בין "הטילים": כמה היבטים שנכון להצביע עליהם
תא"ל (מיל') ניצן נוריאל מאמין שיש לפעול לתחזוק ההרתעה הישראלית בצפון, ולחזק את תשתיות ההגנה על האוכלוסייה האזרחית
ניצן נוריאל
| 29/01/2015
אירוע הירי בפיתחת טוליפ (בין הכפר רג'ר לצומת הטנק) הזכיר לנו שהמאבק עם חיזבאללה ושולחיו הוא ארוך, עקוב מדם ואין "זבנג וגמרנו", כמו גם שהרתעה איננה מוצר אלמותי אלא נדרשות פעולות לתיחזוקה.
היות וערוצי התקשורת מלאים בפרשנים מביני עיניין (לא בציניות) ובפוליטיקאים שבשעה זו אני מצר על כך שאין חוק האוסר על העלתם לשידור. מצאתי לנכון לנסות ולהדגיש מספר היבטים שטופלו פחות עד כה.
מאמץ הגנה – טרום היציאה מלבנון, עת הייתי קצין האג"ם של פיקוד הצפון עסקנו לא מעט בשאלת הכנת מרחב הגבול לחיים נורמליים תחת איום חיזבאללה. במסגרת זו נסללו כבישים והוכנה תשתית כך שהיקף השטח בו משתמשת האוכלוסייה האזרחית החשוף לאש ישירה (צלפים, טילים וכו') יצומצם עד כדי יבוטל.
באותה נשימה, ממקומות בהם לא ניתן לבנות מענה שכזה, יוכן מענה מבצעי כך שהשטח יכוסה, ולא ארחיב, באופן שנוכל לתת מענה שאם משטחים אלה תתרחש היערכות לירי, נוכל לדעת על כך מראש ולסכל זאת.
מאז חלפו ימים רבים והתכסית קצת השתנתה, כך גם האיום ונכון לחזור ולבחון את שנכון לעשות, במימד התשתיתי. על מנת לתת מענה מהיר יש צורך לפזר מכולות מבוטנות (כן ,יש דבר כזה), כל כמה עשרות מטרים, כך שירי טילים לא יהיה מעשי משום חוסר היכולות לבצע עקיבה לאורך הזמן הדרוש. ובאותה נשימה לספק מיגון מפני פצמרי"ם לכלי רכב שעשויים להיקלע לאירוע ירי. בטווח ארוך יותר, ניתן פשוט לטעת עצים (פתרון שקיים בחלק מהמקומות בגבול הצפון, ושהיה יעיל מאוד לאורך גבולות המדינה טרום 67).
אמצעי הלחימה - השימוש שעשו מחבלי חיזבאללה בטילי קורנט מתוצרת רוסיה חייבת להדליק שוב נורות אדומות על תהליך אספקת אמצעי הלחימה מרוסיה לסורים.
עוד במהלך מלחמת לבנון השנייה, עת תפסנו טילי קורנט רוסיים (באריזות מקוריות עם כיתוב רוסי) בידי חיזבאללה, וניפגשתי עם מקביליי הרוסיים כדי לעמת אותם עם העובדה שנשק שלהם "זולג" לחיזבאללה (ולכן יש להפסיק לספק נשק לסורים), תשובתם התמוהה הייתה "שהם צריכים לבדוק".
האירוע אתמול בגזרת הר דב חוזר ומדגיש את הסכנה בהמשך אספקת אמצעי לחימה מכול סוג שהוא, לא כול שכן אמצעים מתוחכמים תוצרת רוסית, לידיים סוריות שהן בעצם גם ידיים חיזבלאיות.
לכן צריך להיות ברור מעל כול צל של ספק, שכול משלוח אמצעי לחימה רוסי, שיעשה את דרכו לסוריה צריך להיות משובש, מיורט, או מוטבע. אי יישום מדיניות שכזו מבטיח המשך הפתעות. גם כך רצף אספקות אמצעי הלחימה האיראניות הוא אתגר לא מבוטל ולכן אין סיבה להוסיף אליו את אמצעי הלחימה הרוסיים.
המשך הלחימה - במגבלות מה שניתן לכתוב, אני סבור שעל מדינת ישראל באמצעות כול זרועות הביטחון, באופן רצוף וחשאי, להכות ביכולות חיזבאללה באשר הן. חיזבאללה הוא האויב המרכזי שלנו (בלי לזלזל באחרים) ועיקר מאמץ השיבוש, הסיכול והחיסול, בכול הדרכים היצירתיות, בכול החזיתות, כולל בסוריה, צריך להיות במרכז העשייה המבצעית.
על המובן מאליו אינני רוצה להרחיב. סיכול כול ניסיון איראני או של חיזבאללה ליצור חזית טרוריסטית ברמת הגולן, שיפור היכולות ההגנתיות ברמת הגולן בדגש על המוכנות האזרחית וההבנה שגם "סבב" זה הוא לא האחרון העיקר עוד לפנינו.
ואחרון - מאמץ התחקור המבצעי לשם הפקת לקחים, צריך ונכון שישאר בתוך צה"ל ולא על גבי העיתונים, תנו להם את הזמן שנדרש להשלמת כלל התחקירים בכול המימדים (והם רבים) ואל תחרצו דין.
