טור של עמיר רפפורט: סוף לפייסנות מול איראן וחיזבאללה
בזמן שאנחנו בשיא הלחימה בעזה, אפשר גם לשאול: האם אנחנו גם בפתחו של ארוע עולמי עצום?
עמיר רפפורט
| 01/11/2023
שם המשחק בפעילות צה"ל השבוע הוא אגרסיביות. בחסות הרושם הנורא שהותירו תמונות טבח שמחת תורה בעולם המערבי, מקבלת ישראל חופש פעולה חסר תקדים לתקוף ולהשמיד, גם במחיר בלתי נמנע של פגיעה בבלתי מעורבים.
אם יש ספק - אין ספק (למעט במקרים של מוסדות חינוך ובריאות): צה"ל משתדל "לשטח" מראש, מהאוויר ובאמצעות ארטילריה, כמה שיותר בניינים באזורים שבהם פועלים כוחותינו, כדי שלא ישלטו מגבוה על התנועה של הטנקים והנגמ"שים, אבל לא כל בניין או מנהרה אפשר להרוס מראש. זה הסיבה שהקרבות העזים בלב עזה, כמו קרב ג'בליה ביום שלישי, כבר גבו מחיר כבד, ועוד יגבו.
אלא ששם המשחק הוא גם דיוק ופעילות צבאית "כירורגית". כזה היה המבצע שעוד יסופר (בינתיים, אי אפשר לספר הרבה), שבו חולצה טוראית אורי מגידיש.
הקרדיט במבצע הזה הוא קודם כל לשב"כ ששב ומוכיח, כמו גם בחיסולים של מפקדי החמאס, כי למרות כישלון ההתראה הקולוסאלי בשמחת תורה, יש לו עדיין מודיעין איכותי ביותר, המבוסס על "יומינט" (הפעלת סוכנים בשר ודם בשטח האויב, על פי הז'רגון של אנשי מודיעין).
לתמונה הרחבה יותר
בזמן שכל ישראלי עוקב בחרדה ובתקווה אחר כל דיווח שמגיע מהתמרון הקרקעי בעזה, ייתכן בהחלט שנמצא את עצמנו בשבועות הבאים גם במלחמה מול חיזבאללה בצפון ואולי אפילו מול איראן.
נתחיל בזווית הטקטית, בצפון: ישראל כבר פינתה עשרות ישובים, ופרסה כוחות אדירים לכל אורך הגבול. חיזבאללה וישראל מנהלות משחק של איתותים - חיזבאללה מנסה להכאיב לצה"ל בעיקר באמצעות ירי טילים נגד טנקים, וגם מאריך את טווח ירי הרקות לעבר הישובים.
בינתיים, ידו של צה"ל על העליונה ברוב המקרים: בשבועיים האחרונים מעגלי האש נסגרים במהירות רבה, שמדהימה את חיזבאללה, שסופר כבר עשרות הרוגים.
צה"ל גם מנצל כל פעולת תגובה כדי לחסל עמדות של חיזבאללה, הקרובות לגבול עם ישראל. עיקר הנפגעים של צה"ל בצפון עד כה היה בימים הראשונים לאחר פרוץ המערכה בדרום. השבוע גם היו גם נפגעים בהתהפכות טנק של אנשי מילואים.
להסלמה המתגלגלת יש דינמיקה משלה והיא בהחלט יכולה להוביל למלחמה. אך האם הצדדים מעוניינים בעימות נרחב, לראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006?
בתקשורת מרבים לצטט את הערכות המודיעין (הנכונות, כנראה, אבל כל הערכה נלקחת כעת בערבון מוגבל), לפיהן חיזבאללה אינו מעוניין במלחמה. הוא פועל "מתחת לסף" לכדי שא לגרור את ישראל למערכה כוללת.
מה האינטרס שלנו ושל מדינות המערב, בנות הברית שלנו?
