טור שבועי | תקופת ההמתנה של צה"ל: שלושה תרחישים לימים הנוראים של הצבא
עמיר רפפורט בטור שבועי: שלושת התרחישים שרשומים בלוח הזמנים המאיים של הצבא הם האפשרות למשבר חוקתי במקרה של התנגשות בין בג"צ לממשלה בדיון ההיסטורי על ביטול עילת הסבירות וכן השלכות קידום חוקי הפטור מגיוס
עמיר רפפורט
| 17/08/2023
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
כמו בשבועות שקדמו למלחמת ששת הימים, עננה כבדה מרחפת בימים האלה מעל צה"ל: אירוע גורלי יכול להתרחש בחודש ספטמבר, אבל הוא לא יהיה דומה לניצחון הצבאי ההיסטורי.
שלושת התרחישים שרשומים בלוח הזמנים המאיים של הצבא הם האפשרות למשבר חוקתי במקרה של התנגשות בין בג"צ לממשלה בדיון ההיסטורי על ביטול עילת הסבירות וכן השלכות קידום חוקי הפטור מגיוס והחשש שכל ה(לא) טוב הזה ילווה בהתדרדרות ביטחונית מהירה.
בשבועות שנותרו יש שלוש דמויות ישראליות שישפיעו יותר מכולם על מה שיקרה. הראשון הוא, כמובן, ראש הממשלה, אבל נתמקד בשבוע שעבר על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל.
נתחיל בגלנט. אנשים ששוחחו עימו השבוע מתרשמים שהוא במצוקה גדולה. הוא עצוב, מתוח, מקטר לעתים קרובות. לא דומה לגלנט הבטוח בעצמו, על גבול הזחיחות, של ימי שגרה.
אילו הדבר היה תלוי רק בו, גלנט היה מבלה את כל זמנו רק בביקורים ביחידות צה"ל, כמו הביקורים המתוקשרים שערך שוב השבוע בחיל האוויר בכור מחצבתו הצבאי - בסיס הקומנדו הימי בעתלית.
שם הוא עדיין נהנה ממסדרי כבוד, אבל בשאר הזמן נאלץ גלנט להיות כבאי. בכובעו זה ניסה לכבות את השריפה שפרצה בין ראש הממשלה לרמטכ"ל ולמפקד חיל האוויר, בעקבות הפיצוץ ביניהם ביום שישי שעבר.
הפיצוץ התרחש בעקבות מפגש שערך מפקד חיל האוויר עם 60 טייסים במילואים ביום שישי שעבר (טייסי המילואים הם שבחרו את נציגיהם למפגש זה). דובר צה"ל תידרך את הכתבים הצבאיים על המפגש גם כדי ל"שלוט בסיפור" מתוך הנחה שהטייסים יתדרכו על מה שהיה, ממילא, וגם כהזדמנות להעביר מסרים לציבור באופן בלתי פורמלי, על חשש חמור מפגיעה בכשירות הצבא.
אלא שהמסר לטייסים, שיצא לתקשורת, לפיהם החלה פגיעה בכשירות חיל האוויר, שרף לבנימין נתניהו את הפיוזים. זה הסתדר לו עם הנרטיב שצה"ל מתנהל כמו "חונטה" שמנסה להכניע את הממשלה.
התוצאה הייתה שיחת זועפת בין נתניהו, תומר בר והרצי הלוי ביום שישי אחר הצהריים, ופגישת המשך ביום ראשון.
אחרי הפגישה הוציא נתניהו הודעת גיבוי לצה"ל, שבה התייחס בפעם הראשונה ל"אי התייצבות" של טייסים במקום המונח "סרבנות", אלא שבמקביל נפתחה הרעשה על צה"ל והרמטכ"ל בראשו מצד ח"כים מהליכוד ושרים.
בגיבוי טוויטר של יאיר נתניהו (שמחק את הציוץ ששיתף, שלפיו הלוי הוא מהגרועים שברמטכ"לי צה"ל).
כפוליטיקאי, הפעיל גלנט גם השבוע את הערוצים שיש לו בזירה החרדית (בעיקר הקשר הקרוב לאריה דרעי), כדי לנסות להניא את המפלגות החרדיות מהתעקשות על חוק שיעניק פטור מגיוס.
מהלך שעלול להביא לגל של אי התייצבות מועמדים לשירות במחזור נובמבר, ואולי גם להתרת חוזים ראשונה של משרתי קבע (במערכת הביטחון יש שמועות על התרת חוזים קבוצתית שמתארגנת).
