסב אבדות לכוחותינו.
כלכלת חימושים ונשק שובר שוויון
ממה שלמדנו עוד מהשבוע הראשון בעומק עזה נראה כי הלחימה תיארך עוד שבועות רבים, בדיוק כפי שנאמר לציבור מראש. ועוד יהיו ימים קשים.
שר הביטחון יואב גלנט שב הגדיר השבוע את יעדי המלחמה בשפה ברורה לכל נפש כאשר אמר כי לחמאס יש רק שתי אופציות – "להיכנע או למות".
לחימה של כמה שבועות מצריכה "כלכלת חימושים" לא רק מצד החמאס (שיורה יחסית מעט כדי לא לגמור את מלאי הרקטות שלו) אלא גם מצידנו. כמויות האש שצה"ל יורה כעת הן חסרות תקדים, וזאת כאשר הלחימה בחזית הצפונית עדיין מתנהלת ב"עצימות נמוכה".
בהקשר הזה כדאי להאיר זרקור למאמצים המשניים שתומכים בלחימה, למשל הרכבת אווירית של תחמושת שמגיעה בלי הרף מארצות הברית, ולא היינו יכולים בלעדיה.
במקביל, נעשים מאמצים עליונים, 24/7 ממש, בכל התעשיות הביטחוניות בישראל, כדי לייצר תחמושת ואמצעי לחימה ואולי אפילו לפתוח אמצעי לחימה חדשים שיסייעו למערכה.
בהקשר הזה כמובן לא ניתן לפרט, למעט מערכת "מגן אור" ליירוט רקטות באמצעות קרני לייזר המפותחת על ידי רפאל. היא מתוכננת להיות מבצעית ב-2025, ומסתמן כעת כי מרכיבים שלה ינוסו כבר במערכה הנוכחית, אך לא יוכלו עדיין להשפיע.
והנה עוד מאמץ משני חשוב: על מנת לחבר בין כל מערכי צה"ל ולקלוט כמויות אדירות של מידע יש צורך בשטחי אחסון ממוחשבים ובאמצעי קשר אמינים ומהירים.
אגף התקשוב של צה"ל הקים לשם כך חמ"ל מיוחד בצריפין, שם מנסים, בין היתר, לפתור בעיות הנובעות מכך שהמלחמה תפסה חלק ממערך המילואים בצבא ה"ירוק" באמצע עדכון של מערכות התקשורת המכונות צי"ד (צבא יבשה דיגיטאלי) - מגרסה 700 לגרסה 750.
וגם זה: במקביל לפעילות שתכליתה למוטט את החמאס, פועלת בצה"ל כל העת המפקדה המיוחדת בראשות אלוף במיל' ניצן אלון, שתכליתה בראש ובראשונה להחזיר את החטופים הביתה. בהקשר הזה, למרבה הצער, ככל שחולף הזמן כך פוחתים הסיכויים למבצעי חילוץ כמו המבצע הנפלא, בהובלת השב"כ, שבו הוחזרה הביתה טוראית אורי מגידיש.
התראה ביום הטבח
ועוד שתי נקודות על סדר היום המרכזי של עזה השבוע.
בסוגיית ההתראה שהייתה לפני מתקפת שמחת תורה, שלא ניתן להימנע מעיסוק בה, הולכים ומתבררים עוד ועוד פרטים. אמיר בוחבוט פירסם ב"וואלה" כי בשל ההרתראה קיצר אלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן את חופשתו בצפון והגיע בבוקר של החג למפקדת הפיקוד.
אנחנו מוסיפים כאן כי כל שרשרת הפיקוד של מפקדת אוגדה עזה, כולל מפקדי החטיבה הצפונית והדרומית וקציני האג"מ, הגיעו למפקדה שלהם ברעים עוד לפני ההתקפה של החמאס, עוד סימן לחשיבות הרבה שכן ניתנה להתראה שהביאה את ראש השב"כ, רונן בר, לשלוח לשטח "צוות טקילה" להתמודדות עם איום חטיפה.
חשוב להבין כי צוות כזה תמיד מלווה בכוחות מחוץ לשב"כ, כמו לוחמים של היחידה המשטרתית המיוחדת הימ"מ. במקרה של כוננות שמחת תורה, התגבורת לא עמדה מול שיטפון אנשי החמאס שחדרו לישראל, שהשבוע פורסם כי מנו לא פחות מ-3000 לוחמים.
