טור מיוחד | מחסלים את מחבלי הנוחבה ונערכים לפעולה הקרקעית
עמיר רפפורט בטור מיוחד על השבוע השני של מלחמת שמחה תורה, לקראת השלב הבא: פלישה קרקעית
עמיר רפפורט
| 19/10/2023
ביום רביעי אחר הצהריים עזב אלוף (מיל') יוסי בכר את מפקדת פיקוד הדרום בבאר שבע לזמן קצר בלבד. סגן מפקד הפיקוד במילואים נסע לקיבוץ דביר שבצפון הנגב, כדי להשתתף בקבורתה הזמנית של אימו, שנרצחה בשמחת תורה בקיבוץ בארי.
בכר השתתף בעצמו בקרבות הגבורה לשחרור קיבוצו, אחרי שקפץ מהמיטה עם תחילת המתקפה בשמחת תורה.
זמן להתאבל לא היה לו השבוע. מיד אחרי הלוויה שב לחדר המלחמה של הפיקוד, להמשיך לתכנן שם את הפעולה הקרקעית בעזה, ביחד עם המילואימניק הנוסף - תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, שהיה בעברו ממפקדי חטיבת גולני ואוגדת עזה. זוהי רוח התקופה.
האם תהיה פעולה קרקעית של צה"ל ברצועת עזה?
כל מי שמעורב בתכנון המלחמה מעריך שאין ברירה. זה יקרה. קשה לראות תסריט שבו מערכת הביטחון עומדת ביעדי המלחמה שהוכתבו לה על ידי הקבינט - מיטוט שלטון חמאס – ללא התמרון הקרקעי. כולל שליפה של ראשי החמאס מן המנהרות וחיסולם.
איך עושים את זה? זהו אתגר התכנון הגדול שהוטל על סגן מפקד הפיקוד בכר ומתכנן המערכה תמיר. המפתח שלהם יהיה שימוש בהרבה מאוד כוח - מהאויר, מהים ומהיבשה, עם אמצעים טכנולוגיים חדישים. בכל מקרה, תידרש סבלנות. הרבה אורך רוח, ושימוש בתחבולות ככל האפשר.
האם הזמן שחולף עד למהלך הקרקעי משחק לטובתנו?
במידה מסוימת, ככל שהתמרון הקרקעי יתמהמה, עצבי הכוחות יישחקו וכך גם הלגיטימציה הבינלאומית (אסון מדיני כמעט קרה השבוע, עם הטענה השקרית של חמאס שכמעט הצליח להדביק לנו את הרג האזרחים בחצר בית חולים מרקטה של הג'יהאד האיסלאמי).
בינתיים, השבוע השני למלחמה הוקדש להכנות לקראת המהלך הקרקעי. הדרג המדיני התחיל להכין את הציבור (כרגיל, באמצעות הדלפות) לכך שלא מדובר במהלך של "זבנג וגמרנו".
מיגור החמאס יכול לקחת חודשים ואולי אפילו שנים, עד ל"ניקוי" כולל של השטח (לשם השוואה, ביהודה ושומרון נמשכו פיגועים שהלכו ודעכו במשך שנתיים לאחר מבצע חומת מגן ב-2004).
הקבינט הביטחוני המצומצם, עם שרי המחנה הממלכתי, עבר על תוכניות הצבא (הישיבה ביום שלישי בלילה ארכה לא פחות מ-7 שעות), ועסק מעל לכל בקניית אורך נשימה מדיני שיידרש למבצע.
הרכבת האווירית של מנהיגים, כולל נשיאי ארצות הברית, גרמניה, צרפת ובריטניה נועדה לשדר לכל העולם בדיוק את זה: לישראל יש אור ירוק מן הציר המערבי לפעולה בקרקעית בעזה, עם כל המשמעויות הקשות שיתלוו לכך.
