טור מלחמה: התרחיש הסביר - צה״ל ידרש לכבוש את עזה. גם במחיר כבד
אין ברירה. כדי למוטט את החמאס, צה"ל יהיה חייב לבצע פעולה קרקעית | הצפי הוא של שבועות ארוכים עם נפגעים עד להשתלטות מלאה על הרצועה
עמיר רפפורט
| 08/10/2023
תמונה | דובר צה״ל
זה לא יהיה קל ולא קצר, אבל מלחמת 2023 תסתיים במיטוט שלטון החמאס ברצועת עזה, במחיר לא קל. זהו התרחיש הסביר ביותר.
נתחיל בקריסה של אחת הקונספציות שמלוות אותנו מזה שנים רבות: ששלטון החמאס ברצועת עזה, במקביל לרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון – טוב לישראל.
זוהי מדיניות לא רשמית של ממשלות ישראל לאורך שנים רבות. בתשעת החודשים של הממשלה הנוכחית היא אפילו הגיעה לכדי אבסורד כאשר שר הביטחון יואב גלנט פעל כדי לחזק את הרשות הפלשתינית בזמן שהשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ – שאף להחליש אותה.
נגמרו מעטפות הכסף
העניין הזה נגמר: שום מעטפות כסף לא יועברו עוד לעזה מקטאר, ותיווך מצרי לקראת עוד הפסקת אש לא יהיה על הפרק.
אז מה כן לעשות? זו השאלה שעמדה על הפרק בפני הדרג המדיני שנדרש להגדיר את מטרות המלחמה הפעם. המטרה לא יכולה להיות להיות שוב "חיזוק הרתעה" כמו בסבבי הלחימה בעבר.
אנחנו כבר לא בסיפור הזה. למה שיקרה בשבועות הקרובים תהיה השלכה על המזרח התיכון למשך עשרות שנים קדימה.
לכן, רוב הסיכויים הם שהדרג המדיני מבין (או שיבין בהמשך) שלא ניתן להגיב על המהלומה אתמול רק ב"גביית מחיר", כמו בסבבים פעם.
אך האם ניתן למוטט את שלטון החמאס, כמו שצה"ל השתלט מחדש על שטחי יהודה ושומרון ב"חומת נגן" ב-2002?
צה"ל רחוק משיאו
פתיחת הלחימה לוותה ברצף של תקלות מדהימות (ולא רק המחדל המודיעיני), אבל אחרי היום הנורא שהיה אתמול, ועוד כמה ימים לא קלים נוספים שמצפים לנו, העוצמה הצבאית, הכלכלית והמדינית של ישראל תתחיל לתת את אותותיה.
זה לא יהיה קל: יש סיכוי גבוה להתלקחות זירות נוספות, בעיקר יהודה ושומרון וחזית חיזבאללה. רוב הסיכויים שכל אויבנו יהיו מתואמים (אם לא תיאמו את המהלך של אתמול מראש) בגיבוי איראני. זה עלול להיות אתגר אדיר.
וגם אם לא, עצם הלחימה ברצועת עזה כאשר מוחזקים בה עשרות ישראלים, היא אתגר טקטי עצום. במיוחד, כאשר יש להכיר בכך שצה"ל רחוק משיאו.
למעט נקודות האור של תפקוד חיל הים אתמול, צבא היבשה מצדיק את הדאגה הרבה שהביע האלוף במילואים יצחק בריק לגבי כשירותו, וזאת עוד לפני השלכות המשבר הפוליטי-חברתי של השנה האחרונה.
ועדיין, כנראה, אין ברירה. כדי למוטט את החמאס, צה"ל יהיה חייב לבצע פעולה קרקעית. לפני הכניסה, יידרש לימים ארוכים כדי "לרכך" את השטח, בזמן גיוס כוחות המילואים והעברת יחידות לדרום (תוך כוננות גבוהה בגזרות אחרות). רק אז תתחיל עיקר הלחימה.
ב-2009, בשיאו של מבצע "עופרת יצוקה", היה רחוק צה"ל מרחק ימים בודדים מהשלמת ההשתלטות על רצות עזה, אבל אז הגיעה ההוראה מהדרג המדיני: לעצור.
מאז, החמאס התחזק מאוד וביצר את עצמו. צה"ל נחלש (וגם החברה ביישראל). המשימה תהיה הרבה יותר קשה וכואבת.
ובכל זאת, הפערים עצומים. צה"ל יכבוש את רצועת עזה וימוטט את החמאס. המסה תכריע. יש לקוות שגם הרוח. הצפי הוא של שבועות ארוכים עם נפגעים עד להשתלטות מלאה על הרצועה, בהנחה שאכן יוחלט על כך.
תוך כדי הלחימה עוד תתעורר השאלה מה לעשות עם רצועת עזה ביום שלאחר מכן. ובסיומה – יגיע הזמן גם לשאלות הנוקבות על המחדל.
