דאעש ותסמונת ההפחדה בתקשורת
הצירוף השכיח של מקור ביטחוני חששן ואיום אסטרטגי הוא להיט הראוי לפתיחת כל מהדורת חדשות בארץ. גם אם מדובר במידע מוטעה. טור דעה מאת תא"ל (מיל') חנן גפן.
חנן גפן
| 02/05/2016
https://goo.gl/jGLxQv
במהדורת חדשות מרכזית שודרה באחד מערבי החג ידיעה מאימת על חשש במערכת הביטחון מהמצאות נשק כימי בידי ארגון 'שוהדאא אל ירמוך' לאורך גבול הגולן. הארגון מזוהה עם דאע"ש. סביר להניח כי הידיעה עוררה חששות אצל אנשים.
למחרת בערב שודרה כתבת המשך על החיים ברמת הגולן כולל תגובות מבקרים ודיווח כי למרות הידיעה החיים נמשכים. רק בסוף הידיעה נמסר ציטוט של גורם ישראלי בכיר כי ישראל לא תאפשר המצאות נשק כזה בידי הארגון, ובמשתמע שולל את נכונות הידיעה.
הידיעה מציפה צירופים שכיחים של שני מאפיינים בדיווחים על נושאי בטחון. האחד, ציטוט מקורות צבאיים ביטחוניים "חוששים" (או "חששנים"). שניה, חשיפת איומים אסטרטגיים כמו טילים בליסטיים, טילים מדויקים, מנהרות טרור, נשק כימי ואינתיפאדה מזוינת. הצירוף השכיח של מקור חששן ואיום אסטרטגי הוא להיט הראוי לפתיחת כל מהדורה.
דאע"ש ברמת הגולן הוא מקרה טוב לניתוח ולהבנת ההטיה התקשורתית. לפי תכיפות השימוש בצירופים האלה נדמה כי צה"ל הוא ראשי תיבות של "צבא החששנים לישראל". וכי מול האיומים האסטרטגיים ניצבת התקשורת לבדה. מערכת הבטחון איננה נותנת את דעתה עליהם ואיננה מכינה תשובה הולמת.
המקרה של דאע"ש הוא מרתק במיוחד כיוון שהתקשורת אימצה בהתלהבות את דאע"ש אל סל האיומים האסטרטגיים וביחד עם מקורות חששנים נוצר סוג חדש של איומים. השילוב של נשק כימי, חששנים ודאע"ש עוד מעצים את הידיעה.
מדינת ישראל כבר הסירה את איום הנשק הכימי מעל הפרק. אך עדיין קיים חשש קמאי אצל האוכלוסייה וניתן לנגן עליו. ארגון 'שוהדאא אל ירמוך' חי וקיים כנראה בזכות הסמיכות לגבול, והוא מונה 1000 אנשים במחנות שפונו על ידי האו"ם. בכל מקום אחר כנראה כבר היה נמחץ. התמונות המלוות לכתבה מעידות על מחנה פליטים יותר מאשר על ארגון צבאי .
לארגון גם ברור שהוא ייעלם תוך שעות אם יעשה פעולה נגד יעדים ישראליים. אבל בהוויה התקשורתית שלנו, אלה הן זוטות בטלות מול מפגש בין מקור בטחוני, זוטר או בכיר, רשמי או קרוב משפחה, חששן כמובן, שהזכיר את האפשרות של נשק כימי, לבין כתב צבאי שהתייצב בעמדת המתריע הלאומי ובישר לאומה על החששן והאיום אסטרטגי.
את תגובת מערכת הבטחון הוא טרח לצטט רק למחרת, כנראה אחרי שהבהירו לו שהוא טעה והטעה.
הצירוף השכיח של מקור ביטחוני חששן ואיום אסטרטגי הוא להיט הראוי לפתיחת כל מהדורת חדשות בארץ. גם אם מדובר במידע מוטעה. טור דעה מאת תא"ל (מיל') חנן גפן.
https://goo.gl/jGLxQv
במהדורת חדשות מרכזית שודרה באחד מערבי החג ידיעה מאימת על חשש במערכת הביטחון מהמצאות נשק כימי בידי ארגון 'שוהדאא אל ירמוך' לאורך גבול הגולן. הארגון מזוהה עם דאע"ש. סביר להניח כי הידיעה עוררה חששות אצל אנשים.
למחרת בערב שודרה כתבת המשך על החיים ברמת הגולן כולל תגובות מבקרים ודיווח כי למרות הידיעה החיים נמשכים. רק בסוף הידיעה נמסר ציטוט של גורם ישראלי בכיר כי ישראל לא תאפשר המצאות נשק כזה בידי הארגון, ובמשתמע שולל את נכונות הידיעה.
הידיעה מציפה צירופים שכיחים של שני מאפיינים בדיווחים על נושאי בטחון. האחד, ציטוט מקורות צבאיים ביטחוניים "חוששים" (או "חששנים"). שניה, חשיפת איומים אסטרטגיים כמו טילים בליסטיים, טילים מדויקים, מנהרות טרור, נשק כימי ואינתיפאדה מזוינת. הצירוף השכיח של מקור חששן ואיום אסטרטגי הוא להיט הראוי לפתיחת כל מהדורה.
דאע"ש ברמת הגולן הוא מקרה טוב לניתוח ולהבנת ההטיה התקשורתית. לפי תכיפות השימוש בצירופים האלה נדמה כי צה"ל הוא ראשי תיבות של "צבא החששנים לישראל". וכי מול האיומים האסטרטגיים ניצבת התקשורת לבדה. מערכת הבטחון איננה נותנת את דעתה עליהם ואיננה מכינה תשובה הולמת.
המקרה של דאע"ש הוא מרתק במיוחד כיוון שהתקשורת אימצה בהתלהבות את דאע"ש אל סל האיומים האסטרטגיים וביחד עם מקורות חששנים נוצר סוג חדש של איומים. השילוב של נשק כימי, חששנים ודאע"ש עוד מעצים את הידיעה.
מדינת ישראל כבר הסירה את איום הנשק הכימי מעל הפרק. אך עדיין קיים חשש קמאי אצל האוכלוסייה וניתן לנגן עליו. ארגון 'שוהדאא אל ירמוך' חי וקיים כנראה בזכות הסמיכות לגבול, והוא מונה 1000 אנשים במחנות שפונו על ידי האו"ם. בכל מקום אחר כנראה כבר היה נמחץ. התמונות המלוות לכתבה מעידות על מחנה פליטים יותר מאשר על ארגון צבאי .
לארגון גם ברור שהוא ייעלם תוך שעות אם יעשה פעולה נגד יעדים ישראליים. אבל בהוויה התקשורתית שלנו, אלה הן זוטות בטלות מול מפגש בין מקור בטחוני, זוטר או בכיר, רשמי או קרוב משפחה, חששן כמובן, שהזכיר את האפשרות של נשק כימי, לבין כתב צבאי שהתייצב בעמדת המתריע הלאומי ובישר לאומה על החששן והאיום אסטרטגי.
את תגובת מערכת הבטחון הוא טרח לצטט רק למחרת, כנראה אחרי שהבהירו לו שהוא טעה והטעה.