עם האמריקאים יש עוד הרבה עניינים על הפרק. רכבת אווירית של תחמושת, כולל כנראה אמצעי לחימה שארצות הברית לא סיפקה לישראל בעבר. כולל תיאום מסרי ההתרעה, על רקע הגעתן של נושאות המטוסים האמריקאיות לאזורנו.
ירידת ערך
המותג "ישראל" עבר ירידת ערך דרמטית במשך חודשים עד כדי קריסה בשבועיים האחרונים. מבחינת הנשיא ג'ו ביידן לא רק כושר ההרתעה של ישראל עומד כעת על הפרק, אלא גם המילה שלו למנהיגי איראן וחיזבאללאה: DON'T.
בשטח, מול רצועת עזה, נמשך המצוד של צה"ל והשב"כ אחר אחרוני המחבלים שנותרו בשטח מאז ההתקפה לפני כמעט שבועיים. כך, ביום רביעי נתפס על ידי הכוחות מחבל מותש שנכנע בקלות. לבטח יש עוד כמה שמסתתרים פה ושם.
בדרום, ניכרו ההכנות לפעולה הקרקעית. נגמ"שים, תותחים מתנייעים, טנקים, אמצעי איכון (מכ"מים) ואינספור האמרים שדוהרים בין חממות ומטעים. עמוסים בתחמושת, מגשי פיצה ושקים של "תן ביס". גם זה מרוח התקופה: עם ישראל מעטיר על חייליו אהבה ואוכל.
צה"ל מאמן ומחמש את הכוחות. לא פחות מ-350 אלף חיילים מגויסים למערכה לצד כל הצבא הסדיר. עד לשעת ה-ש', הפיקוד מאשר תוכניות לאוגדות, האוגדות לחטיבות, המח"טים למפקדים – וכן הלאה.
כתישה אווירית
תוך כדי כך נמשכה השבוע הכתישה האווירית של עזה, כדי הקל על כניסת הכוחות הקרקעיים בבוא העת. אלפי מטרות כבר הופצצו (יותר מאשר "צוק איתן" ו"שומר חומות" יחד).
מרבית ההפצצות מנוהלות ממרכזי אש יעודיים בפיקוד האוגדה במחנה רעים המשוחרר ובפיקוד הדרום בבאר שבע. בכל אחד מהחמ"לים האלה יש גם נציגים של השב"כ, שמשתתפים בזיהוי של מטרות ונותנים אור ירוק לתקיפתן המיידית.
להבדיל ממבצעים קודמים, צה"ל אינו משגר פצצות סרק שרק נועדו להרתיע את התושבים על פי נוהל "הקש בגג". השב"כניקים ממשיכים להתקשר לתושבים בעזה ולבקש מהם לפנות בניינים, לפעמים אפילו שכונות, לפני הפצצות.
המטרה היא לא להשיג הרג מרבי, אלא לפגוע ביעדים מסוימים עם כמה שפחות בלתי מעורבים.
טיל מדויק
כך, חוסל ביום שלישי בטיל מדויק, איימן נופל, מפקד חטיבות המרכז של החמאס ברעות עזה , שנחשב למחוסל הבכיר ביותר מאז תחילת המערכה. חיסולים משמעותיים אחרים נמצאים בדרך.
נופל היה מספר ארבע בהיררכיה הצבאית של החמאס ומפקד ישיר של פעולות ה"נוחבה" (קומנדו החמאס) במעשי הטבח בקיבוץ בארי ובמסיבה בחניון רעים.
ככלל, שב"כ מנהל בימים אלה שני חמ"לים מקבילים לציד ראשים בעזה. באחד - המטרה היא לחסל את כלל אנשי החמאס, בכל הדרגים, בדגש על הבכירים ביותר. באחר – מצוד ממוקד אחר כל אנשי ה"נוחבה" שהשתתפו אישית במעשי הטבח בשטח ישראל, עד האחרון שבהם. לצורך זה, מפוענחים כל הצילומים הרבים מהכיבוש של השטח על ידי החמאס.
