במערכת הביטחון אין קונצנזוס לגבי יתרונות ההסכם עם סעודיה
טור מיוחד של עמיר רפפורט סביב המגעים בין ישראל לסעודיה: במוסד, סבורים בכירים כי התועלת בהסכם עם סעודיה גבוהה יותר מאשר הסיכון | המל״ל בינתיים מחוץ לתמונה | בצה"ל ובמשרד הביטחון נוטים להדגיש את הנזקים הביטחוניים הצפויים מההסכם
עמיר רפפורט
| 28/09/2023
Bandar Algaloud/Courtesy of Saudi Royal Court/Handout via REUTERS
במערכת הביטחון אין תמימות דעים בשאלה האם הסכם נורמליזציה עם ערב הסעודית שווה הסכמה ישראלית לתוכנית גרעין על אדמת ערב הסעודית.
בצה"ל ובמשרד הביטחון נוטים לטעון כי הנזקים הביטחוניים מההסכם המתגבש עולים על התועלת שבו.
במוסד, סבורים בכירים כי התועלת של הסכם המשנה את פני המזרח התיכון, כנראה לדורות, גבוהה יותר מאשר הסיכון. לפי אותה תפיסה, ניתן לחיות עם גרעין סעודי, בכפוף למגבלות מסוימות. עוד נגיע אליהן.
המל״ל מחוץ לתמונה
בינתיים, הבדלי הגישות הקיימים בגופי הביטחון השונים מעידים על מורכבות הסוגייה.
מי הגוף שיכול לשלב בין שיקולים ביטחוניים, כלכליים, וגיאו-אסטרטגיים - כדי לענות על השאלה האם ההסכם טוב או רע לישראל? לכאורה, המטה לביטחון לאומי, הכפוף ישירות לראש הממשלה.
אבל, המטה מחוץ לתמונה. לגמרי. מי שמנהל את המגעים מול ארה"ב (ובכך גם מול סעודיה) הוא רק השר רון דרומר, כמובן עם נתניהו.
במקודם או במאוחר, יתעוררו שאלות לגבי תהליך קבלת ההחלטות לקראת ההסכם עם סעודיה, שכנראה יגיע. עם זאת, חשוב לזכור כי מהלכים אסטרטגיים כבר נעשו בעבר כאשר ראשי ממשלה שומרים את כל הקלפים קרוב לחזה.
הבולט שבמהלכים היה הסכם אוסלו. הבחירה בבירת נורבגיה כמקום השיחות על ההסכם נועדה גם כדי לצאת מתחום הכיסוי האלקטרוני של יחידת האיסוף המרכזית של צה"ל, 8200. כן, השיחות הוסתרו מאמ"ן וממערכת הביטחון כולה.
בניסיון לפשט את הסוגייה הסעודית, חשוב לציין מספר עובדות יסוד לגבי הנסיבות הבינלאומיות שמובילות אל ההסכם, הכולל סוגיית גרעין.
עובדה מספר אחת: ישראל אינה מובילה את ההסכם ואינה בליבה שלו. היא שחקן משני. מדובר בשילוב אינטרסים מובהק בין השליט בפועל בערב הסעודית, יורש העצר מוחמד בן סלמאן (להלן MBS) ובין הנשיא ג'ו ביידן.
MBS מזהה הזדמנות פז לקבל מארה"ב ברית הגנה חסרת תקדים (כמו זה שיש לארה"ב עם מדינות אירופה החברות בנאט"ו), להתחמש בנשק מתקדם ביותר ולהשיג גם את האישור לתוכנית גרעין.
ביידן מצדו מעוניין בהישג מדיני משמעותי בטרם שנת בחירות, ויותר מכך במשקל נגד לציר רוסיה – איראן, המתגבש בתמיכה שקטה של סין. הציר הזה, שמתחזק על רקע המלחמה באירופה, מערער על ההגמוניה שהייתה לארה"ב בעולם מאז התפרקות ברית המועצות במאה שעברה.
