טור של עמיר רפפורט: זה לא רק ״ישראל נגד חמאס״
עמיר רפפורט על השבוע השלישי למלחמה והחלק העיקרי שעוד לפנינו
עמיר רפפורט
| 27/10/2023
הנה פרט חדש שעולה מחקירות אנשי החמאס שנמצאים בידי השב"כ ויחידה 504 של אגף המודיעין, ומעיד עד כמה עמוק היה ה"בור" שאליו נפלה ישראל בבוקר המר של שמחת תורה: מסתבר, שהחמאס, שתכנן את המתקפה על הדרום לפרטי פרטים, נערך לכמה תרחישים אפשריים, ולכן שמר חלק מכוחות הנוח'בה, הקומנדו המובחר שלו, כעתודה בתוך שטח הרצועה.
התוכנית המקורית הייתה שהעתודה הזאת תיכנס לישראל כגל תקיפה שני רק סמוך לשעה עשר בבוקר, כדי לנצל הצלחה במקומות שאפשר. אלא שסמוך לשעה 8.30 נדהמו בחמאס לגלות כי המתקפה כולה מצליחה מעל ומעבר לציפיות הוורודות ביותר שלהם, וכי הגבול בין ישראל לעזה הפך לכמעט טיילת. הם החליטו להטיל גם העתודה לשטח ישראל הרבה לפני המתוכנן.
אחרי העתודה שהקדימה, הגיע לישובים גם האספסוף, שאחראי לחלק ניכר ממעשי האונס, הרצח והחטיפות (המשך ישיר לזוועות שחוללו אנשי הנוח'בה עצמם). בשלב הזה, הקומנדו עסק גם בניסיון כיבוש של יעדים מובחרים מבחינתו כמו מחנה "ירקונים" של יחידת המודיעין 8200 .
בהתחשב במצב ששרר בדרום לקראת הצהריים של 7 באוקטובר, כעת כבר ברור יותר כי עצם העובדה שכוחות הביטחון הדפו את התוקפים וכבשו את שטחנו מחדש בתוך זמן קצר יחסית, היא הישג צבאי אדיר, שנובע בראש ובראשונה מגבורת הלוחמים והמפקדים בשטח. תחילה מאות, בהמשך אלפים, שרצו אל תוך האש ללא היסוס וללא פקפוק, ורבים מהם שילמו בחייהם.
שלושה שבועות אחרי התופת, ארועי 7 באוקטובר הם כעת בגדר היסטוריה קרובה-רחוקה: אנו בסיומו של השבוע השלישי למלחמה, ועדיין לפני החלק העיקרי שלה.
עיכוב בתמרון הקרקעי
שני הסברים עיקריים נשמעו השבוע לגבי העיכוב בתמרון הקרקעי ברצועת עזה. האחד, שישראל לוקחת את הזמן כדי לכתוש את חמאס מהאוויר וכדי למצות את הסיכוי להחזיר לפחות חלק מן החטופים במשא ומתן. השני – שהעיכוב נובע מבקשת ארצות הברית, שרוצה להעביר לאזורנו עוד כוחות ותחמושת וגם מערכות הגנה מפני טילים, עוד לפני שהתמרון מתחיל. זאת, מחשש שתתלקח מערכה כלל אזורית.
שני ההסברים נכונים, אבל ההמתנה להשלמת ההתארגנות האמריקאית היא המשמעותית יותר. ייתכן, שאילו הדבר היה תלוי רק בישראל, כבר היינו בעיצומו של התמרון הקרקעי מזה כמה ימים.
כך או כך, בישראל ובארצות הברית (ולמעשה בכל העולם) כבר מבינים כי הארוע אינו רק מערכה "ישראל נגד חמאס", אלא משהו רחב הרבה יותר. החשש מהתרחבות המערכה לכל האזור גדל מאוד בעקבות כמה תקיפות על יעדים אמריקאים בעיראק ובסוריה בשבועיים האחרונים (במזרח סוריה יש עדיין כאלף חיילים אמריקאים, שנותרו שם מן המלחמה כנגד דאעש), ובעיקר בשל המתקפה יוצאת הדופן של הח'ותים בתימן כלפינו ביום חמישי שעבר.