כל חמאסניק שמופיע בתיעוד יחוסל או ייעצר במוקדם או במאוחר, גם אם זה ייקח שנים. סופו יגיע. כמו שישראל סימנה את מבצעי הטבח באולימיפיאדת מינכן (רק במספרים גדולים) לפני יותר מיובל שנים.
הציד של משתתפי הטבח כבר התחיל בהפצצות בתיהם. בתוך כך, נהרגו השבוע גם כמה מבני משפחתו של איסמאעיל הניה בהפצצה על ביתם ברפיח. במערכת הביטחון טוענים כי הם היו "פעילי חמאס" וכי לא מדובר בצעד ענישה בלבד. השב"כ מבצע חקירות יעילות של שבויים שנעצרו בקרבות.
החטופים
הנחקרים עשויים לשפוך אור גם על השאלה הקשה מכל: מה עלה בגורל 203 הישראלים שמוחזקים ברצועת עזה (המספר של החטופים נכון ליום חמישי).
מטעם רוה"מ מנהל את העיסוק בחטופים תא"ל מיל' גל הירש. בצה"ל יש שתי מפקדות לנושא: האחת, בראשות אלוף מיל ליאור כרמלי, עוסקת בקשר עם המשפחות. השנייה, בראשו אלוף מיל' ניצן אלון, אוספת מידע מודיעיני.
לחמ"ל הצבאי, נוסף המאמץ המדהים של מיטב המוחות בהיי טק הישראלי, שהתכנסו באקספו תל אביב, שם הם מפתחים ביחד אמצעים, שנועדו לסייע להשבת החטופים.
אגב, מתכנן הלחימה הקרקעית של צה"ל בעזה, תא"ל צ'יקו תמיר קרוי על שמו של סבו, משה דובדבני. הוא נחשב כנעדר מהקרב בלטרון במלחמת השחרור במשך לא פחות מ-50 שנה, עד שקברו התגלה תחת השם "אלמוני" בבית הקבות נחלת יצחק בתל אביב.
מבחינה הסברתית, העובדה שהחמאס והג'יהאד מחזיקים גם בנשים, ילדים, זקנים, בעלי אזרחויות מ-20 מדינות, מהווה מבחינתם נטל ולא רק נכס. לקראת סוף השבוע הסתמן כי הסיכויים לשחרר חלק מהחטופים כמחווה הומניטרית ובמערבות מדינות ערביות, נמוך.
העובדה שישראל נעתרה לדרישת ארצות הברית להכניס לדרום רצועת עזה מזון ומים דרך מעבר רפיח ממצרים, וזאת מבלי שקיבלה אפילו אותות חיים מחטופיה (למעט אחת) - נחשבת שנויה במחלוקת.
בקבינט התנהל על כך ויכוח נוקב, אבל ישראל התיישרה לפי העמדה האמריקאית. ייתכן כי בנושא הזה מתנהלים גם מגעים סמויים, הרחק מידיעת הציבור והמשפחות. ימים יגידו.
מחנה שורה
וגם זה: אחת המפקדות העמוסות ביותר של צה"ל בימים אלה נמצאת בכלל במחנה שורה ליד רמלה. קשה להאמין, אבל גם שבועיים אחרי תחילת המלחמה, עוסקים שם עדיין בזיהוי גופות של חללים, שרבות מהן הושחתו.
חיילים ואזרחים רבים. על המשימה המזעזעת הזאת מנצח מפקד היחידה לזיהוי חללים ברבנות הצבאית יוסי כצנלבוגן, שלפני 23 שנה היה החייל הראשון בגרעין ההקמה של הנח"ל החרדי, וכיום הום גם קבלן, בחייו האזרחיים.
בזירה האזרחית, הממשלה, ככלל ממשיכה לגלות אוזלת יד ולא היא שמובילה את מאמץ השיקום של הישובים המפונים, בדרום ומהשבוע גם בצפון.
אחת הבעיות שמתבררות קשורה להחלטה שהתקבלה לפני כארבע שנים לבטל את המחוזות ברשות החירום הלאומית (רח"ל) במשרד הביטחון ולפטר את מרבית אנשיה, תוך העברת האחריות לקשר עם הרשויות המקומיות לידי פיקוד העורף.
