אלוף יעקב אור לנתניהו: ״די לתבוסתנות״
ישראל דיפנס
| 24/10/2023
״די לתבוסתנות״, כך כותב האלוף במיל׳ יעקב (מנדי) אור, חברו הטוב של האלוף יצחק בריק, ושותפו בעבר לביקורת נוקבת על כשלים בצה״ל.
בשנים בהן שימש בריק כנציב קבילות החיילים, כיהן האלוף אור כראש האגף לביקורת צה״ל ומערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה - ולא חסך מצה״ל ביקורת נוקבת.
גם בשנים האחרונות ערכו הוא ובריק ביחד חקירות נוקבות. כולל לגבי חשדות לשחיתות בבניית הגדר ברצועת עזה.
אלא שבניגוד לאלוף בריק, שממליץ לעכב פעולה קרקעית בעזה מחשש שצה״ל אינו כשיר, סבור אלוף אור שהחלטה על מניעת תקיפה קרקעית בטענת אי כשירות - אינה נכונה בעת הזאת. מבחינה מקצועית, מבצעית וערכית.
החלטה זו עשויה לשרת שיקולים זרים אצל ראש הממשלה.
וכך כותב אלוף אור (פרסום ראשון):
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אתה תבוסתן שמקנה אווירת נכאים. בעת מלחמה ולחימה גובר ומנצח מי שמתעשת ראשון במהירות , אוסף את כוחות הנפש ואת היכולות ומסתער. זה ההבדל בנקודת ההכרעה, הסתערות או קפיאה במקום.
היינו שם פעמים רבות. במלחמת השחרור דודי היה אחרון הנופלים במגיני בארות יצחק ( נחל עוז של היום). צה״ל של אז, לא ויתר, עוד באותו לילה נהדפו המצרים שהיו רבים וחזקים מאיתנו וכך גם חוסלה כל הפלישה המצרית ומאז אנחנו בעוטף.
ביום כיפור 73 יצאנו להתקפת הנגד בצפון ובדרום כי ידענו להתאושש במהירות למרות כל האבדות והחוסרים בציוד, ואמצעים. בעיקר ניצחה רוח הלחימה.
בקרב החרמון ניצחנו כי היינו, לוחמי גולני, נחושים יותר מהקומנדו הסורי המחופר והמאורגן. בסיני, ניצח בריק ידידי עם שרידי פלוגתו, בניגוד לכל הסיכויים. הוא עשה זאת בעיקר בשל רוח הלחימה והמקצועיות, הוא לא חיכה שיגיעו אמצעים יותר טובים ומשוכללים וציוד משופר. הוא לא המתין למקדשי הנסיגה, ההבלגה וההמתנה.
זה מה שיש לצה״ל ולעם הזה. חוסן ורוח לחימה. את זאת החמאס ושאר אויבי ישראל לא הבינו ולא מבינים. אני מאמין בעם הזה בצה״ל, מפקדיו וחייליו. הם לא פחות טובים מלוחמי 73 ואולי יותר.
ראינו זאת בגילויי הגבורה בשבת השחורה. ספגנו מכה נוראית ומבישה ב-7 אוקטובר, שתלווה אותנו בכאב וייסורים לדורות. מטרתו של הטרור הינה לא רק לרצוח ולטבוח, להיות ברוטלי וחייתי. מטרת העל שלו היא ערעור הביטחון, דמורליזציה ויצירת פחד ותבוסתנות.
צה״ל ערוך מקצועית ורוח הלחימה בשיאה. כל יום של גרירת רגליים על ידי ראש הממשלה מורידה את האמון בקרב הלוחמים ובציבור. בהחלט אפשר שיש חוסר ציוד וחוסרים שונים שטוב היה אם לא היו חסרים. את זה נבדוק אחר כך. תמיד אפשר יותר. לא כדאי שנהלך איימים על עצמנו ונעשה דמוניזציה מתמשכת לאויב.