עדיין רב הנסתר על הגלוי בהתקפה יוצאת הדופן הזו, אבל נראה כי הח'ותים, שהם זרוע של איראן לכל דבר ועניין, שיגרו לעבר אילת טילים ארוכי טווח ומל"טים מתאבדים. אלו יורטו על ידי כלי שיט של ארצות הברית, שהגיעו לים האדום יום אחד בלבד קודם לכן. ייתכן שטיל אחד אף יורט מאדמת ערב הסעודית.
לא רק ארצות הברית
לרכבת האווירית של מנהיגים שהמשיכו הגיע לישראל גם השבוע, ומצד שני מסע הדילוגים של שר החוץ האיראני והצהרות לוחמניות של רוסיה שתפסה צד בעד החמאס, יש מאפיינים של עימות גלובלי.
הציר איראן- רוסיה –חיזבאללה בתמיכת סין (ועם יחסים של איראן גם עם פקיסטן וקוריאה הצפונית) הולך ומתדהק. כמו הציר המערבי בהובלת ארצות הברית, שכולל גם את המדינות הסוניות במפרץ הפרסי, מצרים וירדן, וכמובן אותנו. הכל קשור גם למלחמת רוסיה-אוקראינה.
בהקשר זה חשוב לשים לב במיוחד למצרים ולירדן, שנמצאות במצב עדין במיוחד, בצד שלנו. במצרים צפויות בחירות בדצמבר והמשטר של א-סיסי חושש מאוד מהפגנות ההמונים בעד עזה, שהגיעו עד לכיכר תחריר. לכן, יגנה את ישראל באופן פומבי.
מצד שני, הוא יעשה הכול כדי להילחם בחמאס יחד עימנו. כולל הכול, למעט קו אדום אחד שהובהר היטב בשיחות שנערכות בהובלת אגף התכנון בצה"ל: המצרים לעולם לא יסכימו להקמת אוהלים למפונים מעזה בשטחם. אסור אפילו להרהר ברעיון הזה, מבחינתם.
זו הסיבה שההצעה השרלטנית של שרת המודיעין, גילה גמליאל, לפנות את העזתים לסיני, זוכה בגדול בתואר הפיגוע ההסברתי של השבוע (הרבה יותר מהריאיון הלא מבוקר עם חטופה ששבה מעזה).
הרבה אנשים ניסו להרגיע את המצרים אחרי הציוץ של גמליאל. גם ירדן, שמרבית אוכלוסייתה פלסטינית, נמצאת במצב עדין מאוד נוכח הצילומים הקשים שמעבירה אל ג'זירה במיוחד מעזה המופצצת.
בכל יום שישי הולכות וגדלות ההפגנות והניסיונות להגיע אל הגדר עם ישראל. בינתיים, כוחות הביטחון של הממלכה מצליחים לבלום את הגל הישראלי העכור, אבל לא לעולם חוסן. בכל מקרה, מבחינת ירדן, פינוי של תושבי עזה לסיני ייחשב כתקדים לקראת פינוי תושבים מיהודה ושומרון לשטחי הממלכה - דבר שלא יעלה על הדעת מבחינתה.
בחזרה לגבולותינו
גם בסוף השבוע נראה כי התמרון הקרקעי ברצות עזה הוא בלתי נמנע. גם אם יתמהמה בוא יבוא. בהיקף הרבה יותר משמעותי מאשר כוחות השריון וגבעתי שכבר פעלו למשך כמה שעות בחורבות הישוב דוגית בצפון הרצועה בלילה שבין רביעי לחמישי.
הקבינט הביטחוני המצומצם מנהל את המערכה בתמימות דעים, פחות או יותר, לפחות על פי עדותו של השר בני גנץ ביום חמישי. אבל בצה"ל הולך וגובר התסכול, בעיקר בקרב מפקדים בכירים ברמת השטח בצפון ובדרום.
רבים מהם מרגישים שבולמים אותם. גם בציר שבין המטה הכללי לפיקודים לא הכול חלק. כמקובל במלחמות, במטה הכללי חושבים שבפיקודים לא תמיד מבינים את התמונה המלאה, ובשטח חושבים שהמטכ"ל לעיתים מנותק.