הפיקוד, כגוף צבאי, אינו מצטיין בהיבט הזה. וגם זה: התברר כי שבועות ספורים בלבד לפני המלחמה, נידון אצל שר הביטחון תרחיש של 400 הרוגים בעורף במקרה של מלחמה ביותר מחזית אחת. זה רחוק מהיקף האסון שקרה בפועל. איש לא נערך לכזו קטסטרופה.
בינתיים בצפון
בזמן ההכנות לשלב הבא של במלחמה בדרום המצב ביהודה ושומרון שקט רק לכאורה. כמות ההתראות מפני פיגועים מתוכננים שוברת שיאים, ויש להניח כי יהיו פיגועים שגם יצליחו בזמן שכוחות הקרקע ייצאו לדרך.
בינתיים, במאמצי הסיכול של צה"ל והשב"כ נהרגו למעלה מ-60 פלשתינים באיוש, מאז תחילת המלחמה באיו"ש.
ב"זירת ערביי ישראל" נמשך שקט כמעט מוחלט, למעט כמה הפגנות שהתפרצו ביום שלישי בערב כאשר ישראל הואשמה בהפצצת בית החולים בעזה. הן שככו כאשר התבררה האמת.
שאלת השאלות היא מה יהיה בצפון – שם היו השבוע עשרות חילופי אש, חלקם קטלניים, בין ישראל לחיזבאללה, שירה רקטות אפילו על קריית שמונה.
למרות ההתגרויות, ישראל דבקה בכוונתה להימנע ממלחמה בשתי חזיתות מקבילות, אבל ההחלטה על חזית נוספת, כן או לא, תתקבל בציר שבין ביירות לטהרן ולא בירושלים.
האם נסראללה יעשה את הצעד שיגרום לישראל להגיב "אול-אין"? בינתיים, גוברות ההערכות כי אילולא ההתייצבות של ארה"ב לצד ישראל, והמסר התקיף של ביידן, לצד ההפלגה של נושאות המטוסים - כבר היינו בעיצומה של מלחמה רב חזיתית. ואיך יגיב חיזבאללה כאשר ישראל תתחיל את הפעולה הקרקעית ברצוע עזה? גם את זה אין לדעת, בינתיים.
אחדות
עד שיתבררו הדברים, ההכנות למלחמה נערכות גם בצפון, שם יש לא פחות כוחות מילואים מאשר בדרום. "זאת מלחמה על הבית", אמר הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי לאלוף הפיקוד, אורי גורדון, ולמפקד השטח ביום שלישי.
הפגישה נערכה מתחת על הרקע הצפוני הירוק. באפוד ההדוק של הלוי בלטה משקפת, כמו בימים שפיקד על סיירת ממטכ"ל.
"כל אחד הולך לעשות הכול כולל סיכון חיים כי זו ממש מלחמה על הבית, על האזרחים, על הריבונות שלנו על ההרתעה שלנו. על החיים קדימה. אנחנו צריכים להגיע לזה שבכל מפגש יהיה ניצחון אם חיזבאללה עושה טעות ותוקף - אז השמדה, השמדה, השמדה".
בחזרה לדרום
המתח נותן אותותיו. חלק מהמפקדים כבר חסרי סבלנות, מרגישים שבולמים אותם. גם בדרג המדיני לא הכול חלק, ושר הביטחון משדר בדבריו שלא יאפשר להימנע מפעולה קרקעית, בשום אופן.
בינתיים, המורל בשטח גבוה. כל מפגש עם לוחמים ממחיש את זה, ומראה עד כמה התנקו אלה שממשיכים בליבוי השסע גם בעצם ימים אלה.
לוחמות עם לוחמים, דתיים עם חילוניים, מינימום פוליטיקה, מי היה מאמין כי בשמחת תורה עוד התקוטטנו מכל הלב על תפילה בלב תל אביב?