במחדל השבת השחורה, יחידות חמאס תקפו אותנו בעיקר עם טנדרים , רובים , מקלעים ונ״ט. לא עם מיגון ואמצעי לחימה מופלאים. יש להודות, עם נחישות, תחכום ואומץ. הערכת חסר ויוהרה הם מתכון לכישלון מחפיר, אבל לא לתבוסתנות. אנחנו הרבה יותר מקצועיים, מאורגנים ומצוידים ומעל לכל, הנחישות ורוח הלחימה הם הנשק העליון שלנו.
משטים בציבור
לא להאמין, אבל נתניהו שולח בשעה הזו את שליחיו. משטים, משוטים ומאמינים להטמיע בציבור ובקרב מאמיניו ( כן יש כאלה), שהצבא לא מוכן עדיין, שהמפקדים מהססים ובכלל לא ראויים וכי גם העולם התומך מבקש להמתין.
לא שראשי מערכת הביטחון נקיים מהמחדל הנורא של ה-7 אוקטובר. להפך, הם נושאים באחריות כבדה, כל אחד בתחומו. הם גם לקחו אחריות. עתה, פניהם לעניין אחד בלבד, לחימה וניצחון.
אבל נתניהו, זה סיפור אחר. הוא חי בעולם אחר. הוא שוב מפלג, שוב מחפש גם בשעה זו את האשמים כדי לחלץ את עצמו. הוא סימן את צה״ל ומפקדיו. הפעם הוא עולה מדרגה ומוכן להשליך מדינה שלמה לתבוסתנות ולאובדן קיומי כדי להציל את עורו.
כעולה מהתקשורת והרשתות החברתיות, לסכסך בין מובילי מערכת הביטחון ולהצטייר כמבוגר האחראי, כמושיע הלאומי.
הממשלה לא מתפקדת
הממשלה לא מתפקדת בשום גזרה. החזית האזרחית מופקרת. החברה האזרחית, הארגונים החברתיים והרשויות המקומיות מחליפים את הממשלה. אתוס הסולידריות האזרחית ורוח ההתנדבות מעוררות אצל כולנו גאווה ואחווה לאומית.
אתוס שאותו ניסה נתניהו, בהצלחה חלקית, להחריב, בעיקר בשנה האחרונה. אתוס שנתניהו פוגע בו גם בעת הקריטית הזו, באמצעות תעמולה מתוחכמת במסריה ההרסניים המוכוונים לפגיעה באמון העם במוכנות ויכולות צה״ל.
אתוס שנפגע כתוצאה משורת מינויים כושלים של מלחכי פינכה שמשרתים את שרידותו. בחדלונם האישי הם פוגעים בתושבי המדינה ובלכידות החיונית.
אנחנו כבר לא בגלות
אמת, האתוס של אחווה וסיוע הדדי מלווה את החברה הישראלית מאז תחילת הציונות ומעוגן אלפי שנים עמוק במסורת ישראל. במדינת ישראל הסיוע ההדדי הוא תומך הכרחי וחיוני לרוח הלחימה, במוכנות להילחם בנחישות, במוכנות להקרבה טוטלית במידה שנדרשת כדי לנצח.
אנחנו כבר לא בגלות. אנחנו לא רוצים ולא צריכים, בשל חולשת השלטון, להישאר רק עם אתוס הסיוע ההדדי ואחוות כל ישראל חברים. אתוס רוח הלחימה והניצחון הוא התנאי ההכרחי.
יש אומרים שנתניהו הוא הססן ופחדן. לא. נתניהו הוא תבוסתן בתחפושת של גיבור. מנהיג שמנחיל תבוסתנות ומחפש רק את הדרך לשרוד אישית בצורה מיטבית.
אינני יודע מה עובר לראש הממשלה בראשו. שדה הקרב בחזית ובעורף דורש קודם כל, כאן ועכשיו, את אמון ההנהגה בעם ולוחמיו, ברוח הלחימה ובנכונות האישית והקבוצתית. אל תהרסו אותה ואת הלכידות, זהו הנכס היקר ביותר שיש לנו.