בכל מקרה, מקורבי גלנט לא רואים תרחיש שבו ייצא טוב באופן אישי מהסיטואציה שבה הוא נמצא. יחסיו עם ראש הממשלה חסרי תקנה, עוד מאז שהודח מהתפקיד, השר סמוטריץ מטריף אותו עם צעדים עצמאיים בשטחים מהקומה ה-15 של בניין מערכת הביטחון בקריה.
העתיד הפוליטי שלו בליכוד נראה קודר, והאיומים הביטחוניים מתרבים בזמן שהלכידות ביחידות צה"ל קורסת. הכי קשה לגנלט בימים האלה עם חבריו לשעבר בצוות המקורי של השייטת, שלא מרפים ממנו, בבקשה שייצא בגלוי כנגד החקיקה.
בינתיים נראה, כי סיר הלחץ שבו מתבשל הרמטכ"ל הלוי עדיין פחות חם מהטמפרטורות שבהן מצוי השר שמעליו. רא"ל הרצי הלוי יכול היה להמשיך גם השבוע בלוז "סטרילי" למדי, למעט השיחות הלא קלות עם נתניהו: אינסוף ישיבות מבצעיות, דיון מבצעי עם השר ביום חמישי, וגם המשך שיחות אישיות עם אלופי משנה ותתי אלופים.
האסטרטגיה של הלוי היא לנסות להוריד את גובה הלהבות ביחידות ולשכנע את המילואימניקים בטוב ולא באיומים - להמשיך להגיע לשירות, וזה מה שמסיט כלפיו את האש מצד גורמים, שמצפים ממנו לנקוט ביד קשה כלפי "סרבנים" עד כדי שליחה לכלא. אלא שהלוי לגמרי לא מאמין בגישה הזו.
נראה, שהוא יצלח את העליהום עליו, גם אם ההשמצות יתגברו לקראת המשבר החוקתי מתוך מטרה לפגוע בלגיטימיות שלו במקרה שיכריז על עליונות ברורה של "החוק והשין", כמו מפכ"ל המשטרה השבוע.
שלושה תרחישים מרכזיים יכולים לקרות מבחינת צה"ל בשבועות הקרובים:
הראשון - הקפאה או הגעה להסכמה ציבורית רחבה על החקיקה המשפטית ועל חוקי הגיוס, מה שיחזיר את מרבית המילואימניקים לשירות וירגיע את הרוחות. הסבירות- בינונית.
השני התפטרות של יואב גלנט כאשר יגיע לקצה, מה שיטרוף את הקלפים מבחינת הקואליציה אבל לא בהכרח יפתור אתה בעיה לצה"ל. סבירות בינונית.
השלישי - מלחמה בחזית הצפון או בכמה חזיתות תוך ניצול החולשה ההיסטורית הישראלית כפי שתיאר חסן נסראללה בנאומו השבוע. הסבירות למלחמה בלבנון מוגדרת על ידי צה"ל כ"הכי גבוהה מאז מלחמת לבנון ב-2006" אבל ככלל הסבירות לתרחיש הזה היא עדיין נמוכה למדי.
כשירות
אם אי התייצבות הטייסים תתברר בדיעבד כשגיאה אסטרטגית של תנועת המחאה, בשל הכעס שהצעד מעורר במחנה שבנגד, הרי שההתקפות הישירות על הלוי הן באיוולת של הצד הנגדי, שיחזור כנגד המלעיזים כבומרנג.
הרמטכ"ל תמיד יהיה מוערך יותר משרים כדודי אמסלם. אפילו מתנגדי ה"סרבנות" החריפים ביותר, כמו האלוף יעקב עמידרור, לא יכולים להכיל את השלב החדש הזה שבו הרמוכ"ל הופך למטרת דמות: "אין לטינוף על הרמטכ"ל שום הצדקה מעשית ומוסרית והוא יפגע מאוד בצבא", הוא אמר (גם) לי השבוע.
ההתקפות על הלוי נראות רע מנקודת מבטם של אויבנו, אבל השאלה הגדולה בסוף אוגוסט, כחודש אחרי תחילת הגל של "אי התייצבות" היא מהו באמת מצב הכשירות של הצבא.
ביום רביעי, תדרכו בכירי צה"ל את ועדת המשנה לבניין הכוח, תחת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בראשות הרמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט, בדיוק בנושא הזה. למרבה הבושה של הכנסת, הדיווח היה חלקי ביותר מחשש להדלפות למטרות פוליטיות. בעבר ועדת המשנה הזאת הייתה זוכה להערכה רבה, ושלא כמו היום, היא הייתה נחשפת לסודות הביטחוניים הכמוסים ביותר משום שלא דלף ממנה דבר.
