המשבר באוקראינה: משמעויות והשלכות לישראל
המשבר באוקראינה: משמעויות והשלכות לישראל
זכי שלום
| 06/12/2014
המשבר ההולך ומתפתח סביב אוקראינה, כניסת הכוחות הרוסים לחצי האי קרים וסיפוחו לרוסיה הלכה למעשה ותגובות מעצמות המערב, לרבות ארה"ב, עשויים להיות בעלי משמעות רבה למדינות המזרח התיכון, ובראשן מדינת ישראל במגוון של תחומים.
התמשכות המשבר באוקראינה, ובוודאי – הסלמתו, יסיתו, קרוב לוודאי, את תשומת הלב של ממשל אובמה, מסוגיות מזרח תיכוניות, ובעיקר תהליך השלום, לעבר משברים אחרים הנראים, ובצדק, כטומנים בחובם סכנות חמורות בהרבה ליציבות המערכת הבינלאומית כולה מסוגיית העימות הישראלי-פלסטיני, ובראשן – איראן ואוקראינה. גם כיום נשמעת, הן בתוך ארצות הברית והן מחוצה לה, ביקורת נוקבת כלפי מזכיר המדינה ומעורבותו האינטנסיבית בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
התוצאות הדלות של המאמץ שהשקיע מזכיר המדינה בקידום הסדר ישראלי-פלסטיני והעובדה שעד כה הוא לא קיבל גיבוי מלא מצד הנשיא אובמה במאמציו אלה, יתרמו אף הם להערכתנו להסטת תשומת הלב של הממשל לעבר יעדי משבר אחרים בהם מעורבים אינטרסים לאומיים כבדי משקל של ארצות הברית ובנות בריתה. הסטת תשומת הלב של ממשל אובמה מסוגיית ההסדר הישראלי-פלסטיני העולמית לעבר משברים אחרים, ובראשם – המשבר באוקראינה והסוגיה האיראנית נוחה למדי לממשלת ישראל.
התבטאויות שונות הן של הנשיא אובמה והן של שר החוץ קרי סביב מצבו של תהליך השלום, לא בישרו טובות לישראל. ככל שאפשר להתרשם, ממשלת ישראל נוטה להעריך שחלוף הזמן, והתמשכות, או הגברת, המתיחות בין המעצמות, התקרבות למועד הבחירות לקונגרס, עשויים לצמצם את יכולת התמרון ואופציות הלחץ של ממשל אובמה כלפי מדינת ישראל. המשבר באוקראינה חיזק את ההערכות הרווחות בישראל, במדינות המפרץ, ובעיקר בסעודיה, בהקשר לשחיקה המתמשכת בדימוי ההרתעתי של ארצות הברית.
הערכות אלה התבססו על: א. הירתעותו של ממשל ממימוש התחייבותו לפעול צבאית נגד סוריה אם יסתבר כי עשתה שימוש בנשק כימי המצוי ברשותה. ב. טיפולו של הממשל בפרויקט הגרעין האיראני וההסכם שנחתם עם איראן בהקשר זה, הגביר את החשדות הן בישראל והן במדינות ערביות, כי הממשל נסוג בהדרגה ממדיניות ה"מניעה" עליה התחייב למדיניות של "הכלה". אם תימשך מגמה זו, ישראל תצטרך לקחת בחשבון שמעמדה, יוקרתה ובעיקר - דימויה ההרתעתי של ארצות הברית, בת הברית העיקרית שלה, עלולים להישחק בהדרגה.
האם התנהלות ממשל אובמה עד כה במשבר באוקראינה העמיקה את הספקות לגבי אמינותה של ארצות הברית? קשה לקבוע זאת בהחלטיות. ארצות הברית, יחד עם בריטניה, רוסיה ואוקראינה חתמו ב-5 בדצמבר 1994 על מזכר הבנות שזכה לכינוי "מזכר בודפשט". במסמך זה התחיבה אוקראינה להוציא אל מחוץ לתחום הטריטוריאלי שלה כלי נשק גרעיניים שהיו מוצבים בשטחה בטווח זמן מסוים. בתמורה הדגישו ארצות הברית, בריטניה ורוסיה, בין השאר, את מחויבותן: א. לכבד את עצמאותה, ריבונותה וגבולותיה הקיימים של אוקראינה. ב. להתייעץ ביניהן אם יווצר מצב שיציב סימן שאלה סביב התחייבויות אלה. ברור שאין המדובר כאן בברית הגנה, ואף לא בערבות חד משמעית של מעצמות המערב לאוקראינה במקרה של מתקפה עליה. התוקֶף המשפטי של המסמך מוטל בספק, מה גם שרוסיה טוענת שפעילותה הצבאית באוקראינה נעשית במסגרת של הגנה עצמית ומתוך היענות לפניות של אוכלוסייה רוסית גדולה הנתונה בסכנה ממשית.
