טור שבועי של עמיר רפפורט | מערך המילואים של צה"ל מתפורר
ארבע זירות: מערך המילואים של צה"ל מתפורר | גיוס החרדים חוזר לכותרות | חשש מהשפעה זרה בשיח החברתי בישראל | ערב הסעודית: דברים שרואים מהמפרץ
עמיר רפפורט
| 27/07/2023
ביקור הרמטכ"ל בבסיס חיל האוויר תל נוף | צילום: דובר צה״ל
המשבר העצום שהתרגש על צה"ל גדול יותר במציאות מאשר הוא מצטייר בתקשורת. זה לא עניין של ימין או שמאל, אמת א' או אמת ב': מערך המילואים של צה"ל מתפורר.
המודל של צה"ל כולו קורס, ועד שייבנה מודל חדש (וזה ייקח הרבה זמן), הצבא עלול להתגלות בחולשה חסרת תקדים במקרה של מלחמה בעלת יותר מזירה אחת. האויבים שלנו יודעים זאת, ועלולים לתקוף בשעת הכושר מבחינתם.
צבא בע"מ
פני ט' באב שהיו לרמטכ"ל הרצי הלוי במשך כל השבוע, רק ממחישים את מה שהוא יודע טוב מכולם. ראש אגף המודיעין שהסתובב ביום שני השבוע באופן חסר תקדים בכנסת, לפני ההצבעה על עילת הסבירות, ניסה להעביר את אותו מסר.
על מנת לקלוט את חומרת המצב, חשוב להבין כי עוצמה אסטרטגית של מדינה נמדדת בשילוב יכולות צבאיות ופרמטרים אזרחיים כמו בריתות בינלאומיות, חוסן כלכלי ולכידות חברתית.
היחסים הביטחוניים עם ארה"ב עדיין טובים מאוד (עם הערת אזהרה מטעם הנשיא ביידן), העוצמה הכלכלית שלנו עולה לאין שיעור על זו של אויבנו. על המשבר החברתי חבל להכביר מילים. נתמקד במרכיב הצבאי. גם הוא לא מורכב רק מספירה טכנית של אמצעי לחימה כמו מטוסים, טנקים או אוניות (בכך לא חל שום שינוי), אלא בראש ובראשונה מהיכולת להפעיל אותם.
בהקשר הזה, מוטב לא להתעלם מהאזהרות של נציב קבילות החיילים לשעבר, אלוף מיל יצחק בריק, שחוזר מזה שנים על מנטרה, כמו הפוליטיקאי הרומי קאטו הזקן בזמנו בעניין קרתגו: צבא היבשה של צה"ל אינו כשיר.
גם אם בריק הגזים, צה"ל הגיע לשנתו ה-76 עמוס במחלות כרוניות, ובראשן זיכרון ארגוני ירוד ואיכות יורדת של צבא הקבע לאורך שנים. לאט אבל בעקביות. אין להתפלא על כך לאור השינוי באתוס החברתי, והפיכתם של משרתי הקבע לשק חבטות של הציבור.
בעשור האחרון נוהרים רבים מטובי בנינו להייטק מיד כאשר הם מסיימים את השירות הסדיר שלהם (או מקסימום אחרי שירות קבע קצר לקצינים).
ועדיין, עד לאחרונה נותרו לצה"ל שני נכסים אדירים שאין לשום צבא אחר בעולם: צבא מילואים יעיל והיכולת לבחור ליחידות הטובות ביותר את המבריקים והאמיצים ביותר מקרב בני ה-18 של כל שנתון. זוהי פריבילגיה שאין לצבאות שמבוססים על צבא מקצועי בלבד, כמו בארה"ב.
שם מרבית הצבא מבוסס על העשירונים 4 עד 6. בלתי אפשרי כמעט לגייס את קבוצות האיכות 9 ו-10. זה הכוח הסמוי של צבא העם. וכן, צה"ל נבנה מראש כצבא העם גם מתוך אילוצי כוח אדם ולאור "צורכי השעה" המשתנים. המשימות שלו כללו לאורך השנים גם התיישבות, קליטת עליה, חינוך ואפילו שידורי רדיו, כמו תחנת גלי צה"ל השנויה במחלוקת, שקיימת עד היום.