נתחיל בצפון
בלחימה בלבנון שיפר השבוע צה"ל את התוצאות בכל עימות ישיר מול חיזבאללה, שכבר מונה 44 הרוגים (לעומת שישה לנו, נכון ליום חמישי), אבל ככלל הכוחות פועלים עם יד אחת קשורה לאחור. המטרה היא להימנע ככל האפשר, ממש עד קצה גבול הסבלנות, מפתיחת חזית מול חיזבאללה.
בינתיים, כל הסימנים מצביעים על כך שחיזבאללה ואיראן לא ידעו מראש על העיתוי של מתקפת החמאס (הם שמעו עליה מהתקשורת). נסראללה אינו נעתר לתחתונים של איסמעיל הניה, מוחמד דף ויחיא סינוואר להצטרף "אול-אין" למלחמה מול ישראל. ההרתעה, לפחות של ארה"ב, עדיין עובדת.
גם בלי מלחמה מלאה, החיזבאללה כבר יכול להתהדר בהישג גדול מבחינתו. פינוי של עשרות אלפי תושבים ישראלים מגבול הצפון כולל פינוי ראשון אי פעם של מטולה ותל חי. סביבת פסל הארי השואג ריקה מאי פעם. כמובן גם הצורך של צה"ל להקצות לכוננות בצפון לא פחות מאשר ללחימה בדרום היא הישג של חיזבאללה, במחיר נמוך מבחינתו.
יהודה ושומרון
ביהודה ושומרון הלחימה אינה זוכה לתשומת לב תקשורתית רבה, אבל נמנו שם כבר למעלה ממאה מהרוגים פלסטינים מתחילת המלחמה. הנה, בקצרה ממש, רק שניים מארועי הימים האחרונים.
הפצצה באמצעות מטוס קרב על מסגד שבו היו מחבלים בג'נין, וחיסול 12 מחבלים בקרב בן 30 שעות בנור א שמס ליד טול כרם. שם נעשה שימוש בכלי טיס בלתי מאוישים - הברקה של מג"ב. בקרב בנור א שמס נפל לוחם המילואים של יחידת המסתערבים במג"ב מקסים רז'ניקןוב ז"ל.
אגב, תחקירי 7 באוקטובר הראשונים ממשיכים להעלות תרומה ייחודית לייצוב המצב אחרי הפלישה, שהייתה ליחידה הטקטית של משמר הגבול. היחידה הוקמה על ידי מפכ"ל המשטרה, קובי שבתאי, רק לפני כמה שנים, כאשר פיקד על מג"ב, וזאת תוך התנגדות כמעט גורפת מצד הצמרת המשטרתית.
כעת, תוך כדי לחימה, החליט שבתאי להקים פלוגות חוד שיכללו 120 לוחמים בכל מרחב משטרתי, כל אחת, וייתנו מענה לארועים בתוך תחומי הקו הירוק, אם יתפתחו.
למעשה, מדובר בתחילת ההקמה של "המשמר הלאומי" בתוך המסגרת של מג"ב. פחות דיבורים וועדות, יותר מעשים. והנה חדשה טובה: בקרב ערביי ישראל נשמר השקט גם השבוע, ומספר הארועים הלאומניים אפסי.
לוטנט-גנרל ג'יימס גלין
בזירה העיקרית של צה"ל, הדרומית, הדמויות המרכזיות שישפיעו על אופי המערכה יהיו סגן מפקד הפיקוד אלוף יוסי בכר, תושב בארי, שמסתובב עם נשק עם כתמי דם, עדות לקרבות שבהם השתתף בקיבוצו, בארי. הוא מתכנן את הלחימה ביחד עם תא"ל מיל משה צ'יקו תמיר ברציפות, למעט כמה שעות שבהן קבר קבורה זמנית את אימו, שנרצחה.