לגופו של עניין, צה"ל מסר לח"כים כי הוא מעריך שהסבירות למלחמה עלתה, הירידה בכשירות כבר מורגשת בעיקר בחיל האוויר (כי חיל המודיעין, כולל יחידת 8200, מתבססות על כוח אדם בסדיר ופחות על מילואים), והנזק הגדול ביותר בצה"ל עד כה הוא מהתפוררות הלכידות ביחידות מילואים .
הסולם שנשבר
בתחילת המילניום התחיל צה"ל להכניס את הנושא "צבא-חברה" כפרק חמישי ואחרון התוכניות הרב שנתיות שלו. בתוכנית הרב שנתית החדשה של הלוי, שיוצאת לדרך בימים אלה ממש, זהו הפרק הראשון.
הדבר מבטא יותר מכל את ההבנה בצה"ל שמודל צבא העם כבר קרס בפועל. איך שלא ייגמר המשבר, צה"ל יידרש בעתיד להסתמך הרבה פחות על מילואים ולהפוך גם את הצבא הסדיר למקצועי (ומתוגמל) יותר. עוד נגיע לזה בקרוב.
חיבוק אמריקאי
בינתיים, מי שעוד עוקבים בדאגה אחרי המצב, הם האמריקאים ששולחים לארץ בשבוע הבא את הרמטכ"ל שלהם, מרק מיילי.
זהו מנהג אמריקאי מוכר, כאשר הם לא סומכים על ישראל. למשל, כאשר ארה"ב חששה שישראל עומדת לבצע תקיפה עצמאית באיראן בשנת 2011, הגיע לארץ הרמטכ"ל שלהם בזמנו, אדמירל מייקל מאלן, כמעט פעם ברבעון.
הוא חיבק את אשכנזי חיבוק דב, כמו שמיילי ינסה לשמוע מהלוי ללא תיווך מה באמת מתרחש בצה"ל ובאזור שלנו.
ובצד של הגזר, אישרה ביום רביעי ארצות הברית למכור לגרמניה את מערכת טילי החץ תמורת למעלה מ-3 מיליארד דולר (ארה"ב שותפה בפיתוח ולכן נדרש האישור הזה).
בבוא היום, כאשר יוסרו מגבלות צנזורה, עוד יתברר שעסקת החץ היא רק קצה הקרחון ביחסים הביטחוניים המיוחדים בין ישראל לגרמניה בימים האלה.
עמיר רפפורט בטור שבועי: שלושת התרחישים שרשומים בלוח הזמנים המאיים של הצבא הם האפשרות למשבר חוקתי במקרה של התנגשות בין בג"צ לממשלה בדיון ההיסטורי על ביטול עילת הסבירות וכן השלכות קידום חוקי הפטור מגיוס
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
כמו בשבועות שקדמו למלחמת ששת הימים, עננה כבדה מרחפת בימים האלה מעל צה"ל: אירוע גורלי יכול להתרחש בחודש ספטמבר, אבל הוא לא יהיה דומה לניצחון הצבאי ההיסטורי.
שלושת התרחישים שרשומים בלוח הזמנים המאיים של הצבא הם האפשרות למשבר חוקתי במקרה של התנגשות בין בג"צ לממשלה בדיון ההיסטורי על ביטול עילת הסבירות וכן השלכות קידום חוקי הפטור מגיוס והחשש שכל ה(לא) טוב הזה ילווה בהתדרדרות ביטחונית מהירה.
בשבועות שנותרו יש שלוש דמויות ישראליות שישפיעו יותר מכולם על מה שיקרה. הראשון הוא, כמובן, ראש הממשלה, אבל נתמקד בשבוע שעבר על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל.
נתחיל בגלנט. אנשים ששוחחו עימו השבוע מתרשמים שהוא במצוקה גדולה. הוא עצוב, מתוח, מקטר לעתים קרובות. לא דומה לגלנט הבטוח בעצמו, על גבול הזחיחות, של ימי שגרה.
אילו הדבר היה תלוי רק בו, גלנט היה מבלה את כל זמנו רק בביקורים ביחידות צה"ל, כמו הביקורים המתוקשרים שערך שוב השבוע בחיל האוויר בכור מחצבתו הצבאי - בסיס הקומנדו הימי בעתלית.
שם הוא עדיין נהנה ממסדרי כבוד, אבל בשאר הזמן נאלץ גלנט להיות כבאי. בכובעו זה ניסה לכבות את השריפה שפרצה בין ראש הממשלה לרמטכ"ל ולמפקד חיל האוויר, בעקבות הפיצוץ ביניהם ביום שישי שעבר.
