פרשנות | בטהרן רואים במלחמה באוקראינה סיבה להאיץ את תכנית הגרעין הצבאית
ד"ר דורון יצחקוב, חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת, טוען כי המלחמה באוקראינה ושקיעתו של הסכם בודפשט, נתפסים באיראן כתירוץ אסטרטגי להאצת תכנית הגרעין הצבאית
דורון יצחקוב
| 14/03/2022
IRNA
המלחמה באוקראינה והסדר העולמי החדש הנובע ממנה, אינם מותירים את קובעי המדיניות ברפובליקה האסלאמית אדישים לנעשה במרחב הגלובלי. בהתאם להשקפה הפרטיקולרית של בכירים בממסד האיראני, קיים קשר ישיר בין ההשלכות הגאופוליטיות הנובעות מהמלחמה, לבין שאיפת המשטר להשגת יכולת גרעינית.
בהקשר זה, נראה כי המונח 'אפקט הפרפר' הבוחן את השפעת השינויים המתרחשים בשלבי היסוד של מערכת דינאמית על התמורות בהתנהגות בטווח הארוך, מגדיר היטב את דפוס פעולתם בעת הנוכחית.
נאט״ו על גבול איראן
תגובת בכירי השלטון האיראני לנוכח המלחמה באוקראינה לא היוותה הפתעה מרעישה לאלו העוסקים בניתוח מדיניות החוץ האיראנית. כצפוי כמעט מראש, נציגי הממסד המהפכני תלו את קולר האשמה על ארצות הברית והמדינות השותפות בברית נאט"ו אשר לטענתם הציבו איום ביטחוני על רוסיה וכנגזרת מכך, אילצו אותה להגיב לשם שמירת האינטרסים הלאומיים שלה.
העמדה האיראנית נשענת על נימוק הגורס, כי רוסיה היא זו שמעכבת את מגמות ההתפשטות של נאט"ו (ארגון האמנה הצפון-אטלנטית) ובכך מסייעת ישירות לאינטרסים הלאומיים של איראן. עם זאת, מבט חטוף אל עבר ההיסטוריה מראה כי טענה זו משוללת כל בסיס, מכיוון שנאט"ו גובלת עם איראן מאז שנת 1952.
כזכור, המפגש בין נאט"ו לאיראן התרחש, הלכה למעשה, בשעה שתורכיה הצטרפה לארגון. משתמע מכך, כי נוכחותה של נאט"ו בקרבת הגבול עם איראן לא הבשילה למצב של איום על ריבונותה של איראן.
ציר אפולוגטי נוסף המשקף את עמדת בכירים במשמרות המהפכה ולשכת המנהיג העליון, גורס כי הפלישה הצבאית לאוקראינה ממחישה היטב כי ארצות הברית בפרט והמערב בכלל, נמצאים בתהליך של שקיעה עקב אי רצונם להתערב באופן צבאי בנעשה. זאת, חרף הקורבנות והפליטות שנגזרו על אזרחי אוקראינה.
לראייתם הדבר מעיד על חוסר התועלת בהישענות על הבטחותיה של ארצות הברית להגן על בעלות בריתה. לפִיכָך, מדינות העולם המוסלמי המנתבות את פעולתן סביב תמיכת המערב, נדרשות לקחת לתשומת ליבן את התוצאות האפשריות.
שקיעת הסכם בודפשט
לא זו אף זו, שופרי התעמולה באיראן מנצלים באופן ציני את ההשלכות של הסכם בודפשט (Budapest Memorandum on Security Assurances), מדצמבר 1994. בהסכם זה נתנה אוקראינה את הסכמתה לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), בתמורה להבטחת ארצות הברית, בריטניה ורוסיה להגן על ריבונותה.
לטענת הדוברים האיראנים זו הוכחה ניצחת לצורך להישען על עוצמה צבאית ולא על הסכמים, הבטחות, או דיבורים. ברור אפוא, כי לתפיסת עולם זו יש השלכות מעשיות על עמדת איראן בנושא הגרעין ופיתוח טילים ארוכי הטווח.