צה"ל הוא בבואה של החברה הישראלית, לטוב ולרע. עד עכשיו, בעיקר לטוב. הוא היה כור ההיתוך הנפלא של החברה הישראלית, בלי ציניות או מירכאות. הוא השתנה עם השנים, כמו החברה. אך לא יותר מזה.
כבר לקראת יום העצמאות ב-2005 פרסמתי במעריב סדרת כתבות תחת הכותרת "צבא העמחא": תיאור מסע ממושך ביחידות צה"ל השונות הבהיר לי שחלקם של בני הפריפריה החברתית ובני הציונות הדתית בפיקוד הפך כבר אז משמעותי יותר ויותר.
זה המצב גם כיום, אך גם בערים המבוססות ממשיכים לחנך לשירות משמעותי. מי שמבסס את הידע שלו על טוויטר ומאמין שצה"ל מחולק חד וחלק בין הגדודים הלוחמים שבהם משרתים רק ה"מזרחים", בני הפריפריות והדתיים הלאומים, ואילו חיל האוויר ויחידות העלית של המודיעין, הם מעוזים אשכנזיים ותל אביביים בלבד, חי בסרט.
כל מי ששירת בסדיר ובמילואים יודע זאת. לא משנה היכן. הוא אסף להמשך החיים חברים מכל המגזרים. וגם כשהחברה הישראלית כבר התפרקה לשבטיה, צה"ל נותר שמורת טבע. אך לא עוד.
הפסיכולוג והסוציולוג ד"ר איל אפרתי, לשעבר ראש מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל, שיתף איתי דימוי על מה שקרה למודל צבא העם. הוא השווה אותו לקלטת ישנה עם סרט שנתקע. בתחילה נשמעו קצת חריקות, בעיקר על רק הירידה המתמשכת בשיעור המתגייסים מקרב בני הנוער, עם גידול בחלקם של מקבלי פטור "תורתו אומנותו" ובשל העובדה שרק מיעוט קטן מהחברה נושא בנטל המילואים.
צה"ל ניסה להתמודד עם הבעיה על ידי הגדלת התשלומים לחיילי החובה והמענקים למילואימניקים, אבל המשבר השיג את הפתרון. בחודשים האחרונים, על רקע החקיקה והמחאה, הקלטת נשמעת כמו פס קול שרץ במהירות מטורפת.
השבוע הסרט לגמרי נתקע. האיומים הפכו למעשים. ניתן לחלץ את הסרט לנסות ליישר, להדביק מחדש, אבל צה"ל כבר לעולם לא יהיה אותו צבא. בטווח הארוך דרוש לצה"ל מודל שירות חדש. לסדיר ולמילואים, ולא רק לחיל האוויר.
בטווח הזמן המיידי, מקווים בצה"ל שאיכשהו המשבר ייפתר. שיהיה בסדר. לא ברור איך. כמו בכל השבועות הקודמים עיקר תשומת הלב הייתה נתונה לספירת הטייסים שאיימו לא להתנדב, ולאלה שכבר מימשו את איומם.
זה באמת המשבר הדחוף והבוער ביותר, בגלל חלקם העצום של המילואימניקים בטייסות השונות, והצורך הקבוע לטוס כדי לשמור על כשירות. אבל המשבר מתפשט במהירות לכל אורך ורוחב צה"ל, ומחלחל לקבע ולחובה. בקרוב ייתן את אותותיו גם על המוטיבציה של מתגייסי מחזור אוגוסט, שעומד להתחיל.
בתמונה הרחבה, באגף המודיעין בטוחים כי המשבר פוגע בהרתעה מול אויבנו. ההערכות על כך יוצגו לשרי הקבינט בשבוע הבא. זהו תרחיש סביר מאוד כעת: חיזבאללה, חמאס ואיראן מתאמים עמדות. הם יחפשו להביך את ישראל בלי לעבור את הגבול ולגרום למלחמה רבתי. אולי כמו במקרה של ירי הרקטות לעבר יישובי הצפון בשיאו של גל המחאה הקודם בחודש מרס. אולי יותר מזה. נראה.