ככלל, לישראל אין עניין לפתוח במלחמה כוללת בלבנון, בטח כאשר הלחימה בעזה עדיין מתנהלת במלוא עוזה, והמחיר בעורף יהיה כואב במיוחד, אבל ייתכן שמאזן השיקולים ישתנה כאשר ההשתלטות על השטח שמיועד לכיבוש בעזה תסתיים, והמצב פחות או יותר יתייצב.
האם אז תהיה מבחינתנו הזדמנות ל"טיפול שורש" בבעיה הלבנונית?
מצד אחד, מדובר באויב מסוכן וקטלני הרבה יותר מחמאס, שמחזיק בלא מפחות מ-150 אלף טילים, רבים מהם בעלי מנגנון הכוונה שיכול להוביל אותם במדויק לכל נקודה בישראל.
מצד שני, הישובים כבר ממילא מפונים מתושביהם, אנחנו ממילא במערכה, וכל מערך המילואים של צה"ל מגויס בצו 8 ורובו ערוך לקרב בצפון – ומעל לכל ארצות הברית כבר ריכזה באזורנו כוחות שלא נראו כמותם מזה עשרות שנים. וחשוב גם להכיר בכך, שאחרי טראומת שמחה תורה, ישראל לא תוכל להחזיר את תושביה לישובים סמוכי הגדר בצפון, מבלי להרחיק את החיזבאללה הרחק לאחור, רצוי אל מעבר לקו נהר הליטאני, כפי שהציע השבוע ח"כ אביגדור ליברמן. פשוט אי אפשר.
עימות עולמי בין- גושי
המלחמה בין ישראל לחמאס היא חלק מעימות עולמי בין- גושי, שלא היה כמוהו מאז קריסת ברית המועצות. בצד של "הטובים" - כלומר שלנו – נמצאים ארצות הברית המובילה, כל מדינות המערב, מדינות ערב הסוניות – מסעודיה דרך ירדן ועד מצרים- וכמובן אנחנו. הציר הנגדי כולל את איראן, חיזבאללה, חמאס ורוסיה במרכז, עם תמיכה כלשהי של סין וקוריאה הצפונית.
ובואו ניתן לעובדות לדבר: בזמן שזיהינו את מתינו הרבים. בהליך זיהוי נורא, ויצאנו למערכה רבתי בעזה, תוך כדי פעילות אינטנסיבית גם בגבול הצפון וביו"ש – התרכזו במזרח התיכון הכוחות בסדר הגודל ההיסטורי.
להלן רשימה חלקית מאוד: קודם כל כוח התקיפה החזק ביותר בעולם של נושאת המטוסים החדישה והענקית "פורד" (שוקלת, לשם השוואה, פי שניים מה"טיטאניק"). בליבה של נושאת המטוסים, יש מרכז מודיעין בסדר גודל של מדינה, ועל סיפונה גם מערכות אדירות של לוחמה אלקטרונית.
"פורד" מלווה בספינות טילים רבות, שנראות קטנות לצידה, אבל כל אחת מהם היא בסדר גודל של חצי מחיל הים הישראלי. הן נושאות כמות אדירה של פצצות חכמות וטילים מדויקים, כמו טומהוק, וכמובן עוד מטוסים.
ואם זה לא מספיק, לאזור הגיעו גם קבוצת הספינות של נושאת מטוסים הישנה יותר "רוזוולט", וכן אוניות ביון של הצי הבריטי, וספינות נחתים של צבא ארה"ב ,שיכולים לנחות על כל חוף באזור, מלווים במטריית אש אדירה.
ארה"ב וצבאות ידידותיים נוספים גם השלימו פריסה קרקעית של טייסות תקיפה וכוחות חילוץ גם במדינות רבות נוספות כולל ירדן, קטאר, בחריין וקפריסין. ארצות הברית הביאה כבר לאזור מערכות הגנה מפני טילים "טאד" ואת המכ"מ האדיר המכונה "אייג'יס". זה הזמן להזכיר שתחת ממשל ביידן כבר הוגברו התיאומים ההגנתיים וההתקפים בין צבאות ארצות הברית וישראל למקרה של מלחמה מול איראן.
