בין עזה לבגדד
ד"ר אל"מ מיל' שאול שי: במזרח התיכון מתנהל לו מאבק אימתני בין האיסלאם הרדיקלי למדינות הלאום הערביות שעלול לערער את המבנה האזורי המדינתי. האם מדובר בהזדמנות לישראל ליצור בריתות חדשות? מיוחד
שאול שי
| 09/12/2014
(צילום:AP)
בשעה שמדינת ישראל התמודדה, במסגרת מבצע "צוק איתן", עם נטרול האיום של ירי הרקטות ומנהרות התקיפה של ארגוני הטרור האסלאמיים ברצועת עזה, מתנהלת במקביל, במלא עוזה, מתקפה של ארגוני טרור אסלאמיים רדיקליים במוקדים שונים של המזרח התיכון: ארגון המדינה האסלאמית (דעאש) בעיראק, סוריה ולבנון, ג'ובהת אל נוסרה בסוריה, אנסאר בית אל מקדס בסיני ואל קעידה של חצי האי ערב, בתימן.
הארגונים האסלאמיים הרדיקלים קוראים תגר על מדינת הלאום הערבית ומאתגרים ומערערים את המבנה האזורי המדינתי (שנוצר בראשית המאה הקודמת על בסיס הסכמי "סייקס – פיקו"). האסלאם הרדיקלי מאיים בראש וראשונה על המדינות המוסלמיות, על מערכות השלטון שלהן, הלגיטימציה שלהן ועל גבולותיהן. זהו איום חוצה גבולות שמסכן גם את היציבות של מדינות ומערכות פוליטיות שהצליחו לשמר עד היום מידה של יציבות לנוכח תהפוכות "האביב הערבי", דוגמת: ירדן , ערב הסעודית, מדינות המפרץ, לבנון והרשות הפלסטינית.
קיימים הבדלים בין הארגונים האסלאמיים השונים בעיקר בהיבטים של דגשים דתיים שונים והגדרת סדרי העדיפויות במימוש מטרותיהם והדרכים להגשמתם, אולם המטרה ארוכת הטווח של כולם הינה כינון מדינת הלכה אסלאמית ( חליפות חדשה) שתאחד תחת כנפיה את כלל המוסלמים בעולם ותהיה הכוח המוביל של החברה האנושית. כלל הארגונים מאמינים כי הדרך להשגת מטרותיהם היא הג'יהאד וה"התנגדות" (בלשון החמאס) כאשר המאבק האלים מופנה כלפי כל מי שנתפס כאויב או כאיום בדרכם להגשמת המשימה: משטרים מוסלמיים לא לגיטימיים, מיעוטים דתיים ואתניים (נוצרים, יזידים, כורדים, שיעים, עלאווים) ומדינת ישראל אשר לגביה יש קונצנזוס בקרב ארגונים אלה כי אין לה זכות קיום במזרח התיכון.
קיימת יריבות ארגונית ולעיתים גם יריבות אישית בין ראשי הארגונים האסלאמיים שמגיעים לכדי עימותים אלימים בינם לבין עצמם דוגמת הלחימה בין אנשי המדינה האסלאמית (דאעש) לבין אנשי ג'ובהת אל נוסרה בסוריה או עימותים בעבר בין החמאס לארגונים סלאפיים ברצועת עזה. מאפיין משותף בולט של כלל הארגונים האסלאמיים הרדיקלים הוא זילות חיי האדם, הנכונות להשתמש באזרחים כ"מגנים חיים"(כפי שעשה החמאס במהלך מבצע "עופרת יצוקה" או אל קעידה של עיראק במהלך הלחימה בפלוג'ה בעיראק) ונכונות לפגיעה חסרת רחמים באוכלוסייה שכביכול בשמה ובעבורה הם לוחמים. ארגונים אלה בולטים גם באכזריותם כלפי אויביהם וזו משמשת כמקור להרתעה והטלת אימה על היריב.
