שנים של למידה שעיצבה דור של מפקדים
15 שנה לאחר שצה"ל יצא מלבנון, תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, לשעבר קצין האג"ם של פיקוד צפון, על מה שנלמד בשנים הארוכות של ישיבת צה"ל ברצועת הביטחון מבחינת טכנולוגיה ואיכויות הכוחות והמפקדים
ניצן נוריאל
| 26/05/2015
מבצר הבופור בלבנון לאחר יציאת צה"ל (ארכיון:AP)
את רוב שנותיי בצה"ל העברתי בלבנון בהתמודדות מורכבת עם המציאות המבצעית שנקלענו אליה.
כחייל בקורס מ"כים (מבצע ליטאני 1978) חוויתי את ההתקלות הראשונה, ההרוג הראשון מהפלוגה המקבילה שהבהיר שזה לא צחוק וצריך למצות את המקצועיות, אחרת משלמים מחיר.
ומשם ממ"כ ועד ליום היציאה כקצין האג"ם של הפיקוד, הייתה זו בהחלט תקופה משמעותית במגוון רחב של תפקידים כמעט בכול גזרה הן לאורך קו סגול והן ברצועת הביטחון. חוויתי ערימה מאוד משמעותית של חוויות לצד ניסיון מבצעי ופיקודי שתרומתו לעיצובנו כמפקדים ראוי שיבחן גם במרכיב החיובי, תוך שאלה לא בלתי רלוונטית איזה מן צבא היינו ?ואיזה מפקדים היינו, ללא האתגרים שהפעילות לאורך הגבול, בתוך רצועת הביטחון ובפעילות חוצת קו אדום שנטלנו בה חלק כחיילים וכמפקדים?
את כול ההקדמה הזו רשמתי כדי לנסות להכניס דברים להקשר יותר רחב ומבלי לגרוע מתחושות אחרות של אנשים אחרים שעברו מסלול דומה, מבחינת כול אחד וזווית ראייתו.
נוכחות צה"ל בלבנון בתצורותיה השונות ממבצע ליטאני ועד אותם 18 שנים של אחרי מלחמת לבנון הראשונה היו שנים משמעותיות עבור רוב יחידות צה"ל שלקחו חלק בלחימה ובהתמודדות עם אויב משתנה ואיומים מתפתחים, שחייבו יצירתיות והתאמה למציאות המשתנה.
טענתי היא שכתוצאה מתקופה זו של ישיבה ברצועת הביטחון, קרו לצה"ל גם דברים טובים שנכון להמשיך ללמוד מהם ובכפוף להתאמות הנדרשות לבחון כול יום את מידת הרלוונטיות שלהם.
ועל מנת להמחיש את הנושא אבקש לשתף אתכם בכמה דוגמאות:
הפער בין יכולות היחידות המיוחדות לגדודים הרגילים נסגר בתחומים רבים בזכות הצורך לפעול במתארים מורכבים. מתאר הפעילות של מארבי 36-72 שעות חייב את הגדודים הרגילים לטייב את היכולות המבצעיות כמעט בכול תחום.
תוואי השטח בו פעלנו (הו הסאלוקי) כמו מרחבי סוג'וד דרשו יכולות פיזיות שתרמו תרומה משמעותית לקשיחות המתחייבת. ברבות השנים, עת הייתי מח"ט, שומרון עברו תחתי פלוגות המסלול השונות של חטיבות החי"ר. בנוסף לפעילות המבצעית בגזרתי, עסקתי רבות להכינם לימי לבנון שעוד נכונים להם. אחד הנושאים המרכזיים היה להמחיש להם את ההבדל המשמעותי ברמת הקושי הפיזי בין הפעילות במרחבי יהודה ושומרון לבין הפעילות המבצעית בלבנון (ההבדל נטה לפעמים בפער של עשרות ק"ג וק"מ רבים) ועל זה נאמר "זר לא יבין זאת".
יכולות טכנולוגיות: זה לא רק שהטכנולוגיה התפתחה ולכן השתפרה לאין ארוך היכולת המבצעית. חלק לא מבוטל מן הדרישות המבצעיות שעלו כתוצאה מן המציאות המבצעית המורכבת (התמודדות עם מטענים, טילי נ"ט, התנועה בלילה ועוד מרכיבים שלא אוכל להרחיב עליהם) הם אלו שדחפו את החיפוש אחרי טכנולוגיה שתיתן מענה. לא מעט מאותן מערכות שאנו מתברכים בהם כיום, בתחום המיגון והן ביכולות סגירת מעגלי תצפית אש, נולדו אי שם בתוך רצועת הביטחון.
אלו כאמור דוגמאות על קצה המזלג שמעידות שלאותן 18 שנים הייתה גם תרומה משמעותית לעיצוב דור מפקדים איכותי, יכולות מבצעיות המשרתות אותנו עד היום וכל אלו אינם באים לגרוע מן הצורך לחזור ולעסוק בתקופת רצועת הביטחון כנושא קבוע לתחקיר ובחינה בכול הרמות בראייה ביקורתית, כדי לוודא שאת שנכון לאמץ - נאמץ ואת שנכון לבקר - נבקר.
אינני יכול לדבר בשם כמעט דור שלחם ברצועת הביטחון ובחלק מן המקרים הקיז דם. אני יכול, די בביטחון, לומר שבכול נקודת זמן במעלה התפקידים ממ"כ ועד מג"ד, לחיילים ולי הייתה הבנה עמוקה שאנו עושים משימה חשובה מאין כמותה והמשימה "הגנה על יישובי הצפון" הייתה אמיתית, מוחשית, עוררה השראה ודחפה אותנו להישגים משמעותיים.
