תהליכי עומק מתרחשים במזרח התיכון
תא"ל (במיל') חנן גפן על 4 תהליכים מרכזיים מתרחשים כעת במזרח התיכון וישפיעו על כולנו
חנן גפן
| 10/06/2016
במזרח התיכון מתרחשים כמה תהליכי עומק משמעותיים מבחינת מדינת ישראל. השיח הציבורי אצלנו מתקשה להבחין בהם מבעד לערפילים, הנמוגים והולכים, של דאעש, המלחמות האזרחיות בסוריה, לוב, עיראק ותימן שקרעו את העולם הערבי ובגלל תפיסות ומקובלות עבר שמקבעות את חשיבתנו.
שלושה תהליכים מרכזיים מתרחשים בעת ובעונה אחת. הראשון, פיחות מהיר ורציני במעמדה של ארה"ב באזור ומנגד עלייה במעמדה של רוסיה ככוח רלוונטי. השני, המלחמה בטרור האסלאמי החובק עולם, סוני ושיעי כאחד. השלישי, עליית מעמדה של איראן כמעצמה אזורית לאחר הסרת החרם מעליה.
ארה"ב איבדה את מקומה ככוח המרכזי במזרח התיכון. צירוף של נשיא אידיאולוגי ושלומיאליות והססנות בניהול מדיניות. ארגון דאע"ש צבר תנופה ונכסים בגלל האופן שבו ארה"ב בנתה את המשטר העיראקי, השיעי בבסיסו. לא לחינם מאשימים גורמים שונים במזרח התיכון את ארה"ב ביצירת דאע"ש. הקריאה של הנשיא אובאמה לדמוקרטיה במדינות המזרח התיכון (נאומי קהיר ואיסטנבול) והסרת החרם מעל איראן הביאו את מנהיגי המזרח התיכון לחפש אלטרנטיבה שתיצור כוח נגדי לאיומי הטרור ולסכנה האיראנית. הסעודים איבדו אימון בארה"ב בגלל האופן שבו החזירה לאיראן את הלגיטימיות ודחפה אותה לקדמת הבמה האזורית ככוח שנלחם בדאע"ש (סיפור חד-גדיא) ובעיני הסעודים והמצרים יצרה בכך כוח אזורי מאיים שקשה לאזנו.
המצריים מתייחסים בחשדנות לארה"ב בגלל האופן שבו מיהרה להתנער ממובארק ויותר מכך בגלל הפעילות לקידום תהליכים דמוקרטיים בלתי אפשריים במצרים. ההססנות שבה פעלה ארה"ב בסוריה וחוסר היכולת לארגן את כוחות המורדים בשלבים מוקדמים יצרו הזדמנות לרוסים, שנכנסו בכל הכוח לסוריה ושידרגו את מעמדם ככוח אזורי. בינתיים, טורקיה, איבדה כיוון באשר למתרחש במזרח התיכון. בשנים האחרונות זגזגה בין ניסיונות ליצור יחסי שכנות טובים עם סוריה ואיראן, לצנן את היחסים עם ישראל, לבין מלחמת חורמה במשטר אסד, תמיכה בדאעש ויחסים גרועים עם האירנים . מה שקובע כיום את מדיניותה זו הופעת הישויות הכורדיות לאורך גבולה ובתוך תורכיה עצמה.
השורה התחתונה של כל המהומה הזו, היא שישראל הפכה לגורם רציונלי, מתון, חזק, עמו ניתן לשלב כוחות במאבקים האזוריים השונים. כדי להשיג זאת, מוכנות שכנותינו מצרים, סעודיה וירדן וייתכן שגם תורכיה, לפעול יותר מבעבר בכדי לקדם פתרון מדיני מוסכם על ישראל והפלסטינים ולסלק את המטרד הזה מעל סדר היום של האזור. ההזדעקות של נסראללה לגנות את החבירה הזו מצביעה על רצינותה. זהו צומת חשוב ביותר, אם מדינת ישראל תעבור אותו בכיוון הנכון, נזכה להכרה של מדינות האזור ולסיוע הכרחי מצידן בגיבוש ההסדר מול הפלסטינים, תוך הבטחת האינטרסים החשובים של מדינת ישראל.
בטווח הארוך, ההסדר וההבנה שמגלות מדינות ערב לצרכי ישראל הכלולים בו עשויים לעורר תהליכים אצל הפלסטינים להשלמה עם קיומה של מדינת ישראל. תהליך נוסף, הנכתב בימים אלה, קשור במערכת היחסים הנרקמת בין ישראל לרוסיה, העשויה להשלים חלק חשוב בפאזל של המזרח התיכון החדש. רוסיה, בעלת הברית של אסד ובעלת קשרים מיוחדים עם האיראנים, יכולה להיות בעלת תפקיד חשוב לתיווך ולהרגעת האזור.