הארגונים האסלאמיים בעיראק ובסוריה ביצעו הוצאות המוניות להורג, רצח שבויים ובני ערובה ועריפת ראשיהם לעיני המצלמות ופגיעות קשות בנשים ובילדים. האיום של האסלאם הרדיקלי הסוני יוצר במזרח התיכון מערכות של קואליציות אשר מיועדות להיאבק באיום זה: קואליציה של ערב הסעודית, מדינות המפרץ, ירדן ומצרים נגד ארגון המדינה האסלאמית (דעאש) וארגונים סלאפיים אחרים. קואליציה בהובלת מצרים ,ירדן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ נגד תנועת האחים המוסלמים (והזרוע הפלסטינית שלה – חמאס). וקואליציה של הממשלה המרכזית בתימן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ נגד אל קעידה של חצי האי ערב. מעבר לכך התגבשה קואליציה שיעית בהובלת איראן, הממשלה (השיעית) בעיראק, משטר אסד בסוריה וארגון החיזבאללה נגד ארגון המדינה האסלאמית (דעאש) וארגונים סלאפיים אחרים בעיראק, סוריה ולבנון. על מנת להתמודד עם אתגרי האסלאם הרדיקלי הסוני מתקיים שיתוף פעולה בין הממשלות המאוימות על ידו לבין שחקנים חיצוניים מקרב המדינות הערביות והמוסלמיות וכן סיוע של ארה"ב ומדינות אירופאיות.
קחו לדוגמא את המאבק נגד התפשטות ארגון דעאש בעיראק, סוריה ולבנון. ארה"ב מסייעת לממשלה בעיראק ולאחרונה גם לאוטונומיה הכורדית ובכלל זה מבצעת תקיפות אוויריות נגד כוחות המדינה האסלאמית ומעניקה סיוע הומניטרי לפליטים כורדים, נוצרים ויזדים בעיראק. דוגמא נוספת: בלבנון לחם הצבא הלבנוני יחד עם חיזבאללה נגד כוחות המדינה האסלאמית בעיר ערסאל, כאשר סעודיה האיצה ממוש עסקת נשק גדולה בה מספקת צרפת נשק ללבנון במימון סעודי. בתימן מסייעות ארה"ב וערב הסעודית לממשלת תימן במלחמתה באל קעידה של חצי האי ערב. שכנתו מדרום, מצרים, מקבלת גיבוי מערב הסעודית, מדינות המפרץ וירדן במאבקה נגד תנועת האחים המוסלמים (התנועה וארגון החמאס הוגדרו במצרים כארגוני טרור) וכן במאבק נגד ארגוני טרור סלאפיים דוגמת אנסר בית אל מקדס.
על מנת להשלים את התמונה המזרח תיכונית המורכבת, יודגש כי במקביל למאבק נגד האסלאם הרדיקלי הסוני מתנהל גם מאבק עז בין הקואליציה השיעית בהובלת איראן לבין קואליציה סונית בהובלת ערב הסעודית ומצרים על ההגמוניה במזרח התיכון. ארגון החמאס מנסה לבדל את עצמו מיתר התנועות הג'יהדיסטיות הסוניות ולזכות במעמד לגיטימי באמצעות זיהויו עם המאבק של העם הפלסטיני למדינה עצמאית ובאמצעות מיקוד הטרור של הארגון כלפי ישראל בלבד תחת סיסמת "ההתנגדות". אולם בפועל החמאס מוגדר כארגון טרור: ע"י ישראל, מצרים , ארה"ב ומדינות אירופה וכיום המדינות היחידות התומכות בו הן קטאר, טורקיה ואיראן.
המציאות המורכבת של המזרח התיכון מספקת למדינת ישראל "חלון הזדמנויות" אסטרטגי לשיתוף פעולה פורמלי ובלתי פורמלי, גלוי וחשאי עם הקואליציה של המדינות הערביות הסוניות המתונות אשר עם חלקן לישראל הסכמי שלום פורמליים: מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית.
ההסדרים בתום מבצע "צוק איתן" יכולים לקדם הבנות והסכמות עם קואליציה ערבית רחבה לקידום אינטרסים משותפים לה ולישראל שמיועדים לבלימת והכלת ההשפעות ואיומי האסלאם הרדיקלי. לאחרונה מציינים דוברים סעודיים בכירים את יוזמת השלום הסעודית אשר אומצה ע"י הליגה הערבית, כבסיס אפשרי לחידוש תהליך השלום בין ישראל לרש"פ ובהמשך למדינות הליגה הערבית. הלחימה שיזם ארגון החמאס והמכה הקשה שספג עשויים להוביל לתוצאה שבוודאי לא התכוון אליה של תהליך מדיני שיגביר את בידודו, ישיב את הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן למרכז הזירה ויקדם תהליך שלום אזורי בין ישראל למדינות ערב.