במטה הכללי בקריה מסייעים לרמטכ"ל שורה של אלופים לחפש פתרונות "מחוץ לקופסא", ובהם האלופים במילואים גיורא איילנד ויואל סטריק. יועץ יוצא דופן הגיע מארצות הברית עם הרבה ניסיון מהקרבות נגד דאעש בעיר מוסול שבצפון עיראק – לוטנט-גנרל ג'יימס גלין. המחזה שבו גנרל אמריקאי יושב עם מפקדי צה"ל על תוכניות מבצעיות בזמן אמת הוא בלתי נתפס – אבל שום דבר אינו נורמלי בימים אלה.
ככלל, הציר החשוב ביותר בין ישראל לארצות הברית קשור לפריסת הכוחות האמריקאים באזור, שמתרחבת הרבה מעבר למה שמדווח. בסיומה, המכ"מים ומערכות הטילים של ישראל וארה"ב יעבירו מידע אלה לאלה.
ארה"ב אף מפעילה בעצמה מכ"מ רב עוצמה ורגיש במיוחד מבסיס שמופעל ישירות על ידה בהר קרן שבנגב. יש להניח כי ישראל וארצות הברית יחלקו ביניהן את אזורי ההגנה מטילים במקרה שהמערכה תתרחב ותכלול איומים לא רק מרצועת עזה ולבנון.
התיאום הזה תורגל פעמים רבות בעבר במסגרת סדרה של תרגילים ישראלים אמריקאיים שכונו ג'ניפר-קוברה. האם בקרוב יגיע רגע האמת של השת"פ הזה?
אלא שלפני הכל ומעל לכל עומד התמרון הקרקעי שמתוכנן ברצועת עזה, לפחות בחלקה.
כבר ביומים רביעי וחמישי השבוע נין היה לראות בעיניים, ובעיקר לשמוע, את הגברת ההפצצות האוויריות בעזה מהנגב המערבי שומעים את טפטוף הירי הארטילרי, שהופך לגשם. ישראל ממשיכה לשתף ברשימת המחוסלים המתארכת, אבל עד שלא תהרוג את מנהיגי החמאס יחיא סינוואר ומוחמד דף, לא יהיה בכך הישג משמעותי שיכפר אפילו במעט על המכה שספגנו.
כיבוש הרצועה
ככלל, יש להניח כי צה"ל יבצע את התמרון הקרקעי רק לאחר הכבדה נוספת של התקיפות האוויריות והרעשה ארטילרית כבדה. אז ייכנסו הכוחות בכלים משוריינים אל היעד, מכיוונים שונים. יש להניח כי החלק הראשון של הכיבוש דווקא יעבור די בקלות. החלק המסוכן יותר יגיע רק כאשר כוחות צה"ל יהיו בתוך הרצועה וינסו להתבסס בה.
גם כעת אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא להחזיר לארץ יותר מ-220 חטופים- משימה שהתווספה רשמית למטרות המלחמה בנאום של בנימין נתניהו ביום רביעי.
אבל איך עושים את זה? סביר מאוד להניח כי ההצהרה המפרגנת של ראש המטה לביטחון לאומי, צחי הנגבי, שפירגן לקטאר שמימנה את חמאס עד כה ומארחת את ראשיו, קשור לניסיונות התיווך באמצעותה. ניסיון להחזיר לארץ לפחות חלק מהחטופים. קשה להיות אופטימי שהניסיון הזה יצליח, אבל מי יודע.
מצד שני, התארכות ההמתנה לתמרון הקרקעי מרפה את הקפיץ שנמתח עם מחזות הזוועה והביא לגיוס מילואים ברוח קרב, שעלולה לרדת.
האם לנסות להחזיר את החטופים גם אם החמאס ימתח את עצבינו זמן רב? או שזה הזמן להסתער על עזה, תוך סיכון החטופים והכוחות הלוחמים?
כל מדינות האיזור, ולמעשה כל העולם, עוקבים כעת אחרי מהלכיה של ישראל. מה שיקרה ישפיע לדורות על דימוי העוצמה שלנו ועל היכולת של ישראל לשגשג באזור שאינו "משתגע" עליה.
השבוע סיפר לי גורם ביטחוני בכיר על משפט שאמר לו אריק שרון. "החוכמה האסטרטגית היא לשים את האויב במצב בו יש לו רק שתי אפשרויות גרועות מאוד", אמר המצביא שרון. זה בדיוק המצב שאנחנו נמצאים בו.