חרדים לצה"ל
בעיתוי הבעייתי הזה הונחה השבוע העל שולחן הכנסת ההצעה להסדיר את הפטור המוחלט משירות לחרדים. זהו כמובן מהלך בעייתי שגם מנוגד לרצון של צעירים חרדים רבים להתגייס.
והנה עוד עדות ממקור ראשון: בשנת 1999 הייתי במפגש סודי בביתו של תא"ל מיל׳ יהודה דובדבני, שהיה אז ראש האגף החברתי לאומי במשרד הביטחון. היו איתנו בסלון שלושה צעירים חרדים, שהניחו את הגרעין להקמת הנח"ל החרדי (כיום גדוד נצח יהודה), בתמיכת לא מעט רבנים.
במשך שנה שמרתי את הסוד, כפי שהבטחתי לדובדבני, עד שחשפתי את הקמת הנח"ל החרדי בידיעות אחרונות. בראיה לאחור, הנח"ל החרדי מעולם לא היה הצלחה מסחררת. לעומת זאת, מסלולי שירות חרדים בתפקידים מיוחדים בחיל האוויר ("שח"ר כחול") ובאגף המודיעין ("שח"ר ירוק") בהחלט כן.
החרדים שם השיאו תרומה נאה מאוד לצה"ל, ורבים מהם גם השתלבו במשק לאחר השירות. כך, במשך שנים עלה מספר המתגייסים החרדים משנה לשנה, עד שהמגמה התהפכה באמצע העשור שעבר עם ביטול חוק טל.
כפייה לא תעזור כאן. זה כמו עם התנדבות של הטייסים - ככל שהלחץ על גיוס חרדים יהיה תקיף ובוטה יותר, כך יהיה קשה יותר לגייס אותם. בצה"ל לא באמת בונים על רבבות מתגייסים בשנה (ממילא אין צורך מבצעי בכך). הסוגייה קשורה יותר לחלוקת הנטל בחברה הישראלית, מאשר לביטחון. היא צריכה להיפטר שם.
השפעה ואהבה
בכאוס החברתי בישראל נוטלים חלק גם אויבנו. בשבוע שעבר פירסם נדב איל בידיעות אחרונות כי ישראל פנתה לרוסיה בבקשה להימנע מפעילות ברשתות החברתיות כדי לבצע "השפעה". מאיראן לא ניתן לבקש בקשה דומה. היא פועלת באמצעות "טרולים" ו"אווטארים" כדי להעמיק את השסע בחברה הישראלית. לא שאנחנו לא מעמיקים את השסע בכוחות עצמנו.
ה"אוואטרים" הם דמויות פיקטיביות שנבנו לאורך שנים, עם שלל פוסטים ברזומה וחברים אמיתיים במאגר. הם מפיצים מידע שקרי או מסית. הטרולים הם מתחזים גם כן שמתמקדים ב"הטרלה"- Trolling, כלומר פיצוץ דיונים, הטחת רפש במשתתפים אחרים ברשת והפצצה של הודעות סרק.
בשבוע הקרוב נדרשת זהירות מיוחדת ברשת, על פי אזהרה שפרסמו הרשות להגנת הפרטיות ומערך סייבר הלאומי ל לקראת יום האהבה ט"ו באב. הם מזהירים מאתרי אינטרנט המתחזים לאתרי קניות, ניצול הסנטימנט הרומנטי וניסיון לגנוב פרטים פיננסיים ואישיים.
בתפריט גם שיבוש אתרי היכרויות וביצוע מתקפות כופרה שעושות שימוש בקבצים או בקישורים מזיקים המכילים שם הקשור ליום זה. בארה"ב ניצלה קבוצת הפשיעה GandCrab את יום ה"וולנטיין" בפברואר האחרון להפצת קובץ בשם "מכתב אהבה" המכיל קובץ כופרה מזיק.
