טור שבועי של עמיר רפפורט: ארבע הערות על השבוע בביטחון
כל מה שחם השבוע בביטחון: צבא העם, כפי שהכרנו אותו, נגמר | קבוצות הווטסאפ של הטייסים מתפוצצות | שת"פ עולמי כסדרו | מתדלקים תקיפה | מג"ב לאומי
עמיר רפפורט
| 20/07/2023
REUTERS/Amir Cohen
כמו בטרגדיה יוונית מילאו השבוע כל הצדדים את התפקיד שנגזר עליהם במערכות הקודמות. הקואליציה דהרה עם החקיקה, אנשי מילואים רבים הודיעו על "אי התנדבות", ואילו הרמטכ"ל ושר הביטחון קראו להשאיר את צה"ל מחוץ לכל מחלוקת אך נראו ונשמעו חסרי אונים. אם לא תהיה תפנית כמעט בלתי אפשרית בעלילה, הרע מכל עוד לפנינו. הגורל חזק מההיגיון.
צבא העם, כפי שהכרנו אותו, נגמר
לכל הצדדים, כולל צה"ל, יש כעת אינטרס להמעיט בתיאור המשבר. להתעלם מהעצומות הקבוצתיות, ולהתמקד אך ורק בספירה של מילואימניקים, כולל טייסים, שכבר הודיעו אישית למפקדיהם על אי התנדבות.
המספרים עדיין לא נשמעים נורא, כמה מאות שכבר הודיעו על הפסקת התייצבות, אך מה אמרו על המצב לאשורו הרמטכ"ל ושר הביטחון בפגישה מיוחדת עם ראש הממשלה השבוע? בהתעלם מהספינים של כל הצדדים, מוטב להכיר את המציאות: צה"ל נמצא בעיצומה של סערה מושלמת, המשבר הגדול בתולדותיו.
נקודת החוזקה של צה"ל, היותו צבא העם, היא כעת נקודת התורפה הגדולה ביותר שלו. אם צה"ל היה מבוסס על משרתי קבע מקצועיים בלבד, כמו המשטרה למשל, המשבר היה הרבה פחות חמור.
צבא העם זה אומר גם עשרות אחוזים של חיילים שרואים בחקיקה, לפי הסקרים, סוף העולם. ואם לא הם אלה שמתקוממים, אז ההורים שלהם, או בני זוגם. סרבנות היא ברובה התחמקות אפורה, שלא נספרת.
ולמשבר הנוכחי תהיה בהכרח השפעה רעה גם על ההתנדבות לקצונה ועל הנכונות להישאר בצבא הקבע. בצה"ל יודעים שגם האם החקיקה נעצרת או עוברת איכשהו בשלום, המשבר נשאר כאן לזמן רב. אולי לתמיד. צבא העם, כפי שהכרנו אותו, נגמר. ועוד משהו: בצה"ל מודדים לא רק את הכשירות אלא גם את ה"לכידות". מיותר לומר, שהיא ספגה מכה קשה, גם לפי מה שנאמר על ידי צהל עצמו.
ההשפעות ארוכות הטווח עדיין סמויות מן העין ומן התקשורת. את עיקר תשומת הלב תופס כעת, בצדק, המשבר בחיל האוויר. עוד נגיע לדינמיקה שמטלטלת את החיל, אבל מערך המילואים כולו סוער. עשרות שנים של שירות משותף הפכו את הצוותים השונים, היחידות, השיוך החילי, לתשתית אולטימטיבית למחאה.
הקריאות של רבים, כולל מנהיגים מהאופוזיציה, הרמטכ"לים לשעבר גנץ ואייזנקוט, להשאיר את צה"ל מחוץ למחאה, לא נענו. בכל יחידה קמה התארגנות, ובראש, כצפוי- בולטות היחידות המיוחדות.
מערך המבצעים המיוחדים והסייבר של אגף המודיעין, למשל, מבצע פעולות מחאה על בסיס המיומנות הצבאית (כך, לעולם לא נדע האם תקלת המחשב ברכבת ישראל ב"יום השיבוש" הראשון השבוע הייתה מקרית).
התארגנויות בולטות יש גם לשלדג ,לקומנדו הימי (אחד ממפקדיו לשעבר, אל"מ נבו ארז, עלה השבוע לכותרות כשהודיע על אי התנדבות, אבל הוא אינו הראשון מבין המפקדים לשעבר לקום על המפקד יואב גלנט) וכמובן סיירת מטכ"ל.