איראן דוהרת לפצצה
וגם זה: ארה"ב כבר האיצה באחרוני אזרחיה לעזוב את לבנון. גרמניה ערוכה לפנוי אזרחים באמצעות כוחות שהתמקמו בקפריסין. אז האם כל המערך האדיר הזה נועד רק לכדי לשגר "איתות" ולהרתיע את ביירות ולטהרן או להפעלה ממש?
וזוהי כבר פרספקטיבה היסטורית, שיכולה להיות קשורה למצב כיום: בשנות ה-30 של המאה שעברה נקט ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין, ויחד עימו העולם המערבי כולו, בגישה ברורה של פייסנות מול גרמניה של אדולף היטלר. ככל שגרמניה כבשה עוד שטחים והגבירה את איומיה, כך גברה הפייסנות. עד שהגיע צ'רציל.
גם מול איראן שמאיימת בגלוי להשמיד את ישראל, הובילה הגישה הפייסנית לאורך שנים, כולל הסכם הגרעין שלה עם המעצמות בעשור שעבר, ומגעים להבנות" חדשות רק לאחרונה.
במקביל, איראן דוהרת לפצצה גרעינית ראשונה ולטילים ארוכי טווח, בזמן שהיא כורתת ברית עם רוסיה על רקע המלחמה שלה מול אוקראינה, ושולחת את ארגוני החסות שלה למסעות הרג, כמו טבח שמחת תורה.
איראן כנראה אינה מעוניינת במלחמה בעיתוי הזה, היא עלולה לשלם את המחיר היקר ביותר האפשרי, אבל האם הנשיא האמריקאי בן ה-81, ג'ו ביידן, עומד לשנות את מהלכה של ההיסטוריה?
תעקבו אחרי בטוויטר: AmirRapaport1
בזמן שאנחנו בשיא הלחימה בעזה, אפשר גם לשאול: האם אנחנו גם בפתחו של ארוע עולמי עצום?
שם המשחק בפעילות צה"ל השבוע הוא אגרסיביות. בחסות הרושם הנורא שהותירו תמונות טבח שמחת תורה בעולם המערבי, מקבלת ישראל חופש פעולה חסר תקדים לתקוף ולהשמיד, גם במחיר בלתי נמנע של פגיעה בבלתי מעורבים.
אם יש ספק - אין ספק (למעט במקרים של מוסדות חינוך ובריאות): צה"ל משתדל "לשטח" מראש, מהאוויר ובאמצעות ארטילריה, כמה שיותר בניינים באזורים שבהם פועלים כוחותינו, כדי שלא ישלטו מגבוה על התנועה של הטנקים והנגמ"שים, אבל לא כל בניין או מנהרה אפשר להרוס מראש. זה הסיבה שהקרבות העזים בלב עזה, כמו קרב ג'בליה ביום שלישי, כבר גבו מחיר כבד, ועוד יגבו.
אלא ששם המשחק הוא גם דיוק ופעילות צבאית "כירורגית". כזה היה המבצע שעוד יסופר (בינתיים, אי אפשר לספר הרבה), שבו חולצה טוראית אורי מגידיש.
הקרדיט במבצע הזה הוא קודם כל לשב"כ ששב ומוכיח, כמו גם בחיסולים של מפקדי החמאס, כי למרות כישלון ההתראה הקולוסאלי בשמחת תורה, יש לו עדיין מודיעין איכותי ביותר, המבוסס על "יומינט" (הפעלת סוכנים בשר ודם בשטח האויב, על פי הז'רגון של אנשי מודיעין).