״די לתבוסתנות״, כך כותב האלוף במיל׳ יעקב (מנדי) אור, חברו הטוב של האלוף יצחק בריק, ושותפו בעבר לביקורת נוקבת על כשלים בצה״ל.
בשנים בהן שימש בריק כנציב קבילות החיילים, כיהן האלוף אור כראש האגף לביקורת צה״ל ומערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה - ולא חסך מצה״ל ביקורת נוקבת.
גם בשנים האחרונות ערכו הוא ובריק ביחד חקירות נוקבות. כולל לגבי חשדות לשחיתות בבניית הגדר ברצועת עזה.
אלא שבניגוד לאלוף בריק, שממליץ לעכב פעולה קרקעית בעזה מחשש שצה״ל אינו כשיר, סבור אלוף אור שהחלטה על מניעת תקיפה קרקעית בטענת אי כשירות - אינה נכונה בעת הזאת. מבחינה מקצועית, מבצעית וערכית.
החלטה זו עשויה לשרת שיקולים זרים אצל ראש הממשלה.
וכך כותב אלוף אור (פרסום ראשון):
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אתה תבוסתן שמקנה אווירת נכאים. בעת מלחמה ולחימה גובר ומנצח מי שמתעשת ראשון במהירות , אוסף את כוחות הנפש ואת היכולות ומסתער. זה ההבדל בנקודת ההכרעה, הסתערות או קפיאה במקום.
היינו שם פעמים רבות. במלחמת השחרור דודי היה אחרון הנופלים במגיני בארות יצחק ( נחל עוז של היום). צה״ל של אז, לא ויתר, עוד באותו לילה נהדפו המצרים שהיו רבים וחזקים מאיתנו וכך גם חוסלה כל הפלישה המצרית ומאז אנחנו בעוטף.
ביום כיפור 73 יצאנו להתקפת הנגד בצפון ובדרום כי ידענו להתאושש במהירות למרות כל האבדות והחוסרים בציוד, ואמצעים. בעיקר ניצחה רוח הלחימה.
בקרב החרמון ניצחנו כי היינו, לוחמי גולני, נחושים יותר מהקומנדו הסורי המחופר והמאורגן. בסיני, ניצח בריק ידידי עם שרידי פלוגתו, בניגוד לכל הסיכויים. הוא עשה זאת בעיקר בשל רוח הלחימה והמקצועיות, הוא לא חיכה שיגיעו אמצעים יותר טובים ומשוכללים וציוד משופר. הוא לא המתין למקדשי הנסיגה, ההבלגה וההמתנה.
זה מה שיש לצה״ל ולעם הזה. חוסן ורוח לחימה. את זאת החמאס ושאר אויבי ישראל לא הבינו ולא מבינים. אני מאמין בעם הזה בצה״ל, מפקדיו וחייליו. הם לא פחות טובים מלוחמי 73 ואולי יותר.
ראינו זאת בגילויי הגבורה בשבת השחורה. ספגנו מכה נוראית ומבישה ב-7 אוקטובר, שתלווה אותנו בכאב וייסורים לדורות. מטרתו של הטרור הינה לא רק לרצוח ולטבוח, להיות ברוטלי וחייתי. מטרת העל שלו היא ערעור הביטחון, דמורליזציה ויצירת פחד ותבוסתנות.
צה״ל ערוך מקצועית ורוח הלחימה בשיאה. כל יום של גרירת רגליים על ידי ראש הממשלה מורידה את האמון בקרב הלוחמים ובציבור. בהחלט אפשר שיש חוסר ציוד וחוסרים שונים שטוב היה אם לא היו חסרים. את זה נבדוק אחר כך. תמיד אפשר יותר. לא כדאי שנהלך איימים על עצמנו ונעשה דמוניזציה מתמשכת לאויב.