כמה ממפקדי מטכ"ל לשעבר השתטחו כבר לפני כמה חודשים על הכביש סמוך לבסיס היחידה בצומת סירקין כדי לחסום אותו, ואילו השבוע התמודד המפקד הנוכחי, אל"מ י', עם הודעה על הפסקת התנדבות נרחבת. כיצד ינהג עם אנשי המילואים שלו?
קבוצות הווטסאפ של הטייסים מתפוצצות
ובכל זאת, בראש ובראשונה, חיל האוויר. קודם כל משום שזהו החיל היחיד שעיקר הכוח המבצעי שלו מבוסס על מילואים. בעיקר הטייסים. המספר הכולל שלהם אינו גדול, ומשקלו הסגולי של כל אחד מהם, בעיקר בטייסות התוקפות, עצום. מעטים מפעילים את הזרוע האסטרטגית של מדינת ישראל (לפחות עד שתתממש הצעת הטוויטר של שרת ההסברה מהשבוע להחליף אותם ב"חיל טילים").
כדי לשמור על כשירותם המלאה, מתנדבים טייסים נדרשים להגיע לטייסת לפחות פעם בשבוע, כך שאם הם באמת מפסיקים להתנדב – הירידה בכשירות של החיל תהיה תלולה ומהירה.
עם כל הכבוד לעצומה של 161 אנשי מטה בחיל האוויר, רבים מהם טייסים לשעבר, שהודיעו השבוע על הפסקת מילואים בעצומה שהודהדה על ידי משרד פרסום, המילואימניקים של הטייסות המבצעיות השונות, הם לב העניין. הלב של רבים מהם שבור. אין לזלזל בכך.
רבים מהם מנסים לדחות את רוע הגזירה, אולי ברגע האחרון יקרה נס והחקיקה לא עבור ביום שני הבא. הפסקת טיסה היא אירוע מכונן בחייו של כל טייס.
קבוצות הווטסאפ של הטייסים מתפוצצות. לכל טייסת יש קבוצה משלה. לכל טייסת יש נציג אחד בקבוצה שמנהלת את "מחאת הטייסים".
ביום ראשון התכנסו מאות טייסים במשרדי חברת קלטורה בבני ברק, שאותה מנהלת מיכל צור, שותפתו לשעבר של נפתלי בנט בסטרטאפ "סיוטה", שבו עשו את ההון הגדול שלהם.
הם שמעו הרצאות חד משמעיות מפי היועמ"ש והמפכ"ל לשעבר – אביחי מנדבליט ורוני אלשייח - נגד החקיקה. דיברה גם המשפטנית פרופ סוזי נבות. אחד הנושאים המרכזיים היה פגיעה אפשרית בחסינות של טייסים בעת נסיעה לחו"ל, במקרה של החלשת מערכת המשפט הישראלית.
המסר של מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף אמיר אשל, היה יותר עמום מיתר הדוברים. הוא הפציר בכולם לנהוג "על פי צו המצפון", ולא שום דבר מפורש, אבל רוב הנוכחים הבינו שהוא קורא שלא להתנדב.
בהמשך השבוע נערכו פגישות נוספות, הפעם בזום, לפי המערכים השונים - קרב, מסוקים, מטוסים בלתי מאוישים וכן הלאה. כל קבוצה והדילמות הייחודיות שלה.
בגדולה בפגישות ההמשך, נטלו חלק 422 משתתפים.
בצדק, מרגישים חלק מן הטייסים שבכל קבוצות הווטסאפ, ובטח במפגשים עצמם, נשמעת רק דעה אחידה - כנגד החקיקה. מי שרוצה להביע עמדה שונה – אינו רשאי. נחסמה גם דרכו של ד"ר אביעד בקשי, ראש הפורום המשפטי של "קוהלת", לדבר עם הטייסים.
כך או כך, שיא הסערה עדיין לפנינו. הוא יגיע בשבוע הבא. בשיאה של מחאת המילואימניקים הראשונה, בחודש מרס, נתפסו מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל ושר הביטחון לא מוכנים ולא נחושים. השר גנלט אף פוטר לאחר שקרא לעצירת החקיקה.
גלנט, הלוי ואלוף תומר בר ציפו ל"גל שני" שאכן הגיע השבוע. הפעם, דיברו באופן חד משמעי כנגד סרבנות, כמו דברים שאמר הלוי בפני ועדת החוץ והביטחון ביום ראשון. אך התקיפות שלהם לא נשמעה משכנעת במיוחד, וגם שפת הגוף לא משהו. מפקד חיל האוויר בר אף שלח אימייל לכל הטייסות ובוא הודיע כי "הנושא נלמד", לאחר עצומת ה-161.
