טור מיוחד | דילמת הטייס וההתרסקות המואצת של מודל צבא העם
וגם: הצורך לשנות לשנות באופן בהול את הדיסקט ומול האיום האיראני. טור של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 09/03/2023
צילום: דובר צה״ל
זה קרה בשנת 2001, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה: מפקד החטיבה הצפונית בגזרת עזה, אל"מ חמאדה גאנם, נתן לטייס מסוק קרב פקודת אש לעבר חוליית מחבלים, אך למרות שחזר על קריאתו ברשת הקשר שוב ושוב, "אש, אש", שום טיל לא נורה.
כך הבנתי בצורה המוחשית ביותר, שלכל טייס יש שיקול דעת אישי מוחלט: אם הוא אינו בטוח מעל לכל ספק בזיהוי המטרה, או שכתוצאה מהירי לא ייפגעו חפים מפשע, הוא לא ילחץ על כפתור ההפעלה. אפילו אם הפקודה תגיע ממפקד חיל האוויר או מהרמטכ"ל. המח"ט החי"רניק קיבל מצידו את החלטתו של הטייס שלא לירות כדבר מובן מאליו.
חשיבה עצמאית
במידה רבה, חינוך הטייסים לחשיבה עצמאית כבר מהיום הראשון של קורס טיס, הוא אחד מיסודות עוצמתו. גם שיטת האיתור והמיון: חיל האוויר הישראלי הוא היחיד בעולם שיכול לבחור את טייסיו מתוך מאגר של כלל האוכלוסייה (טוב, ליתר דיוק, מכל אלה שמתגייסים) ולכן האמירות שנשמעו השבוע כאילו הטייסים הם קבוצה אליטיסטית של ישראל הראשונה", הן חסרות שחר.
המיון של חיל האוויר מגיע לכולם, כולל בעיירות הפיתוח. לכל המועמדים לגיוס יש הזדמנות שווה להפוך טייסים. כך הגיע תהליך המיון גם לאחד הטייסים המפורסמים מהמגזר הדתי – לאומי - השר לשעבר מתן כהנא.
אפילו בנו של ברוך גולדשטיין, היה פרח טיס למשך כמה חודשים בסוף שנות ה-90 של המאה שעברה. עד שסיים את דרכו בקורס מבלי לקבל "כנפיים", כמו רבים וטובים אחרים.
אגב, מי שהתעקש בזמנו על גיוסו של גולדשטיין הבן לקורס הטיס, למרות הטבח במערכת המכפלה, שהיה אז טרי, היה ראש להק כוח האדם של חיל האוויר, תא"ל אמיר השכל. לימים נעצר והתפרסם כאחד ממובילי מחאת בלפור.
ככלל, כאז וגם היום, חיל האוויר הוא במידה רבה בועה של מצוינות ומקצועיות, בתוך אוקיאנוס הבינוניות (במקרה הטוב), שמאפיין את מרבית יחידות הצבא ה"רגילות".
החיל, היחיד בעולם שמבצע משימות מעבר לקווי האויב כמעט על בסיס יומי כבר שנים ארוכות, נהנה עד עכשיו מיוקרה בינלאומית וישראלית רבה. זו אחת הסיבות לכך שהכינויים שלהם זכו הטייסים, בעיקר בעקבות החלטתם של 37 טייסים מטייסת 69 ("הפטישים") לא להתייצב ליום מילואים, נפלו על החיל ועל הטייסים עצמם בתדהמה.
כמקובל בימים שבהם ערוץ 14 נוסק וכל אזרח צורך את שידורי החדשות האהובות עליו בצורה מוטה, לפעמים מניפולטיבית (ובכך רק מתחזק בדעתו המקורית), גם מחאת הטייסים הוצגה באופן שונה על ידי הערוצים השונים.
המחאה תוארה כ"סרבנות נוראה" אך גם כ"אי התנדבות" (הטייסים, שרובם משרתים במילואים יום בשבוע, מתנדבים בהגדרה) וכ"זעקה". בינתיים, לכולם ברור כי לפחות עד שהמהפכה המשפטית תעבור בקריאה שלישית, אם תעבור בלי פשרה, ניתן לסמוך על כל הטייסים שיתייצבו לכל פקודה ואף לאימונים, שיישמרו על כשירותם, פחות או יותר.
משבר מלא מלא
כך או כך, הצעד של טייסי "הפטישים" הוא רק חלק מזערי ממשבר כוח אדם עצום, סופה ממש מושלמת, שפוקד את צה"ל. לא רק בטייסות המיוחסות, ביחידות אמ"ן המובחרות ובסיירות יש "אי התנדבות" למילואים, סרבנות "אפורה" וסרבנות מלאה.
