טור של עמיר רפפורט: החזיתות של צה"ל ושב"כ
ארבע הערות על השבוע בביטחון: הצרות של הלוי | ההברקה של שבתאי שביט | המיקום של אריתריאה | הם תוקפים גם את שב״כ
עמיר רפפורט
| 07/09/2023
צילום: דובר צה״ל
גם אם מדובר ב"אינתיפאדה שלישית" או שזהו רק "גל טרור" (שאינו נגמר), המצב ביהודה ושומרון כבר לא ישוב למה שהיה מאז דעיכתה של האינתיפאדה השנייה ב-2005.
בטח לא בקרוב. זהו מצב חדש, לזמן לא קצר.
הצרות של הלוי
קצב הפיגועים הולך ועולה עוד מימיה של הממשלה הקודמת. עתה, לצד פיגועים על בסיס כמעט יומי, כמו (גם) השבוע, מה שמאפיין את התקופה זה היקף התראות עצום, שמגיע כבר למספרי ההתראות ה"חמות" של שנת 2004 בכמה מהאזורים.
בהתאם, מספר הנפגעים הישראליים בפיגועים כבר שבר השנה שיאים, למרות שגם מספר הסיכולים נמצא בשיא של כמעט 20 שנה - יותר מ-500 סיכולים מאז תחילת השנה, נכון להשבוע.
בזמן שהחברה הישראלית מתבוססת בשסעיה, חשוב לדעת כי רצף הפיגועים שמתמקד ביהודה ושומרון אינו מקרי. זוהי אסטרטגיה של החמאס, לצד איראן והג'יהאד האיסלאמי, שלצורך האויב המשותף להם, שמו בצד את השסע הסוני-שיעי.
הפיגועים עצמם אינם מונחים מגבוה (ולכן קשה יותר לסכל אותם), אבל כל הזוממים עלינו מציפים את השטח בכסף ונשק, ומבהירים היטב את המצופה מאנשיהם: לבצע פיגועי ירי, לדרוס, לדקור. מהמפקדות באיראן, בעזה, בביירות ואפילו מאיסטנבול, מועברות ההנחיות הכלליות.
המטרה תהיה לייצר ביהודה ושומרון "לבנוניזציה" , כך שכוחות הביטחון והתושבים יותקפו גם במטענים קטלניים ואולי אפילו בטילים שיוברחו מגבול ירדן הארוך ומלבנון.
עם כל הרצון שלהם, אנחנו לא "שם". לפחות בינתיים, הודות לסיכולים הרבים ולמעצרים שאינם נפסקים. (ואכן, המטען שפצע קצינים וחיילים של צה"ל ביום חמישי שעבר ליד קבר יוסף בשכם, לא היה "כלימגור" שמפזר רסיסי מתכת קטלניים. אלא אלתור המבוסס על בלון גז, אבל האיום שהכלימגור יופיע בהחלט קיים).
הזירה החמה ביותר היא שוב צפון השומרון. ג'נין. שלושה חודשים אחרי מבצע "בית וגן" חזר היקף ההתראות בגזרה זו למה שהיה ערב המבצע. ביהודה, אזור חברון שהיה שקט למדי עד לאחרונה, מתרבים פיגועי דריסה, לעומת פיגועי הירי, שמאפיינים את השומרון.
בכל הגזרות, יוצאים רכזי שב"כ וכוחות צה"ל ומג"ב למבצעים יומיומיים, שמהווים מקור לחיכוך.
העומס על הכוחות עצום, אימונים מתבטלים או מצטמצמים, העצבים במחסומים מתוחים – כל רכב יכול להיות הפיגוע הבא – וצה"ל מנסה להימנע ככל יכולתו מגיוס מסיבי של כוחות מילואים למשימות הביטחון השוטף.
באותו זמן, מתמודד צה"ל עם הירידה החמורה בכשירות, בעיקר בחיל האוויר, שם החשיבות של הטייסים שאינם מתייצבים לאימונים קריטית.
ואם כל זה לא מספיק, הולכת ומתרגשת על צה"ל עוד צרה צרורה: ההשלכות שעלולות להיות לחקיקה שתעגן את הפטור מגיוס לחרדים – לתמיד, לצד המשבר החוקתי הממשמש ובא.
על משבר המילואים כבר נכתב רבות, והוא רק יחמיר אם ימומשו האיומים (כפי שבאו לידי ביטוי גם בנאומו של יו"ר הכנס ביום רביעי השבוע) שלא לכבד את פסיקת בג"צ.
