טור שבועי של עמיר רפפורט: בין הפיגועים באיו"ש לישראל יש עוד אתגר - מירוץ חימוש גרעיני במזה״ת
ארבע הערות על השבוע בביטחון: תפוצת הנשק הקל באיו״ש יוצאת משליטה | שליחי נתניהו מנסים לגבש הסכם עם סעודיה - כולל שאלת הגרעין | האם שב״כ יסייע למשטרה? | איראן חושפת מל״ט חדש
עמיר רפפורט
| 24/08/2023
סטילס: עמוס בן גרשום / לע״מ
בפעם הזאת, מבצע הכיתור הסתיים בקלות: לוחמי הצנחנים ומג"ב חסמו בלילה שבין ראשון לשני את כל הרחובות המובילים אל הבית שבו שהו שני המחבלים, שרצחו פחות מיממה קודם לכן את בת שבע ניגרי מבית חגי ופצעו אזרח ישראל נוסף. בתוך דקות, הסגירו המחבלים את עצמם ללא קרב.
ים של רובים
הפעולה הקלה התבססה על מודיעין מדויק שסיפק השב"כ, אך היא היפוך גמור לקיץ המסויט שעובר על צה"ל בשטחים: השב"כ מזרים התראות בקצב שלא היה כמוהו מאז דעיכת האינתיפאדה השנייה לפני כמעט 20 שנה. גם אם מרבית הפיגועים מסוכלים מבעוד מועד, מספר ההרוגים שובר שיאים.
את המחבל מהפיגוע במכון לשטיפת רכבים בחווארה בשבת, ימצאו כוחות הביטחון ללא ספק, במוקדם או במאוחר, אם עדיין לא מצאו. עד אז החיכוך הגבוה מסבך את כוחות צה"ל ומג"ב גם עם ארועים כמו הטענה שצעיר פלשתיני נורה בגבו כאשר התרחק מכוח ישראלי במהלך פעולה שהיא חלק מהמצוד, בכפר ביתא שליד שכם.
שעות לפני המעצר בחברון הגיע ראש הממשלה באופן יוצא דופן לנקודת הפיגוע, ביחד עם שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ, וגם אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס. כל הצמרת הזאת קיבלה עדכון טקטי מהמחשב הנייד של מח"ט הגזרה, שהוצב על שולחן עמוס בבקבוקי מים שהתרוקנו, בתוך אוהל חפ"ק.
לנתניהו ולגלנט היה לאחר מכן מסר אסטרטגי מול המצלמות, תחת השמש הקופחת: "צריך להבין שחלק גדול מגל הטרור הזה (מגיע) כתוצאה מהכוונה חיצונית", אמרו והצביעו על איראן ש"מכוונת, מממנת, ומעודדת" את הפיגועים.
יש בזה משהו, אבל זו רחוקה מלהיות כל התמונה בקיץ 2023. מה כן? איראן מציפה את יהודה ושומרון בכסף ובנשק. בהחלט מתדלקת את הפיגועים, גם אם רובם מבוצעים על ידי מחבלים בודדים, מכל הארגונים ללא הכוונה מרכזית. עידוד הפיגועים הוא אחד הדרכים של איראן לגבות מחיר מישראל, על תקיפות וחיסולים, שהיא מייחסת לה בכל רחבי המזרח התיכון ואפילו על אדמת איראן עצמה.
מה מעבר לזה?
יש להניח כי גם בלי המעורבות הגבוהה של איראן, המצב ביהודה ושומרון היה השנה נפיץ. אגף המודיעין הוציא כבר לפני כמה שנים התראה אסטרטגית על השלכות ההיחלשות של הרשות הפלשתינית, ככל שהמנהיג הישיש מחמוד עבאס, אבו מאזן, הולך ודועך.
לחבורה שמקיפה את אבו מאזן יש עדיין עניין עצום בתיאום ביטחוני עם ישראל, כדי להילחם באויב המשותף - החמאס. אך גם עניין גדול יותר לרשת אותו, במציאות שבה תמיכה ירודה בציבור הפלשתיני, תופסת את אנשי הרשות כמשתפי פעולה עם ישראל.
בשב"כ מעריכים כי אילו היו נערכות כיום בחירות אמיתיות באיו"ש, החמאס היה מנצח בהן בגדול, ודווקא בעזה שבה הוא שולט, הוא היה נוחל כישלון. ממש מפסיד.