במקביל לברית עם סעודיה, נתן ביידן את האור הירוק להסכם עם איראן, שיעצור את העשרת האורניום שלה רק מאמץ קטן אחד לפני פצצת גרעין. את החלק של ישראל בהסכם הוא צריך בעיקר כדי להעביר אותו בסנאט ובקונגרס מול מתנגדים משני צידי הבית – דמוקרטים שמתעבים את המשטר הסעודי ורפובליקנים שחוששים באמת ובתמים לביטחונה של ישראל.
עובדה שנייה, לגבי "מעגל הדלק הגרעיני": הסעודים מעוניינים בטכנולוגיה שתאפשר את כל התהליך מהעשרת אורניום ועד להפקת האנרגיה הגרעינית עצמה. הם אינם מעוניינים בהסדר כמו הכור הגרעיני לצורכי חשמל שיש לאיחוד האמירויות, למשל, שם האורניום מועשר עבורם בצורה מפוקחת על אדמת אירופה.
אמנם לערב הסעודית חסרה תשתית טכנולוגית (כמו זו שיש לאיראן), שתאפשר להם להפוך בבוא היום את המעגל הגרעיני לפצצה גרעינית, אבל זה יהיה תלוי רק בהם.
נשאלת השאלה: מדוע הסעודים מתעקשים על מעגל גרעיני שלם (התשובה: הם רוצים מה שיש לאיראן), ומה יהיו השלכות הגרעין בידי איראן (התשובה: במוקדם ובמאוחר יהיה גרעין גם בידי טורקיה, מצרים ומדינות נוספות באיזור. משטר הפיקוח על נשק גרעיני שהוחזק בשיניים מאז ימי מלחמת העולם השנייה, יתפורר בראש ובראשונה באזור שלנו).
עובדת יסוד מספר שלוש: הסכם נורמליזציה עם ערב הסעודית הוא בעל חשיבות אסטרטגית עצומה לישראל, הרבה מעבר לפירות הכלכליים. הוא יהיה בליבת הציר של המדינות הסוניות המתונות (כולל אזרבייג'אן השיעית -חילונית), ישראל וארה"ב אל מול הציר הנגדי שמובל על ידי איראן והוא בעיקרו שיעי.
חזרה למחלוקת בשאלה האם ההסכם רצוי לישראל או מסוכן מידי: אין תשובה חד משמעית, מוחלטת. במוסד יש שסבורים כי הסדרים שונים (כמו העשרת אורניום עבור ערב הסעודית למשך מספר שנים רק על אדמת ארה"ב ומנגנוני פיקוח נוספים) יפחיתו בצורה ניכרת את הסיכון וישאירו אותנו בעיקר עם הפירות.
מנגד, יש במערכת הביטחון הסבורים כי ישראל וערב הסעודית ממילא מקיימות נורמליזציה ויחסי מסחר בפועל, ושייכים לאותה ברית איזורית – כך שההסכם יביא עימו בעיקר את המחיר הביטחוני. כולל היתר למטוסי קרב מתקדמים לערב הסעודית. לא רק הגרעין.
פורום אלופים חדש (בעיקר נגד המהפיכה המשפטית), המאגד אלופי צה"ל לשעבר וראשי אגפים במוסד ובשב"כ (המקבילים לאלופים) יוצא נגד ההסכם. על כך אמר לי השבוע ראש אגף לשעבר במוסד, שאינו חבר בפורום: "זו איוולת של ממש: אין לאלופים שום מידע עודף כדי לגבש המלצה כלשהי בסוגייה הסעודית. בעיקר אלופים לשעבר בצה"ל אינם יודעים בהכרח מה היכולות שיש בידי ישראל כדי לסכל איום שינבע, לכאורה, מגרעין סעודי.
חיים תומר, חבר הפורום וראש אגף תבל לשעבר במוסד, שבתוקף תפקידו בארגון בילה אינספור שעות עם הסעודים, אמר לי כי הוא בהחלט מתנגד לגרעין בידי ערב הסעודית.
לדברי תומר: "אי אפשר להגזים בחשיבות ההסכם עם ערב הסעודית. לכאורה, בית המלוכה הנוכחי מתון ופרגמטי ונוטה לשתף פעולה עם המערב. המשטר יציב, אבל יש שם קבוצות איסלמיות קיצוניות לא קטנות, שגם גידלו בזמנו את אוסמה בן לאדן. ״מה קורה
״אם המשטר נופל מחר? והרי היו גם ניסיונות התנקשות. זה לא תרחיש בסבירות גבוהה אבל גם לא תרחיש בלתי סביר בעליל.