כעת החשש הוא מהתפשטות מהירה של משבר המילואים גם לצבא החובה, בגלל הפטור הגורף שהחרדים רוצים.
יכול להיות שעם אקלים ציבורי אחר בישראל, המשך הפטור בפועל היה עובר. לא כעת, ולא בחקיקה. על רקע על החשש מאצת קריסתו של מודל צבא העם אפשר לראות את הצעד החריג שבו נקט השבוע הרמטכ"ל הרצי הלוי: הוא ניצל נאום שאמור היה להיות משמים, בטקס הענקת מלגות מיזם "אמץ לוחם" בקריה, כדי להטיל פצצה.
"עמדתנו ברורה - גיוס לכולם", אמר, ונקט עמדה פומבית ברורה בנושא שנמצא, לכאורה, בזירה הפוליטית.
"צבא העם הוא מודל המחייב גיוס מכמה שיותר חלקים בחברה הישראלית". אמר הלוי. "במשך שבעים וחמש שנה זה סוד כוחו של צה"ל, ביחוד בימי מחלוקת. בהתאמות הנכונות יש מקום ויש דרך ליישם זאת בחברה הישראלית המתפתחת".
רוב הסיכויים הם שבראייה לאחור יזכרו ימים אלה כניסיון נואש של המטכ"ל למנוע קריסה של מודל "צבא העם". אלא שהסוף בלתי נמנע – צה"ל יעבור להתבסס יותר ויותר על צבא סדיר (חובה וקבע). פחות על מילואים.
ולא רק בחיל האויר, שם יידרשו הטייסים לחתימת קבע יותר ארוכה. חיילי החובה בכלל היחידות, יקבלו תשלום שיילך ויתקרב למשכורות הנהוגות באזרחות, כדי לחפות על כך שחלקים גדולים מבני ה-18 בישראל אינם מתגייסים.
עד שהתהליך הזה יקרה, בצה"ל חוששים מאוד ממה שיקרה בשבועות הקרובים, בראש ובראשונה בזירה הפנימית.
בינתיים, מתגברות ההתקפות מבית גם על השב"כ.
את האמירה הקשה של ח"כ טלי גוטליב ("טוב לדעת שהשב"כ וצה"ל עובדים אצל המחבלים והאסירים הביטחוניים"), על רקע עמדת מערכת הביטחון בוויכוח בין רוה"מ לשר בן גביר בסוגיית התנאים לאסירים הביטחוניים), והתקרית המוזרה שבה השתלחה השרה מירי רגב בשירות הביטחון הכללי, אפשר לראות גם כחלק ממהלך מחוכם - לתייג את גופי הביטחון כ"שמאלנים" לקראת היום שבו יצטרכו לבחור צד במשבר החוקתי (ואולי זו רק קונספירציה, שכן משרד רוה"מ הגדיר את הדברים של גוטליב כ"אמירה מקוממת").
בכל מקרה, השב"כ בעמדה לחלוטין לא מוכרת לו: הארגון התרגל במשך עשרות שנים לליטופים מכל הקשת הפוליטית, וגם מהתקשורת, אך לא עוד. והוא לא מתכוון להיות שק חבטות.
אחרי הגיבוי מרוה"מ כנגד דברי גוטליב, ראש השב"כ עצמו לא נשאר חייב לרגב, והוציא הודעה חריגה שהכחישה את כל טענותיה לגבי התקרית שבה היו מעורבים נהגה ואנשי השירות.
גם בוויכוח האם השב"כ ייכנס לעומק המלחמה בפשיעה בחברה הערבית, לא יזוז הארגון מעמדתו, שזה נושא למשטרה. השב"כ שותף בחקירת הרצח של מועמד לראשות עירית נצרת, בגלל הפגיעה בהליך דמוקרטי, וזהו בינתיים (הוא מסייע למשטרה במידה כזאת או אחרית, אבל לא לוקח חלק פעיל בחקירות נוספות)..
ההברקה של שבתאי
המוסד עדיין נמצא מחוץ לסערה, לפחות באופן יחסי. השבוע הלך לעולמו במפתיע אחד מהטובים שבראשיו. שבתאי שביט מת בגיל 84, במהלך נסיעה פרטית לאיטליה.
על מבצעים ומהלכים שהוביל שבתאי אפשר לכתוב ספרים. על הברקה אחת שלו, לא נכתב, והוא סיפר לי עליה ממקור ראשון, כאשר פגשתי אותו לפני מספר שנים במשרדי חברה בשם "אתנה" שבראשה עמד.