15 שנה לאחר שצה"ל יצא מלבנון, תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, לשעבר קצין האג"ם של פיקוד צפון, על מה שנלמד בשנים הארוכות של ישיבת צה"ל ברצועת הביטחון מבחינת טכנולוגיה ואיכויות הכוחות והמפקדים
את רוב שנותיי בצה"ל העברתי בלבנון בהתמודדות מורכבת עם המציאות המבצעית שנקלענו אליה.
כחייל בקורס מ"כים (מבצע ליטאני 1978) חוויתי את ההתקלות הראשונה, ההרוג הראשון מהפלוגה המקבילה שהבהיר שזה לא צחוק וצריך למצות את המקצועיות, אחרת משלמים מחיר.
ומשם ממ"כ ועד ליום היציאה כקצין האג"ם של הפיקוד, הייתה זו בהחלט תקופה משמעותית במגוון רחב של תפקידים כמעט בכול גזרה הן לאורך קו סגול והן ברצועת הביטחון. חוויתי ערימה מאוד משמעותית של חוויות לצד ניסיון מבצעי ופיקודי שתרומתו לעיצובנו כמפקדים ראוי שיבחן גם במרכיב החיובי, תוך שאלה לא בלתי רלוונטית איזה מן צבא היינו ?ואיזה מפקדים היינו, ללא האתגרים שהפעילות לאורך הגבול, בתוך רצועת הביטחון ובפעילות חוצת קו אדום שנטלנו בה חלק כחיילים וכמפקדים?
את כול ההקדמה הזו רשמתי כדי לנסות להכניס דברים להקשר יותר רחב ומבלי לגרוע מתחושות אחרות של אנשים אחרים שעברו מסלול דומה, מבחינת כול אחד וזווית ראייתו.
נוכחות צה"ל בלבנון בתצורותיה השונות ממבצע ליטאני ועד אותם 18 שנים של אחרי מלחמת לבנון הראשונה היו שנים משמעותיות עבור רוב יחידות צה"ל שלקחו חלק בלחימה ובהתמודדות עם אויב משתנה ואיומים מתפתחים, שחייבו יצירתיות והתאמה למציאות המשתנה.
טענתי היא שכתוצאה מתקופה זו של ישיבה ברצועת הביטחון, קרו לצה"ל גם דברים טובים שנכון להמשיך ללמוד מהם ובכפוף להתאמות הנדרשות לבחון כול יום את מידת הרלוונטיות שלהם.
ועל מנת להמחיש את הנושא אבקש לשתף אתכם בכמה דוגמאות:
הפער בין יכולות היחידות המיוחדות לגדודים הרגילים נסגר בתחומים רבים בזכות הצורך לפעול במתארים מורכבים. מתאר הפעילות של מארבי 36-72 שעות חייב את הגדודים הרגילים לטייב את היכולות המבצעיות כמעט בכול תחום.
תוואי השטח בו פעלנו (הו הסאלוקי) כמו מרחבי סוג'וד דרשו יכולות פיזיות שתרמו תרומה משמעותית לקשיחות המתחייבת. ברבות השנים, עת הייתי מח"ט, שומרון עברו תחתי פלוגות המסלול השונות של חטיבות החי"ר. בנוסף לפעילות המבצעית בגזרתי, עסקתי רבות להכינם לימי לבנון שעוד נכונים להם. אחד הנושאים המרכזיים היה להמחיש להם את ההבדל המשמעותי ברמת הקושי הפיזי בין הפעילות במרחבי יהודה ושומרון לבין הפעילות המבצעית בלבנון (ההבדל נטה לפעמים בפער של עשרות ק"ג וק"מ רבים) ועל זה נאמר "זר לא יבין זאת".
יכולות טכנולוגיות: זה לא רק שהטכנולוגיה התפתחה ולכן השתפרה לאין ארוך היכולת המבצעית. חלק לא מבוטל מן הדרישות המבצעיות שעלו כתוצאה מן המציאות המבצעית המורכבת (התמודדות עם מטענים, טילי נ"ט, התנועה בלילה ועוד מרכיבים שלא אוכל להרחיב עליהם) הם אלו שדחפו את החיפוש אחרי טכנולוגיה שתיתן מענה. לא מעט מאותן מערכות שאנו מתברכים בהם כיום, בתחום המיגון והן ביכולות סגירת מעגלי תצפית אש, נולדו אי שם בתוך רצועת הביטחון.
אלו כאמור דוגמאות על קצה המזלג שמעידות שלאותן 18 שנים הייתה גם תרומה משמעותית לעיצוב דור מפקדים איכותי, יכולות מבצעיות המשרתות אותנו עד היום וכל אלו אינם באים לגרוע מן הצורך לחזור ולעסוק בתקופת רצועת הביטחון כנושא קבוע לתחקיר ובחינה בכול הרמות בראייה ביקורתית, כדי לוודא שאת שנכון לאמץ - נאמץ ואת שנכון לבקר - נבקר.
אינני יכול לדבר בשם כמעט דור שלחם ברצועת הביטחון ובחלק מן המקרים הקיז דם. אני יכול, די בביטחון, לומר שבכול נקודת זמן במעלה התפקידים ממ"כ ועד מג"ד, לחיילים ולי הייתה הבנה עמוקה שאנו עושים משימה חשובה מאין כמותה והמשימה "הגנה על יישובי הצפון" הייתה אמיתית, מוחשית, עוררה השראה ודחפה אותנו להישגים משמעותיים.