שיטה נוספת שנצפתה היא של שליחת הודעות לפרופילים ברשתות בנוסח "ראיתי את הפרופיל שלך ואני מתעניין בך" בצירוף קובץ תמונות אישיות שלמעשה הכיל תוכנה מזיקה.
לאור כך, הצפי הוא כי האקרים ינסו לנצל את ט"ו באב כדי לבצע מתקפות דומות בישראל. כדאי להיזהר.
ערב הסעודית: דברים שרואים מהמפרץ
על רקע המהומה בישראל, נדמה שהולך ומתרחק גם ההישג הגדול ביותר שיכול להקל מבחינת בנימין נתניהו על הקשיים מבית: כינון יחסים רשמיים עם ערב הסעודית.
אולם, מביקור במפרץ בשבוע שעבר עולה שאין קשר בין החקיקה המשפטית ובין הסוגייה הסעודית. גם אם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כועס על נתניהו, זה לא השוט שהוא ינופף בו מולו.
מהמפרץ, נראה שביידן זקוק להישג מול ערב הסעודית לא פחות מאשר נתניהו. הבעיה היא שיורש העצר הכל-יכול, מוחמד בן סלמאן, לא באמת סופר אותו. MBS מפלרטט עם סין, ונותן לביידן לחזר אחריו, מאז המשבר הגדול בין הארצות על רקע רצח העיתונאי עדנאן ח'אשוקג'י.
וגם זה: ערב הסעודית אינה איחוד האמירויות המודרנית יחסית. בית המלוכה הסעודי מנהל מערכת יחסים מורכבת עם מוסדות הדת, שלהם הסכם רשמי עם ישראל יחליק פחות טוב בגרון.
ומהזווית שלנו: היחסים בין ישראל לערב הסעודית הם כבר כמעט בגדר נורמליזציה מלאה, כמו שהיו עם איחוד האמירויות ב-2019. הסחר פורח, אבל אין טיסות ישירות ואין שגרירויות. האם כדי לשדרג את המצב שווה לשלם את המחיר שערב הסעודית דורשת – אישור אמריקאי לכור גרעיני לצורכי חשמל פלוס טייסת אף-35? - לא בטוח.
ארבע זירות: מערך המילואים של צה"ל מתפורר | גיוס החרדים חוזר לכותרות | חשש מהשפעה זרה בשיח החברתי בישראל | ערב הסעודית: דברים שרואים מהמפרץ
ביקור הרמטכ"ל בבסיס חיל האוויר תל נוף | צילום: דובר צה״ל
המשבר העצום שהתרגש על צה"ל גדול יותר במציאות מאשר הוא מצטייר בתקשורת. זה לא עניין של ימין או שמאל, אמת א' או אמת ב': מערך המילואים של צה"ל מתפורר.
המודל של צה"ל כולו קורס, ועד שייבנה מודל חדש (וזה ייקח הרבה זמן), הצבא עלול להתגלות בחולשה חסרת תקדים במקרה של מלחמה בעלת יותר מזירה אחת. האויבים שלנו יודעים זאת, ועלולים לתקוף בשעת הכושר מבחינתם.
צבא בע"מ
פני ט' באב שהיו לרמטכ"ל הרצי הלוי במשך כל השבוע, רק ממחישים את מה שהוא יודע טוב מכולם. ראש אגף המודיעין שהסתובב ביום שני השבוע באופן חסר תקדים בכנסת, לפני ההצבעה על עילת הסבירות, ניסה להעביר את אותו מסר.
על מנת לקלוט את חומרת המצב, חשוב להבין כי עוצמה אסטרטגית של מדינה נמדדת בשילוב יכולות צבאיות ופרמטרים אזרחיים כמו בריתות בינלאומיות, חוסן כלכלי ולכידות חברתית.
היחסים הביטחוניים עם ארה"ב עדיין טובים מאוד (עם הערת אזהרה מטעם הנשיא ביידן), העוצמה הכלכלית שלנו עולה לאין שיעור על זו של אויבנו. על המשבר החברתי חבל להכביר מילים. נתמקד במרכיב הצבאי. גם הוא לא מורכב רק מספירה טכנית של אמצעי לחימה כמו מטוסים, טנקים או אוניות (בכך לא חל שום שינוי), אלא בראש ובראשונה מהיכולת להפעיל אותם.