אין ברירה. כדי למוטט את החמאס, צה"ל יהיה חייב לבצע פעולה קרקעית | הצפי הוא של שבועות ארוכים עם נפגעים עד להשתלטות מלאה על הרצועה
תמונה | דובר צה״ל
זה לא יהיה קל ולא קצר, אבל מלחמת 2023 תסתיים במיטוט שלטון החמאס ברצועת עזה, במחיר לא קל. זהו התרחיש הסביר ביותר.
נתחיל בקריסה של אחת הקונספציות שמלוות אותנו מזה שנים רבות: ששלטון החמאס ברצועת עזה, במקביל לרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון – טוב לישראל.
זוהי מדיניות לא רשמית של ממשלות ישראל לאורך שנים רבות. בתשעת החודשים של הממשלה הנוכחית היא אפילו הגיעה לכדי אבסורד כאשר שר הביטחון יואב גלנט פעל כדי לחזק את הרשות הפלשתינית בזמן שהשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ – שאף להחליש אותה.
נגמרו מעטפות הכסף
העניין הזה נגמר: שום מעטפות כסף לא יועברו עוד לעזה מקטאר, ותיווך מצרי לקראת עוד הפסקת אש לא יהיה על הפרק.
אז מה כן לעשות? זו השאלה שעמדה על הפרק בפני הדרג המדיני שנדרש להגדיר את מטרות המלחמה הפעם. המטרה לא יכולה להיות להיות שוב "חיזוק הרתעה" כמו בסבבי הלחימה בעבר.
אנחנו כבר לא בסיפור הזה. למה שיקרה בשבועות הקרובים תהיה השלכה על המזרח התיכון למשך עשרות שנים קדימה.
לכן, רוב הסיכויים הם שהדרג המדיני מבין (או שיבין בהמשך) שלא ניתן להגיב על המהלומה אתמול רק ב"גביית מחיר", כמו בסבבים פעם.
אך האם ניתן למוטט את שלטון החמאס, כמו שצה"ל השתלט מחדש על שטחי יהודה ושומרון ב"חומת נגן" ב-2002?
צה"ל רחוק משיאו
פתיחת הלחימה לוותה ברצף של תקלות מדהימות (ולא רק המחדל המודיעיני), אבל אחרי היום הנורא שהיה אתמול, ועוד כמה ימים לא קלים נוספים שמצפים לנו, העוצמה הצבאית, הכלכלית והמדינית של ישראל תתחיל לתת את אותותיה.
זה לא יהיה קל: יש סיכוי גבוה להתלקחות זירות נוספות, בעיקר יהודה ושומרון וחזית חיזבאללה. רוב הסיכויים שכל אויבנו יהיו מתואמים (אם לא תיאמו את המהלך של אתמול מראש) בגיבוי איראני. זה עלול להיות אתגר אדיר.
וגם אם לא, עצם הלחימה ברצועת עזה כאשר מוחזקים בה עשרות ישראלים, היא אתגר טקטי עצום. במיוחד, כאשר יש להכיר בכך שצה"ל רחוק משיאו.
למעט נקודות האור של תפקוד חיל הים אתמול, צבא היבשה מצדיק את הדאגה הרבה שהביע האלוף במילואים יצחק בריק לגבי כשירותו, וזאת עוד לפני השלכות המשבר הפוליטי-חברתי של השנה האחרונה.
ועדיין, כנראה, אין ברירה. כדי למוטט את החמאס, צה"ל יהיה חייב לבצע פעולה קרקעית. לפני הכניסה, יידרש לימים ארוכים כדי "לרכך" את השטח, בזמן גיוס כוחות המילואים והעברת יחידות לדרום (תוך כוננות גבוהה בגזרות אחרות). רק אז תתחיל עיקר הלחימה.
ב-2009, בשיאו של מבצע "עופרת יצוקה", היה רחוק צה"ל מרחק ימים בודדים מהשלמת ההשתלטות על רצות עזה, אבל אז הגיעה ההוראה מהדרג המדיני: לעצור.
מאז, החמאס התחזק מאוד וביצר את עצמו. צה"ל נחלש (וגם החברה ביישראל). המשימה תהיה הרבה יותר קשה וכואבת.
ובכל זאת, הפערים עצומים. צה"ל יכבוש את רצועת עזה וימוטט את החמאס. המסה תכריע. יש לקוות שגם הרוח. הצפי הוא של שבועות ארוכים עם נפגעים עד להשתלטות מלאה על הרצועה, בהנחה שאכן יוחלט על כך.
תוך כדי הלחימה עוד תתעורר השאלה מה לעשות עם רצועת עזה ביום שלאחר מכן. ובסיומה – יגיע הזמן גם לשאלות הנוקבות על המחדל.