לצד תומר בר והרצי הלוי, ניצבים מיטב היועצים הארגוניים והפסיכולוגים של צה"ל, אך הם התכוננו ל"גל שני" וחטפו צונאמי. אי אפשר לעמוד מולו עם מטריה. יתירה מכך, לכל צמרת צה"ל ברור כי כל נקודה שבה יסתיים ה"סבב" הזה בין צה"ל למילואיו, תהיה רק עמדת הפתיחה לקראת הסיבוב הבא של אי התייצבות (שיכול לבוא בעתיד מצד משרתי מילואים מהצד האחר של הקשת הפוליטית).
שת"פ עולמי כסדרו
בינתיים, משבר המילואים, המשבר החברתי-הפוליטי ואפילו לא המשבר המדיני בין ארה"ב לישראל, כפי שבא לידי ביטוי בהצהרות ובתדרוכים של הנשיא ג'ו ביידן ארה"ב והעולם, אינו משליך על היחסים המדיניים המיוחדים שיש לישראל עם רבות ממדינות העולם.
בטח לא בריטניה, שהיועץ לביטחון לאומי שלה בילה חלק ניכר מהשבוע בישראל, גרמניה, שרכש סוללות ה"חוץ על ידה לאחרונה, הוא רק קצה הקרחון של השת"פ בין המדינות, ואפילו לא ארה"ב.
השת"פ המודיעיני חובק העולם נמשך כסדרו, וכך גם כל שאר ערוצי השת"פ אחרים. אבל לא לעולם חוסן. אם דבריו של הפרשן תומס פרידמן נכונים, וארה"ב אכן תבצע "הערכה מחודשת" של יחסיה המיוחדים עם ישראל, יהיו לכך השלכות בכל התחומים.
הרבה לפני שמגיעים לסיוע הביטחוני השנתי העצום (3.8 מיליארד דולר) והמחויבות לשמור על העליונות הטכנולוגית של ישראל, לארה"ב יש הרבה דרכים ללחוץ על ישראל, בלי כותרות ובלי הצהרות פומבוזיות. למשל, עיכוב באספקת חלקי חילוף למטוסי חיל האוויר. כבר היו דברים מעולם.
מתדלקים תקיפה
קחו לדוגמא את נושא מטוסי התדלוק שמאריכים בצורה דרמטית את הזרוע של חיל האוויר. המתדלקים נחשבים אמצעי אסטרטגי שנענע בעבר בישראל, עד שנאלצה לפתח את מתדלקי ה"ראם" על בסיס מטוסי נוסעים מיושנים.
ממשל טראמפ היה הראשון שאישר מכירה של 8 מטוסי תדלוק מסוג K-46 של בואינג, ואף נעתר לבקשה חריגה של נתניהו לקדם ארבעה מטוסים המיועדים לישראל לקדמת תור הייצור שבו יש 197 מטוסים עבור ארה"ב עצמה. נתניהו תדרך על ההישג הזה בעצמו.
אלא שהממשל מעולם לא אישר באופן פומבי שישראל קודמה בתור לאספקת המטוסים, ושהמתדלקים הראשונים יגיעו לישראל כבר ב-2025. האם זה ישתנה? בינתיים אין סימנים לכך.
מג"ב לאומי
תחת המהומה הגדולה, ברחובות ובתקשורת, מתכנסת באינטנסיביות הוועדה שמינה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, בנושא הקמת משמר לאומי.
אם לא יהיו הפתעות מרעישות, זו המלצה המסתמנת שתוגש לשר: לא יוקם גוף חדש, אלא משמר הגבול הוא שיהפוך למשמר החדש לאחר שישנה את ייעודו.
עדכון היעוד נדרש לא רק כדי לספק את גחמותיו של השר, אלא משום שמאז הקמת מג"ב השתנתה המדינה ללא הכר. הגנת הגבול היא כעת חלק קטן ביותר מהמשימות של הגוף הזה.
לפי המסתמן, ההמלצה תהיה שהוא יוביל גם משימות כמו מאבק בפגיעה הלאומנית ואפילו מלחמה בנגע הפרוטקשן.
כפי נראה, ההמלצה תהיה שמג"ב יישאר כפוף למשטרה, אך הוא יהפוך מאוסף של יחידות, שתמיד כפופות לזירה כלשהי – צבאי או משטרתית - לגוף בעל סמכות משל עצמו – לבנות ולהפעיל את הכוח.