לפחות את האחדות כבר השגנו במלחמה הזאת.
עמיר רפפורט בטור מיוחד על השבוע השני של מלחמת שמחה תורה, לקראת השלב הבא: פלישה קרקעית
ביום רביעי אחר הצהריים עזב אלוף (מיל') יוסי בכר את מפקדת פיקוד הדרום בבאר שבע לזמן קצר בלבד. סגן מפקד הפיקוד במילואים נסע לקיבוץ דביר שבצפון הנגב, כדי להשתתף בקבורתה הזמנית של אימו, שנרצחה בשמחת תורה בקיבוץ בארי.
בכר השתתף בעצמו בקרבות הגבורה לשחרור קיבוצו, אחרי שקפץ מהמיטה עם תחילת המתקפה בשמחת תורה.
זמן להתאבל לא היה לו השבוע. מיד אחרי הלוויה שב לחדר המלחמה של הפיקוד, להמשיך לתכנן שם את הפעולה הקרקעית בעזה, ביחד עם המילואימניק הנוסף - תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, שהיה בעברו ממפקדי חטיבת גולני ואוגדת עזה. זוהי רוח התקופה.
האם תהיה פעולה קרקעית של צה"ל ברצועת עזה?
כל מי שמעורב בתכנון המלחמה מעריך שאין ברירה. זה יקרה. קשה לראות תסריט שבו מערכת הביטחון עומדת ביעדי המלחמה שהוכתבו לה על ידי הקבינט - מיטוט שלטון חמאס – ללא התמרון הקרקעי. כולל שליפה של ראשי החמאס מן המנהרות וחיסולם.
איך עושים את זה? זהו אתגר התכנון הגדול שהוטל על סגן מפקד הפיקוד בכר ומתכנן המערכה תמיר. המפתח שלהם יהיה שימוש בהרבה מאוד כוח - מהאויר, מהים ומהיבשה, עם אמצעים טכנולוגיים חדישים. בכל מקרה, תידרש סבלנות. הרבה אורך רוח, ושימוש בתחבולות ככל האפשר.
האם הזמן שחולף עד למהלך הקרקעי משחק לטובתנו?
במידה מסוימת, ככל שהתמרון הקרקעי יתמהמה, עצבי הכוחות יישחקו וכך גם הלגיטימציה הבינלאומית (אסון מדיני כמעט קרה השבוע, עם הטענה השקרית של חמאס שכמעט הצליח להדביק לנו את הרג האזרחים בחצר בית חולים מרקטה של הג'יהאד האיסלאמי).
בינתיים, השבוע השני למלחמה הוקדש להכנות לקראת המהלך הקרקעי. הדרג המדיני התחיל להכין את הציבור (כרגיל, באמצעות הדלפות) לכך שלא מדובר במהלך של "זבנג וגמרנו".
מיגור החמאס יכול לקחת חודשים ואולי אפילו שנים, עד ל"ניקוי" כולל של השטח (לשם השוואה, ביהודה ושומרון נמשכו פיגועים שהלכו ודעכו במשך שנתיים לאחר מבצע חומת מגן ב-2004).
הקבינט הביטחוני המצומצם, עם שרי המחנה הממלכתי, עבר על תוכניות הצבא (הישיבה ביום שלישי בלילה ארכה לא פחות מ-7 שעות), ועסק מעל לכל בקניית אורך נשימה מדיני שיידרש למבצע.
הרכבת האווירית של מנהיגים, כולל נשיאי ארצות הברית, גרמניה, צרפת ובריטניה נועדה לשדר לכל העולם בדיוק את זה: לישראל יש אור ירוק מן הציר המערבי לפעולה בקרקעית בעזה, עם כל המשמעויות הקשות שיתלוו לכך.
עם האמריקאים יש עוד הרבה עניינים על הפרק. רכבת אווירית של תחמושת, כולל כנראה אמצעי לחימה שארצות הברית לא סיפקה לישראל בעבר. כולל תיאום מסרי ההתרעה, על רקע הגעתן של נושאות המטוסים האמריקאיות לאזורנו.