הנשיא אּבראהים ראיסי וחברי ממשלתו השמרנית מודעים היטב להשלכות המלחמה על משק האנרגיה העולמי. כמשתמע מכך, כל רמז לאי הסכמה איראנית בנוגע לפלישה הרוסית לאוקראינה, עלול לדרדר את שיתוף הפעולה האיראני-רוסי במסחר, השקעות וביטחון. מבחינתה של איראן הדבר עלול לגרום למוסקבה לאמץ עמדה פחות סימפטית כלפיה בשיחות הגרעין המתקיימות בווינה.
החשש האיראני משינוי גישה מצד רוסיה בשיחות הגרעין קיבל ביטוי נוסף בשעת כתיבת שורות אלו. הדאגה ממבוי סתום בשיחות הביא את שר החוץ האיראני להבהיר, כי דרישת רוסיה מארצות הברית לערבויות בכתב שיבטיחו את המשך הסחר בין מוסקבה לטהראן, 'אינה מועילה כלל'.
כל זאת בהמשך לאיום הרוסי הקושר את הסנקציות שהוטלו על רוסיה, עם עמדתה בנוגע לחתימה על חידוש הסכם הגרעין. לדידה של איראן התבטאות זו הינה בבחינת 'תנאי בל יעבור', שכן היא עלולה לעכב את ביטול הסנקציות שהוטלו עליה לאחר פרישת הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין. (אל-שרק אל-אוסט בפרסית, 6.3.2022)
האינטרס הכלכלי האיראני
מן העבר השני, הממסד המהפכני תולה תקווה כי הפלישה לאוקראינה תשרת את האינטרס הכלכלי האיראני, לאור הזינוק במחירי הנפט בשוק העולמי. מבחינת האחראים על משק האנרגיה בתהראן (עלי מחראביאן, אחסאן ח'אנדוזי, ג'ואד אוג'י ואחרים), הלחימה באוקראינה עשויה להוביל לשיתוף פעולה כלכלי עם רוסיה, עקב הסנקציות שהוטלו עליה.
מבחינתם, תקווה זו עשויה להתחזק במידה ותחול התקדמות בשיחות הגרעין. לכן הציפיה בתהראן להסרת מרבית הסנקציות שהוטלו עליה כנגזרת מהתקדמות בשיחות הגרעין, ובתנאי שמוסקבה לא תשנה את עמדתה.
באופן תיאורטי, הממסד המהפכני יכול היה להפיק תועלת ולתמרן את דרכו לאספקת גז טבעי ונפט לאירופה, בתקופה שבה האירופים מחשבים מסלול מחדש, בכל הכרוך לתלותם באנרגיה רוסית. כזכור, לאיראן יש את מאגרי הגז השניים בגודלם בעולם לאחר רוסיה.
חרף כל זאת, צעד זה עלול להיתפס במוסקבה 'כיומרני ייתר על המידה' ולפִיכָך להותיר חותם על יחסי איראן-רוסיה שישליכו במישרין גם על הברית התלת-צלעית המתגבשת בין תהראן, מוסקבה ובייג'ינג.
חרף חילוקי הדעות הקיימים בין תהראן למוסקבה בשלל נושאים, מדיניות החוץ האיראנית שואפת לחזק את מערך ההסכמים הטרילטרליים עם סין ורוסיה כתגובת נגד למערב. גישה זו ששמה את פעמיה אל עבר המזרח, שונה במקצת מקווי המדיניות המקוריים שהתווה מחולל המהפכה איתאללה רוחאללה ח'ומיני.
