פרשנות | מה ישראל צריכה לעשות בעקבות פסגת הכלכלות המתעוררות BRICS?
חוקרי מכון המחקר והמדיניות קבוצת SIGNAL: קאריס וויטי, טומי שטיינר, דייל אלוף, טוענים כי ישראל צריכה להזהר מחיזוק היחסים עם סין על חשבון ארה״ב
ישראל דיפנס
| 14/09/2023
GIANLUIGI GUERCIA/Pool via REUTERS//File Photo
לפני קצת יותר משבוע ננעלה פסגת BRICS – קואליציית הכלכלות המתעוררות (סין, רוסיה, ברזיל, הודו ודרום אפריקה). מהלכי סין בפסגת ה- BRICS נועדו לגבש מאחוריה את המדינות המתפתחות, המכונות גם "הדרום הגלובלי" – ע"י ליבוי הטינה והתרעומת כלפי המערב, בהובלת ארה"ב.
"הדרום הגלובלי", הכלכלות מתפתחות באפריקה, מזרח תיכון, אמריקה הלטינית, ואסיה, הוא יסוד מרכזי במאבק של סין מול ארה"ב. הדבר בא לידי ביטוי עם פרסום נתוני הסחר של סין ערב הפסגה: לראשונה, היקף היצוא של סין למדינות "הדרום הגלובלי" עקף את סך היצוא הסיני למערב - לארה"ב, אירופה ויפן - גם יחד.
רבים סבורים כי הרחבת פורום ה- BRICS ביותר מכפליים - סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, איראן, ארגנטינה ואתיופיה - נועדה להפוך את BRICS למשקל נגד ל- G7. ה- BRICS המורחב יהווה 47% מאוכלוסיית העולם ו- 37% מהתוצר העולמי (במונחי שוויון כוח קניה PPP), בעוד שה- G7 מהווה מעט פחות מ- 10% מאוכלוסיית העולם ומ- 30% מסך התוצר העולמי.
סין, שמובילה את המהלך, לא קידמה במקרה צירוף של ארבע מדינות מזה"ת, ששלוש מהן בעלות ברית ושותפות של ארה"ב. בכך, סין ממנפת את מהלכיה לשינוי הסדר העולמי על מנת לכונן סדר אזורי חדש במזרח התיכון בהובלתה. אם תרצו "פאקס סיניקה" מהמפרץ הפרסי בואכה תעלת סואץ. על מפתן הדלת של ישראל.
מדובר במהלך נוסף בשרשרת מהלכים לביצור מעמדה של סין במזה"ת, על חשבון ארה"ב. פסגת סין-ערב בסעודיה בדצמבר אשתקד והתיווך הסיני שהוליד את הסכם ההפשרה בין סעודיה לאיראן במארס. בצירוף המדינות הערביות ל- BRICS, סין מדגימה כיצד היא תורמת להגברת מעמדן הבינ"ל וכך חותרת לכונן סדר חלופי במזה"ת - חלופי לסדר בהובלת ארה"ב ולמסגרת של "הסכמי אברהם".
הסדר הסיני חותר לא רק לערער את מעמדה של ארה"ב במזה"ת, אלא לחזק את איראן. התוצאה עלולה להיות פגיעה קשה באינטרסים של ישראל, לרבות בפירות ובתועלת של "הסכמי אברהם".
המהלכים של סין זוכים לרוח גבית בשל המציאות הבינלאומית הנוכחית שהיא הרבה יותר מורכבת מימי המלחמה הקרה, שבה מדינות הזדהו עם אחד מהגושים, או לא הזדהו כלל.
המציאות כיום שונה. מדינה כמו הודו יכולה להיות חברה ב-BRICS ועדיין להיות יריבה קשה של סין ושתפה קרובה לארה"ב. מדינה כמו ערב הסעודית יכולה גם לפלרטט עם סין וגם להנות מהמטריה הביטחונית של ארה"ב במזה"ת. גם וגם. סוג של "יחסים פתוחים".
מה על ישראל לעשות לנוכח המהלכים הללו?