הגל העכור מגיע גם ליחידות המילואים שנשלחות יותר ויותר לתעסוקה מבצעית בשטחים, בגלל המצב הביטחוני המתוח. מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) באגף כוח האדם של צה"ל עורכת סקרים שוטפים על המצב, והממצאים המבהילים מגיעים לצמרת צה"ל.
חשוב להבין כי מי שלא שירת מימיו ביחידה קרבית של צה"ל, כולל רבים מהפוליטיקאים בינינו, לא יבין את המרקם המיוחד, את הרעות, של כל יחידה בצה"ל, כור ההיתוך האמיתי של צה"ל.
בין אחים לנשק, הפוליטיקה משחקת תפקיד פחות חשוב מהרגיל, ממש כמו בני משפחה שחלוקים בין ימין לשמאל. העובדה שצה"ל הפך לנושא לניגוח בידי פוליטיקאים היא לא פחות מאסון. מי שניזון מציוצים בטוויטר או מאמין בתאוריות המגוחכות של אבישי בן חיים, יחשוב שיש בצה"ל יחידות עלית של "ישראל הראשונה" ואילו כלל צה"ל הוא "ישראל השניה".
בינתיים כולם עדיין משרתים ביחד, ובניגוד להשמצות, אפילו אגף המודיעין עשה ועושה מאמצים אדירים לגייס יותר ויותר צעירים איכותיים מהפריפריה. למשל, לפני למעלה מ-20 שנה החלה היחידה הטכנולוגית של אמ"ן את פרויקט "עתידים" (בתקופת שאול מופז כרמטכ"ל), לקידום בני פריפריה בעתודה האקדמאית.
ראש התכנית, תא"ל איציק תורג'מן (לא ממשפחה אשכנזית פריבלגית), המשיך בפעילות למען הפריפריה גם כמנכ"ל קרן רש"י, שעשתה ביחד עם יחידה 8200 מאמץ אדיר לגייס צעירים מכל הארץ ליחידות הסייבר. כיום, דווקא בבאר שבע, עיר הסייבר לפי יוזמה של ראש הממשלה נתניהו, יש את מספר תלמידי הסייבר הגבוה ביותר ביחס לגודל האוכלוסיה.
סופו המואץ של צבא העם
לדברי אל"מ (מיל׳) איל אפרתי, לשעבר ראש ממד"ה שממשיך להוביל תהליכי כוח אדם בגופים ביטחוניים כמייסד של "ארא יועצים", הסופה הגדולה, שבאה לידי ביטוי בסרבנות, רק מאיצה את תהליך סופו של צה"ל כ״צבא העם".
בשיחות בינינו, אפרתי תיאר את התהליך כבר לפני 10-15 שנה. "מה שקורה כעת, זה כמו כפתור "פאסט פורוורד". התהליך רץ פתאום קדימה במהירות מטורפת. גם אם המשבר יסתיים בקרוב, לא נחזור למקום שהיינו בו לפני חודשיים".
לדברי אפרתי, "מודל צה"ל כצבא העם בסדיר התערער בעקבות תהליכים דמוגרפיים. מרבית בני ה-18 (בעיקר חרדים וערבים) אינם מתגייסים לצה"ל. במילואים, לא נשאר מאומה מרעיון צבא העם כבר מזמן, משום שרק אחוזים בודדים עדיין נושאים בנטל.
"בנוסף, חייבים להבין כי האתוס החברתי משתנה. האמא היהודיה אינה חולמת שבנה יהיה קצין בקבע. יותר יוקרתי בעיניה שיהיה בעל תפקיד בהיי טק. העובדה שצה"ל הצליח לאייש עד היום אנשים איכותיים בתפקידים עד מפקד פלוגה ביחידות לא מובחרות, היא לא פחות מנס. אבל זה לא יימשך במודל הזה עוד זמן רב.
"מתנדבי המילואים יהיו חייבים לקבל הטבות כלכליות משמעותיות (כמו מערך המילואים בארה"ב, למשל), ואילו הצבא הסדיר יהפוך להיות מקצועי הרבה יותר. מעין משטרה משודרגת. תהליך גסיסתו של צה"ל כצבא העם נמשך שנים ארוכות. כעת מגיע הסוף שלו.