עמיר רפפורט על השבוע השלישי למלחמה והחלק העיקרי שעוד לפנינו
הנה פרט חדש שעולה מחקירות אנשי החמאס שנמצאים בידי השב"כ ויחידה 504 של אגף המודיעין, ומעיד עד כמה עמוק היה ה"בור" שאליו נפלה ישראל בבוקר המר של שמחת תורה: מסתבר, שהחמאס, שתכנן את המתקפה על הדרום לפרטי פרטים, נערך לכמה תרחישים אפשריים, ולכן שמר חלק מכוחות הנוח'בה, הקומנדו המובחר שלו, כעתודה בתוך שטח הרצועה.
התוכנית המקורית הייתה שהעתודה הזאת תיכנס לישראל כגל תקיפה שני רק סמוך לשעה עשר בבוקר, כדי לנצל הצלחה במקומות שאפשר. אלא שסמוך לשעה 8.30 נדהמו בחמאס לגלות כי המתקפה כולה מצליחה מעל ומעבר לציפיות הוורודות ביותר שלהם, וכי הגבול בין ישראל לעזה הפך לכמעט טיילת. הם החליטו להטיל גם העתודה לשטח ישראל הרבה לפני המתוכנן.
אחרי העתודה שהקדימה, הגיע לישובים גם האספסוף, שאחראי לחלק ניכר ממעשי האונס, הרצח והחטיפות (המשך ישיר לזוועות שחוללו אנשי הנוח'בה עצמם). בשלב הזה, הקומנדו עסק גם בניסיון כיבוש של יעדים מובחרים מבחינתו כמו מחנה "ירקונים" של יחידת המודיעין 8200 .
בהתחשב במצב ששרר בדרום לקראת הצהריים של 7 באוקטובר, כעת כבר ברור יותר כי עצם העובדה שכוחות הביטחון הדפו את התוקפים וכבשו את שטחנו מחדש בתוך זמן קצר יחסית, היא הישג צבאי אדיר, שנובע בראש ובראשונה מגבורת הלוחמים והמפקדים בשטח. תחילה מאות, בהמשך אלפים, שרצו אל תוך האש ללא היסוס וללא פקפוק, ורבים מהם שילמו בחייהם.
שלושה שבועות אחרי התופת, ארועי 7 באוקטובר הם כעת בגדר היסטוריה קרובה-רחוקה: אנו בסיומו של השבוע השלישי למלחמה, ועדיין לפני החלק העיקרי שלה.
עיכוב בתמרון הקרקעי
שני הסברים עיקריים נשמעו השבוע לגבי העיכוב בתמרון הקרקעי ברצועת עזה. האחד, שישראל לוקחת את הזמן כדי לכתוש את חמאס מהאוויר וכדי למצות את הסיכוי להחזיר לפחות חלק מן החטופים במשא ומתן. השני – שהעיכוב נובע מבקשת ארצות הברית, שרוצה להעביר לאזורנו עוד כוחות ותחמושת וגם מערכות הגנה מפני טילים, עוד לפני שהתמרון מתחיל. זאת, מחשש שתתלקח מערכה כלל אזורית.
שני ההסברים נכונים, אבל ההמתנה להשלמת ההתארגנות האמריקאית היא המשמעותית יותר. ייתכן, שאילו הדבר היה תלוי רק בישראל, כבר היינו בעיצומו של התמרון הקרקעי מזה כמה ימים.
כך או כך, בישראל ובארצות הברית (ולמעשה בכל העולם) כבר מבינים כי הארוע אינו רק מערכה "ישראל נגד חמאס", אלא משהו רחב הרבה יותר. החשש מהתרחבות המערכה לכל האזור גדל מאוד בעקבות כמה תקיפות על יעדים אמריקאים בעיראק ובסוריה בשבועיים האחרונים (במזרח סוריה יש עדיין כאלף חיילים אמריקאים, שנותרו שם מן המלחמה כנגד דאעש), ובעיקר בשל המתקפה יוצאת הדופן של הח'ותים בתימן כלפינו ביום חמישי שעבר.