תא"ל (במיל') חנן גפן על 4 תהליכים מרכזיים מתרחשים כעת במזרח התיכון וישפיעו על כולנו
במזרח התיכון מתרחשים כמה תהליכי עומק משמעותיים מבחינת מדינת ישראל. השיח הציבורי אצלנו מתקשה להבחין בהם מבעד לערפילים, הנמוגים והולכים, של דאעש, המלחמות האזרחיות בסוריה, לוב, עיראק ותימן שקרעו את העולם הערבי ובגלל תפיסות ומקובלות עבר שמקבעות את חשיבתנו.
שלושה תהליכים מרכזיים מתרחשים בעת ובעונה אחת. הראשון, פיחות מהיר ורציני במעמדה של ארה"ב באזור ומנגד עלייה במעמדה של רוסיה ככוח רלוונטי. השני, המלחמה בטרור האסלאמי החובק עולם, סוני ושיעי כאחד. השלישי, עליית מעמדה של איראן כמעצמה אזורית לאחר הסרת החרם מעליה.
ארה"ב איבדה את מקומה ככוח המרכזי במזרח התיכון. צירוף של נשיא אידיאולוגי ושלומיאליות והססנות בניהול מדיניות. ארגון דאע"ש צבר תנופה ונכסים בגלל האופן שבו ארה"ב בנתה את המשטר העיראקי, השיעי בבסיסו. לא לחינם מאשימים גורמים שונים במזרח התיכון את ארה"ב ביצירת דאע"ש. הקריאה של הנשיא אובאמה לדמוקרטיה במדינות המזרח התיכון (נאומי קהיר ואיסטנבול) והסרת החרם מעל איראן הביאו את מנהיגי המזרח התיכון לחפש אלטרנטיבה שתיצור כוח נגדי לאיומי הטרור ולסכנה האיראנית. הסעודים איבדו אימון בארה"ב בגלל האופן שבו החזירה לאיראן את הלגיטימיות ודחפה אותה לקדמת הבמה האזורית ככוח שנלחם בדאע"ש (סיפור חד-גדיא) ובעיני הסעודים והמצרים יצרה בכך כוח אזורי מאיים שקשה לאזנו.
המצריים מתייחסים בחשדנות לארה"ב בגלל האופן שבו מיהרה להתנער ממובארק ויותר מכך בגלל הפעילות לקידום תהליכים דמוקרטיים בלתי אפשריים במצרים. ההססנות שבה פעלה ארה"ב בסוריה וחוסר היכולת לארגן את כוחות המורדים בשלבים מוקדמים יצרו הזדמנות לרוסים, שנכנסו בכל הכוח לסוריה ושידרגו את מעמדם ככוח אזורי. בינתיים, טורקיה, איבדה כיוון באשר למתרחש במזרח התיכון. בשנים האחרונות זגזגה בין ניסיונות ליצור יחסי שכנות טובים עם סוריה ואיראן, לצנן את היחסים עם ישראל, לבין מלחמת חורמה במשטר אסד, תמיכה בדאעש ויחסים גרועים עם האירנים . מה שקובע כיום את מדיניותה זו הופעת הישויות הכורדיות לאורך גבולה ובתוך תורכיה עצמה.
השורה התחתונה של כל המהומה הזו, היא שישראל הפכה לגורם רציונלי, מתון, חזק, עמו ניתן לשלב כוחות במאבקים האזוריים השונים. כדי להשיג זאת, מוכנות שכנותינו מצרים, סעודיה וירדן וייתכן שגם תורכיה, לפעול יותר מבעבר בכדי לקדם פתרון מדיני מוסכם על ישראל והפלסטינים ולסלק את המטרד הזה מעל סדר היום של האזור. ההזדעקות של נסראללה לגנות את החבירה הזו מצביעה על רצינותה. זהו צומת חשוב ביותר, אם מדינת ישראל תעבור אותו בכיוון הנכון, נזכה להכרה של מדינות האזור ולסיוע הכרחי מצידן בגיבוש ההסדר מול הפלסטינים, תוך הבטחת האינטרסים החשובים של מדינת ישראל.
בטווח הארוך, ההסדר וההבנה שמגלות מדינות ערב לצרכי ישראל הכלולים בו עשויים לעורר תהליכים אצל הפלסטינים להשלמה עם קיומה של מדינת ישראל. תהליך נוסף, הנכתב בימים אלה, קשור במערכת היחסים הנרקמת בין ישראל לרוסיה, העשויה להשלים חלק חשוב בפאזל של המזרח התיכון החדש. רוסיה, בעלת הברית של אסד ובעלת קשרים מיוחדים עם האיראנים, יכולה להיות בעלת תפקיד חשוב לתיווך ולהרגעת האזור.