הלה בחר להגדיר את שלטונו כמודל אסלאמי ייחודי שאינו נוטה למערב או למזרח וראה בחזונו מדינה אסלאמית שתאחד את החברות המוסלמיות. בהקשר זה, מן הראוי לציין את התבטאותו של עלי מוטהרי, (סגן יו"ר הפרלמנט לשעבר) שביטא זאת באומרו: "למרבה הצער יש לנו בממסד השלטוני 'רוסופילים' ששכחו את הסיסמה: לא למערב ולא למזרח". (B.B.C. Persian, 9.3.2022)
סדר עולמי חדש
ניתן לסכם ולומר, כי מבחינת הממסד השלטוני האיראני המלחמה באוקראינה מהווה מקור לסיכון ולסיכוי כאחד. אי לכך, היא מנסה לברור את צעדיה בזהירות תוך גילויי תמיכה ברוסיה מחד גיסא ותליית קולר האשמה על ארה"ב והמערב מאידך גיסא.
במסדרונות הפרלמנט בתהראן מנצלים את אי התערבותה של ארה"ב כהוכחה לשקיעתה ואף כראיה לבגידה בבעלות בריתה וקושרים זאת עם נסיגתה החפוזה מאפגניסטן.
הדיפלומטיה האיראנית מתמרנת בין הרצון למיקסום האינטרסים הלאומיים ומנגד, מהחשש לרביזיה בעמדה הרוסית, בדגש על תמיכתה בהסכם הגרעין המתגבש. בְּרָם, מעל כל אלה נראה כי קובעי המדיניות ברפובליקה האסלאמית תולים תקווה בגיבושו של סדר עולמי חדש המבוסס על מבנה רב-קוטבי, או לחילופין חזרה למבנה דו-קוטבי, בו איראן תהפוך לשמש כשחקן מרכזי.
אולם חמור מכך, נראה כי תמורות הפלישה לאוקראינה עלולות להאיץ את שאיפת הממסד המהפכני להשגת יכולות צבאיות אסטרטגיות שוברות שוויון.
ד"ר דורון יצחקוב הוא חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר- אילן. המהדורה השנייה של ספרו "איראן-ישראל 1963-1948: קשרים בילטרליים בצל שותפות אינטרסים במרחב גאופוליטי משתנה" (תל אביב, מרכז דיין, 2020), התפרסמה זה לא מכבר.
ד"ר דורון יצחקוב, חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת, טוען כי המלחמה באוקראינה ושקיעתו של הסכם בודפשט, נתפסים באיראן כתירוץ אסטרטגי להאצת תכנית הגרעין הצבאית
IRNA
המלחמה באוקראינה והסדר העולמי החדש הנובע ממנה, אינם מותירים את קובעי המדיניות ברפובליקה האסלאמית אדישים לנעשה במרחב הגלובלי. בהתאם להשקפה הפרטיקולרית של בכירים בממסד האיראני, קיים קשר ישיר בין ההשלכות הגאופוליטיות הנובעות מהמלחמה, לבין שאיפת המשטר להשגת יכולת גרעינית.
בהקשר זה, נראה כי המונח 'אפקט הפרפר' הבוחן את השפעת השינויים המתרחשים בשלבי היסוד של מערכת דינאמית על התמורות בהתנהגות בטווח הארוך, מגדיר היטב את דפוס פעולתם בעת הנוכחית.
נאט״ו על גבול איראן
תגובת בכירי השלטון האיראני לנוכח המלחמה באוקראינה לא היוותה הפתעה מרעישה לאלו העוסקים בניתוח מדיניות החוץ האיראנית. כצפוי כמעט מראש, נציגי הממסד המהפכני תלו את קולר האשמה על ארצות הברית והמדינות השותפות בברית נאט"ו אשר לטענתם הציבו איום ביטחוני על רוסיה וכנגזרת מכך, אילצו אותה להגיב לשם שמירת האינטרסים הלאומיים שלה.
העמדה האיראנית נשענת על נימוק הגורס, כי רוסיה היא זו שמעכבת את מגמות ההתפשטות של נאט"ו (ארגון האמנה הצפון-אטלנטית) ובכך מסייעת ישירות לאינטרסים הלאומיים של איראן. עם זאת, מבט חטוף אל עבר ההיסטוריה מראה כי טענה זו משוללת כל בסיס, מכיוון שנאט"ו גובלת עם איראן מאז שנת 1952.