עדיין רב הנסתר על הגלוי בהתקפה יוצאת הדופן הזו, אבל נראה כי הח'ותים, שהם זרוע של איראן לכל דבר ועניין, שיגרו לעבר אילת טילים ארוכי טווח ומל"טים מתאבדים. אלו יורטו על ידי כלי שיט של ארצות הברית, שהגיעו לים האדום יום אחד בלבד קודם לכן. ייתכן שטיל אחד אף יורט מאדמת ערב הסעודית.
לא רק ארצות הברית
לרכבת האווירית של מנהיגים שהמשיכו הגיע לישראל גם השבוע, ומצד שני מסע הדילוגים של שר החוץ האיראני והצהרות לוחמניות של רוסיה שתפסה צד בעד החמאס, יש מאפיינים של עימות גלובלי.
הציר איראן- רוסיה –חיזבאללה בתמיכת סין (ועם יחסים של איראן גם עם פקיסטן וקוריאה הצפונית) הולך ומתדהק. כמו הציר המערבי בהובלת ארצות הברית, שכולל גם את המדינות הסוניות במפרץ הפרסי, מצרים וירדן, וכמובן אותנו. הכל קשור גם למלחמת רוסיה-אוקראינה.
בהקשר זה חשוב לשים לב במיוחד למצרים ולירדן, שנמצאות במצב עדין במיוחד, בצד שלנו. במצרים צפויות בחירות בדצמבר והמשטר של א-סיסי חושש מאוד מהפגנות ההמונים בעד עזה, שהגיעו עד לכיכר תחריר. לכן, יגנה את ישראל באופן פומבי.
מצד שני, הוא יעשה הכול כדי להילחם בחמאס יחד עימנו. כולל הכול, למעט קו אדום אחד שהובהר היטב בשיחות שנערכות בהובלת אגף התכנון בצה"ל: המצרים לעולם לא יסכימו להקמת אוהלים למפונים מעזה בשטחם. אסור אפילו להרהר ברעיון הזה, מבחינתם.
זו הסיבה שההצעה השרלטנית של שרת המודיעין, גילה גמליאל, לפנות את העזתים לסיני, זוכה בגדול בתואר הפיגוע ההסברתי של השבוע (הרבה יותר מהריאיון הלא מבוקר עם חטופה ששבה מעזה).
הרבה אנשים ניסו להרגיע את המצרים אחרי הציוץ של גמליאל. גם ירדן, שמרבית אוכלוסייתה פלסטינית, נמצאת במצב עדין מאוד נוכח הצילומים הקשים שמעבירה אל ג'זירה במיוחד מעזה המופצצת.
בכל יום שישי הולכות וגדלות ההפגנות והניסיונות להגיע אל הגדר עם ישראל. בינתיים, כוחות הביטחון של הממלכה מצליחים לבלום את הגל הישראלי העכור, אבל לא לעולם חוסן. בכל מקרה, מבחינת ירדן, פינוי של תושבי עזה לסיני ייחשב כתקדים לקראת פינוי תושבים מיהודה ושומרון לשטחי הממלכה - דבר שלא יעלה על הדעת מבחינתה.
בחזרה לגבולותינו
גם בסוף השבוע נראה כי התמרון הקרקעי ברצות עזה הוא בלתי נמנע. גם אם יתמהמה בוא יבוא. בהיקף הרבה יותר משמעותי מאשר כוחות השריון וגבעתי שכבר פעלו למשך כמה שעות בחורבות הישוב דוגית בצפון הרצועה בלילה שבין רביעי לחמישי.
הקבינט הביטחוני המצומצם מנהל את המערכה בתמימות דעים, פחות או יותר, לפחות על פי עדותו של השר בני גנץ ביום חמישי. אבל בצה"ל הולך וגובר התסכול, בעיקר בקרב מפקדים בכירים ברמת השטח בצפון ובדרום.
רבים מהם מרגישים שבולמים אותם. גם בציר שבין המטה הכללי לפיקודים לא הכול חלק. כמקובל במלחמות, במטה הכללי חושבים שבפיקודים לא תמיד מבינים את התמונה המלאה, ובשטח חושבים שהמטכ"ל לעיתים מנותק.