״אפשר להסכים למעגל גרעין בידי סעודיה רק תחת תנאים מגבילים ברורים. בשורה התחתונה, צריך להימנע ככל האפשר מהתקנת מעגל דלק גרעיני עצמאי בסעודיה, שכן יש בכך סיכון לפתיחת מרוץ גרעין כלל אזורי וגם מתן לגיטימציה להתקדמות איראן לגרעין צבאי. יש דרכים למנוע זאת ומערכת הביטחון מכירה אותן".
בינתיים, דברים שרואים מהודו
במהלך מפגש עם גורמים הודים לפני כמה ימים בניו דלהי, קיבלנו עוד המחשה עד כמה אנחנו שחקן זעיר במציאות עולמית גיאו אסטרטגית רותחת.
"התמונה הרבה יותר רחבה מאשר ערב הסעודית ואיראן", האירו את עיניי. ״המלחמה באירופה משנה את המציאות הגלובלית. איראן חברה לרוסיה מאז המלחמה באוקרינה ורוסיה מצידה מקיימת תריגילים משותפים עם פקיסטן (אויבת מוצהרת של הודו). סין מצידה נמצאת עמוק בציר הזה, בצורה בלתי מוצהרת.
בהודו מעלים תזה היפותטית שפקיסטן תעביר פצצת גרעין מוכנה לאיראן, על רקע השינויים הגלוביים והתתפוררות של המשטר לפיקוח על הפצת נשק גרעיני. עוד נקודה למחשבה, גם מהזווית (הצרה) שלנו.
עזה רותחת
וגם זה: העבר הוכיח כי כל הסכם שלום (במקרה הנוכחי, דהירה לנורמליזציה בין ישראל לחשובה והעשירה במדינות ערב) מעיר את את הטרור. אולי זה הרקע לפגישה בין ראשי ארגוני הטרור הפלסטיני שנערכה השבוע בביירות, בזמן שאנחנו היינו ביום הכיפורים שלנו.
התוצאה הישירה של ההסכם הייתה הגברה נוספת של האלימות לאורך הגדר המקיפה ברצועת עזה, לאחר חודשים שבהם האסטרטגיה של הארגונים הייתה שקט ברצועת עזה וטרור מתגבר ביהודה ושומרון.
בלוני תבערה שוב הופרחו השבוע, בין יתר מהומות הגדר ובישראל פתחו ביום חמישי את מעבר ארז לצורך הכנסת סחורות בעזה, בניסיון לשמור על האיזון המתערער בין "מקלות" ו"גזרים" לרצועת עזה.
אלא שהמצב בעזה יהיה נפיץ מאוד גם בסוף השבוע הזה ובשבועות הבאים. זאת, בזמן שביהודה ושומרון כולם חוששים מפיגועים שאולי ייעשה בהם בפעם הראשונה שימוש במטעני נפץ תקניים, עתירי רסיסים, שאיראן פועלת במרץ כדי להבריח דרך גבולות ירדן הארוכים.
קו 60 אחוזים
אירועי התקופה האחרונה והאופן שבו הביקורת הנוקבת נגד הממשלה בישראל מתפרשת בארה"ב – עלולים להוריד את התמיכה הציבורית בישראל בפעם הראשונה מזה עשרות שנים מתחת לקו מיתולוגי של 60 אחוזים.
60 אחוזים – זהו מספר קסם שנשמר תחת כל סוגי המשטרים בארה״ב, דמוקרטיים ורפובליקאים. הוא היה הבסיס לכך שישראל נהנתה מתמיכה חוצת מפלגות.
לא משנה מי הנשיא - הוא תמיד אמור להתייצב לצד ישראל, גם משיקולים אלקטורליים.
במשרד החוץ מייחסים למספר הזה משמעות כמעט מאגית. האם הוא ייפול בחודשים הבאים? מדובר בתהליכי עומק ארוכים בחברה האמרקאית, מוקדם לדעת.