לתמונה הרחבה יותר
בזמן שכל ישראלי עוקב בחרדה ובתקווה אחר כל דיווח שמגיע מהתמרון הקרקעי בעזה, ייתכן בהחלט שנמצא את עצמנו בשבועות הבאים גם במלחמה מול חיזבאללה בצפון ואולי אפילו מול איראן.
נתחיל בזווית הטקטית, בצפון: ישראל כבר פינתה עשרות ישובים, ופרסה כוחות אדירים לכל אורך הגבול. חיזבאללה וישראל מנהלות משחק של איתותים - חיזבאללה מנסה להכאיב לצה"ל בעיקר באמצעות ירי טילים נגד טנקים, וגם מאריך את טווח ירי הרקות לעבר הישובים.
בינתיים, ידו של צה"ל על העליונה ברוב המקרים: בשבועיים האחרונים מעגלי האש נסגרים במהירות רבה, שמדהימה את חיזבאללה, שסופר כבר עשרות הרוגים.
צה"ל גם מנצל כל פעולת תגובה כדי לחסל עמדות של חיזבאללה, הקרובות לגבול עם ישראל. עיקר הנפגעים של צה"ל בצפון עד כה היה בימים הראשונים לאחר פרוץ המערכה בדרום. השבוע גם היו גם נפגעים בהתהפכות טנק של אנשי מילואים.
להסלמה המתגלגלת יש דינמיקה משלה והיא בהחלט יכולה להוביל למלחמה. אך האם הצדדים מעוניינים בעימות נרחב, לראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006?
בתקשורת מרבים לצטט את הערכות המודיעין (הנכונות, כנראה, אבל כל הערכה נלקחת כעת בערבון מוגבל), לפיהן חיזבאללה אינו מעוניין במלחמה. הוא פועל "מתחת לסף" לכדי שא לגרור את ישראל למערכה כוללת.
מה האינטרס שלנו ושל מדינות המערב, בנות הברית שלנו?
ככלל, לישראל אין עניין לפתוח במלחמה כוללת בלבנון, בטח כאשר הלחימה בעזה עדיין מתנהלת במלוא עוזה, והמחיר בעורף יהיה כואב במיוחד, אבל ייתכן שמאזן השיקולים ישתנה כאשר ההשתלטות על השטח שמיועד לכיבוש בעזה תסתיים, והמצב פחות או יותר יתייצב.
האם אז תהיה מבחינתנו הזדמנות ל"טיפול שורש" בבעיה הלבנונית?
מצד אחד, מדובר באויב מסוכן וקטלני הרבה יותר מחמאס, שמחזיק בלא מפחות מ-150 אלף טילים, רבים מהם בעלי מנגנון הכוונה שיכול להוביל אותם במדויק לכל נקודה בישראל.
מצד שני, הישובים כבר ממילא מפונים מתושביהם, אנחנו ממילא במערכה, וכל מערך המילואים של צה"ל מגויס בצו 8 ורובו ערוך לקרב בצפון – ומעל לכל ארצות הברית כבר ריכזה באזורנו כוחות שלא נראו כמותם מזה עשרות שנים. וחשוב גם להכיר בכך, שאחרי טראומת שמחה תורה, ישראל לא תוכל להחזיר את תושביה לישובים סמוכי הגדר בצפון, מבלי להרחיק את החיזבאללה הרחק לאחור, רצוי אל מעבר לקו נהר הליטאני, כפי שהציע השבוע ח"כ אביגדור ליברמן. פשוט אי אפשר.
עימות עולמי בין- גושי
המלחמה בין ישראל לחמאס היא חלק מעימות עולמי בין- גושי, שלא היה כמוהו מאז קריסת ברית המועצות. בצד של "הטובים" - כלומר שלנו – נמצאים ארצות הברית המובילה, כל מדינות המערב, מדינות ערב הסוניות – מסעודיה דרך ירדן ועד מצרים- וכמובן אנחנו. הציר הנגדי כולל את איראן, חיזבאללה, חמאס ורוסיה במרכז, עם תמיכה כלשהי של סין וקוריאה הצפונית.