כזכור, המפגש בין נאט"ו לאיראן התרחש, הלכה למעשה, בשעה שתורכיה הצטרפה לארגון. משתמע מכך, כי נוכחותה של נאט"ו בקרבת הגבול עם איראן לא הבשילה למצב של איום על ריבונותה של איראן.
ציר אפולוגטי נוסף המשקף את עמדת בכירים במשמרות המהפכה ולשכת המנהיג העליון, גורס כי הפלישה הצבאית לאוקראינה ממחישה היטב כי ארצות הברית בפרט והמערב בכלל, נמצאים בתהליך של שקיעה עקב אי רצונם להתערב באופן צבאי בנעשה. זאת, חרף הקורבנות והפליטות שנגזרו על אזרחי אוקראינה.
לראייתם הדבר מעיד על חוסר התועלת בהישענות על הבטחותיה של ארצות הברית להגן על בעלות בריתה. לפִיכָך, מדינות העולם המוסלמי המנתבות את פעולתן סביב תמיכת המערב, נדרשות לקחת לתשומת ליבן את התוצאות האפשריות.
שקיעת הסכם בודפשט
לא זו אף זו, שופרי התעמולה באיראן מנצלים באופן ציני את ההשלכות של הסכם בודפשט (Budapest Memorandum on Security Assurances), מדצמבר 1994. בהסכם זה נתנה אוקראינה את הסכמתה לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), בתמורה להבטחת ארצות הברית, בריטניה ורוסיה להגן על ריבונותה.
לטענת הדוברים האיראנים זו הוכחה ניצחת לצורך להישען על עוצמה צבאית ולא על הסכמים, הבטחות, או דיבורים. ברור אפוא, כי לתפיסת עולם זו יש השלכות מעשיות על עמדת איראן בנושא הגרעין ופיתוח טילים ארוכי הטווח.
הנשיא אּבראהים ראיסי וחברי ממשלתו השמרנית מודעים היטב להשלכות המלחמה על משק האנרגיה העולמי. כמשתמע מכך, כל רמז לאי הסכמה איראנית בנוגע לפלישה הרוסית לאוקראינה, עלול לדרדר את שיתוף הפעולה האיראני-רוסי במסחר, השקעות וביטחון. מבחינתה של איראן הדבר עלול לגרום למוסקבה לאמץ עמדה פחות סימפטית כלפיה בשיחות הגרעין המתקיימות בווינה.
החשש האיראני משינוי גישה מצד רוסיה בשיחות הגרעין קיבל ביטוי נוסף בשעת כתיבת שורות אלו. הדאגה ממבוי סתום בשיחות הביא את שר החוץ האיראני להבהיר, כי דרישת רוסיה מארצות הברית לערבויות בכתב שיבטיחו את המשך הסחר בין מוסקבה לטהראן, 'אינה מועילה כלל'.
כל זאת בהמשך לאיום הרוסי הקושר את הסנקציות שהוטלו על רוסיה, עם עמדתה בנוגע לחתימה על חידוש הסכם הגרעין. לדידה של איראן התבטאות זו הינה בבחינת 'תנאי בל יעבור', שכן היא עלולה לעכב את ביטול הסנקציות שהוטלו עליה לאחר פרישת הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין. (אל-שרק אל-אוסט בפרסית, 6.3.2022)
האינטרס הכלכלי האיראני
מן העבר השני, הממסד המהפכני תולה תקווה כי הפלישה לאוקראינה תשרת את האינטרס הכלכלי האיראני, לאור הזינוק במחירי הנפט בשוק העולמי. מבחינת האחראים על משק האנרגיה בתהראן (עלי מחראביאן, אחסאן ח'אנדוזי, ג'ואד אוג'י ואחרים), הלחימה באוקראינה עשויה להוביל לשיתוף פעולה כלכלי עם רוסיה, עקב הסנקציות שהוטלו עליה.