****
ד"ר אל"מ (מיל') שאול שי היה קצין המודיעין של פיקוד דרוםף וראש מחלקת ההיסטוריה של צה"ל. כיום, הוא חוקר בכיר במרכז הבינתחומי בהרצליה
ד"ר אל"מ מיל' שאול שי: במזרח התיכון מתנהל לו מאבק אימתני בין האיסלאם הרדיקלי למדינות הלאום הערביות שעלול לערער את המבנה האזורי המדינתי. האם מדובר בהזדמנות לישראל ליצור בריתות חדשות? מיוחד
שאול שי
| 09/12/2014
(צילום:AP)
בשעה שמדינת ישראל התמודדה, במסגרת מבצע "צוק איתן", עם נטרול האיום של ירי הרקטות ומנהרות התקיפה של ארגוני הטרור האסלאמיים ברצועת עזה, מתנהלת במקביל, במלא עוזה, מתקפה של ארגוני טרור אסלאמיים רדיקליים במוקדים שונים של המזרח התיכון: ארגון המדינה האסלאמית (דעאש) בעיראק, סוריה ולבנון, ג'ובהת אל נוסרה בסוריה, אנסאר בית אל מקדס בסיני ואל קעידה של חצי האי ערב, בתימן.
הארגונים האסלאמיים הרדיקלים קוראים תגר על מדינת הלאום הערבית ומאתגרים ומערערים את המבנה האזורי המדינתי (שנוצר בראשית המאה הקודמת על בסיס הסכמי "סייקס – פיקו"). האסלאם הרדיקלי מאיים בראש וראשונה על המדינות המוסלמיות, על מערכות השלטון שלהן, הלגיטימציה שלהן ועל גבולותיהן. זהו איום חוצה גבולות שמסכן גם את היציבות של מדינות ומערכות פוליטיות שהצליחו לשמר עד היום מידה של יציבות לנוכח תהפוכות "האביב הערבי", דוגמת: ירדן , ערב הסעודית, מדינות המפרץ, לבנון והרשות הפלסטינית.
קיימים הבדלים בין הארגונים האסלאמיים השונים בעיקר בהיבטים של דגשים דתיים שונים והגדרת סדרי העדיפויות במימוש מטרותיהם והדרכים להגשמתם, אולם המטרה ארוכת הטווח של כולם הינה כינון מדינת הלכה אסלאמית ( חליפות חדשה) שתאחד תחת כנפיה את כלל המוסלמים בעולם ותהיה הכוח המוביל של החברה האנושית. כלל הארגונים מאמינים כי הדרך להשגת מטרותיהם היא הג'יהאד וה"התנגדות" (בלשון החמאס) כאשר המאבק האלים מופנה כלפי כל מי שנתפס כאויב או כאיום בדרכם להגשמת המשימה: משטרים מוסלמיים לא לגיטימיים, מיעוטים דתיים ואתניים (נוצרים, יזידים, כורדים, שיעים, עלאווים) ומדינת ישראל אשר לגביה יש קונצנזוס בקרב ארגונים אלה כי אין לה זכות קיום במזרח התיכון.
קיימת יריבות ארגונית ולעיתים גם יריבות אישית בין ראשי הארגונים האסלאמיים שמגיעים לכדי עימותים אלימים בינם לבין עצמם דוגמת הלחימה בין אנשי המדינה האסלאמית (דאעש) לבין אנשי ג'ובהת אל נוסרה בסוריה או עימותים בעבר בין החמאס לארגונים סלאפיים ברצועת עזה. מאפיין משותף בולט של כלל הארגונים האסלאמיים הרדיקלים הוא זילות חיי האדם, הנכונות להשתמש באזרחים כ"מגנים חיים"(כפי שעשה החמאס במהלך מבצע "עופרת יצוקה" או אל קעידה של עיראק במהלך הלחימה בפלוג'ה בעיראק) ונכונות לפגיעה חסרת רחמים באוכלוסייה שכביכול בשמה ובעבורה הם לוחמים. ארגונים אלה בולטים גם באכזריותם כלפי אויביהם וזו משמשת כמקור להרתעה והטלת אימה על היריב.