ירידת ערך
המותג "ישראל" עבר ירידת ערך דרמטית במשך חודשים עד כדי קריסה בשבועיים האחרונים. מבחינת הנשיא ג'ו ביידן לא רק כושר ההרתעה של ישראל עומד כעת על הפרק, אלא גם המילה שלו למנהיגי איראן וחיזבאללאה: DON'T.
בשטח, מול רצועת עזה, נמשך המצוד של צה"ל והשב"כ אחר אחרוני המחבלים שנותרו בשטח מאז ההתקפה לפני כמעט שבועיים. כך, ביום רביעי נתפס על ידי הכוחות מחבל מותש שנכנע בקלות. לבטח יש עוד כמה שמסתתרים פה ושם.
בדרום, ניכרו ההכנות לפעולה הקרקעית. נגמ"שים, תותחים מתנייעים, טנקים, אמצעי איכון (מכ"מים) ואינספור האמרים שדוהרים בין חממות ומטעים. עמוסים בתחמושת, מגשי פיצה ושקים של "תן ביס". גם זה מרוח התקופה: עם ישראל מעטיר על חייליו אהבה ואוכל.
צה"ל מאמן ומחמש את הכוחות. לא פחות מ-350 אלף חיילים מגויסים למערכה לצד כל הצבא הסדיר. עד לשעת ה-ש', הפיקוד מאשר תוכניות לאוגדות, האוגדות לחטיבות, המח"טים למפקדים – וכן הלאה.
כתישה אווירית
תוך כדי כך נמשכה השבוע הכתישה האווירית של עזה, כדי הקל על כניסת הכוחות הקרקעיים בבוא העת. אלפי מטרות כבר הופצצו (יותר מאשר "צוק איתן" ו"שומר חומות" יחד).
מרבית ההפצצות מנוהלות ממרכזי אש יעודיים בפיקוד האוגדה במחנה רעים המשוחרר ובפיקוד הדרום בבאר שבע. בכל אחד מהחמ"לים האלה יש גם נציגים של השב"כ, שמשתתפים בזיהוי של מטרות ונותנים אור ירוק לתקיפתן המיידית.
להבדיל ממבצעים קודמים, צה"ל אינו משגר פצצות סרק שרק נועדו להרתיע את התושבים על פי נוהל "הקש בגג". השב"כניקים ממשיכים להתקשר לתושבים בעזה ולבקש מהם לפנות בניינים, לפעמים אפילו שכונות, לפני הפצצות.
המטרה היא לא להשיג הרג מרבי, אלא לפגוע ביעדים מסוימים עם כמה שפחות בלתי מעורבים.
טיל מדויק
כך, חוסל ביום שלישי בטיל מדויק, איימן נופל, מפקד חטיבות המרכז של החמאס ברעות עזה , שנחשב למחוסל הבכיר ביותר מאז תחילת המערכה. חיסולים משמעותיים אחרים נמצאים בדרך.
נופל היה מספר ארבע בהיררכיה הצבאית של החמאס ומפקד ישיר של פעולות ה"נוחבה" (קומנדו החמאס) במעשי הטבח בקיבוץ בארי ובמסיבה בחניון רעים.
ככלל, שב"כ מנהל בימים אלה שני חמ"לים מקבילים לציד ראשים בעזה. באחד - המטרה היא לחסל את כלל אנשי החמאס, בכל הדרגים, בדגש על הבכירים ביותר. באחר – מצוד ממוקד אחר כל אנשי ה"נוחבה" שהשתתפו אישית במעשי הטבח בשטח ישראל, עד האחרון שבהם. לצורך זה, מפוענחים כל הצילומים הרבים מהכיבוש של השטח על ידי החמאס.
כל חמאסניק שמופיע בתיעוד יחוסל או ייעצר במוקדם או במאוחר, גם אם זה ייקח שנים. סופו יגיע. כמו שישראל סימנה את מבצעי הטבח באולימיפיאדת מינכן (רק במספרים גדולים) לפני יותר מיובל שנים.