טור מיוחד של עמיר רפפורט סביב המגעים בין ישראל לסעודיה: במוסד, סבורים בכירים כי התועלת בהסכם עם סעודיה גבוהה יותר מאשר הסיכון | המל״ל בינתיים מחוץ לתמונה | בצה"ל ובמשרד הביטחון נוטים להדגיש את הנזקים הביטחוניים הצפויים מההסכם
Bandar Algaloud/Courtesy of Saudi Royal Court/Handout via REUTERS
במערכת הביטחון אין תמימות דעים בשאלה האם הסכם נורמליזציה עם ערב הסעודית שווה הסכמה ישראלית לתוכנית גרעין על אדמת ערב הסעודית.
בצה"ל ובמשרד הביטחון נוטים לטעון כי הנזקים הביטחוניים מההסכם המתגבש עולים על התועלת שבו.
במוסד, סבורים בכירים כי התועלת של הסכם המשנה את פני המזרח התיכון, כנראה לדורות, גבוהה יותר מאשר הסיכון. לפי אותה תפיסה, ניתן לחיות עם גרעין סעודי, בכפוף למגבלות מסוימות. עוד נגיע אליהן.
המל״ל מחוץ לתמונה
בינתיים, הבדלי הגישות הקיימים בגופי הביטחון השונים מעידים על מורכבות הסוגייה.
מי הגוף שיכול לשלב בין שיקולים ביטחוניים, כלכליים, וגיאו-אסטרטגיים - כדי לענות על השאלה האם ההסכם טוב או רע לישראל? לכאורה, המטה לביטחון לאומי, הכפוף ישירות לראש הממשלה.
אבל, המטה מחוץ לתמונה. לגמרי. מי שמנהל את המגעים מול ארה"ב (ובכך גם מול סעודיה) הוא רק השר רון דרומר, כמובן עם נתניהו.
במקודם או במאוחר, יתעוררו שאלות לגבי תהליך קבלת ההחלטות לקראת ההסכם עם סעודיה, שכנראה יגיע. עם זאת, חשוב לזכור כי מהלכים אסטרטגיים כבר נעשו בעבר כאשר ראשי ממשלה שומרים את כל הקלפים קרוב לחזה.
הבולט שבמהלכים היה הסכם אוסלו. הבחירה בבירת נורבגיה כמקום השיחות על ההסכם נועדה גם כדי לצאת מתחום הכיסוי האלקטרוני של יחידת האיסוף המרכזית של צה"ל, 8200. כן, השיחות הוסתרו מאמ"ן וממערכת הביטחון כולה.
בניסיון לפשט את הסוגייה הסעודית, חשוב לציין מספר עובדות יסוד לגבי הנסיבות הבינלאומיות שמובילות אל ההסכם, הכולל סוגיית גרעין.
עובדה מספר אחת: ישראל אינה מובילה את ההסכם ואינה בליבה שלו. היא שחקן משני. מדובר בשילוב אינטרסים מובהק בין השליט בפועל בערב הסעודית, יורש העצר מוחמד בן סלמאן (להלן MBS) ובין הנשיא ג'ו ביידן.
MBS מזהה הזדמנות פז לקבל מארה"ב ברית הגנה חסרת תקדים (כמו זה שיש לארה"ב עם מדינות אירופה החברות בנאט"ו), להתחמש בנשק מתקדם ביותר ולהשיג גם את האישור לתוכנית גרעין.
ביידן מצדו מעוניין בהישג מדיני משמעותי בטרם שנת בחירות, ויותר מכך במשקל נגד לציר רוסיה – איראן, המתגבש בתמיכה שקטה של סין. הציר הזה, שמתחזק על רקע המלחמה באירופה, מערער על ההגמוניה שהייתה לארה"ב בעולם מאז התפרקות ברית המועצות במאה שעברה.