אחד האתגרים הגדולים של מערכת הביטחון, בניסיון לבלום את גל הטרור, הוא כמות הנשק העצומה, שמציפה את השטחים. רובים ואקדחים ניתן להשיג ממש בזול, וייתכן שבעתיד נראה גם שימוש בכלי נשק מסוכנים הרבה יותר כמו טילים.
הנשק מוברח בעידוד האיראני דרך הגבולות הארוכים עם ירדן, אבל - ולא נעים להכיר בכך – מגיע גם מנשקיות של צה"ל. רבות מהן נפרצות עם ובלי שיתוף פעולה של חיילים מתוך הבסיסים.
ייבוש ביצת הנשק הוא משימה טקטית ארוכת טווח עבור צה"ל והשב"כ, שממשיכים לראות בתיאום עם הפלשתינים את הדרך היעילה ביותר לצמצום היקף הפיגועים.
בדיון הקבינט הביטחוני המיוחד, שנערך ביום רביעי האחרון, בעקבות הפיגועים האחרונים, נשמע גם קולו הקבוע של השר השני במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ, שדווקא שואף למוטט את הרשות.
בין דרמר למולכו
בינתיים, בראייה רחבה, יש צרות גדולות אפילו יותר, על רקע ההבנות שהושגו בין ארה"ב לאירן. אלו הופכות את איראן למדינת סף גרעינית דה-פקטו ומפשירות לאייתולות מיליארדי דולרים, תמורת התחייבות להשעיה בלבד של העשרת האורניום.
לכאורה, המגעים עם האמריקאים בכל הנושאים מתנהלים בכל הרמות. כולל ביקור הפרידה של ראש המטות המשולבים מארק מיילי השבוע בישראל, ונסיעה של שר הביטחון גלנט ביום חמישי לארה"ב, מבלי שיש בתכנית שלו פגישות עם הצמרת הביטחונית האמריקאית.
מי שמנהל את העניינים הרגישים באמת, הוא השר רון דרמר, שגריר ישראל לארה"ב לשעבר, על תקן של איש אמון מיוחד. לראש הממשלה נתניהו יש היסטוריה של שימוש אינטנסיבי בנוהל "שליחים אישיים". שניים מהבולטים היו רון לאודר, שניהל בשמו מו"מ פרטני על הסכם שלום עם סוריה לקראת סוף שנות ה-90, ועו"ד דוד מולכו שהיה הגורם היחיד במגעים עם גרמניה בסוגיית הצוללות, עד שהפרשה הסתבכה והשליחות נעצרה.
נתניהו לא המציא את השיטה. עו"ד דב וייסגלס, למשל, היה שליחו הנאמן ביותר של ראש הממשלה אריאל שרון לדיון על הנושאים הרגישים ביותר מול הממשל האמריקאי.
לשימוש בשליחים אישיים יש יתרונות רבים - בעיקר בשל היכולת להעביר מסרים לא רשמיים שניתן להתכחש להם בדיעבד. עם זאת, הדרה של גופי הביטחון והמטה לביטחון לאומי מדיונים על עניינים אסטרטגיים חשובים, שוב עלולה לסבך את נתניהו בצרות, כמו באישור הצוללות המתקדמות למצרים.
בימים אלה, דרמר מוביל את המאמצים להשיג הסכם נורמליזציה בין ישראל למדינה הערבית העשירה. אין ספק, הסכם כזה יביא לישראל פירות מדיניים וכלכליים רבים, וגם יסייע לנתניהו בברוך הציבורי שהוא מצוי בו. אבל שוב, עלול להיות לזה מחיר.
בשל הדיסקרטיות ומיעוט המשתתפים במגעים, קשה להעריך מהי מידת האמינות של הידיעות (וההכחשות) על כך שדרמר הסכים, לכאורה, בשם ישראל, שערב הסעודית תקבל תכנית גרעין אזרחית במסגרת ההסכם המשולש.
לפי הגישה הרווחת מזה שנים במערכת הביטחון, תכנית כזאת תוביל בהכרח לגרעין גם במצרים ובמדינות נוספות באזור כולו (לאיחוד האמירויות כבר יש תכנית גרעין אזרחית).
במערכת הביטחון חוששים ממרוץ גרעין אזורי ומכך שכל תכנית גרעין האזרחית תוכל להפוך בקלות לצבאית, במקרה של חילופי שלטון. אין ספק שהדרג המדיני יכול לקבל החלטות אסטרטגיות גם בניגוד לעמדות מערכת היבטחון. במקרה הזה עלולה להתעורר בהמשך השאלה האם עמדות מערכת הביטחון נלקחו בחשבון? ימים יגידו. אולי אפילו בקרוב.