"לגבי הטייסים שמסכנים את חייהם ונותנים מעצמם ביום מילואים מידי שבוע, חלק גדול מהדיל עד כה היה ההוקרה המיוחדת שלה הם זוכים. לכן עזר ווייצמן המציא את "הטובים לטיס", והעניק לכל טייס שעון יוקרתי וכובע מצחיה, ממש כמו השרביט והכתר - סמלי המלך.
״אולם, כאשר הטייסים מרגישים שלא סופרים אותם בתהליך של שינוי משטרי, זו לא פחות מאיוולת להוסיף לתחושה הזאת אמירות כמו "מוגלה" ו"לכו לעזאזל" מצד פוליטיקאים. זה בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות כדי לצמצם את המשבר".
שינוי דיסקט בהול
יש לקוות כי כאשר תסתיים הסערה, אירועי הימים האלה לא יהפכו לפרק ב"מצעד האיוולת היהודי" (לצד אירועים כמו הפילוג בין שבט יהודה "הפריבלגי" ושאר שבטי ישראל וכמובן חורבן בית שני, המתוארים גם בספרו הנפלא של אמוץ עשהאל, בשם זה).
אם נתחרט לדורות על אירועי המהפכה שיכולים להגיע עד כדי התפוררות צה"ל, זה יקרה גם בגלל שאויבינו אינם שוקטים על השמרים ממש כעת. במיוחד לא איראן, שמנצלת את המשבר הישראלי, לצד השלכות מלחמת רוסיה-אוקראינה, כדי לפרוץ קדימה בתוכנית הגרעין שלה.
יש להניח כי ההתפתחויות המהירות בזירה האיראנית הן אחת הסיבות לרכבת האווירית של בכירי מערכת הביטחון האמריקאית (כולל שר ההגנה והרמטכ"ל) הפוקדת את הארץ.
בינתיים, במערכת הביטחון מתחדדת ההכרה כי צה"ל והמוסד חייבים לשנות את הדיסקט : עיקר המאמץ הוא לא עוד למנוע גרעין איראני. זה כבר בלתי נמנע.
ישראל צריכה אסטרטגיה ויכולת פעולה חדשה - כיצד לנהוג וליצור הרתעה מסוג חדש, בעידן הגרעין האיראני. למשל, כיצד לגרום לכך שכל פצצה איראנית תתפוצץ כבר כאשר תשוגר. שום תקיפה אווירית כבר לא יכולה למנוע את הפצצה הראשונה. אנחנו בעידן חדש.
וגם: הצורך לשנות לשנות באופן בהול את הדיסקט ומול האיום האיראני. טור של עמיר רפפורט
צילום: דובר צה״ל
זה קרה בשנת 2001, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה: מפקד החטיבה הצפונית בגזרת עזה, אל"מ חמאדה גאנם, נתן לטייס מסוק קרב פקודת אש לעבר חוליית מחבלים, אך למרות שחזר על קריאתו ברשת הקשר שוב ושוב, "אש, אש", שום טיל לא נורה.
כך הבנתי בצורה המוחשית ביותר, שלכל טייס יש שיקול דעת אישי מוחלט: אם הוא אינו בטוח מעל לכל ספק בזיהוי המטרה, או שכתוצאה מהירי לא ייפגעו חפים מפשע, הוא לא ילחץ על כפתור ההפעלה. אפילו אם הפקודה תגיע ממפקד חיל האוויר או מהרמטכ"ל. המח"ט החי"רניק קיבל מצידו את החלטתו של הטייס שלא לירות כדבר מובן מאליו.
חשיבה עצמאית
במידה רבה, חינוך הטייסים לחשיבה עצמאית כבר מהיום הראשון של קורס טיס, הוא אחד מיסודות עוצמתו. גם שיטת האיתור והמיון: חיל האוויר הישראלי הוא היחיד בעולם שיכול לבחור את טייסיו מתוך מאגר של כלל האוכלוסייה (טוב, ליתר דיוק, מכל אלה שמתגייסים) ולכן האמירות שנשמעו השבוע כאילו הטייסים הם קבוצה אליטיסטית של ישראל הראשונה", הן חסרות שחר.
המיון של חיל האוויר מגיע לכולם, כולל בעיירות הפיתוח. לכל המועמדים לגיוס יש הזדמנות שווה להפוך טייסים. כך הגיע תהליך המיון גם לאחד הטייסים המפורסמים מהמגזר הדתי – לאומי - השר לשעבר מתן כהנא.
אפילו בנו של ברוך גולדשטיין, היה פרח טיס למשך כמה חודשים בסוף שנות ה-90 של המאה שעברה. עד שסיים את דרכו בקורס מבלי לקבל "כנפיים", כמו רבים וטובים אחרים.