הציד של משתתפי הטבח כבר התחיל בהפצצות בתיהם. בתוך כך, נהרגו השבוע גם כמה מבני משפחתו של איסמאעיל הניה בהפצצה על ביתם ברפיח. במערכת הביטחון טוענים כי הם היו "פעילי חמאס" וכי לא מדובר בצעד ענישה בלבד. השב"כ מבצע חקירות יעילות של שבויים שנעצרו בקרבות.
החטופים
הנחקרים עשויים לשפוך אור גם על השאלה הקשה מכל: מה עלה בגורל 203 הישראלים שמוחזקים ברצועת עזה (המספר של החטופים נכון ליום חמישי).
מטעם רוה"מ מנהל את העיסוק בחטופים תא"ל מיל' גל הירש. בצה"ל יש שתי מפקדות לנושא: האחת, בראשות אלוף מיל ליאור כרמלי, עוסקת בקשר עם המשפחות. השנייה, בראשו אלוף מיל' ניצן אלון, אוספת מידע מודיעיני.
לחמ"ל הצבאי, נוסף המאמץ המדהים של מיטב המוחות בהיי טק הישראלי, שהתכנסו באקספו תל אביב, שם הם מפתחים ביחד אמצעים, שנועדו לסייע להשבת החטופים.
אגב, מתכנן הלחימה הקרקעית של צה"ל בעזה, תא"ל צ'יקו תמיר קרוי על שמו של סבו, משה דובדבני. הוא נחשב כנעדר מהקרב בלטרון במלחמת השחרור במשך לא פחות מ-50 שנה, עד שקברו התגלה תחת השם "אלמוני" בבית הקבות נחלת יצחק בתל אביב.
מבחינה הסברתית, העובדה שהחמאס והג'יהאד מחזיקים גם בנשים, ילדים, זקנים, בעלי אזרחויות מ-20 מדינות, מהווה מבחינתם נטל ולא רק נכס. לקראת סוף השבוע הסתמן כי הסיכויים לשחרר חלק מהחטופים כמחווה הומניטרית ובמערבות מדינות ערביות, נמוך.
העובדה שישראל נעתרה לדרישת ארצות הברית להכניס לדרום רצועת עזה מזון ומים דרך מעבר רפיח ממצרים, וזאת מבלי שקיבלה אפילו אותות חיים מחטופיה (למעט אחת) - נחשבת שנויה במחלוקת.
בקבינט התנהל על כך ויכוח נוקב, אבל ישראל התיישרה לפי העמדה האמריקאית. ייתכן כי בנושא הזה מתנהלים גם מגעים סמויים, הרחק מידיעת הציבור והמשפחות. ימים יגידו.
מחנה שורה
וגם זה: אחת המפקדות העמוסות ביותר של צה"ל בימים אלה נמצאת בכלל במחנה שורה ליד רמלה. קשה להאמין, אבל גם שבועיים אחרי תחילת המלחמה, עוסקים שם עדיין בזיהוי גופות של חללים, שרבות מהן הושחתו.
חיילים ואזרחים רבים. על המשימה המזעזעת הזאת מנצח מפקד היחידה לזיהוי חללים ברבנות הצבאית יוסי כצנלבוגן, שלפני 23 שנה היה החייל הראשון בגרעין ההקמה של הנח"ל החרדי, וכיום הום גם קבלן, בחייו האזרחיים.
בזירה האזרחית, הממשלה, ככלל ממשיכה לגלות אוזלת יד ולא היא שמובילה את מאמץ השיקום של הישובים המפונים, בדרום ומהשבוע גם בצפון.
אחת הבעיות שמתבררות קשורה להחלטה שהתקבלה לפני כארבע שנים לבטל את המחוזות ברשות החירום הלאומית (רח"ל) במשרד הביטחון ולפטר את מרבית אנשיה, תוך העברת האחריות לקשר עם הרשויות המקומיות לידי פיקוד העורף.