יחד עם זאת, ברור שמֵעבר להיבט המשפטי הצר יש כאן מחויבות מדינית ומוסרית של המעצמות, ובראשן ארצות הברית, כלפי אוקראינה לאחר שזו נאותה להתפרק מן הנשק הגרעיני שהוצב בתחומה. בשלב זה, כאשר כניסת הכוחות הרוסים ממוקדת בחצי האי קרים, נמנע המערב מנקיטת צעדי תגובה דרסטיים ומרתיעים נגד רוסיה. הוא הסתפק בצעדי ענישה לא משמעותיים, ובעיקר פגיעה בנכסים של בעלי הון רוסים, צמצום והשעיית שיתוף הפעולה האסטרטגי-צבאי עמה ואיום בהחרפת הענישה אם תגלוש כניסת הכוחות הרוסים לאוקראינה עצמה.
בפועל, לא נראה שצעדים אלה מרתיעים את הנשיא פוטין מביצור מעמדה של רוסיה בחצי האי קרים ועשיית הכנות להשתלטות על שטחים נוספים באוקראינה, אם יעריך הקרמלין שהנסיבות מחייבות פעולה כזו. התנהלות זו של ממשל אובמה מצטיירת כהרתעות של המערב מעימות עם רוסיה ומדיניותה הכוחנית באוקראינה. יחד עם זאת, המבחן הממשי של הממשל עדיין נמצא לפתחו. אם יסתפק הנשיא פוטין בהשתלטות שלו על חצי האי קרים, ישלים המערב, קרוב לוודאי, עם עובדה זו דה פקטו.
בנסיבות אלה הוא יוכל לרשום לזכותו הישג אסטרטגי בגין הצלחה להרתיע את רוסיה מהמשך ההשתלטות על אוקראינה. לעומת זאת, אם ימשיך הנשיא פוטין בהשתלטות על חלקים מאוקראינה, ולא תהיה תגובה ממשית ונחרצת של המערב, בראשות ארצות הברית, תהיינה לכך, קרוב לוודאי, השלכות קשות על אמינותה של ארצות הברית, והדימוי ההרתעתי שלה. בין כך ובין כך, תמונת מצב זו תחזק, קרוב לוודאי, את החוגים בישראל שהתנגדו גם קודם לכן להסתמכות על כוחות בינלאומיים וערבויות אמריקניות במקרה של נסיגה ישראלית ביהודה ושומרון, ובעיקר - מבקעת הירדן. חוגים אלה טוענים שישראל אינה יכולה לבסס את בטחונה על התחייבויות או ערבויות של המעצמות, לרבות ארצות הברית אלא על כוחה-היא מלבד.
לטעמם, התנהלותו של ממשל אובמה במשבר אוקראינה מוכיחה בעליל את צדקת השקפתם. על רקע זה, הם צופים שחוגים רחבים יותר בממשל האמריקני, ובעיקר בקונגרס, יגלו מעתה יתר הבנה לעמדותיה של ישראל בהקשר זה. עד כה שמרה ישראל על עמדה "ניטרלית" במשבר אוקראינה. המגמה המסתמנת מצד ישראל היא שלא להיראות כתומכת באורח מובהק במי מן הצדדים. דיווחים שונים מסרו על אפשרות שאישים בישראל התבקשו לתווך בין הצדדים. אנו מניחים שלממשל אובמה יש אינטרס לגייס מספר רב ככל האפשר של מדינות לתמוך בעמדותיה של ארצות הברית במשבר. תמיכת ישראל חשובה לממשל אובמה גם משיקולים פנים אמריקנים. על רקע זה אי אפשר שלא לתהות אם מדיניותה ה"ניטראלית" של ישראל עד כה נבעה מהעדר לחץ אמריקני עליה להגדיר במפורש את הזדהותה עם המחנה המערבי, או שמא ישראל דחתה לחצים אמריקנים לנקוט עמדה פרו-מערבית מובהקת.