בינתיים, הגורמים המקצועיים הרשמיים, עוסקים בהידוק היחסים של ישראל עם מדינות במעגלים הקרובים יותר. כך, המטה לביטחון לאומי מוביל את חיזוק היחסים עם טורקיה ומרוקו, שבהן יבקר נתניהו, ככל הנראה, בחודשים הקרובים. גם בהידוק ברית אזורית עם יוון וקפריסין. נתניהו ייפגש השבוע עם ראשי המדינות האלה, בביקור בן יומיים, שיערוך באי השכן.
בין שב"כ למשטרה
בחזרה לזירת הפנימית: ים הנשק הבלתי חוקי משני צידי הקו הירוק, הוא הקשר הישיר בין גל הפיגועים בשטחים, ובין היקף הרציחות הבלתי נתפס בחברה הערבית, ששובר שיאים גם כן.
הנשק הזה, שמחבר בין גורמי טרור לעבריינים, הוא ההצדקה העיקרית מבחינת השב"כ להיכנס לזירה הזו, שרחוקה מייעודו הרשמי - סיכול טרור וריגול, לצד הגנה על סמלי שלטון ועל ההליכים הדמוקרטיים.
אלא שהניסיונות של הממשלה לדחוק את השב"כ עמוק לתוך הברוך הזה, שגברו השבוע, נתקלו, כרגיל, בחוסר התלהבות, בלשון המעטה. שב"כ נכנס בינתיים רק לארוע של רצח מנכ"ל עירית טירה והמועמד לראשות עירית אבו סנאן.
לא ברור עדיין עד כמה תוכל הממשלה לכפות על שב"כ לעסוק בפשיעה הערבית בכלל, בניגוד לעמדת ראש השב"כ ומשרד המשפטים (הדיונים יימשכו בשבוע הבא).
אין ספק כי הכמיהה להתערבות שירות הביטחון הכללי נובעת בראש ובראשונה מחולשה איומה של המשטרה. במידה רבה, קרסו יכולות הסייבר של המשטרה על רקע פרשת השימוש בתוכנת הריגול "פגסוס".
בעקבות הפרשה, ומשבר כוח אדם כללי במשטרה, עזבו מיטב אנשי הסייבר של המשטרה, את השירות, מרצונם, והופסק, בפועל, השימוש במרבית הרוגלות. בעידן שבו מרבית התקשורת (גם) בין הפושעים מתבצעת המרחב הדיגיטלי, משטרה ללא יכולות סייבר, כמעט שאיננה רלוונטית.
ים של מל"טים
השבוע גם חשפה איראן את המל"ט החדש שפיתחה, לטענה, MOHAJER-10.
לפי הודעתה, הוא מסוגל לטוס במשך 24 שעות ברצף עם מטען של 300 ק"מ, שיכול להיות גם טילים. שאלתי את מומחה המל"טים אלון אונגר, יו״ר כנס יוביד הקרוב, האם זה הגיוני, והוא ענה לי שכן. יש למל"ט כזה יכול להגיע עד ישראל במהירות של 210 קמ"ש, אך לחיל האוויר לא תהיה בעיה ליירט אותו. לאיראנים יש ממילא בארסנל אמצעי לחימה מאיימים הרבה יותר.
הרחק מאזורנו, ממשיכים המל"טים למלא תפקיד גדל והולך גם במלחמה הבלתי נגמרת בין רוסיה לאוקראינה. ואילו מעל עזה, יירט חיל האוויר שני כלי טייס בלתי מאוישים באמצעות "כיפת ברזל".
ישראל היא מעצמת מל"טים גדולה הרבה יותר מאיראן. בהתאם, בחיל האוויר, כבר מתבצעות מרבית הטיסות על ידי מטוסים בלתי מאוישים.
בסופו של תהליך עולמי בלתי נמנע, יהפכו כל המטוסים בשדה הקרב לבלתי מאוישים, וגם "יילחמו" כלהקות על בסיס בינה מלאכותית.
אבל הנה ספוילר למי שמקווה לפתור כך את בעיית אי ההתייצבות של חלק גדול מהטייסים: התהליך הזה ייקח עוד עשרות שנים. גם בסופו, יופעלו הכלים הבלתי מאוישים על ידי טייסים בשר ודם – רק מרחוק.