במקביל לברית עם סעודיה, נתן ביידן את האור הירוק להסכם עם איראן, שיעצור את העשרת האורניום שלה רק מאמץ קטן אחד לפני פצצת גרעין. את החלק של ישראל בהסכם הוא צריך בעיקר כדי להעביר אותו בסנאט ובקונגרס מול מתנגדים משני צידי הבית – דמוקרטים שמתעבים את המשטר הסעודי ורפובליקנים שחוששים באמת ובתמים לביטחונה של ישראל.
עובדה שנייה, לגבי "מעגל הדלק הגרעיני": הסעודים מעוניינים בטכנולוגיה שתאפשר את כל התהליך מהעשרת אורניום ועד להפקת האנרגיה הגרעינית עצמה. הם אינם מעוניינים בהסדר כמו הכור הגרעיני לצורכי חשמל שיש לאיחוד האמירויות, למשל, שם האורניום מועשר עבורם בצורה מפוקחת על אדמת אירופה.
אמנם לערב הסעודית חסרה תשתית טכנולוגית (כמו זו שיש לאיראן), שתאפשר להם להפוך בבוא היום את המעגל הגרעיני לפצצה גרעינית, אבל זה יהיה תלוי רק בהם.
נשאלת השאלה: מדוע הסעודים מתעקשים על מעגל גרעיני שלם (התשובה: הם רוצים מה שיש לאיראן), ומה יהיו השלכות הגרעין בידי איראן (התשובה: במוקדם ובמאוחר יהיה גרעין גם בידי טורקיה, מצרים ומדינות נוספות באיזור. משטר הפיקוח על נשק גרעיני שהוחזק בשיניים מאז ימי מלחמת העולם השנייה, יתפורר בראש ובראשונה באזור שלנו).
עובדת יסוד מספר שלוש: הסכם נורמליזציה עם ערב הסעודית הוא בעל חשיבות אסטרטגית עצומה לישראל, הרבה מעבר לפירות הכלכליים. הוא יהיה בליבת הציר של המדינות הסוניות המתונות (כולל אזרבייג'אן השיעית -חילונית), ישראל וארה"ב אל מול הציר הנגדי שמובל על ידי איראן והוא בעיקרו שיעי.
חזרה למחלוקת בשאלה האם ההסכם רצוי לישראל או מסוכן מידי: אין תשובה חד משמעית, מוחלטת. במוסד יש שסבורים כי הסדרים שונים (כמו העשרת אורניום עבור ערב הסעודית למשך מספר שנים רק על אדמת ארה"ב ומנגנוני פיקוח נוספים) יפחיתו בצורה ניכרת את הסיכון וישאירו אותנו בעיקר עם הפירות.
מנגד, יש במערכת הביטחון הסבורים כי ישראל וערב הסעודית ממילא מקיימות נורמליזציה ויחסי מסחר בפועל, ושייכים לאותה ברית איזורית – כך שההסכם יביא עימו בעיקר את המחיר הביטחוני. כולל היתר למטוסי קרב מתקדמים לערב הסעודית. לא רק הגרעין.
פורום אלופים חדש (בעיקר נגד המהפיכה המשפטית), המאגד אלופי צה"ל לשעבר וראשי אגפים במוסד ובשב"כ (המקבילים לאלופים) יוצא נגד ההסכם. על כך אמר לי השבוע ראש אגף לשעבר במוסד, שאינו חבר בפורום: "זו איוולת של ממש: אין לאלופים שום מידע עודף כדי לגבש המלצה כלשהי בסוגייה הסעודית. בעיקר אלופים לשעבר בצה"ל אינם יודעים בהכרח מה היכולות שיש בידי ישראל כדי לסכל איום שינבע, לכאורה, מגרעין סעודי.
חיים תומר, חבר הפורום וראש אגף תבל לשעבר במוסד, שבתוקף תפקידו בארגון בילה אינספור שעות עם הסעודים, אמר לי כי הוא בהחלט מתנגד לגרעין בידי ערב הסעודית.
לדברי תומר: "אי אפשר להגזים בחשיבות ההסכם עם ערב הסעודית. לכאורה, בית המלוכה הנוכחי מתון ופרגמטי ונוטה לשתף פעולה עם המערב. המשטר יציב, אבל יש שם קבוצות איסלמיות קיצוניות לא קטנות, שגם גידלו בזמנו את אוסמה בן לאדן. ״מה קורה
״אם המשטר נופל מחר? והרי היו גם ניסיונות התנקשות. זה לא תרחיש בסבירות גבוהה אבל גם לא תרחיש בלתי סביר בעליל.