הפיצוץ התרחש בעקבות מפגש שערך מפקד חיל האוויר עם 60 טייסים במילואים ביום שישי שעבר (טייסי המילואים הם שבחרו את נציגיהם למפגש זה). דובר צה"ל תידרך את הכתבים הצבאיים על המפגש גם כדי ל"שלוט בסיפור" מתוך הנחה שהטייסים יתדרכו על מה שהיה, ממילא, וגם כהזדמנות להעביר מסרים לציבור באופן בלתי פורמלי, על חשש חמור מפגיעה בכשירות הצבא.
אלא שהמסר לטייסים, שיצא לתקשורת, לפיהם החלה פגיעה בכשירות חיל האוויר, שרף לבנימין נתניהו את הפיוזים. זה הסתדר לו עם הנרטיב שצה"ל מתנהל כמו "חונטה" שמנסה להכניע את הממשלה.
התוצאה הייתה שיחת זועפת בין נתניהו, תומר בר והרצי הלוי ביום שישי אחר הצהריים, ופגישת המשך ביום ראשון.
אחרי הפגישה הוציא נתניהו הודעת גיבוי לצה"ל, שבה התייחס בפעם הראשונה ל"אי התייצבות" של טייסים במקום המונח "סרבנות", אלא שבמקביל נפתחה הרעשה על צה"ל והרמטכ"ל בראשו מצד ח"כים מהליכוד ושרים.
בגיבוי טוויטר של יאיר נתניהו (שמחק את הציוץ ששיתף, שלפיו הלוי הוא מהגרועים שברמטכ"לי צה"ל).
כפוליטיקאי, הפעיל גלנט גם השבוע את הערוצים שיש לו בזירה החרדית (בעיקר הקשר הקרוב לאריה דרעי), כדי לנסות להניא את המפלגות החרדיות מהתעקשות על חוק שיעניק פטור מגיוס.
מהלך שעלול להביא לגל של אי התייצבות מועמדים לשירות במחזור נובמבר, ואולי גם להתרת חוזים ראשונה של משרתי קבע (במערכת הביטחון יש שמועות על התרת חוזים קבוצתית שמתארגנת).
בכל מקרה, מקורבי גלנט לא רואים תרחיש שבו ייצא טוב באופן אישי מהסיטואציה שבה הוא נמצא. יחסיו עם ראש הממשלה חסרי תקנה, עוד מאז שהודח מהתפקיד, השר סמוטריץ מטריף אותו עם צעדים עצמאיים בשטחים מהקומה ה-15 של בניין מערכת הביטחון בקריה.
העתיד הפוליטי שלו בליכוד נראה קודר, והאיומים הביטחוניים מתרבים בזמן שהלכידות ביחידות צה"ל קורסת. הכי קשה לגנלט בימים האלה עם חבריו לשעבר בצוות המקורי של השייטת, שלא מרפים ממנו, בבקשה שייצא בגלוי כנגד החקיקה.
בינתיים נראה, כי סיר הלחץ שבו מתבשל הרמטכ"ל הלוי עדיין פחות חם מהטמפרטורות שבהן מצוי השר שמעליו. רא"ל הרצי הלוי יכול היה להמשיך גם השבוע בלוז "סטרילי" למדי, למעט השיחות הלא קלות עם נתניהו: אינסוף ישיבות מבצעיות, דיון מבצעי עם השר ביום חמישי, וגם המשך שיחות אישיות עם אלופי משנה ותתי אלופים.
האסטרטגיה של הלוי היא לנסות להוריד את גובה הלהבות ביחידות ולשכנע את המילואימניקים בטוב ולא באיומים - להמשיך להגיע לשירות, וזה מה שמסיט כלפיו את האש מצד גורמים, שמצפים ממנו לנקוט ביד קשה כלפי "סרבנים" עד כדי שליחה לכלא. אלא שהלוי לגמרי לא מאמין בגישה הזו.
נראה, שהוא יצלח את העליהום עליו, גם אם ההשמצות יתגברו לקראת המשבר החוקתי מתוך מטרה לפגוע בלגיטימיות שלו במקרה שיכריז על עליונות ברורה של "החוק והשין", כמו מפכ"ל המשטרה השבוע.
שלושה תרחישים מרכזיים יכולים לקרות מבחינת צה"ל בשבועות הקרובים:
הראשון - הקפאה או הגעה להסכמה ציבורית רחבה על החקיקה המשפטית ועל חוקי הגיוס, מה שיחזיר את מרבית המילואימניקים לשירות וירגיע את הרוחות. הסבירות- בינונית.