ולכול עוסקים במלאכת ההגנה על ישובי הצפון נאמר "יישר כוח".
תא"ל (מיל') ניצן נוריאל מאמין שיש לפעול לתחזוק ההרתעה הישראלית בצפון, ולחזק את תשתיות ההגנה על האוכלוסייה האזרחית
אירוע הירי בפיתחת טוליפ (בין הכפר רג'ר לצומת הטנק) הזכיר לנו שהמאבק עם חיזבאללה ושולחיו הוא ארוך, עקוב מדם ואין "זבנג וגמרנו", כמו גם שהרתעה איננה מוצר אלמותי אלא נדרשות פעולות לתיחזוקה.
היות וערוצי התקשורת מלאים בפרשנים מביני עיניין (לא בציניות) ובפוליטיקאים שבשעה זו אני מצר על כך שאין חוק האוסר על העלתם לשידור. מצאתי לנכון לנסות ולהדגיש מספר היבטים שטופלו פחות עד כה.
מאמץ הגנה – טרום היציאה מלבנון, עת הייתי קצין האג"ם של פיקוד הצפון עסקנו לא מעט בשאלת הכנת מרחב הגבול לחיים נורמליים תחת איום חיזבאללה. במסגרת זו נסללו כבישים והוכנה תשתית כך שהיקף השטח בו משתמשת האוכלוסייה האזרחית החשוף לאש ישירה (צלפים, טילים וכו') יצומצם עד כדי יבוטל.
באותה נשימה, ממקומות בהם לא ניתן לבנות מענה שכזה, יוכן מענה מבצעי כך שהשטח יכוסה, ולא ארחיב, באופן שנוכל לתת מענה שאם משטחים אלה תתרחש היערכות לירי, נוכל לדעת על כך מראש ולסכל זאת.
מאז חלפו ימים רבים והתכסית קצת השתנתה, כך גם האיום ונכון לחזור ולבחון את שנכון לעשות, במימד התשתיתי. על מנת לתת מענה מהיר יש צורך לפזר מכולות מבוטנות (כן ,יש דבר כזה), כל כמה עשרות מטרים, כך שירי טילים לא יהיה מעשי משום חוסר היכולות לבצע עקיבה לאורך הזמן הדרוש. ובאותה נשימה לספק מיגון מפני פצמרי"ם לכלי רכב שעשויים להיקלע לאירוע ירי. בטווח ארוך יותר, ניתן פשוט לטעת עצים (פתרון שקיים בחלק מהמקומות בגבול הצפון, ושהיה יעיל מאוד לאורך גבולות המדינה טרום 67).
אמצעי הלחימה - השימוש שעשו מחבלי חיזבאללה בטילי קורנט מתוצרת רוסיה חייבת להדליק שוב נורות אדומות על תהליך אספקת אמצעי הלחימה מרוסיה לסורים.
עוד במהלך מלחמת לבנון השנייה, עת תפסנו טילי קורנט רוסיים (באריזות מקוריות עם כיתוב רוסי) בידי חיזבאללה, וניפגשתי עם מקביליי הרוסיים כדי לעמת אותם עם העובדה שנשק שלהם "זולג" לחיזבאללה (ולכן יש להפסיק לספק נשק לסורים), תשובתם התמוהה הייתה "שהם צריכים לבדוק".
האירוע אתמול בגזרת הר דב חוזר ומדגיש את הסכנה בהמשך אספקת אמצעי לחימה מכול סוג שהוא, לא כול שכן אמצעים מתוחכמים תוצרת רוסית, לידיים סוריות שהן בעצם גם ידיים חיזבלאיות.
לכן צריך להיות ברור מעל כול צל של ספק, שכול משלוח אמצעי לחימה רוסי, שיעשה את דרכו לסוריה צריך להיות משובש, מיורט, או מוטבע. אי יישום מדיניות שכזו מבטיח המשך הפתעות. גם כך רצף אספקות אמצעי הלחימה האיראניות הוא אתגר לא מבוטל ולכן אין סיבה להוסיף אליו את אמצעי הלחימה הרוסיים.
המשך הלחימה - במגבלות מה שניתן לכתוב, אני סבור שעל מדינת ישראל באמצעות כול זרועות הביטחון, באופן רצוף וחשאי, להכות ביכולות חיזבאללה באשר הן. חיזבאללה הוא האויב המרכזי שלנו (בלי לזלזל באחרים) ועיקר מאמץ השיבוש, הסיכול והחיסול, בכול הדרכים היצירתיות, בכול החזיתות, כולל בסוריה, צריך להיות במרכז העשייה המבצעית.
על המובן מאליו אינני רוצה להרחיב. סיכול כול ניסיון איראני או של חיזבאללה ליצור חזית טרוריסטית ברמת הגולן, שיפור היכולות ההגנתיות ברמת הגולן בדגש על המוכנות האזרחית וההבנה שגם "סבב" זה הוא לא האחרון העיקר עוד לפנינו.
ואחרון - מאמץ התחקור המבצעי לשם הפקת לקחים, צריך ונכון שישאר בתוך צה"ל ולא על גבי העיתונים, תנו להם את הזמן שנדרש להשלמת כלל התחקירים בכול המימדים (והם רבים) ואל תחרצו דין.
ולכול עוסקים במלאכת ההגנה על ישובי הצפון נאמר "יישר כוח".