הארגונים האסלאמיים בעיראק ובסוריה ביצעו הוצאות המוניות להורג, רצח שבויים ובני ערובה ועריפת ראשיהם לעיני המצלמות ופגיעות קשות בנשים ובילדים. האיום של האסלאם הרדיקלי הסוני יוצר במזרח התיכון מערכות של קואליציות אשר מיועדות להיאבק באיום זה: קואליציה של ערב הסעודית, מדינות המפרץ, ירדן ומצרים נגד ארגון המדינה האסלאמית (דעאש) וארגונים סלאפיים אחרים. קואליציה בהובלת מצרים ,ירדן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ נגד תנועת האחים המוסלמים (והזרוע הפלסטינית שלה – חמאס). וקואליציה של הממשלה המרכזית בתימן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ נגד אל קעידה של חצי האי ערב. מעבר לכך התגבשה קואליציה שיעית בהובלת איראן, הממשלה (השיעית) בעיראק, משטר אסד בסוריה וארגון החיזבאללה נגד ארגון המדינה האסלאמית (דעאש) וארגונים סלאפיים אחרים בעיראק, סוריה ולבנון. על מנת להתמודד עם אתגרי האסלאם הרדיקלי הסוני מתקיים שיתוף פעולה בין הממשלות המאוימות על ידו לבין שחקנים חיצוניים מקרב המדינות הערביות והמוסלמיות וכן סיוע של ארה"ב ומדינות אירופאיות.
קחו לדוגמא את המאבק נגד התפשטות ארגון דעאש בעיראק, סוריה ולבנון. ארה"ב מסייעת לממשלה בעיראק ולאחרונה גם לאוטונומיה הכורדית ובכלל זה מבצעת תקיפות אוויריות נגד כוחות המדינה האסלאמית ומעניקה סיוע הומניטרי לפליטים כורדים, נוצרים ויזדים בעיראק. דוגמא נוספת: בלבנון לחם הצבא הלבנוני יחד עם חיזבאללה נגד כוחות המדינה האסלאמית בעיר ערסאל, כאשר סעודיה האיצה ממוש עסקת נשק גדולה בה מספקת צרפת נשק ללבנון במימון סעודי. בתימן מסייעות ארה"ב וערב הסעודית לממשלת תימן במלחמתה באל קעידה של חצי האי ערב. שכנתו מדרום, מצרים, מקבלת גיבוי מערב הסעודית, מדינות המפרץ וירדן במאבקה נגד תנועת האחים המוסלמים (התנועה וארגון החמאס הוגדרו במצרים כארגוני טרור) וכן במאבק נגד ארגוני טרור סלאפיים דוגמת אנסר בית אל מקדס.
על מנת להשלים את התמונה המזרח תיכונית המורכבת, יודגש כי במקביל למאבק נגד האסלאם הרדיקלי הסוני מתנהל גם מאבק עז בין הקואליציה השיעית בהובלת איראן לבין קואליציה סונית בהובלת ערב הסעודית ומצרים על ההגמוניה במזרח התיכון. ארגון החמאס מנסה לבדל את עצמו מיתר התנועות הג'יהדיסטיות הסוניות ולזכות במעמד לגיטימי באמצעות זיהויו עם המאבק של העם הפלסטיני למדינה עצמאית ובאמצעות מיקוד הטרור של הארגון כלפי ישראל בלבד תחת סיסמת "ההתנגדות". אולם בפועל החמאס מוגדר כארגון טרור: ע"י ישראל, מצרים , ארה"ב ומדינות אירופה וכיום המדינות היחידות התומכות בו הן קטאר, טורקיה ואיראן.
המציאות המורכבת של המזרח התיכון מספקת למדינת ישראל "חלון הזדמנויות" אסטרטגי לשיתוף פעולה פורמלי ובלתי פורמלי, גלוי וחשאי עם הקואליציה של המדינות הערביות הסוניות המתונות אשר עם חלקן לישראל הסכמי שלום פורמליים: מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית.
ההסדרים בתום מבצע "צוק איתן" יכולים לקדם הבנות והסכמות עם קואליציה ערבית רחבה לקידום אינטרסים משותפים לה ולישראל שמיועדים לבלימת והכלת ההשפעות ואיומי האסלאם הרדיקלי. לאחרונה מציינים דוברים סעודיים בכירים את יוזמת השלום הסעודית אשר אומצה ע"י הליגה הערבית, כבסיס אפשרי לחידוש תהליך השלום בין ישראל לרש"פ ובהמשך למדינות הליגה הערבית. הלחימה שיזם ארגון החמאס והמכה הקשה שספג עשויים להוביל לתוצאה שבוודאי לא התכוון אליה של תהליך מדיני שיגביר את בידודו, ישיב את הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן למרכז הזירה ויקדם תהליך שלום אזורי בין ישראל למדינות ערב.