אגב, מי שהתעקש בזמנו על גיוסו של גולדשטיין הבן לקורס הטיס, למרות הטבח במערכת המכפלה, שהיה אז טרי, היה ראש להק כוח האדם של חיל האוויר, תא"ל אמיר השכל. לימים נעצר והתפרסם כאחד ממובילי מחאת בלפור.
ככלל, כאז וגם היום, חיל האוויר הוא במידה רבה בועה של מצוינות ומקצועיות, בתוך אוקיאנוס הבינוניות (במקרה הטוב), שמאפיין את מרבית יחידות הצבא ה"רגילות".
החיל, היחיד בעולם שמבצע משימות מעבר לקווי האויב כמעט על בסיס יומי כבר שנים ארוכות, נהנה עד עכשיו מיוקרה בינלאומית וישראלית רבה. זו אחת הסיבות לכך שהכינויים שלהם זכו הטייסים, בעיקר בעקבות החלטתם של 37 טייסים מטייסת 69 ("הפטישים") לא להתייצב ליום מילואים, נפלו על החיל ועל הטייסים עצמם בתדהמה.
כמקובל בימים שבהם ערוץ 14 נוסק וכל אזרח צורך את שידורי החדשות האהובות עליו בצורה מוטה, לפעמים מניפולטיבית (ובכך רק מתחזק בדעתו המקורית), גם מחאת הטייסים הוצגה באופן שונה על ידי הערוצים השונים.
המחאה תוארה כ"סרבנות נוראה" אך גם כ"אי התנדבות" (הטייסים, שרובם משרתים במילואים יום בשבוע, מתנדבים בהגדרה) וכ"זעקה". בינתיים, לכולם ברור כי לפחות עד שהמהפכה המשפטית תעבור בקריאה שלישית, אם תעבור בלי פשרה, ניתן לסמוך על כל הטייסים שיתייצבו לכל פקודה ואף לאימונים, שיישמרו על כשירותם, פחות או יותר.
משבר מלא מלא
כך או כך, הצעד של טייסי "הפטישים" הוא רק חלק מזערי ממשבר כוח אדם עצום, סופה ממש מושלמת, שפוקד את צה"ל. לא רק בטייסות המיוחסות, ביחידות אמ"ן המובחרות ובסיירות יש "אי התנדבות" למילואים, סרבנות "אפורה" וסרבנות מלאה.
הגל העכור מגיע גם ליחידות המילואים שנשלחות יותר ויותר לתעסוקה מבצעית בשטחים, בגלל המצב הביטחוני המתוח. מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) באגף כוח האדם של צה"ל עורכת סקרים שוטפים על המצב, והממצאים המבהילים מגיעים לצמרת צה"ל.
חשוב להבין כי מי שלא שירת מימיו ביחידה קרבית של צה"ל, כולל רבים מהפוליטיקאים בינינו, לא יבין את המרקם המיוחד, את הרעות, של כל יחידה בצה"ל, כור ההיתוך האמיתי של צה"ל.
בין אחים לנשק, הפוליטיקה משחקת תפקיד פחות חשוב מהרגיל, ממש כמו בני משפחה שחלוקים בין ימין לשמאל. העובדה שצה"ל הפך לנושא לניגוח בידי פוליטיקאים היא לא פחות מאסון. מי שניזון מציוצים בטוויטר או מאמין בתאוריות המגוחכות של אבישי בן חיים, יחשוב שיש בצה"ל יחידות עלית של "ישראל הראשונה" ואילו כלל צה"ל הוא "ישראל השניה".
בינתיים כולם עדיין משרתים ביחד, ובניגוד להשמצות, אפילו אגף המודיעין עשה ועושה מאמצים אדירים לגייס יותר ויותר צעירים איכותיים מהפריפריה. למשל, לפני למעלה מ-20 שנה החלה היחידה הטכנולוגית של אמ"ן את פרויקט "עתידים" (בתקופת שאול מופז כרמטכ"ל), לקידום בני פריפריה בעתודה האקדמאית.
ראש התכנית, תא"ל איציק תורג'מן (לא ממשפחה אשכנזית פריבלגית), המשיך בפעילות למען הפריפריה גם כמנכ"ל קרן רש"י, שעשתה ביחד עם יחידה 8200 מאמץ אדיר לגייס צעירים מכל הארץ ליחידות הסייבר. כיום, דווקא בבאר שבע, עיר הסייבר לפי יוזמה של ראש הממשלה נתניהו, יש את מספר תלמידי הסייבר הגבוה ביותר ביחס לגודל האוכלוסיה.