אין שאלה כלל היכן ממוקמת ישראל על המגרש. אמנם העיסוק הנרחב בעסקת שלום אפשרית עם סעודיה עלול לגרום לאנשים לחשוב שהשמיים הם הגבול, אבל ישראל לא יכולה – וגם לא צריכה – ללמוד מהסעודים לנסות לרקוד על שתי החתונות. רצוי גם לא להסתנוור מהבטחות לקבלת פנים טקסית חמה במיוחד בבייג'ינג.
מה כן? ישראל יכולה ללמוד דבר מה מספר המהלכים של שחקנים אחרים בזירה הגלובלית – כיצד לעבור ממשחק סוליסטי למשחק קבוצתי. גישת הקואליציות, בניית קבוצות בעלות מכנה משותף לצורך מטרה משותפת, היא הדרך לצבור נקודות בזירה העולמית הנוכחית.
במקום להסתפק בהיותה מעצמה אזורית – הממוקדת בפעילות מדינית-אסטרטגית במזה"ת ובקרב שכנותיה בים התיכון (יוון וקפריסין), ישראל יכולה להיפתח לעולם רחב יותר, תרתי משמע. היא יכולה לפעול גם כמעצמת תָּוֶךְ (middle power) בזירה הגלובלית, ליצור קואליציות או להתחבר לקיימות, ובכך לצמצם את הנזק האסטרטגי ממהלכי סין במזה"ת.
למשל, רתימת מדינות שותפות במרחב ההינדו-פסיפי (כגון, יפן, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום קוריאה ועוד) ובאירופה למיזמים משותפים עם מדינות "הסכמי אברהם" יכולה לשמש חלופה להזדמנויות שסין מקדמת. לחילופין, מיצוי הזדמנויות לשת"פ ולמיזמים בזירה הגלובלית - באסיה ובאירופה – יכול להניב תוצרים חלופיים ל"הסכמי אברהם" עבור ישראל.
אסטרטגיית "מעצמת תָּוֶךְ" ישראלית יכולה לגדר ולצמצם את הסיכונים והנזקים הנובעים מהמעורבות הגוברת של סין במזה"ת בפרט, ולהגביר את כוח השפעתה בעולם בכלל.
נכתב על ידי חוקרי מכון המחקר והמדיניות קבוצת SIGNAL: קאריס וויטי, טומי שטיינר, דייל אלוף.
חוקרי מכון המחקר והמדיניות קבוצת SIGNAL: קאריס וויטי, טומי שטיינר, דייל אלוף, טוענים כי ישראל צריכה להזהר מחיזוק היחסים עם סין על חשבון ארה״ב
GIANLUIGI GUERCIA/Pool via REUTERS//File Photo
לפני קצת יותר משבוע ננעלה פסגת BRICS – קואליציית הכלכלות המתעוררות (סין, רוסיה, ברזיל, הודו ודרום אפריקה). מהלכי סין בפסגת ה- BRICS נועדו לגבש מאחוריה את המדינות המתפתחות, המכונות גם "הדרום הגלובלי" – ע"י ליבוי הטינה והתרעומת כלפי המערב, בהובלת ארה"ב.
"הדרום הגלובלי", הכלכלות מתפתחות באפריקה, מזרח תיכון, אמריקה הלטינית, ואסיה, הוא יסוד מרכזי במאבק של סין מול ארה"ב. הדבר בא לידי ביטוי עם פרסום נתוני הסחר של סין ערב הפסגה: לראשונה, היקף היצוא של סין למדינות "הדרום הגלובלי" עקף את סך היצוא הסיני למערב - לארה"ב, אירופה ויפן - גם יחד.
רבים סבורים כי הרחבת פורום ה- BRICS ביותר מכפליים - סעודיה, מצרים, איחוד האמירויות, איראן, ארגנטינה ואתיופיה - נועדה להפוך את BRICS למשקל נגד ל- G7. ה- BRICS המורחב יהווה 47% מאוכלוסיית העולם ו- 37% מהתוצר העולמי (במונחי שוויון כוח קניה PPP), בעוד שה- G7 מהווה מעט פחות מ- 10% מאוכלוסיית העולם ומ- 30% מסך התוצר העולמי.