****
ד"ר אל"מ (מיל') שאול שי היה קצין המודיעין של פיקוד דרוםף וראש מחלקת ההיסטוריה של צה"ל. כיום, הוא חוקר בכיר במרכז הבינתחומי בהרצליה
הארגונים האסלאמיים הרדיקלים קוראים תגר על מדינת הלאום הערבית ומאתגרים ומערערים את המבנה האזורי המדינתי (שנוצר בראשית המאה הקודמת על בסיס הסכמי "סייקס – פיקו"). האסלאם הרדיקלי מאיים בראש וראשונה על המדינות המוסלמיות, על מערכות השלטון שלהן, הלגיטימציה שלהן ועל גבולותיהן. זהו איום חוצה גבולות שמסכן גם את היציבות של מדינות ומערכות פוליטיות שהצליחו לשמר עד היום מידה של יציבות לנוכח תהפוכות "האביב הערבי", דוגמת: ירדן , ערב הסעודית, מדינות המפרץ, לבנון והרשות הפלסטינית.
קיימים הבדלים בין הארגונים האסלאמיים השונים בעיקר בהיבטים של דגשים דתיים שונים והגדרת סדרי העדיפויות במימוש מטרותיהם והדרכים להגשמתם, אולם המטרה ארוכת הטווח של כולם הינה כינון מדינת הלכה אסלאמית ( חליפות חדשה) שתאחד תחת כנפיה את כלל המוסלמים בעולם ותהיה הכוח המוביל של החברה האנושית. כלל הארגונים מאמינים כי הדרך להשגת מטרותיהם היא הג'יהאד וה"התנגדות" (בלשון החמאס) כאשר המאבק האלים מופנה כלפי כל מי שנתפס כאויב או כאיום בדרכם להגשמת המשימה: משטרים מוסלמיים לא לגיטימיים, מיעוטים דתיים ואתניים (נוצרים, יזידים, כורדים, שיעים, עלאווים) ומדינת ישראל אשר לגביה יש קונצנזוס בקרב ארגונים אלה כי אין לה זכות קיום במזרח התיכון.
קיימת יריבות ארגונית ולעיתים גם יריבות אישית בין ראשי הארגונים האסלאמיים שמגיעים לכדי עימותים אלימים בינם לבין עצמם דוגמת הלחימה בין אנשי המדינה האסלאמית (דאעש) לבין אנשי ג'ובהת אל נוסרה בסוריה או עימותים בעבר בין החמאס לארגונים סלאפיים ברצועת עזה. מאפיין משותף בולט של כלל הארגונים האסלאמיים הרדיקלים הוא זילות חיי האדם, הנכונות להשתמש באזרחים כ"מגנים חיים"(כפי שעשה החמאס במהלך מבצע "עופרת יצוקה" או אל קעידה של עיראק במהלך הלחימה בפלוג'ה בעיראק) ונכונות לפגיעה חסרת רחמים באוכלוסייה שכביכול בשמה ובעבורה הם לוחמים. ארגונים אלה בולטים גם באכזריותם כלפי אויביהם וזו משמשת כמקור להרתעה והטלת אימה על היריב.
הארגונים האסלאמיים בעיראק ובסוריה ביצעו הוצאות המוניות להורג, רצח שבויים ובני ערובה ועריפת ראשיהם לעיני המצלמות ופגיעות קשות בנשים ובילדים. האיום של האסלאם הרדיקלי הסוני יוצר במזרח התיכון מערכות של קואליציות אשר מיועדות להיאבק באיום זה: קואליציה של ערב הסעודית, מדינות המפרץ, ירדן ומצרים נגד ארגון המדינה האסלאמית (דעאש) וארגונים סלאפיים אחרים. קואליציה בהובלת מצרים ,ירדן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ נגד תנועת האחים המוסלמים (והזרוע הפלסטינית שלה – חמאס). וקואליציה של הממשלה המרכזית בתימן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ נגד אל קעידה של חצי האי ערב. מעבר לכך התגבשה קואליציה שיעית בהובלת איראן, הממשלה (השיעית) בעיראק, משטר אסד בסוריה וארגון החיזבאללה נגד ארגון המדינה האסלאמית (דעאש) וארגונים סלאפיים אחרים בעיראק, סוריה ולבנון. על מנת להתמודד עם אתגרי האסלאם הרדיקלי הסוני מתקיים שיתוף פעולה בין הממשלות המאוימות על ידו לבין שחקנים חיצוניים מקרב המדינות הערביות והמוסלמיות וכן סיוע של ארה"ב ומדינות אירופאיות.