שבתאי סיפר כי העובדה ששירת כקצין איסוף באיראן בתקופת שלטון השאה, הביאה לחשיפת תכנית הגרעין הסודית של איראן, בתחילת שנות ה-90.
"הכרתי את החשיבה האיראנית, והבנתי את המסקנות שלהם ממלחמת איראן-עיראק, שבה ספגו מטחי טילים בטהרן, ולא יכלו להגיב, והערכתי שלא יכול להיות מצב שבו הם ישמעו על תכנית גרעין עיראקית ולא יפתחו גרעין משלהם".
שבתאי היה קול בודד במערכת הביטחון, אבל בעקבות סדרה של פעולות חסויות נחשפה תכנית הגרעין של איראן, בדיוק כפי שציפה. החשיבה שלו הוכחה כנכונה.
המיקום של אריתריאה
ומשהו על היחסים המאוד מורכבים בין ישראל לאריתריאה, שעלו השבוע לכותרות בשל המהומות בתל אביב.
ההיסטוריה של ישראל עם המדינה האפריקאית התחילה עוד בימי המנדט הבריטי, כאשר שימשה יעד לגירוש מנהיגי הלח"י.
בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה, התחיל רומן שנובע מסיבה עיקרית: מיקומה של אריתריאה על חוף ים סוף, ב"קרן אפריקה" שמאפשרת לעקוב אחרי תנועה של כלי שיט הנכנסים לים סוף, למשל מאיראן.
בשיא הפריחה ביחסים בין הארצות, התלוויתי למשלחת ביטחונית- כלכלית שיצאה לביקור בבירה אסמרה. מאז פורסמו בכלי תקשורת זרים ידיעות על כך שישראל מחזיקה מתקנים של המוסד ותחנות לצוללות על אדמת אריתריאה.
מהצד השני, חלה הרעה ביחסים המדיניים בין ישראל ואריתריאה, כך שמאז שנת 2020 השגירות שלנו באסמרה אינה מאוישת. אבל השיקול הגיאוגרפי יכול עדיין להיות מעל לכל מחלוקת, שקשורה ליחס השלטון באריתריאה כלפי בני עמו, והסכסוך הפנימי שבא לידי ביטוי גם אצלנו.
ארבע הערות על השבוע בביטחון: הצרות של הלוי | ההברקה של שבתאי שביט | המיקום של אריתריאה | הם תוקפים גם את שב״כ
צילום: דובר צה״ל
גם אם מדובר ב"אינתיפאדה שלישית" או שזהו רק "גל טרור" (שאינו נגמר), המצב ביהודה ושומרון כבר לא ישוב למה שהיה מאז דעיכתה של האינתיפאדה השנייה ב-2005.
בטח לא בקרוב. זהו מצב חדש, לזמן לא קצר.
הצרות של הלוי
קצב הפיגועים הולך ועולה עוד מימיה של הממשלה הקודמת. עתה, לצד פיגועים על בסיס כמעט יומי, כמו (גם) השבוע, מה שמאפיין את התקופה זה היקף התראות עצום, שמגיע כבר למספרי ההתראות ה"חמות" של שנת 2004 בכמה מהאזורים.
בהתאם, מספר הנפגעים הישראליים בפיגועים כבר שבר השנה שיאים, למרות שגם מספר הסיכולים נמצא בשיא של כמעט 20 שנה - יותר מ-500 סיכולים מאז תחילת השנה, נכון להשבוע.
בזמן שהחברה הישראלית מתבוססת בשסעיה, חשוב לדעת כי רצף הפיגועים שמתמקד ביהודה ושומרון אינו מקרי. זוהי אסטרטגיה של החמאס, לצד איראן והג'יהאד האיסלאמי, שלצורך האויב המשותף להם, שמו בצד את השסע הסוני-שיעי.
הפיגועים עצמם אינם מונחים מגבוה (ולכן קשה יותר לסכל אותם), אבל כל הזוממים עלינו מציפים את השטח בכסף ונשק, ומבהירים היטב את המצופה מאנשיהם: לבצע פיגועי ירי, לדרוס, לדקור. מהמפקדות באיראן, בעזה, בביירות ואפילו מאיסטנבול, מועברות ההנחיות הכלליות.
המטרה תהיה לייצר ביהודה ושומרון "לבנוניזציה" , כך שכוחות הביטחון והתושבים יותקפו גם במטענים קטלניים ואולי אפילו בטילים שיוברחו מגבול ירדן הארוך ומלבנון.