עדיין קשה לקלוט מדוע בזמן שהפקדים של האוגדה והפיקוד קפצו כולם לשטח, לא ניתנה התראה מינימלית לכוחות הלוחמים שהייתה יכולה למנוע מקרים כמו טבח של לוחמי גולני במיטותיהם בתוך קרווואנים ליד מעבר ארז (לאחר הטבח הסתלקו אנשי החמאס מן המחנה עם כלי רכב של צה"ל.
היום שאחרי
וגם זה: אף פעם לא מוקדם מידי להתחיל לדבר על היום שאחרי. השבוע פורסם על ידי נדב איל הרעיון שנבדק להגיע להפסקת אש שבסיומה יתאפשר לראשי החמאס לעזוב את רצועת עזה תמורת שחרור החטופים הישראלים. הלוואי. זו בעיקר משאלת לב ישראלית, החמאס עדיין רחוק מכניעה, בכל מקרה.
מי שמוביל את הדיונים שנערכים בישראל לקראת "היום שאחרי המלחמה" ברצועת עזה זה האגף הביטחוני במטה לביטחון לאומי. בצוות מיוחד חברים גם נציגים של אגף התכנון בצה"ל, משרד החוץ, השב"כ, המוסד וגופים נוספים. אלה דיונים ראשונים בלבד. סיום המלחמה עדיין אינו נראה באופק.
מי שמפריע מאוד לדיוני "היום שאחרי" ולמאמצי ההסברה של ישראל בעולם, כדי להאריך את ה "אור הירוק המדיני" להמשך הלחימה, ובטח לא "לעצבן" את ארה"ב, אלה שרי עוצמה יהודית והציונות הדתית.
שר הביטחון התפוצץ על שר האוצר בצאלאל סמוטריץ שבחר לעכב דווקא השבוע את העברת כספי המיסים שממילא שייכים לרשות הפלשתינית. במטה לביטחון לאומי ניסו במקביל להעביר לו מסר כי בניגוד לטענה ש"הרשות הפלשתינית והחמאס זה אותו דבר", בכל זאת יש הבדל גדול בין רצועת עזה ליהודה ושומרון.
עוד מתפוצצים במערכת הביטחון ממהלכים של השר איתמר בן גביר שנראים להם כמו ניסיון בכוח להתסיס את הציבור הערבי בישראל כדי להכניס גם אותם לקלחת.
בכל מקרה, גם בלי פרובוקציות, המצב ביהודה ושומרון מתוח מאוד . מבחינת צה"ל והשב"כ זוהי "זירה" לכל דבר.
ועכשיו לצפון
כל העיניים נשואות לנאום של חסן נסראללה ביום שישי אחר הצהריים, בזמן שלישראל מגיע (שוב) מזכיר המדינה של ארצות הברית, אנטוני בלינקן.
האם "מתבשלת" מערכה גדולה יותר? האם יש סיכוי שהמלחמה תכלול גם את איראן, כאשר באזורנו התאספו כבר כוחות צבאיים בינלאומיים שלא נראו כמותם עשרות שנים?
בינתיים, ישראל כבר פינתה עשרות ישובים, ופרסה כוחות אדירים לכל אורך הגבול. חיזבאללה וישראל מנהלות משחק של איתותים: חיזבאללה מנסה להכאיב לצה"ל באמצעות ירי טילים נגד טנקים, וגם מאריך את טווח ירי הרקות לעבר הישובים.
ידו של צה"ל על העליונה ברוב המקרים: בשבועיים האחרונים מעגלי האש נסגרים במהירות רבה, שמדהימה את חיזבאללה, שסופר כבר עשרות הרוגים. צה"ל גם מנצל כל פעולת תגובה כדי לחסל עמדות של חיזבאללה, הקרובות לגבול עם ישראל. עיקר הנפגעים של צה"ל עד כה היו בימים הראשונים לאחר פרוץ המערכה בדרום. השבוע גם היו גם נפגעים בהתהפכות טנק של אנשי מילואים.
אך מה מתכנן נסראללה? ומה האינטרס האמיתי של ישראל לגבי הזירה הצפונית ואיראן?