כל מה שחם השבוע בביטחון: צבא העם, כפי שהכרנו אותו, נגמר | קבוצות הווטסאפ של הטייסים מתפוצצות | שת"פ עולמי כסדרו | מתדלקים תקיפה | מג"ב לאומי
REUTERS/Amir Cohen
כמו בטרגדיה יוונית מילאו השבוע כל הצדדים את התפקיד שנגזר עליהם במערכות הקודמות. הקואליציה דהרה עם החקיקה, אנשי מילואים רבים הודיעו על "אי התנדבות", ואילו הרמטכ"ל ושר הביטחון קראו להשאיר את צה"ל מחוץ לכל מחלוקת אך נראו ונשמעו חסרי אונים. אם לא תהיה תפנית כמעט בלתי אפשרית בעלילה, הרע מכל עוד לפנינו. הגורל חזק מההיגיון.
צבא העם, כפי שהכרנו אותו, נגמר
לכל הצדדים, כולל צה"ל, יש כעת אינטרס להמעיט בתיאור המשבר. להתעלם מהעצומות הקבוצתיות, ולהתמקד אך ורק בספירה של מילואימניקים, כולל טייסים, שכבר הודיעו אישית למפקדיהם על אי התנדבות.
המספרים עדיין לא נשמעים נורא, כמה מאות שכבר הודיעו על הפסקת התייצבות, אך מה אמרו על המצב לאשורו הרמטכ"ל ושר הביטחון בפגישה מיוחדת עם ראש הממשלה השבוע? בהתעלם מהספינים של כל הצדדים, מוטב להכיר את המציאות: צה"ל נמצא בעיצומה של סערה מושלמת, המשבר הגדול בתולדותיו.
נקודת החוזקה של צה"ל, היותו צבא העם, היא כעת נקודת התורפה הגדולה ביותר שלו. אם צה"ל היה מבוסס על משרתי קבע מקצועיים בלבד, כמו המשטרה למשל, המשבר היה הרבה פחות חמור.
צבא העם זה אומר גם עשרות אחוזים של חיילים שרואים בחקיקה, לפי הסקרים, סוף העולם. ואם לא הם אלה שמתקוממים, אז ההורים שלהם, או בני זוגם. סרבנות היא ברובה התחמקות אפורה, שלא נספרת.
ולמשבר הנוכחי תהיה בהכרח השפעה רעה גם על ההתנדבות לקצונה ועל הנכונות להישאר בצבא הקבע. בצה"ל יודעים שגם האם החקיקה נעצרת או עוברת איכשהו בשלום, המשבר נשאר כאן לזמן רב. אולי לתמיד. צבא העם, כפי שהכרנו אותו, נגמר. ועוד משהו: בצה"ל מודדים לא רק את הכשירות אלא גם את ה"לכידות". מיותר לומר, שהיא ספגה מכה קשה, גם לפי מה שנאמר על ידי צהל עצמו.
ההשפעות ארוכות הטווח עדיין סמויות מן העין ומן התקשורת. את עיקר תשומת הלב תופס כעת, בצדק, המשבר בחיל האוויר. עוד נגיע לדינמיקה שמטלטלת את החיל, אבל מערך המילואים כולו סוער. עשרות שנים של שירות משותף הפכו את הצוותים השונים, היחידות, השיוך החילי, לתשתית אולטימטיבית למחאה.
הקריאות של רבים, כולל מנהיגים מהאופוזיציה, הרמטכ"לים לשעבר גנץ ואייזנקוט, להשאיר את צה"ל מחוץ למחאה, לא נענו. בכל יחידה קמה התארגנות, ובראש, כצפוי- בולטות היחידות המיוחדות.
מערך המבצעים המיוחדים והסייבר של אגף המודיעין, למשל, מבצע פעולות מחאה על בסיס המיומנות הצבאית (כך, לעולם לא נדע האם תקלת המחשב ברכבת ישראל ב"יום השיבוש" הראשון השבוע הייתה מקרית).
התארגנויות בולטות יש גם לשלדג ,לקומנדו הימי (אחד ממפקדיו לשעבר, אל"מ נבו ארז, עלה השבוע לכותרות כשהודיע על אי התנדבות, אבל הוא אינו הראשון מבין המפקדים לשעבר לקום על המפקד יואב גלנט) וכמובן סיירת מטכ"ל.