מבחינתם, תקווה זו עשויה להתחזק במידה ותחול התקדמות בשיחות הגרעין. לכן הציפיה בתהראן להסרת מרבית הסנקציות שהוטלו עליה כנגזרת מהתקדמות בשיחות הגרעין, ובתנאי שמוסקבה לא תשנה את עמדתה.
באופן תיאורטי, הממסד המהפכני יכול היה להפיק תועלת ולתמרן את דרכו לאספקת גז טבעי ונפט לאירופה, בתקופה שבה האירופים מחשבים מסלול מחדש, בכל הכרוך לתלותם באנרגיה רוסית. כזכור, לאיראן יש את מאגרי הגז השניים בגודלם בעולם לאחר רוסיה.
חרף כל זאת, צעד זה עלול להיתפס במוסקבה 'כיומרני ייתר על המידה' ולפִיכָך להותיר חותם על יחסי איראן-רוסיה שישליכו במישרין גם על הברית התלת-צלעית המתגבשת בין תהראן, מוסקבה ובייג'ינג.
חרף חילוקי הדעות הקיימים בין תהראן למוסקבה בשלל נושאים, מדיניות החוץ האיראנית שואפת לחזק את מערך ההסכמים הטרילטרליים עם סין ורוסיה כתגובת נגד למערב. גישה זו ששמה את פעמיה אל עבר המזרח, שונה במקצת מקווי המדיניות המקוריים שהתווה מחולל המהפכה איתאללה רוחאללה ח'ומיני.
הלה בחר להגדיר את שלטונו כמודל אסלאמי ייחודי שאינו נוטה למערב או למזרח וראה בחזונו מדינה אסלאמית שתאחד את החברות המוסלמיות. בהקשר זה, מן הראוי לציין את התבטאותו של עלי מוטהרי, (סגן יו"ר הפרלמנט לשעבר) שביטא זאת באומרו: "למרבה הצער יש לנו בממסד השלטוני 'רוסופילים' ששכחו את הסיסמה: לא למערב ולא למזרח". (B.B.C. Persian, 9.3.2022)
סדר עולמי חדש
ניתן לסכם ולומר, כי מבחינת הממסד השלטוני האיראני המלחמה באוקראינה מהווה מקור לסיכון ולסיכוי כאחד. אי לכך, היא מנסה לברור את צעדיה בזהירות תוך גילויי תמיכה ברוסיה מחד גיסא ותליית קולר האשמה על ארה"ב והמערב מאידך גיסא.
במסדרונות הפרלמנט בתהראן מנצלים את אי התערבותה של ארה"ב כהוכחה לשקיעתה ואף כראיה לבגידה בבעלות בריתה וקושרים זאת עם נסיגתה החפוזה מאפגניסטן.
הדיפלומטיה האיראנית מתמרנת בין הרצון למיקסום האינטרסים הלאומיים ומנגד, מהחשש לרביזיה בעמדה הרוסית, בדגש על תמיכתה בהסכם הגרעין המתגבש. בְּרָם, מעל כל אלה נראה כי קובעי המדיניות ברפובליקה האסלאמית תולים תקווה בגיבושו של סדר עולמי חדש המבוסס על מבנה רב-קוטבי, או לחילופין חזרה למבנה דו-קוטבי, בו איראן תהפוך לשמש כשחקן מרכזי.
אולם חמור מכך, נראה כי תמורות הפלישה לאוקראינה עלולות להאיץ את שאיפת הממסד המהפכני להשגת יכולות צבאיות אסטרטגיות שוברות שוויון.
ד"ר דורון יצחקוב הוא חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר- אילן. המהדורה השנייה של ספרו "איראן-ישראל 1963-1948: קשרים בילטרליים בצל שותפות אינטרסים במרחב גאופוליטי משתנה" (תל אביב, מרכז דיין, 2020), התפרסמה זה לא מכבר.