סופו המואץ של צבא העם
לדברי אל"מ (מיל׳) איל אפרתי, לשעבר ראש ממד"ה שממשיך להוביל תהליכי כוח אדם בגופים ביטחוניים כמייסד של "ארא יועצים", הסופה הגדולה, שבאה לידי ביטוי בסרבנות, רק מאיצה את תהליך סופו של צה"ל כ״צבא העם".
בשיחות בינינו, אפרתי תיאר את התהליך כבר לפני 10-15 שנה. "מה שקורה כעת, זה כמו כפתור "פאסט פורוורד". התהליך רץ פתאום קדימה במהירות מטורפת. גם אם המשבר יסתיים בקרוב, לא נחזור למקום שהיינו בו לפני חודשיים".
לדברי אפרתי, "מודל צה"ל כצבא העם בסדיר התערער בעקבות תהליכים דמוגרפיים. מרבית בני ה-18 (בעיקר חרדים וערבים) אינם מתגייסים לצה"ל. במילואים, לא נשאר מאומה מרעיון צבא העם כבר מזמן, משום שרק אחוזים בודדים עדיין נושאים בנטל.
"בנוסף, חייבים להבין כי האתוס החברתי משתנה. האמא היהודיה אינה חולמת שבנה יהיה קצין בקבע. יותר יוקרתי בעיניה שיהיה בעל תפקיד בהיי טק. העובדה שצה"ל הצליח לאייש עד היום אנשים איכותיים בתפקידים עד מפקד פלוגה ביחידות לא מובחרות, היא לא פחות מנס. אבל זה לא יימשך במודל הזה עוד זמן רב.
"מתנדבי המילואים יהיו חייבים לקבל הטבות כלכליות משמעותיות (כמו מערך המילואים בארה"ב, למשל), ואילו הצבא הסדיר יהפוך להיות מקצועי הרבה יותר. מעין משטרה משודרגת. תהליך גסיסתו של צה"ל כצבא העם נמשך שנים ארוכות. כעת מגיע הסוף שלו.
"לגבי הטייסים שמסכנים את חייהם ונותנים מעצמם ביום מילואים מידי שבוע, חלק גדול מהדיל עד כה היה ההוקרה המיוחדת שלה הם זוכים. לכן עזר ווייצמן המציא את "הטובים לטיס", והעניק לכל טייס שעון יוקרתי וכובע מצחיה, ממש כמו השרביט והכתר - סמלי המלך.
״אולם, כאשר הטייסים מרגישים שלא סופרים אותם בתהליך של שינוי משטרי, זו לא פחות מאיוולת להוסיף לתחושה הזאת אמירות כמו "מוגלה" ו"לכו לעזאזל" מצד פוליטיקאים. זה בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות כדי לצמצם את המשבר".
שינוי דיסקט בהול
יש לקוות כי כאשר תסתיים הסערה, אירועי הימים האלה לא יהפכו לפרק ב"מצעד האיוולת היהודי" (לצד אירועים כמו הפילוג בין שבט יהודה "הפריבלגי" ושאר שבטי ישראל וכמובן חורבן בית שני, המתוארים גם בספרו הנפלא של אמוץ עשהאל, בשם זה).
אם נתחרט לדורות על אירועי המהפכה שיכולים להגיע עד כדי התפוררות צה"ל, זה יקרה גם בגלל שאויבינו אינם שוקטים על השמרים ממש כעת. במיוחד לא איראן, שמנצלת את המשבר הישראלי, לצד השלכות מלחמת רוסיה-אוקראינה, כדי לפרוץ קדימה בתוכנית הגרעין שלה.
יש להניח כי ההתפתחויות המהירות בזירה האיראנית הן אחת הסיבות לרכבת האווירית של בכירי מערכת הביטחון האמריקאית (כולל שר ההגנה והרמטכ"ל) הפוקדת את הארץ.
בינתיים, במערכת הביטחון מתחדדת ההכרה כי צה"ל והמוסד חייבים לשנות את הדיסקט : עיקר המאמץ הוא לא עוד למנוע גרעין איראני. זה כבר בלתי נמנע.
ישראל צריכה אסטרטגיה ויכולת פעולה חדשה - כיצד לנהוג וליצור הרתעה מסוג חדש, בעידן הגרעין האיראני. למשל, כיצד לגרום לכך שכל פצצה איראנית תתפוצץ כבר כאשר תשוגר. שום תקיפה אווירית כבר לא יכולה למנוע את הפצצה הראשונה. אנחנו בעידן חדש.