ארבע הערות על השבוע בביטחון: תפוצת הנשק הקל באיו״ש יוצאת משליטה | שליחי נתניהו מנסים לגבש הסכם עם סעודיה - כולל שאלת הגרעין | האם שב״כ יסייע למשטרה? | איראן חושפת מל״ט חדש
סטילס: עמוס בן גרשום / לע״מ
בפעם הזאת, מבצע הכיתור הסתיים בקלות: לוחמי הצנחנים ומג"ב חסמו בלילה שבין ראשון לשני את כל הרחובות המובילים אל הבית שבו שהו שני המחבלים, שרצחו פחות מיממה קודם לכן את בת שבע ניגרי מבית חגי ופצעו אזרח ישראל נוסף. בתוך דקות, הסגירו המחבלים את עצמם ללא קרב.
ים של רובים
הפעולה הקלה התבססה על מודיעין מדויק שסיפק השב"כ, אך היא היפוך גמור לקיץ המסויט שעובר על צה"ל בשטחים: השב"כ מזרים התראות בקצב שלא היה כמוהו מאז דעיכת האינתיפאדה השנייה לפני כמעט 20 שנה. גם אם מרבית הפיגועים מסוכלים מבעוד מועד, מספר ההרוגים שובר שיאים.
את המחבל מהפיגוע במכון לשטיפת רכבים בחווארה בשבת, ימצאו כוחות הביטחון ללא ספק, במוקדם או במאוחר, אם עדיין לא מצאו. עד אז החיכוך הגבוה מסבך את כוחות צה"ל ומג"ב גם עם ארועים כמו הטענה שצעיר פלשתיני נורה בגבו כאשר התרחק מכוח ישראלי במהלך פעולה שהיא חלק מהמצוד, בכפר ביתא שליד שכם.
שעות לפני המעצר בחברון הגיע ראש הממשלה באופן יוצא דופן לנקודת הפיגוע, ביחד עם שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ, וגם אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס. כל הצמרת הזאת קיבלה עדכון טקטי מהמחשב הנייד של מח"ט הגזרה, שהוצב על שולחן עמוס בבקבוקי מים שהתרוקנו, בתוך אוהל חפ"ק.
לנתניהו ולגלנט היה לאחר מכן מסר אסטרטגי מול המצלמות, תחת השמש הקופחת: "צריך להבין שחלק גדול מגל הטרור הזה (מגיע) כתוצאה מהכוונה חיצונית", אמרו והצביעו על איראן ש"מכוונת, מממנת, ומעודדת" את הפיגועים.
יש בזה משהו, אבל זו רחוקה מלהיות כל התמונה בקיץ 2023. מה כן? איראן מציפה את יהודה ושומרון בכסף ובנשק. בהחלט מתדלקת את הפיגועים, גם אם רובם מבוצעים על ידי מחבלים בודדים, מכל הארגונים ללא הכוונה מרכזית. עידוד הפיגועים הוא אחד הדרכים של איראן לגבות מחיר מישראל, על תקיפות וחיסולים, שהיא מייחסת לה בכל רחבי המזרח התיכון ואפילו על אדמת איראן עצמה.
מה מעבר לזה?
יש להניח כי גם בלי המעורבות הגבוהה של איראן, המצב ביהודה ושומרון היה השנה נפיץ. אגף המודיעין הוציא כבר לפני כמה שנים התראה אסטרטגית על השלכות ההיחלשות של הרשות הפלשתינית, ככל שהמנהיג הישיש מחמוד עבאס, אבו מאזן, הולך ודועך.
לחבורה שמקיפה את אבו מאזן יש עדיין עניין עצום בתיאום ביטחוני עם ישראל, כדי להילחם באויב המשותף - החמאס. אך גם עניין גדול יותר לרשת אותו, במציאות שבה תמיכה ירודה בציבור הפלשתיני, תופסת את אנשי הרשות כמשתפי פעולה עם ישראל.
בשב"כ מעריכים כי אילו היו נערכות כיום בחירות אמיתיות באיו"ש, החמאס היה מנצח בהן בגדול, ודווקא בעזה שבה הוא שולט, הוא היה נוחל כישלון. ממש מפסיד.