בהקשר הזה, מוטב לא להתעלם מהאזהרות של נציב קבילות החיילים לשעבר, אלוף מיל יצחק בריק, שחוזר מזה שנים על מנטרה, כמו הפוליטיקאי הרומי קאטו הזקן בזמנו בעניין קרתגו: צבא היבשה של צה"ל אינו כשיר.
גם אם בריק הגזים, צה"ל הגיע לשנתו ה-76 עמוס במחלות כרוניות, ובראשן זיכרון ארגוני ירוד ואיכות יורדת של צבא הקבע לאורך שנים. לאט אבל בעקביות. אין להתפלא על כך לאור השינוי באתוס החברתי, והפיכתם של משרתי הקבע לשק חבטות של הציבור.
בעשור האחרון נוהרים רבים מטובי בנינו להייטק מיד כאשר הם מסיימים את השירות הסדיר שלהם (או מקסימום אחרי שירות קבע קצר לקצינים).
ועדיין, עד לאחרונה נותרו לצה"ל שני נכסים אדירים שאין לשום צבא אחר בעולם: צבא מילואים יעיל והיכולת לבחור ליחידות הטובות ביותר את המבריקים והאמיצים ביותר מקרב בני ה-18 של כל שנתון. זוהי פריבילגיה שאין לצבאות שמבוססים על צבא מקצועי בלבד, כמו בארה"ב.
שם מרבית הצבא מבוסס על העשירונים 4 עד 6. בלתי אפשרי כמעט לגייס את קבוצות האיכות 9 ו-10. זה הכוח הסמוי של צבא העם. וכן, צה"ל נבנה מראש כצבא העם גם מתוך אילוצי כוח אדם ולאור "צורכי השעה" המשתנים. המשימות שלו כללו לאורך השנים גם התיישבות, קליטת עליה, חינוך ואפילו שידורי רדיו, כמו תחנת גלי צה"ל השנויה במחלוקת, שקיימת עד היום.
צה"ל הוא בבואה של החברה הישראלית, לטוב ולרע. עד עכשיו, בעיקר לטוב. הוא היה כור ההיתוך הנפלא של החברה הישראלית, בלי ציניות או מירכאות. הוא השתנה עם השנים, כמו החברה. אך לא יותר מזה.
כבר לקראת יום העצמאות ב-2005 פרסמתי במעריב סדרת כתבות תחת הכותרת "צבא העמחא": תיאור מסע ממושך ביחידות צה"ל השונות הבהיר לי שחלקם של בני הפריפריה החברתית ובני הציונות הדתית בפיקוד הפך כבר אז משמעותי יותר ויותר.
זה המצב גם כיום, אך גם בערים המבוססות ממשיכים לחנך לשירות משמעותי. מי שמבסס את הידע שלו על טוויטר ומאמין שצה"ל מחולק חד וחלק בין הגדודים הלוחמים שבהם משרתים רק ה"מזרחים", בני הפריפריות והדתיים הלאומים, ואילו חיל האוויר ויחידות העלית של המודיעין, הם מעוזים אשכנזיים ותל אביביים בלבד, חי בסרט.
כל מי ששירת בסדיר ובמילואים יודע זאת. לא משנה היכן. הוא אסף להמשך החיים חברים מכל המגזרים. וגם כשהחברה הישראלית כבר התפרקה לשבטיה, צה"ל נותר שמורת טבע. אך לא עוד.
הפסיכולוג והסוציולוג ד"ר איל אפרתי, לשעבר ראש מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל, שיתף איתי דימוי על מה שקרה למודל צבא העם. הוא השווה אותו לקלטת ישנה עם סרט שנתקע. בתחילה נשמעו קצת חריקות, בעיקר על רק הירידה המתמשכת בשיעור המתגייסים מקרב בני הנוער, עם גידול בחלקם של מקבלי פטור "תורתו אומנותו" ובשל העובדה שרק מיעוט קטן מהחברה נושא בנטל המילואים.