סין, שמובילה את המהלך, לא קידמה במקרה צירוף של ארבע מדינות מזה"ת, ששלוש מהן בעלות ברית ושותפות של ארה"ב. בכך, סין ממנפת את מהלכיה לשינוי הסדר העולמי על מנת לכונן סדר אזורי חדש במזרח התיכון בהובלתה. אם תרצו "פאקס סיניקה" מהמפרץ הפרסי בואכה תעלת סואץ. על מפתן הדלת של ישראל.
מדובר במהלך נוסף בשרשרת מהלכים לביצור מעמדה של סין במזה"ת, על חשבון ארה"ב. פסגת סין-ערב בסעודיה בדצמבר אשתקד והתיווך הסיני שהוליד את הסכם ההפשרה בין סעודיה לאיראן במארס. בצירוף המדינות הערביות ל- BRICS, סין מדגימה כיצד היא תורמת להגברת מעמדן הבינ"ל וכך חותרת לכונן סדר חלופי במזה"ת - חלופי לסדר בהובלת ארה"ב ולמסגרת של "הסכמי אברהם".
הסדר הסיני חותר לא רק לערער את מעמדה של ארה"ב במזה"ת, אלא לחזק את איראן. התוצאה עלולה להיות פגיעה קשה באינטרסים של ישראל, לרבות בפירות ובתועלת של "הסכמי אברהם".
המהלכים של סין זוכים לרוח גבית בשל המציאות הבינלאומית הנוכחית שהיא הרבה יותר מורכבת מימי המלחמה הקרה, שבה מדינות הזדהו עם אחד מהגושים, או לא הזדהו כלל.
המציאות כיום שונה. מדינה כמו הודו יכולה להיות חברה ב-BRICS ועדיין להיות יריבה קשה של סין ושתפה קרובה לארה"ב. מדינה כמו ערב הסעודית יכולה גם לפלרטט עם סין וגם להנות מהמטריה הביטחונית של ארה"ב במזה"ת. גם וגם. סוג של "יחסים פתוחים".
מה על ישראל לעשות לנוכח המהלכים הללו?
אין שאלה כלל היכן ממוקמת ישראל על המגרש. אמנם העיסוק הנרחב בעסקת שלום אפשרית עם סעודיה עלול לגרום לאנשים לחשוב שהשמיים הם הגבול, אבל ישראל לא יכולה – וגם לא צריכה – ללמוד מהסעודים לנסות לרקוד על שתי החתונות. רצוי גם לא להסתנוור מהבטחות לקבלת פנים טקסית חמה במיוחד בבייג'ינג.
מה כן? ישראל יכולה ללמוד דבר מה מספר המהלכים של שחקנים אחרים בזירה הגלובלית – כיצד לעבור ממשחק סוליסטי למשחק קבוצתי. גישת הקואליציות, בניית קבוצות בעלות מכנה משותף לצורך מטרה משותפת, היא הדרך לצבור נקודות בזירה העולמית הנוכחית.
במקום להסתפק בהיותה מעצמה אזורית – הממוקדת בפעילות מדינית-אסטרטגית במזה"ת ובקרב שכנותיה בים התיכון (יוון וקפריסין), ישראל יכולה להיפתח לעולם רחב יותר, תרתי משמע. היא יכולה לפעול גם כמעצמת תָּוֶךְ (middle power) בזירה הגלובלית, ליצור קואליציות או להתחבר לקיימות, ובכך לצמצם את הנזק האסטרטגי ממהלכי סין במזה"ת.
למשל, רתימת מדינות שותפות במרחב ההינדו-פסיפי (כגון, יפן, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום קוריאה ועוד) ובאירופה למיזמים משותפים עם מדינות "הסכמי אברהם" יכולה לשמש חלופה להזדמנויות שסין מקדמת. לחילופין, מיצוי הזדמנויות לשת"פ ולמיזמים בזירה הגלובלית - באסיה ובאירופה – יכול להניב תוצרים חלופיים ל"הסכמי אברהם" עבור ישראל.
אסטרטגיית "מעצמת תָּוֶךְ" ישראלית יכולה לגדר ולצמצם את הסיכונים והנזקים הנובעים מהמעורבות הגוברת של סין במזה"ת בפרט, ולהגביר את כוח השפעתה בעולם בכלל.
נכתב על ידי חוקרי מכון המחקר והמדיניות קבוצת SIGNAL: קאריס וויטי, טומי שטיינר, דייל אלוף.