אחד האתגרים הגדולים של מערכת הביטחון, בניסיון לבלום את גל הטרור, הוא כמות הנשק העצומה, שמציפה את השטחים. רובים ואקדחים ניתן להשיג ממש בזול, וייתכן שבעתיד נראה גם שימוש בכלי נשק מסוכנים הרבה יותר כמו טילים.
הנשק מוברח בעידוד האיראני דרך הגבולות הארוכים עם ירדן, אבל - ולא נעים להכיר בכך – מגיע גם מנשקיות של צה"ל. רבות מהן נפרצות עם ובלי שיתוף פעולה של חיילים מתוך הבסיסים.
ייבוש ביצת הנשק הוא משימה טקטית ארוכת טווח עבור צה"ל והשב"כ, שממשיכים לראות בתיאום עם הפלשתינים את הדרך היעילה ביותר לצמצום היקף הפיגועים.
בדיון הקבינט הביטחוני המיוחד, שנערך ביום רביעי האחרון, בעקבות הפיגועים האחרונים, נשמע גם קולו הקבוע של השר השני במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ, שדווקא שואף למוטט את הרשות.
בין דרמר למולכו
בינתיים, בראייה רחבה, יש צרות גדולות אפילו יותר, על רקע ההבנות שהושגו בין ארה"ב לאירן. אלו הופכות את איראן למדינת סף גרעינית דה-פקטו ומפשירות לאייתולות מיליארדי דולרים, תמורת התחייבות להשעיה בלבד של העשרת האורניום.
לכאורה, המגעים עם האמריקאים בכל הנושאים מתנהלים בכל הרמות. כולל ביקור הפרידה של ראש המטות המשולבים מארק מיילי השבוע בישראל, ונסיעה של שר הביטחון גלנט ביום חמישי לארה"ב, מבלי שיש בתכנית שלו פגישות עם הצמרת הביטחונית האמריקאית.
מי שמנהל את העניינים הרגישים באמת, הוא השר רון דרמר, שגריר ישראל לארה"ב לשעבר, על תקן של איש אמון מיוחד. לראש הממשלה נתניהו יש היסטוריה של שימוש אינטנסיבי בנוהל "שליחים אישיים". שניים מהבולטים היו רון לאודר, שניהל בשמו מו"מ פרטני על הסכם שלום עם סוריה לקראת סוף שנות ה-90, ועו"ד דוד מולכו שהיה הגורם היחיד במגעים עם גרמניה בסוגיית הצוללות, עד שהפרשה הסתבכה והשליחות נעצרה.
נתניהו לא המציא את השיטה. עו"ד דב וייסגלס, למשל, היה שליחו הנאמן ביותר של ראש הממשלה אריאל שרון לדיון על הנושאים הרגישים ביותר מול הממשל האמריקאי.
לשימוש בשליחים אישיים יש יתרונות רבים - בעיקר בשל היכולת להעביר מסרים לא רשמיים שניתן להתכחש להם בדיעבד. עם זאת, הדרה של גופי הביטחון והמטה לביטחון לאומי מדיונים על עניינים אסטרטגיים חשובים, שוב עלולה לסבך את נתניהו בצרות, כמו באישור הצוללות המתקדמות למצרים.
בימים אלה, דרמר מוביל את המאמצים להשיג הסכם נורמליזציה בין ישראל למדינה הערבית העשירה. אין ספק, הסכם כזה יביא לישראל פירות מדיניים וכלכליים רבים, וגם יסייע לנתניהו בברוך הציבורי שהוא מצוי בו. אבל שוב, עלול להיות לזה מחיר.
בשל הדיסקרטיות ומיעוט המשתתפים במגעים, קשה להעריך מהי מידת האמינות של הידיעות (וההכחשות) על כך שדרמר הסכים, לכאורה, בשם ישראל, שערב הסעודית תקבל תכנית גרעין אזרחית במסגרת ההסכם המשולש.
לפי הגישה הרווחת מזה שנים במערכת הביטחון, תכנית כזאת תוביל בהכרח לגרעין גם במצרים ובמדינות נוספות באזור כולו (לאיחוד האמירויות כבר יש תכנית גרעין אזרחית).
במערכת הביטחון חוששים ממרוץ גרעין אזורי ומכך שכל תכנית גרעין האזרחית תוכל להפוך בקלות לצבאית, במקרה של חילופי שלטון. אין ספק שהדרג המדיני יכול לקבל החלטות אסטרטגיות גם בניגוד לעמדות מערכת היבטחון. במקרה הזה עלולה להתעורר בהמשך השאלה האם עמדות מערכת הביטחון נלקחו בחשבון? ימים יגידו. אולי אפילו בקרוב.