כמה ממפקדי מטכ"ל לשעבר השתטחו כבר לפני כמה חודשים על הכביש סמוך לבסיס היחידה בצומת סירקין כדי לחסום אותו, ואילו השבוע התמודד המפקד הנוכחי, אל"מ י', עם הודעה על הפסקת התנדבות נרחבת. כיצד ינהג עם אנשי המילואים שלו?
קבוצות הווטסאפ של הטייסים מתפוצצות
ובכל זאת, בראש ובראשונה, חיל האוויר. קודם כל משום שזהו החיל היחיד שעיקר הכוח המבצעי שלו מבוסס על מילואים. בעיקר הטייסים. המספר הכולל שלהם אינו גדול, ומשקלו הסגולי של כל אחד מהם, בעיקר בטייסות התוקפות, עצום. מעטים מפעילים את הזרוע האסטרטגית של מדינת ישראל (לפחות עד שתתממש הצעת הטוויטר של שרת ההסברה מהשבוע להחליף אותם ב"חיל טילים").
כדי לשמור על כשירותם המלאה, מתנדבים טייסים נדרשים להגיע לטייסת לפחות פעם בשבוע, כך שאם הם באמת מפסיקים להתנדב – הירידה בכשירות של החיל תהיה תלולה ומהירה.
עם כל הכבוד לעצומה של 161 אנשי מטה בחיל האוויר, רבים מהם טייסים לשעבר, שהודיעו השבוע על הפסקת מילואים בעצומה שהודהדה על ידי משרד פרסום, המילואימניקים של הטייסות המבצעיות השונות, הם לב העניין. הלב של רבים מהם שבור. אין לזלזל בכך.
רבים מהם מנסים לדחות את רוע הגזירה, אולי ברגע האחרון יקרה נס והחקיקה לא עבור ביום שני הבא. הפסקת טיסה היא אירוע מכונן בחייו של כל טייס.
קבוצות הווטסאפ של הטייסים מתפוצצות. לכל טייסת יש קבוצה משלה. לכל טייסת יש נציג אחד בקבוצה שמנהלת את "מחאת הטייסים".
ביום ראשון התכנסו מאות טייסים במשרדי חברת קלטורה בבני ברק, שאותה מנהלת מיכל צור, שותפתו לשעבר של נפתלי בנט בסטרטאפ "סיוטה", שבו עשו את ההון הגדול שלהם.
הם שמעו הרצאות חד משמעיות מפי היועמ"ש והמפכ"ל לשעבר – אביחי מנדבליט ורוני אלשייח - נגד החקיקה. דיברה גם המשפטנית פרופ סוזי נבות. אחד הנושאים המרכזיים היה פגיעה אפשרית בחסינות של טייסים בעת נסיעה לחו"ל, במקרה של החלשת מערכת המשפט הישראלית.
המסר של מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף אמיר אשל, היה יותר עמום מיתר הדוברים. הוא הפציר בכולם לנהוג "על פי צו המצפון", ולא שום דבר מפורש, אבל רוב הנוכחים הבינו שהוא קורא שלא להתנדב.
בהמשך השבוע נערכו פגישות נוספות, הפעם בזום, לפי המערכים השונים - קרב, מסוקים, מטוסים בלתי מאוישים וכן הלאה. כל קבוצה והדילמות הייחודיות שלה.
בגדולה בפגישות ההמשך, נטלו חלק 422 משתתפים.
בצדק, מרגישים חלק מן הטייסים שבכל קבוצות הווטסאפ, ובטח במפגשים עצמם, נשמעת רק דעה אחידה - כנגד החקיקה. מי שרוצה להביע עמדה שונה – אינו רשאי. נחסמה גם דרכו של ד"ר אביעד בקשי, ראש הפורום המשפטי של "קוהלת", לדבר עם הטייסים.
כך או כך, שיא הסערה עדיין לפנינו. הוא יגיע בשבוע הבא. בשיאה של מחאת המילואימניקים הראשונה, בחודש מרס, נתפסו מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל ושר הביטחון לא מוכנים ולא נחושים. השר גנלט אף פוטר לאחר שקרא לעצירת החקיקה.
גלנט, הלוי ואלוף תומר בר ציפו ל"גל שני" שאכן הגיע השבוע. הפעם, דיברו באופן חד משמעי כנגד סרבנות, כמו דברים שאמר הלוי בפני ועדת החוץ והביטחון ביום ראשון. אך התקיפות שלהם לא נשמעה משכנעת במיוחד, וגם שפת הגוף לא משהו. מפקד חיל האוויר בר אף שלח אימייל לכל הטייסות ובוא הודיע כי "הנושא נלמד", לאחר עצומת ה-161.