״אפשר להסכים למעגל גרעין בידי סעודיה רק תחת תנאים מגבילים ברורים. בשורה התחתונה, צריך להימנע ככל האפשר מהתקנת מעגל דלק גרעיני עצמאי בסעודיה, שכן יש בכך סיכון לפתיחת מרוץ גרעין כלל אזורי וגם מתן לגיטימציה להתקדמות איראן לגרעין צבאי. יש דרכים למנוע זאת ומערכת הביטחון מכירה אותן".
בינתיים, דברים שרואים מהודו
במהלך מפגש עם גורמים הודים לפני כמה ימים בניו דלהי, קיבלנו עוד המחשה עד כמה אנחנו שחקן זעיר במציאות עולמית גיאו אסטרטגית רותחת.
"התמונה הרבה יותר רחבה מאשר ערב הסעודית ואיראן", האירו את עיניי. ״המלחמה באירופה משנה את המציאות הגלובלית. איראן חברה לרוסיה מאז המלחמה באוקרינה ורוסיה מצידה מקיימת תריגילים משותפים עם פקיסטן (אויבת מוצהרת של הודו). סין מצידה נמצאת עמוק בציר הזה, בצורה בלתי מוצהרת.
בהודו מעלים תזה היפותטית שפקיסטן תעביר פצצת גרעין מוכנה לאיראן, על רקע השינויים הגלוביים והתתפוררות של המשטר לפיקוח על הפצת נשק גרעיני. עוד נקודה למחשבה, גם מהזווית (הצרה) שלנו.
עזה רותחת
וגם זה: העבר הוכיח כי כל הסכם שלום (במקרה הנוכחי, דהירה לנורמליזציה בין ישראל לחשובה והעשירה במדינות ערב) מעיר את את הטרור. אולי זה הרקע לפגישה בין ראשי ארגוני הטרור הפלסטיני שנערכה השבוע בביירות, בזמן שאנחנו היינו ביום הכיפורים שלנו.
התוצאה הישירה של ההסכם הייתה הגברה נוספת של האלימות לאורך הגדר המקיפה ברצועת עזה, לאחר חודשים שבהם האסטרטגיה של הארגונים הייתה שקט ברצועת עזה וטרור מתגבר ביהודה ושומרון.
בלוני תבערה שוב הופרחו השבוע, בין יתר מהומות הגדר ובישראל פתחו ביום חמישי את מעבר ארז לצורך הכנסת סחורות בעזה, בניסיון לשמור על האיזון המתערער בין "מקלות" ו"גזרים" לרצועת עזה.
אלא שהמצב בעזה יהיה נפיץ מאוד גם בסוף השבוע הזה ובשבועות הבאים. זאת, בזמן שביהודה ושומרון כולם חוששים מפיגועים שאולי ייעשה בהם בפעם הראשונה שימוש במטעני נפץ תקניים, עתירי רסיסים, שאיראן פועלת במרץ כדי להבריח דרך גבולות ירדן הארוכים.
קו 60 אחוזים
אירועי התקופה האחרונה והאופן שבו הביקורת הנוקבת נגד הממשלה בישראל מתפרשת בארה"ב – עלולים להוריד את התמיכה הציבורית בישראל בפעם הראשונה מזה עשרות שנים מתחת לקו מיתולוגי של 60 אחוזים.
60 אחוזים – זהו מספר קסם שנשמר תחת כל סוגי המשטרים בארה״ב, דמוקרטיים ורפובליקאים. הוא היה הבסיס לכך שישראל נהנתה מתמיכה חוצת מפלגות.
לא משנה מי הנשיא - הוא תמיד אמור להתייצב לצד ישראל, גם משיקולים אלקטורליים.
במשרד החוץ מייחסים למספר הזה משמעות כמעט מאגית. האם הוא ייפול בחודשים הבאים? מדובר בתהליכי עומק ארוכים בחברה האמרקאית, מוקדם לדעת.