צה"ל ניסה להתמודד עם הבעיה על ידי הגדלת התשלומים לחיילי החובה והמענקים למילואימניקים, אבל המשבר השיג את הפתרון. בחודשים האחרונים, על רקע החקיקה והמחאה, הקלטת נשמעת כמו פס קול שרץ במהירות מטורפת.
השבוע הסרט לגמרי נתקע. האיומים הפכו למעשים. ניתן לחלץ את הסרט לנסות ליישר, להדביק מחדש, אבל צה"ל כבר לעולם לא יהיה אותו צבא. בטווח הארוך דרוש לצה"ל מודל שירות חדש. לסדיר ולמילואים, ולא רק לחיל האוויר.
בטווח הזמן המיידי, מקווים בצה"ל שאיכשהו המשבר ייפתר. שיהיה בסדר. לא ברור איך. כמו בכל השבועות הקודמים עיקר תשומת הלב הייתה נתונה לספירת הטייסים שאיימו לא להתנדב, ולאלה שכבר מימשו את איומם.
זה באמת המשבר הדחוף והבוער ביותר, בגלל חלקם העצום של המילואימניקים בטייסות השונות, והצורך הקבוע לטוס כדי לשמור על כשירות. אבל המשבר מתפשט במהירות לכל אורך ורוחב צה"ל, ומחלחל לקבע ולחובה. בקרוב ייתן את אותותיו גם על המוטיבציה של מתגייסי מחזור אוגוסט, שעומד להתחיל.
בתמונה הרחבה, באגף המודיעין בטוחים כי המשבר פוגע בהרתעה מול אויבנו. ההערכות על כך יוצגו לשרי הקבינט בשבוע הבא. זהו תרחיש סביר מאוד כעת: חיזבאללה, חמאס ואיראן מתאמים עמדות. הם יחפשו להביך את ישראל בלי לעבור את הגבול ולגרום למלחמה רבתי. אולי כמו במקרה של ירי הרקטות לעבר יישובי הצפון בשיאו של גל המחאה הקודם בחודש מרס. אולי יותר מזה. נראה.
חרדים לצה"ל
בעיתוי הבעייתי הזה הונחה השבוע העל שולחן הכנסת ההצעה להסדיר את הפטור המוחלט משירות לחרדים. זהו כמובן מהלך בעייתי שגם מנוגד לרצון של צעירים חרדים רבים להתגייס.
והנה עוד עדות ממקור ראשון: בשנת 1999 הייתי במפגש סודי בביתו של תא"ל מיל׳ יהודה דובדבני, שהיה אז ראש האגף החברתי לאומי במשרד הביטחון. היו איתנו בסלון שלושה צעירים חרדים, שהניחו את הגרעין להקמת הנח"ל החרדי (כיום גדוד נצח יהודה), בתמיכת לא מעט רבנים.
במשך שנה שמרתי את הסוד, כפי שהבטחתי לדובדבני, עד שחשפתי את הקמת הנח"ל החרדי בידיעות אחרונות. בראיה לאחור, הנח"ל החרדי מעולם לא היה הצלחה מסחררת. לעומת זאת, מסלולי שירות חרדים בתפקידים מיוחדים בחיל האוויר ("שח"ר כחול") ובאגף המודיעין ("שח"ר ירוק") בהחלט כן.
החרדים שם השיאו תרומה נאה מאוד לצה"ל, ורבים מהם גם השתלבו במשק לאחר השירות. כך, במשך שנים עלה מספר המתגייסים החרדים משנה לשנה, עד שהמגמה התהפכה באמצע העשור שעבר עם ביטול חוק טל.
כפייה לא תעזור כאן. זה כמו עם התנדבות של הטייסים - ככל שהלחץ על גיוס חרדים יהיה תקיף ובוטה יותר, כך יהיה קשה יותר לגייס אותם. בצה"ל לא באמת בונים על רבבות מתגייסים בשנה (ממילא אין צורך מבצעי בכך). הסוגייה קשורה יותר לחלוקת הנטל בחברה הישראלית, מאשר לביטחון. היא צריכה להיפטר שם.