לצד תומר בר והרצי הלוי, ניצבים מיטב היועצים הארגוניים והפסיכולוגים של צה"ל, אך הם התכוננו ל"גל שני" וחטפו צונאמי. אי אפשר לעמוד מולו עם מטריה. יתירה מכך, לכל צמרת צה"ל ברור כי כל נקודה שבה יסתיים ה"סבב" הזה בין צה"ל למילואיו, תהיה רק עמדת הפתיחה לקראת הסיבוב הבא של אי התייצבות (שיכול לבוא בעתיד מצד משרתי מילואים מהצד האחר של הקשת הפוליטית).
שת"פ עולמי כסדרו
בינתיים, משבר המילואים, המשבר החברתי-הפוליטי ואפילו לא המשבר המדיני בין ארה"ב לישראל, כפי שבא לידי ביטוי בהצהרות ובתדרוכים של הנשיא ג'ו ביידן ארה"ב והעולם, אינו משליך על היחסים המדיניים המיוחדים שיש לישראל עם רבות ממדינות העולם.
בטח לא בריטניה, שהיועץ לביטחון לאומי שלה בילה חלק ניכר מהשבוע בישראל, גרמניה, שרכש סוללות ה"חוץ על ידה לאחרונה, הוא רק קצה הקרחון של השת"פ בין המדינות, ואפילו לא ארה"ב.
השת"פ המודיעיני חובק העולם נמשך כסדרו, וכך גם כל שאר ערוצי השת"פ אחרים. אבל לא לעולם חוסן. אם דבריו של הפרשן תומס פרידמן נכונים, וארה"ב אכן תבצע "הערכה מחודשת" של יחסיה המיוחדים עם ישראל, יהיו לכך השלכות בכל התחומים.
הרבה לפני שמגיעים לסיוע הביטחוני השנתי העצום (3.8 מיליארד דולר) והמחויבות לשמור על העליונות הטכנולוגית של ישראל, לארה"ב יש הרבה דרכים ללחוץ על ישראל, בלי כותרות ובלי הצהרות פומבוזיות. למשל, עיכוב באספקת חלקי חילוף למטוסי חיל האוויר. כבר היו דברים מעולם.
מתדלקים תקיפה
קחו לדוגמא את נושא מטוסי התדלוק שמאריכים בצורה דרמטית את הזרוע של חיל האוויר. המתדלקים נחשבים אמצעי אסטרטגי שנענע בעבר בישראל, עד שנאלצה לפתח את מתדלקי ה"ראם" על בסיס מטוסי נוסעים מיושנים.
ממשל טראמפ היה הראשון שאישר מכירה של 8 מטוסי תדלוק מסוג K-46 של בואינג, ואף נעתר לבקשה חריגה של נתניהו לקדם ארבעה מטוסים המיועדים לישראל לקדמת תור הייצור שבו יש 197 מטוסים עבור ארה"ב עצמה. נתניהו תדרך על ההישג הזה בעצמו.
אלא שהממשל מעולם לא אישר באופן פומבי שישראל קודמה בתור לאספקת המטוסים, ושהמתדלקים הראשונים יגיעו לישראל כבר ב-2025. האם זה ישתנה? בינתיים אין סימנים לכך.
מג"ב לאומי
תחת המהומה הגדולה, ברחובות ובתקשורת, מתכנסת באינטנסיביות הוועדה שמינה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, בנושא הקמת משמר לאומי.
אם לא יהיו הפתעות מרעישות, זו המלצה המסתמנת שתוגש לשר: לא יוקם גוף חדש, אלא משמר הגבול הוא שיהפוך למשמר החדש לאחר שישנה את ייעודו.
עדכון היעוד נדרש לא רק כדי לספק את גחמותיו של השר, אלא משום שמאז הקמת מג"ב השתנתה המדינה ללא הכר. הגנת הגבול היא כעת חלק קטן ביותר מהמשימות של הגוף הזה.
לפי המסתמן, ההמלצה תהיה שהוא יוביל גם משימות כמו מאבק בפגיעה הלאומנית ואפילו מלחמה בנגע הפרוטקשן.
כפי נראה, ההמלצה תהיה שמג"ב יישאר כפוף למשטרה, אך הוא יהפוך מאוסף של יחידות, שתמיד כפופות לזירה כלשהי – צבאי או משטרתית - לגוף בעל סמכות משל עצמו – לבנות ולהפעיל את הכוח.