לבסוף, ישראל צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שהמשבר באוקראינה יביא להקשחת עמדותיה של איראן במשא ומתן המדיני המתנהל סביב פעילותה הגרעינית. איראן עשויה להגיע למסקנה שהפלישה של רוסיה לתחומה לא הייתה מתבצעת אילו הייתה אוקראינה שומרת לעצמה את כלי הנשק הגרעיניים שהיו בשטחה. אם אכן זו ההערכה שתתגבש אצלה, ניתן להניח כי היא תהיה פחות מוכנה לוויתורים בהקשר לפרויקט הגרעין שלה. מעבר לכך, איראן עשויה להעריך כי המשבר הנוכחי סביב אוקראינה יוביל לסדקים בין המעצמות. המשמעות היא שקבוצת ה P5+1 תתקשה להגיע להסכמות סביב עמדה משותפת מול איראן.
תמונת מצב זו תוביל את איראן, קרוב לוודאי, להערכה שחופש התמרון שלה בהמשך פעילותה הגרעינית גד והתרחב. השורה התחתונה של מציאות זו היא שבעתיד הקרוב עלולה ישראל למצוא את עצמה במציאות שמרכיביה העיקריים הם: א. איראן ממשיכה בפעילותה הגרעינית וגולשת אל מעבר למתווה שסוכם בינה לבין המעצמות. ב. הסדר דיפלומטי עמה שיקָבע את הפרמטרים של פעילותה הגרעינית לשנים הקרובות אינו נראה סביר. ג. האופציה של פעולה צבאית אמריקנית נראית פחות ופחות סבירה. תמונת מצב זו תחייב את ישראל לבחון מחדש את אופציות הפעולה שלה מול איראן.
המשבר באוקראינה: משמעויות והשלכות לישראל
זכי שלום
| 06/12/2014
המשבר ההולך ומתפתח סביב אוקראינה, כניסת הכוחות הרוסים לחצי האי קרים וסיפוחו לרוסיה הלכה למעשה ותגובות מעצמות המערב, לרבות ארה"ב, עשויים להיות בעלי משמעות רבה למדינות המזרח התיכון, ובראשן מדינת ישראל במגוון של תחומים.
התמשכות המשבר באוקראינה, ובוודאי – הסלמתו, יסיתו, קרוב לוודאי, את תשומת הלב של ממשל אובמה, מסוגיות מזרח תיכוניות, ובעיקר תהליך השלום, לעבר משברים אחרים הנראים, ובצדק, כטומנים בחובם סכנות חמורות בהרבה ליציבות המערכת הבינלאומית כולה מסוגיית העימות הישראלי-פלסטיני, ובראשן – איראן ואוקראינה. גם כיום נשמעת, הן בתוך ארצות הברית והן מחוצה לה, ביקורת נוקבת כלפי מזכיר המדינה ומעורבותו האינטנסיבית בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
התוצאות הדלות של המאמץ שהשקיע מזכיר המדינה בקידום הסדר ישראלי-פלסטיני והעובדה שעד כה הוא לא קיבל גיבוי מלא מצד הנשיא אובמה במאמציו אלה, יתרמו אף הם להערכתנו להסטת תשומת הלב של הממשל לעבר יעדי משבר אחרים בהם מעורבים אינטרסים לאומיים כבדי משקל של ארצות הברית ובנות בריתה. הסטת תשומת הלב של ממשל אובמה מסוגיית ההסדר הישראלי-פלסטיני העולמית לעבר משברים אחרים, ובראשם – המשבר באוקראינה והסוגיה האיראנית נוחה למדי לממשלת ישראל.
התבטאויות שונות הן של הנשיא אובמה והן של שר החוץ קרי סביב מצבו של תהליך השלום, לא בישרו טובות לישראל. ככל שאפשר להתרשם, ממשלת ישראל נוטה להעריך שחלוף הזמן, והתמשכות, או הגברת, המתיחות בין המעצמות, התקרבות למועד הבחירות לקונגרס, עשויים לצמצם את יכולת התמרון ואופציות הלחץ של ממשל אובמה כלפי מדינת ישראל. המשבר באוקראינה חיזק את ההערכות הרווחות בישראל, במדינות המפרץ, ובעיקר בסעודיה, בהקשר לשחיקה המתמשכת בדימוי ההרתעתי של ארצות הברית.