בינתיים, הגורמים המקצועיים הרשמיים, עוסקים בהידוק היחסים של ישראל עם מדינות במעגלים הקרובים יותר. כך, המטה לביטחון לאומי מוביל את חיזוק היחסים עם טורקיה ומרוקו, שבהן יבקר נתניהו, ככל הנראה, בחודשים הקרובים. גם בהידוק ברית אזורית עם יוון וקפריסין. נתניהו ייפגש השבוע עם ראשי המדינות האלה, בביקור בן יומיים, שיערוך באי השכן.
בין שב"כ למשטרה
בחזרה לזירת הפנימית: ים הנשק הבלתי חוקי משני צידי הקו הירוק, הוא הקשר הישיר בין גל הפיגועים בשטחים, ובין היקף הרציחות הבלתי נתפס בחברה הערבית, ששובר שיאים גם כן.
הנשק הזה, שמחבר בין גורמי טרור לעבריינים, הוא ההצדקה העיקרית מבחינת השב"כ להיכנס לזירה הזו, שרחוקה מייעודו הרשמי - סיכול טרור וריגול, לצד הגנה על סמלי שלטון ועל ההליכים הדמוקרטיים.
אלא שהניסיונות של הממשלה לדחוק את השב"כ עמוק לתוך הברוך הזה, שגברו השבוע, נתקלו, כרגיל, בחוסר התלהבות, בלשון המעטה. שב"כ נכנס בינתיים רק לארוע של רצח מנכ"ל עירית טירה והמועמד לראשות עירית אבו סנאן.
לא ברור עדיין עד כמה תוכל הממשלה לכפות על שב"כ לעסוק בפשיעה הערבית בכלל, בניגוד לעמדת ראש השב"כ ומשרד המשפטים (הדיונים יימשכו בשבוע הבא).
אין ספק כי הכמיהה להתערבות שירות הביטחון הכללי נובעת בראש ובראשונה מחולשה איומה של המשטרה. במידה רבה, קרסו יכולות הסייבר של המשטרה על רקע פרשת השימוש בתוכנת הריגול "פגסוס".
בעקבות הפרשה, ומשבר כוח אדם כללי במשטרה, עזבו מיטב אנשי הסייבר של המשטרה, את השירות, מרצונם, והופסק, בפועל, השימוש במרבית הרוגלות. בעידן שבו מרבית התקשורת (גם) בין הפושעים מתבצעת המרחב הדיגיטלי, משטרה ללא יכולות סייבר, כמעט שאיננה רלוונטית.
ים של מל"טים
השבוע גם חשפה איראן את המל"ט החדש שפיתחה, לטענה, MOHAJER-10.
לפי הודעתה, הוא מסוגל לטוס במשך 24 שעות ברצף עם מטען של 300 ק"מ, שיכול להיות גם טילים. שאלתי את מומחה המל"טים אלון אונגר, יו״ר כנס יוביד הקרוב, האם זה הגיוני, והוא ענה לי שכן. יש למל"ט כזה יכול להגיע עד ישראל במהירות של 210 קמ"ש, אך לחיל האוויר לא תהיה בעיה ליירט אותו. לאיראנים יש ממילא בארסנל אמצעי לחימה מאיימים הרבה יותר.
הרחק מאזורנו, ממשיכים המל"טים למלא תפקיד גדל והולך גם במלחמה הבלתי נגמרת בין רוסיה לאוקראינה. ואילו מעל עזה, יירט חיל האוויר שני כלי טייס בלתי מאוישים באמצעות "כיפת ברזל".
ישראל היא מעצמת מל"טים גדולה הרבה יותר מאיראן. בהתאם, בחיל האוויר, כבר מתבצעות מרבית הטיסות על ידי מטוסים בלתי מאוישים.
בסופו של תהליך עולמי בלתי נמנע, יהפכו כל המטוסים בשדה הקרב לבלתי מאוישים, וגם "יילחמו" כלהקות על בסיס בינה מלאכותית.
אבל הנה ספוילר למי שמקווה לפתור כך את בעיית אי ההתייצבות של חלק גדול מהטייסים: התהליך הזה ייקח עוד עשרות שנים. גם בסופו, יופעלו הכלים הבלתי מאוישים על ידי טייסים בשר ודם – רק מרחוק.