עם כל הרצון שלהם, אנחנו לא "שם". לפחות בינתיים, הודות לסיכולים הרבים ולמעצרים שאינם נפסקים. (ואכן, המטען שפצע קצינים וחיילים של צה"ל ביום חמישי שעבר ליד קבר יוסף בשכם, לא היה "כלימגור" שמפזר רסיסי מתכת קטלניים. אלא אלתור המבוסס על בלון גז, אבל האיום שהכלימגור יופיע בהחלט קיים).
הזירה החמה ביותר היא שוב צפון השומרון. ג'נין. שלושה חודשים אחרי מבצע "בית וגן" חזר היקף ההתראות בגזרה זו למה שהיה ערב המבצע. ביהודה, אזור חברון שהיה שקט למדי עד לאחרונה, מתרבים פיגועי דריסה, לעומת פיגועי הירי, שמאפיינים את השומרון.
בכל הגזרות, יוצאים רכזי שב"כ וכוחות צה"ל ומג"ב למבצעים יומיומיים, שמהווים מקור לחיכוך.
העומס על הכוחות עצום, אימונים מתבטלים או מצטמצמים, העצבים במחסומים מתוחים – כל רכב יכול להיות הפיגוע הבא – וצה"ל מנסה להימנע ככל יכולתו מגיוס מסיבי של כוחות מילואים למשימות הביטחון השוטף.
באותו זמן, מתמודד צה"ל עם הירידה החמורה בכשירות, בעיקר בחיל האוויר, שם החשיבות של הטייסים שאינם מתייצבים לאימונים קריטית.
ואם כל זה לא מספיק, הולכת ומתרגשת על צה"ל עוד צרה צרורה: ההשלכות שעלולות להיות לחקיקה שתעגן את הפטור מגיוס לחרדים – לתמיד, לצד המשבר החוקתי הממשמש ובא.
על משבר המילואים כבר נכתב רבות, והוא רק יחמיר אם ימומשו האיומים (כפי שבאו לידי ביטוי גם בנאומו של יו"ר הכנס ביום רביעי השבוע) שלא לכבד את פסיקת בג"צ.
כעת החשש הוא מהתפשטות מהירה של משבר המילואים גם לצבא החובה, בגלל הפטור הגורף שהחרדים רוצים.
יכול להיות שעם אקלים ציבורי אחר בישראל, המשך הפטור בפועל היה עובר. לא כעת, ולא בחקיקה. על רקע על החשש מאצת קריסתו של מודל צבא העם אפשר לראות את הצעד החריג שבו נקט השבוע הרמטכ"ל הרצי הלוי: הוא ניצל נאום שאמור היה להיות משמים, בטקס הענקת מלגות מיזם "אמץ לוחם" בקריה, כדי להטיל פצצה.
"עמדתנו ברורה - גיוס לכולם", אמר, ונקט עמדה פומבית ברורה בנושא שנמצא, לכאורה, בזירה הפוליטית.
"צבא העם הוא מודל המחייב גיוס מכמה שיותר חלקים בחברה הישראלית". אמר הלוי. "במשך שבעים וחמש שנה זה סוד כוחו של צה"ל, ביחוד בימי מחלוקת. בהתאמות הנכונות יש מקום ויש דרך ליישם זאת בחברה הישראלית המתפתחת".
רוב הסיכויים הם שבראייה לאחור יזכרו ימים אלה כניסיון נואש של המטכ"ל למנוע קריסה של מודל "צבא העם". אלא שהסוף בלתי נמנע – צה"ל יעבור להתבסס יותר ויותר על צבא סדיר (חובה וקבע). פחות על מילואים.
ולא רק בחיל האויר, שם יידרשו הטייסים לחתימת קבע יותר ארוכה. חיילי החובה בכלל היחידות, יקבלו תשלום שיילך ויתקרב למשכורות הנהוגות באזרחות, כדי לחפות על כך שחלקים גדולים מבני ה-18 בישראל אינם מתגייסים.
עד שהתהליך הזה יקרה, בצה"ל חוששים מאוד ממה שיקרה בשבועות הקרובים, בראש ובראשונה בזירה הפנימית.
בינתיים, מתגברות ההתקפות מבית גם על השב"כ.