השני התפטרות של יואב גלנט כאשר יגיע לקצה, מה שיטרוף את הקלפים מבחינת הקואליציה אבל לא בהכרח יפתור אתה בעיה לצה"ל. סבירות בינונית.
השלישי - מלחמה בחזית הצפון או בכמה חזיתות תוך ניצול החולשה ההיסטורית הישראלית כפי שתיאר חסן נסראללה בנאומו השבוע. הסבירות למלחמה בלבנון מוגדרת על ידי צה"ל כ"הכי גבוהה מאז מלחמת לבנון ב-2006" אבל ככלל הסבירות לתרחיש הזה היא עדיין נמוכה למדי.
כשירות
אם אי התייצבות הטייסים תתברר בדיעבד כשגיאה אסטרטגית של תנועת המחאה, בשל הכעס שהצעד מעורר במחנה שבנגד, הרי שההתקפות הישירות על הלוי הן באיוולת של הצד הנגדי, שיחזור כנגד המלעיזים כבומרנג.
הרמטכ"ל תמיד יהיה מוערך יותר משרים כדודי אמסלם. אפילו מתנגדי ה"סרבנות" החריפים ביותר, כמו האלוף יעקב עמידרור, לא יכולים להכיל את השלב החדש הזה שבו הרמוכ"ל הופך למטרת דמות: "אין לטינוף על הרמטכ"ל שום הצדקה מעשית ומוסרית והוא יפגע מאוד בצבא", הוא אמר (גם) לי השבוע.
ההתקפות על הלוי נראות רע מנקודת מבטם של אויבנו, אבל השאלה הגדולה בסוף אוגוסט, כחודש אחרי תחילת הגל של "אי התייצבות" היא מהו באמת מצב הכשירות של הצבא.
ביום רביעי, תדרכו בכירי צה"ל את ועדת המשנה לבניין הכוח, תחת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בראשות הרמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט, בדיוק בנושא הזה. למרבה הבושה של הכנסת, הדיווח היה חלקי ביותר מחשש להדלפות למטרות פוליטיות. בעבר ועדת המשנה הזאת הייתה זוכה להערכה רבה, ושלא כמו היום, היא הייתה נחשפת לסודות הביטחוניים הכמוסים ביותר משום שלא דלף ממנה דבר.
לגופו של עניין, צה"ל מסר לח"כים כי הוא מעריך שהסבירות למלחמה עלתה, הירידה בכשירות כבר מורגשת בעיקר בחיל האוויר (כי חיל המודיעין, כולל יחידת 8200, מתבססות על כוח אדם בסדיר ופחות על מילואים), והנזק הגדול ביותר בצה"ל עד כה הוא מהתפוררות הלכידות ביחידות מילואים .
הסולם שנשבר
בתחילת המילניום התחיל צה"ל להכניס את הנושא "צבא-חברה" כפרק חמישי ואחרון התוכניות הרב שנתיות שלו. בתוכנית הרב שנתית החדשה של הלוי, שיוצאת לדרך בימים אלה ממש, זהו הפרק הראשון.
הדבר מבטא יותר מכל את ההבנה בצה"ל שמודל צבא העם כבר קרס בפועל. איך שלא ייגמר המשבר, צה"ל יידרש בעתיד להסתמך הרבה פחות על מילואים ולהפוך גם את הצבא הסדיר למקצועי (ומתוגמל) יותר. עוד נגיע לזה בקרוב.
חיבוק אמריקאי
בינתיים, מי שעוד עוקבים בדאגה אחרי המצב, הם האמריקאים ששולחים לארץ בשבוע הבא את הרמטכ"ל שלהם, מרק מיילי.
זהו מנהג אמריקאי מוכר, כאשר הם לא סומכים על ישראל. למשל, כאשר ארה"ב חששה שישראל עומדת לבצע תקיפה עצמאית באיראן בשנת 2011, הגיע לארץ הרמטכ"ל שלהם בזמנו, אדמירל מייקל מאלן, כמעט פעם ברבעון.
הוא חיבק את אשכנזי חיבוק דב, כמו שמיילי ינסה לשמוע מהלוי ללא תיווך מה באמת מתרחש בצה"ל ובאזור שלנו.
ובצד של הגזר, אישרה ביום רביעי ארצות הברית למכור לגרמניה את מערכת טילי החץ תמורת למעלה מ-3 מיליארד דולר (ארה"ב שותפה בפיתוח ולכן נדרש האישור הזה).
בבוא היום, כאשר יוסרו מגבלות צנזורה, עוד יתברר שעסקת החץ היא רק קצה הקרחון ביחסים הביטחוניים המיוחדים בין ישראל לגרמניה בימים האלה.