קחו לדוגמא את המאבק נגד התפשטות ארגון דעאש בעיראק, סוריה ולבנון. ארה"ב מסייעת לממשלה בעיראק ולאחרונה גם לאוטונומיה הכורדית ובכלל זה מבצעת תקיפות אוויריות נגד כוחות המדינה האסלאמית ומעניקה סיוע הומניטרי לפליטים כורדים, נוצרים ויזדים בעיראק. דוגמא נוספת: בלבנון לחם הצבא הלבנוני יחד עם חיזבאללה נגד כוחות המדינה האסלאמית בעיר ערסאל, כאשר סעודיה האיצה ממוש עסקת נשק גדולה בה מספקת צרפת נשק ללבנון במימון סעודי. בתימן מסייעות ארה"ב וערב הסעודית לממשלת תימן במלחמתה באל קעידה של חצי האי ערב. שכנתו מדרום, מצרים, מקבלת גיבוי מערב הסעודית, מדינות המפרץ וירדן במאבקה נגד תנועת האחים המוסלמים (התנועה וארגון החמאס הוגדרו במצרים כארגוני טרור) וכן במאבק נגד ארגוני טרור סלאפיים דוגמת אנסר בית אל מקדס.
על מנת להשלים את התמונה המזרח תיכונית המורכבת, יודגש כי במקביל למאבק נגד האסלאם הרדיקלי הסוני מתנהל גם מאבק עז בין הקואליציה השיעית בהובלת איראן לבין קואליציה סונית בהובלת ערב הסעודית ומצרים על ההגמוניה במזרח התיכון. ארגון החמאס מנסה לבדל את עצמו מיתר התנועות הג'יהדיסטיות הסוניות ולזכות במעמד לגיטימי באמצעות זיהויו עם המאבק של העם הפלסטיני למדינה עצמאית ובאמצעות מיקוד הטרור של הארגון כלפי ישראל בלבד תחת סיסמת "ההתנגדות". אולם בפועל החמאס מוגדר כארגון טרור: ע"י ישראל, מצרים , ארה"ב ומדינות אירופה וכיום המדינות היחידות התומכות בו הן קטאר, טורקיה ואיראן.
המציאות המורכבת של המזרח התיכון מספקת למדינת ישראל "חלון הזדמנויות" אסטרטגי לשיתוף פעולה פורמלי ובלתי פורמלי, גלוי וחשאי עם הקואליציה של המדינות הערביות הסוניות המתונות אשר עם חלקן לישראל הסכמי שלום פורמליים: מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית.
ההסדרים בתום מבצע "צוק איתן" יכולים לקדם הבנות והסכמות עם קואליציה ערבית רחבה לקידום אינטרסים משותפים לה ולישראל שמיועדים לבלימת והכלת ההשפעות ואיומי האסלאם הרדיקלי. לאחרונה מציינים דוברים סעודיים בכירים את יוזמת השלום הסעודית אשר אומצה ע"י הליגה הערבית, כבסיס אפשרי לחידוש תהליך השלום בין ישראל לרש"פ ובהמשך למדינות הליגה הערבית. הלחימה שיזם ארגון החמאס והמכה הקשה שספג עשויים להוביל לתוצאה שבוודאי לא התכוון אליה של תהליך מדיני שיגביר את בידודו, ישיב את הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן למרכז הזירה ויקדם תהליך שלום אזורי בין ישראל למדינות ערב.
****
ד"ר אל"מ (מיל') שאול שי היה קצין המודיעין של פיקוד דרוםף וראש מחלקת ההיסטוריה של צה"ל. כיום, הוא חוקר בכיר במרכז הבינתחומי בהרצליה