הפיקוד, כגוף צבאי, אינו מצטיין בהיבט הזה. וגם זה: התברר כי שבועות ספורים בלבד לפני המלחמה, נידון אצל שר הביטחון תרחיש של 400 הרוגים בעורף במקרה של מלחמה ביותר מחזית אחת. זה רחוק מהיקף האסון שקרה בפועל. איש לא נערך לכזו קטסטרופה.
בינתיים בצפון
בזמן ההכנות לשלב הבא של במלחמה בדרום המצב ביהודה ושומרון שקט רק לכאורה. כמות ההתראות מפני פיגועים מתוכננים שוברת שיאים, ויש להניח כי יהיו פיגועים שגם יצליחו בזמן שכוחות הקרקע ייצאו לדרך.
בינתיים, במאמצי הסיכול של צה"ל והשב"כ נהרגו למעלה מ-60 פלשתינים באיוש, מאז תחילת המלחמה באיו"ש.
ב"זירת ערביי ישראל" נמשך שקט כמעט מוחלט, למעט כמה הפגנות שהתפרצו ביום שלישי בערב כאשר ישראל הואשמה בהפצצת בית החולים בעזה. הן שככו כאשר התבררה האמת.
שאלת השאלות היא מה יהיה בצפון – שם היו השבוע עשרות חילופי אש, חלקם קטלניים, בין ישראל לחיזבאללה, שירה רקטות אפילו על קריית שמונה.
למרות ההתגרויות, ישראל דבקה בכוונתה להימנע ממלחמה בשתי חזיתות מקבילות, אבל ההחלטה על חזית נוספת, כן או לא, תתקבל בציר שבין ביירות לטהרן ולא בירושלים.
האם נסראללה יעשה את הצעד שיגרום לישראל להגיב "אול-אין"? בינתיים, גוברות ההערכות כי אילולא ההתייצבות של ארה"ב לצד ישראל, והמסר התקיף של ביידן, לצד ההפלגה של נושאות המטוסים - כבר היינו בעיצומה של מלחמה רב חזיתית. ואיך יגיב חיזבאללה כאשר ישראל תתחיל את הפעולה הקרקעית ברצוע עזה? גם את זה אין לדעת, בינתיים.
אחדות
עד שיתבררו הדברים, ההכנות למלחמה נערכות גם בצפון, שם יש לא פחות כוחות מילואים מאשר בדרום. "זאת מלחמה על הבית", אמר הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי לאלוף הפיקוד, אורי גורדון, ולמפקד השטח ביום שלישי.
הפגישה נערכה מתחת על הרקע הצפוני הירוק. באפוד ההדוק של הלוי בלטה משקפת, כמו בימים שפיקד על סיירת ממטכ"ל.
"כל אחד הולך לעשות הכול כולל סיכון חיים כי זו ממש מלחמה על הבית, על האזרחים, על הריבונות שלנו על ההרתעה שלנו. על החיים קדימה. אנחנו צריכים להגיע לזה שבכל מפגש יהיה ניצחון אם חיזבאללה עושה טעות ותוקף - אז השמדה, השמדה, השמדה".
בחזרה לדרום
המתח נותן אותותיו. חלק מהמפקדים כבר חסרי סבלנות, מרגישים שבולמים אותם. גם בדרג המדיני לא הכול חלק, ושר הביטחון משדר בדבריו שלא יאפשר להימנע מפעולה קרקעית, בשום אופן.
בינתיים, המורל בשטח גבוה. כל מפגש עם לוחמים ממחיש את זה, ומראה עד כמה התנקו אלה שממשיכים בליבוי השסע גם בעצם ימים אלה.
לוחמות עם לוחמים, דתיים עם חילוניים, מינימום פוליטיקה, מי היה מאמין כי בשמחת תורה עוד התקוטטנו מכל הלב על תפילה בלב תל אביב?
לפחות את האחדות כבר השגנו במלחמה הזאת.