נתחיל בצפון
בלחימה בלבנון שיפר השבוע צה"ל את התוצאות בכל עימות ישיר מול חיזבאללה, שכבר מונה 44 הרוגים (לעומת שישה לנו, נכון ליום חמישי), אבל ככלל הכוחות פועלים עם יד אחת קשורה לאחור. המטרה היא להימנע ככל האפשר, ממש עד קצה גבול הסבלנות, מפתיחת חזית מול חיזבאללה.
בינתיים, כל הסימנים מצביעים על כך שחיזבאללה ואיראן לא ידעו מראש על העיתוי של מתקפת החמאס (הם שמעו עליה מהתקשורת). נסראללה אינו נעתר לתחתונים של איסמעיל הניה, מוחמד דף ויחיא סינוואר להצטרף "אול-אין" למלחמה מול ישראל. ההרתעה, לפחות של ארה"ב, עדיין עובדת.
גם בלי מלחמה מלאה, החיזבאללה כבר יכול להתהדר בהישג גדול מבחינתו. פינוי של עשרות אלפי תושבים ישראלים מגבול הצפון כולל פינוי ראשון אי פעם של מטולה ותל חי. סביבת פסל הארי השואג ריקה מאי פעם. כמובן גם הצורך של צה"ל להקצות לכוננות בצפון לא פחות מאשר ללחימה בדרום היא הישג של חיזבאללה, במחיר נמוך מבחינתו.
יהודה ושומרון
ביהודה ושומרון הלחימה אינה זוכה לתשומת לב תקשורתית רבה, אבל נמנו שם כבר למעלה ממאה מהרוגים פלסטינים מתחילת המלחמה. הנה, בקצרה ממש, רק שניים מארועי הימים האחרונים.
הפצצה באמצעות מטוס קרב על מסגד שבו היו מחבלים בג'נין, וחיסול 12 מחבלים בקרב בן 30 שעות בנור א שמס ליד טול כרם. שם נעשה שימוש בכלי טיס בלתי מאוישים - הברקה של מג"ב. בקרב בנור א שמס נפל לוחם המילואים של יחידת המסתערבים במג"ב מקסים רז'ניקןוב ז"ל.
אגב, תחקירי 7 באוקטובר הראשונים ממשיכים להעלות תרומה ייחודית לייצוב המצב אחרי הפלישה, שהייתה ליחידה הטקטית של משמר הגבול. היחידה הוקמה על ידי מפכ"ל המשטרה, קובי שבתאי, רק לפני כמה שנים, כאשר פיקד על מג"ב, וזאת תוך התנגדות כמעט גורפת מצד הצמרת המשטרתית.
כעת, תוך כדי לחימה, החליט שבתאי להקים פלוגות חוד שיכללו 120 לוחמים בכל מרחב משטרתי, כל אחת, וייתנו מענה לארועים בתוך תחומי הקו הירוק, אם יתפתחו.
למעשה, מדובר בתחילת ההקמה של "המשמר הלאומי" בתוך המסגרת של מג"ב. פחות דיבורים וועדות, יותר מעשים. והנה חדשה טובה: בקרב ערביי ישראל נשמר השקט גם השבוע, ומספר הארועים הלאומניים אפסי.
לוטנט-גנרל ג'יימס גלין
בזירה העיקרית של צה"ל, הדרומית, הדמויות המרכזיות שישפיעו על אופי המערכה יהיו סגן מפקד הפיקוד אלוף יוסי בכר, תושב בארי, שמסתובב עם נשק עם כתמי דם, עדות לקרבות שבהם השתתף בקיבוצו, בארי. הוא מתכנן את הלחימה ביחד עם תא"ל מיל משה צ'יקו תמיר ברציפות, למעט כמה שעות שבהן קבר קבורה זמנית את אימו, שנרצחה.
במטה הכללי בקריה מסייעים לרמטכ"ל שורה של אלופים לחפש פתרונות "מחוץ לקופסא", ובהם האלופים במילואים גיורא איילנד ויואל סטריק. יועץ יוצא דופן הגיע מארצות הברית עם הרבה ניסיון מהקרבות נגד דאעש בעיר מוסול שבצפון עיראק – לוטנט-גנרל ג'יימס גלין. המחזה שבו גנרל אמריקאי יושב עם מפקדי צה"ל על תוכניות מבצעיות בזמן אמת הוא בלתי נתפס – אבל שום דבר אינו נורמלי בימים אלה.