השפעה ואהבה
בכאוס החברתי בישראל נוטלים חלק גם אויבנו. בשבוע שעבר פירסם נדב איל בידיעות אחרונות כי ישראל פנתה לרוסיה בבקשה להימנע מפעילות ברשתות החברתיות כדי לבצע "השפעה". מאיראן לא ניתן לבקש בקשה דומה. היא פועלת באמצעות "טרולים" ו"אווטארים" כדי להעמיק את השסע בחברה הישראלית. לא שאנחנו לא מעמיקים את השסע בכוחות עצמנו.
ה"אוואטרים" הם דמויות פיקטיביות שנבנו לאורך שנים, עם שלל פוסטים ברזומה וחברים אמיתיים במאגר. הם מפיצים מידע שקרי או מסית. הטרולים הם מתחזים גם כן שמתמקדים ב"הטרלה"- Trolling, כלומר פיצוץ דיונים, הטחת רפש במשתתפים אחרים ברשת והפצצה של הודעות סרק.
בשבוע הקרוב נדרשת זהירות מיוחדת ברשת, על פי אזהרה שפרסמו הרשות להגנת הפרטיות ומערך סייבר הלאומי ל לקראת יום האהבה ט"ו באב. הם מזהירים מאתרי אינטרנט המתחזים לאתרי קניות, ניצול הסנטימנט הרומנטי וניסיון לגנוב פרטים פיננסיים ואישיים.
בתפריט גם שיבוש אתרי היכרויות וביצוע מתקפות כופרה שעושות שימוש בקבצים או בקישורים מזיקים המכילים שם הקשור ליום זה. בארה"ב ניצלה קבוצת הפשיעה GandCrab את יום ה"וולנטיין" בפברואר האחרון להפצת קובץ בשם "מכתב אהבה" המכיל קובץ כופרה מזיק.
שיטה נוספת שנצפתה היא של שליחת הודעות לפרופילים ברשתות בנוסח "ראיתי את הפרופיל שלך ואני מתעניין בך" בצירוף קובץ תמונות אישיות שלמעשה הכיל תוכנה מזיקה.
לאור כך, הצפי הוא כי האקרים ינסו לנצל את ט"ו באב כדי לבצע מתקפות דומות בישראל. כדאי להיזהר.
ערב הסעודית: דברים שרואים מהמפרץ
על רקע המהומה בישראל, נדמה שהולך ומתרחק גם ההישג הגדול ביותר שיכול להקל מבחינת בנימין נתניהו על הקשיים מבית: כינון יחסים רשמיים עם ערב הסעודית.
אולם, מביקור במפרץ בשבוע שעבר עולה שאין קשר בין החקיקה המשפטית ובין הסוגייה הסעודית. גם אם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כועס על נתניהו, זה לא השוט שהוא ינופף בו מולו.
מהמפרץ, נראה שביידן זקוק להישג מול ערב הסעודית לא פחות מאשר נתניהו. הבעיה היא שיורש העצר הכל-יכול, מוחמד בן סלמאן, לא באמת סופר אותו. MBS מפלרטט עם סין, ונותן לביידן לחזר אחריו, מאז המשבר הגדול בין הארצות על רקע רצח העיתונאי עדנאן ח'אשוקג'י.
וגם זה: ערב הסעודית אינה איחוד האמירויות המודרנית יחסית. בית המלוכה הסעודי מנהל מערכת יחסים מורכבת עם מוסדות הדת, שלהם הסכם רשמי עם ישראל יחליק פחות טוב בגרון.
ומהזווית שלנו: היחסים בין ישראל לערב הסעודית הם כבר כמעט בגדר נורמליזציה מלאה, כמו שהיו עם איחוד האמירויות ב-2019. הסחר פורח, אבל אין טיסות ישירות ואין שגרירויות. האם כדי לשדרג את המצב שווה לשלם את המחיר שערב הסעודית דורשת – אישור אמריקאי לכור גרעיני לצורכי חשמל פלוס טייסת אף-35? - לא בטוח.