הערכות אלה התבססו על: א. הירתעותו של ממשל ממימוש התחייבותו לפעול צבאית נגד סוריה אם יסתבר כי עשתה שימוש בנשק כימי המצוי ברשותה. ב. טיפולו של הממשל בפרויקט הגרעין האיראני וההסכם שנחתם עם איראן בהקשר זה, הגביר את החשדות הן בישראל והן במדינות ערביות, כי הממשל נסוג בהדרגה ממדיניות ה"מניעה" עליה התחייב למדיניות של "הכלה". אם תימשך מגמה זו, ישראל תצטרך לקחת בחשבון שמעמדה, יוקרתה ובעיקר - דימויה ההרתעתי של ארצות הברית, בת הברית העיקרית שלה, עלולים להישחק בהדרגה.
האם התנהלות ממשל אובמה עד כה במשבר באוקראינה העמיקה את הספקות לגבי אמינותה של ארצות הברית? קשה לקבוע זאת בהחלטיות. ארצות הברית, יחד עם בריטניה, רוסיה ואוקראינה חתמו ב-5 בדצמבר 1994 על מזכר הבנות שזכה לכינוי "מזכר בודפשט". במסמך זה התחיבה אוקראינה להוציא אל מחוץ לתחום הטריטוריאלי שלה כלי נשק גרעיניים שהיו מוצבים בשטחה בטווח זמן מסוים. בתמורה הדגישו ארצות הברית, בריטניה ורוסיה, בין השאר, את מחויבותן: א. לכבד את עצמאותה, ריבונותה וגבולותיה הקיימים של אוקראינה. ב. להתייעץ ביניהן אם יווצר מצב שיציב סימן שאלה סביב התחייבויות אלה. ברור שאין המדובר כאן בברית הגנה, ואף לא בערבות חד משמעית של מעצמות המערב לאוקראינה במקרה של מתקפה עליה. התוקֶף המשפטי של המסמך מוטל בספק, מה גם שרוסיה טוענת שפעילותה הצבאית באוקראינה נעשית במסגרת של הגנה עצמית ומתוך היענות לפניות של אוכלוסייה רוסית גדולה הנתונה בסכנה ממשית.
יחד עם זאת, ברור שמֵעבר להיבט המשפטי הצר יש כאן מחויבות מדינית ומוסרית של המעצמות, ובראשן ארצות הברית, כלפי אוקראינה לאחר שזו נאותה להתפרק מן הנשק הגרעיני שהוצב בתחומה. בשלב זה, כאשר כניסת הכוחות הרוסים ממוקדת בחצי האי קרים, נמנע המערב מנקיטת צעדי תגובה דרסטיים ומרתיעים נגד רוסיה. הוא הסתפק בצעדי ענישה לא משמעותיים, ובעיקר פגיעה בנכסים של בעלי הון רוסים, צמצום והשעיית שיתוף הפעולה האסטרטגי-צבאי עמה ואיום בהחרפת הענישה אם תגלוש כניסת הכוחות הרוסים לאוקראינה עצמה.
בפועל, לא נראה שצעדים אלה מרתיעים את הנשיא פוטין מביצור מעמדה של רוסיה בחצי האי קרים ועשיית הכנות להשתלטות על שטחים נוספים באוקראינה, אם יעריך הקרמלין שהנסיבות מחייבות פעולה כזו. התנהלות זו של ממשל אובמה מצטיירת כהרתעות של המערב מעימות עם רוסיה ומדיניותה הכוחנית באוקראינה. יחד עם זאת, המבחן הממשי של הממשל עדיין נמצא לפתחו. אם יסתפק הנשיא פוטין בהשתלטות שלו על חצי האי קרים, ישלים המערב, קרוב לוודאי, עם עובדה זו דה פקטו.