ככלל, הציר החשוב ביותר בין ישראל לארצות הברית קשור לפריסת הכוחות האמריקאים באזור, שמתרחבת הרבה מעבר למה שמדווח. בסיומה, המכ"מים ומערכות הטילים של ישראל וארה"ב יעבירו מידע אלה לאלה.
ארה"ב אף מפעילה בעצמה מכ"מ רב עוצמה ורגיש במיוחד מבסיס שמופעל ישירות על ידה בהר קרן שבנגב. יש להניח כי ישראל וארצות הברית יחלקו ביניהן את אזורי ההגנה מטילים במקרה שהמערכה תתרחב ותכלול איומים לא רק מרצועת עזה ולבנון.
התיאום הזה תורגל פעמים רבות בעבר במסגרת סדרה של תרגילים ישראלים אמריקאיים שכונו ג'ניפר-קוברה. האם בקרוב יגיע רגע האמת של השת"פ הזה?
אלא שלפני הכל ומעל לכל עומד התמרון הקרקעי שמתוכנן ברצועת עזה, לפחות בחלקה.
כבר ביומים רביעי וחמישי השבוע נין היה לראות בעיניים, ובעיקר לשמוע, את הגברת ההפצצות האוויריות בעזה מהנגב המערבי שומעים את טפטוף הירי הארטילרי, שהופך לגשם. ישראל ממשיכה לשתף ברשימת המחוסלים המתארכת, אבל עד שלא תהרוג את מנהיגי החמאס יחיא סינוואר ומוחמד דף, לא יהיה בכך הישג משמעותי שיכפר אפילו במעט על המכה שספגנו.
כיבוש הרצועה
ככלל, יש להניח כי צה"ל יבצע את התמרון הקרקעי רק לאחר הכבדה נוספת של התקיפות האוויריות והרעשה ארטילרית כבדה. אז ייכנסו הכוחות בכלים משוריינים אל היעד, מכיוונים שונים. יש להניח כי החלק הראשון של הכיבוש דווקא יעבור די בקלות. החלק המסוכן יותר יגיע רק כאשר כוחות צה"ל יהיו בתוך הרצועה וינסו להתבסס בה.
גם כעת אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא להחזיר לארץ יותר מ-220 חטופים- משימה שהתווספה רשמית למטרות המלחמה בנאום של בנימין נתניהו ביום רביעי.
אבל איך עושים את זה? סביר מאוד להניח כי ההצהרה המפרגנת של ראש המטה לביטחון לאומי, צחי הנגבי, שפירגן לקטאר שמימנה את חמאס עד כה ומארחת את ראשיו, קשור לניסיונות התיווך באמצעותה. ניסיון להחזיר לארץ לפחות חלק מהחטופים. קשה להיות אופטימי שהניסיון הזה יצליח, אבל מי יודע.
מצד שני, התארכות ההמתנה לתמרון הקרקעי מרפה את הקפיץ שנמתח עם מחזות הזוועה והביא לגיוס מילואים ברוח קרב, שעלולה לרדת.
האם לנסות להחזיר את החטופים גם אם החמאס ימתח את עצבינו זמן רב? או שזה הזמן להסתער על עזה, תוך סיכון החטופים והכוחות הלוחמים?
כל מדינות האיזור, ולמעשה כל העולם, עוקבים כעת אחרי מהלכיה של ישראל. מה שיקרה ישפיע לדורות על דימוי העוצמה שלנו ועל היכולת של ישראל לשגשג באזור שאינו "משתגע" עליה.
השבוע סיפר לי גורם ביטחוני בכיר על משפט שאמר לו אריק שרון. "החוכמה האסטרטגית היא לשים את האויב במצב בו יש לו רק שתי אפשרויות גרועות מאוד", אמר המצביא שרון. זה בדיוק המצב שאנחנו נמצאים בו.