את האמירה הקשה של ח"כ טלי גוטליב ("טוב לדעת שהשב"כ וצה"ל עובדים אצל המחבלים והאסירים הביטחוניים"), על רקע עמדת מערכת הביטחון בוויכוח בין רוה"מ לשר בן גביר בסוגיית התנאים לאסירים הביטחוניים), והתקרית המוזרה שבה השתלחה השרה מירי רגב בשירות הביטחון הכללי, אפשר לראות גם כחלק ממהלך מחוכם - לתייג את גופי הביטחון כ"שמאלנים" לקראת היום שבו יצטרכו לבחור צד במשבר החוקתי (ואולי זו רק קונספירציה, שכן משרד רוה"מ הגדיר את הדברים של גוטליב כ"אמירה מקוממת").
בכל מקרה, השב"כ בעמדה לחלוטין לא מוכרת לו: הארגון התרגל במשך עשרות שנים לליטופים מכל הקשת הפוליטית, וגם מהתקשורת, אך לא עוד. והוא לא מתכוון להיות שק חבטות.
אחרי הגיבוי מרוה"מ כנגד דברי גוטליב, ראש השב"כ עצמו לא נשאר חייב לרגב, והוציא הודעה חריגה שהכחישה את כל טענותיה לגבי התקרית שבה היו מעורבים נהגה ואנשי השירות.
גם בוויכוח האם השב"כ ייכנס לעומק המלחמה בפשיעה בחברה הערבית, לא יזוז הארגון מעמדתו, שזה נושא למשטרה. השב"כ שותף בחקירת הרצח של מועמד לראשות עירית נצרת, בגלל הפגיעה בהליך דמוקרטי, וזהו בינתיים (הוא מסייע למשטרה במידה כזאת או אחרית, אבל לא לוקח חלק פעיל בחקירות נוספות)..
ההברקה של שבתאי
המוסד עדיין נמצא מחוץ לסערה, לפחות באופן יחסי. השבוע הלך לעולמו במפתיע אחד מהטובים שבראשיו. שבתאי שביט מת בגיל 84, במהלך נסיעה פרטית לאיטליה.
על מבצעים ומהלכים שהוביל שבתאי אפשר לכתוב ספרים. על הברקה אחת שלו, לא נכתב, והוא סיפר לי עליה ממקור ראשון, כאשר פגשתי אותו לפני מספר שנים במשרדי חברה בשם "אתנה" שבראשה עמד.
שבתאי סיפר כי העובדה ששירת כקצין איסוף באיראן בתקופת שלטון השאה, הביאה לחשיפת תכנית הגרעין הסודית של איראן, בתחילת שנות ה-90.
"הכרתי את החשיבה האיראנית, והבנתי את המסקנות שלהם ממלחמת איראן-עיראק, שבה ספגו מטחי טילים בטהרן, ולא יכלו להגיב, והערכתי שלא יכול להיות מצב שבו הם ישמעו על תכנית גרעין עיראקית ולא יפתחו גרעין משלהם".
שבתאי היה קול בודד במערכת הביטחון, אבל בעקבות סדרה של פעולות חסויות נחשפה תכנית הגרעין של איראן, בדיוק כפי שציפה. החשיבה שלו הוכחה כנכונה.
המיקום של אריתריאה
ומשהו על היחסים המאוד מורכבים בין ישראל לאריתריאה, שעלו השבוע לכותרות בשל המהומות בתל אביב.
ההיסטוריה של ישראל עם המדינה האפריקאית התחילה עוד בימי המנדט הבריטי, כאשר שימשה יעד לגירוש מנהיגי הלח"י.
בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה, התחיל רומן שנובע מסיבה עיקרית: מיקומה של אריתריאה על חוף ים סוף, ב"קרן אפריקה" שמאפשרת לעקוב אחרי תנועה של כלי שיט הנכנסים לים סוף, למשל מאיראן.
בשיא הפריחה ביחסים בין הארצות, התלוויתי למשלחת ביטחונית- כלכלית שיצאה לביקור בבירה אסמרה. מאז פורסמו בכלי תקשורת זרים ידיעות על כך שישראל מחזיקה מתקנים של המוסד ותחנות לצוללות על אדמת אריתריאה.
מהצד השני, חלה הרעה ביחסים המדיניים בין ישראל ואריתריאה, כך שמאז שנת 2020 השגירות שלנו באסמרה אינה מאוישת. אבל השיקול הגיאוגרפי יכול עדיין להיות מעל לכל מחלוקת, שקשורה ליחס השלטון באריתריאה כלפי בני עמו, והסכסוך הפנימי שבא לידי ביטוי גם אצלנו.