במחדל השבת השחורה, יחידות חמאס תקפו אותנו בעיקר עם טנדרים , רובים , מקלעים ונ״ט. לא עם מיגון ואמצעי לחימה מופלאים. יש להודות, עם נחישות, תחכום ואומץ. הערכת חסר ויוהרה הם מתכון לכישלון מחפיר, אבל לא לתבוסתנות. אנחנו הרבה יותר מקצועיים, מאורגנים ומצוידים ומעל לכל, הנחישות ורוח הלחימה הם הנשק העליון שלנו.
משטים בציבור
לא להאמין, אבל נתניהו שולח בשעה הזו את שליחיו. משטים, משוטים ומאמינים להטמיע בציבור ובקרב מאמיניו ( כן יש כאלה), שהצבא לא מוכן עדיין, שהמפקדים מהססים ובכלל לא ראויים וכי גם העולם התומך מבקש להמתין.
לא שראשי מערכת הביטחון נקיים מהמחדל הנורא של ה-7 אוקטובר. להפך, הם נושאים באחריות כבדה, כל אחד בתחומו. הם גם לקחו אחריות. עתה, פניהם לעניין אחד בלבד, לחימה וניצחון.
אבל נתניהו, זה סיפור אחר. הוא חי בעולם אחר. הוא שוב מפלג, שוב מחפש גם בשעה זו את האשמים כדי לחלץ את עצמו. הוא סימן את צה״ל ומפקדיו. הפעם הוא עולה מדרגה ומוכן להשליך מדינה שלמה לתבוסתנות ולאובדן קיומי כדי להציל את עורו.
כעולה מהתקשורת והרשתות החברתיות, לסכסך בין מובילי מערכת הביטחון ולהצטייר כמבוגר האחראי, כמושיע הלאומי.
הממשלה לא מתפקדת
הממשלה לא מתפקדת בשום גזרה. החזית האזרחית מופקרת. החברה האזרחית, הארגונים החברתיים והרשויות המקומיות מחליפים את הממשלה. אתוס הסולידריות האזרחית ורוח ההתנדבות מעוררות אצל כולנו גאווה ואחווה לאומית.
אתוס שאותו ניסה נתניהו, בהצלחה חלקית, להחריב, בעיקר בשנה האחרונה. אתוס שנתניהו פוגע בו גם בעת הקריטית הזו, באמצעות תעמולה מתוחכמת במסריה ההרסניים המוכוונים לפגיעה באמון העם במוכנות ויכולות צה״ל.
אתוס שנפגע כתוצאה משורת מינויים כושלים של מלחכי פינכה שמשרתים את שרידותו. בחדלונם האישי הם פוגעים בתושבי המדינה ובלכידות החיונית.
אנחנו כבר לא בגלות
אמת, האתוס של אחווה וסיוע הדדי מלווה את החברה הישראלית מאז תחילת הציונות ומעוגן אלפי שנים עמוק במסורת ישראל. במדינת ישראל הסיוע ההדדי הוא תומך הכרחי וחיוני לרוח הלחימה, במוכנות להילחם בנחישות, במוכנות להקרבה טוטלית במידה שנדרשת כדי לנצח.
אנחנו כבר לא בגלות. אנחנו לא רוצים ולא צריכים, בשל חולשת השלטון, להישאר רק עם אתוס הסיוע ההדדי ואחוות כל ישראל חברים. אתוס רוח הלחימה והניצחון הוא התנאי ההכרחי.
יש אומרים שנתניהו הוא הססן ופחדן. לא. נתניהו הוא תבוסתן בתחפושת של גיבור. מנהיג שמנחיל תבוסתנות ומחפש רק את הדרך לשרוד אישית בצורה מיטבית.
אינני יודע מה עובר לראש הממשלה בראשו. שדה הקרב בחזית ובעורף דורש קודם כל, כאן ועכשיו, את אמון ההנהגה בעם ולוחמיו, ברוח הלחימה ובנכונות האישית והקבוצתית. אל תהרסו אותה ואת הלכידות, זהו הנכס היקר ביותר שיש לנו.