ובואו ניתן לעובדות לדבר: בזמן שזיהינו את מתינו הרבים. בהליך זיהוי נורא, ויצאנו למערכה רבתי בעזה, תוך כדי פעילות אינטנסיבית גם בגבול הצפון וביו"ש – התרכזו במזרח התיכון הכוחות בסדר הגודל ההיסטורי.
להלן רשימה חלקית מאוד: קודם כל כוח התקיפה החזק ביותר בעולם של נושאת המטוסים החדישה והענקית "פורד" (שוקלת, לשם השוואה, פי שניים מה"טיטאניק"). בליבה של נושאת המטוסים, יש מרכז מודיעין בסדר גודל של מדינה, ועל סיפונה גם מערכות אדירות של לוחמה אלקטרונית.
"פורד" מלווה בספינות טילים רבות, שנראות קטנות לצידה, אבל כל אחת מהם היא בסדר גודל של חצי מחיל הים הישראלי. הן נושאות כמות אדירה של פצצות חכמות וטילים מדויקים, כמו טומהוק, וכמובן עוד מטוסים.
ואם זה לא מספיק, לאזור הגיעו גם קבוצת הספינות של נושאת מטוסים הישנה יותר "רוזוולט", וכן אוניות ביון של הצי הבריטי, וספינות נחתים של צבא ארה"ב ,שיכולים לנחות על כל חוף באזור, מלווים במטריית אש אדירה.
ארה"ב וצבאות ידידותיים נוספים גם השלימו פריסה קרקעית של טייסות תקיפה וכוחות חילוץ גם במדינות רבות נוספות כולל ירדן, קטאר, בחריין וקפריסין. ארצות הברית הביאה כבר לאזור מערכות הגנה מפני טילים "טאד" ואת המכ"מ האדיר המכונה "אייג'יס". זה הזמן להזכיר שתחת ממשל ביידן כבר הוגברו התיאומים ההגנתיים וההתקפים בין צבאות ארצות הברית וישראל למקרה של מלחמה מול איראן.
איראן דוהרת לפצצה
וגם זה: ארה"ב כבר האיצה באחרוני אזרחיה לעזוב את לבנון. גרמניה ערוכה לפנוי אזרחים באמצעות כוחות שהתמקמו בקפריסין. אז האם כל המערך האדיר הזה נועד רק לכדי לשגר "איתות" ולהרתיע את ביירות ולטהרן או להפעלה ממש?
וזוהי כבר פרספקטיבה היסטורית, שיכולה להיות קשורה למצב כיום: בשנות ה-30 של המאה שעברה נקט ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין, ויחד עימו העולם המערבי כולו, בגישה ברורה של פייסנות מול גרמניה של אדולף היטלר. ככל שגרמניה כבשה עוד שטחים והגבירה את איומיה, כך גברה הפייסנות. עד שהגיע צ'רציל.
גם מול איראן שמאיימת בגלוי להשמיד את ישראל, הובילה הגישה הפייסנית לאורך שנים, כולל הסכם הגרעין שלה עם המעצמות בעשור שעבר, ומגעים להבנות" חדשות רק לאחרונה.
במקביל, איראן דוהרת לפצצה גרעינית ראשונה ולטילים ארוכי טווח, בזמן שהיא כורתת ברית עם רוסיה על רקע המלחמה שלה מול אוקראינה, ושולחת את ארגוני החסות שלה למסעות הרג, כמו טבח שמחת תורה.
איראן כנראה אינה מעוניינת במלחמה בעיתוי הזה, היא עלולה לשלם את המחיר היקר ביותר האפשרי, אבל האם הנשיא האמריקאי בן ה-81, ג'ו ביידן, עומד לשנות את מהלכה של ההיסטוריה?
תעקבו אחרי בטוויטר: AmirRapaport1