בנסיבות אלה הוא יוכל לרשום לזכותו הישג אסטרטגי בגין הצלחה להרתיע את רוסיה מהמשך ההשתלטות על אוקראינה. לעומת זאת, אם ימשיך הנשיא פוטין בהשתלטות על חלקים מאוקראינה, ולא תהיה תגובה ממשית ונחרצת של המערב, בראשות ארצות הברית, תהיינה לכך, קרוב לוודאי, השלכות קשות על אמינותה של ארצות הברית, והדימוי ההרתעתי שלה. בין כך ובין כך, תמונת מצב זו תחזק, קרוב לוודאי, את החוגים בישראל שהתנגדו גם קודם לכן להסתמכות על כוחות בינלאומיים וערבויות אמריקניות במקרה של נסיגה ישראלית ביהודה ושומרון, ובעיקר - מבקעת הירדן. חוגים אלה טוענים שישראל אינה יכולה לבסס את בטחונה על התחייבויות או ערבויות של המעצמות, לרבות ארצות הברית אלא על כוחה-היא מלבד.
לטעמם, התנהלותו של ממשל אובמה במשבר אוקראינה מוכיחה בעליל את צדקת השקפתם. על רקע זה, הם צופים שחוגים רחבים יותר בממשל האמריקני, ובעיקר בקונגרס, יגלו מעתה יתר הבנה לעמדותיה של ישראל בהקשר זה. עד כה שמרה ישראל על עמדה "ניטרלית" במשבר אוקראינה. המגמה המסתמנת מצד ישראל היא שלא להיראות כתומכת באורח מובהק במי מן הצדדים. דיווחים שונים מסרו על אפשרות שאישים בישראל התבקשו לתווך בין הצדדים. אנו מניחים שלממשל אובמה יש אינטרס לגייס מספר רב ככל האפשר של מדינות לתמוך בעמדותיה של ארצות הברית במשבר. תמיכת ישראל חשובה לממשל אובמה גם משיקולים פנים אמריקנים. על רקע זה אי אפשר שלא לתהות אם מדיניותה ה"ניטראלית" של ישראל עד כה נבעה מהעדר לחץ אמריקני עליה להגדיר במפורש את הזדהותה עם המחנה המערבי, או שמא ישראל דחתה לחצים אמריקנים לנקוט עמדה פרו-מערבית מובהקת.
לבסוף, ישראל צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שהמשבר באוקראינה יביא להקשחת עמדותיה של איראן במשא ומתן המדיני המתנהל סביב פעילותה הגרעינית. איראן עשויה להגיע למסקנה שהפלישה של רוסיה לתחומה לא הייתה מתבצעת אילו הייתה אוקראינה שומרת לעצמה את כלי הנשק הגרעיניים שהיו בשטחה. אם אכן זו ההערכה שתתגבש אצלה, ניתן להניח כי היא תהיה פחות מוכנה לוויתורים בהקשר לפרויקט הגרעין שלה. מעבר לכך, איראן עשויה להעריך כי המשבר הנוכחי סביב אוקראינה יוביל לסדקים בין המעצמות. המשמעות היא שקבוצת ה P5+1 תתקשה להגיע להסכמות סביב עמדה משותפת מול איראן.
תמונת מצב זו תוביל את איראן, קרוב לוודאי, להערכה שחופש התמרון שלה בהמשך פעילותה הגרעינית גד והתרחב. השורה התחתונה של מציאות זו היא שבעתיד הקרוב עלולה ישראל למצוא את עצמה במציאות שמרכיביה העיקריים הם: א. איראן ממשיכה בפעילותה הגרעינית וגולשת אל מעבר למתווה שסוכם בינה לבין המעצמות. ב. הסדר דיפלומטי עמה שיקָבע את הפרמטרים של פעילותה הגרעינית לשנים הקרובות אינו נראה סביר. ג. האופציה של פעולה צבאית אמריקנית נראית פחות ופחות סבירה. תמונת מצב זו תחייב את ישראל לבחון מחדש את אופציות הפעולה שלה מול איראן.
התמשכות המשבר באוקראינה, ובוודאי – הסלמתו, יסיתו, קרוב לוודאי, את תשומת הלב של ממשל אובמה, מסוגיות מזרח תיכוניות, ובעיקר תהליך השלום, לעבר משברים אחרים הנראים, ובצדק, כטומנים בחובם סכנות חמורות בהרבה ליציבות המערכת הבינלאומית כולה מסוגיית העימות הישראלי-פלסטיני, ובראשן – איראן ואוקראינה. גם כיום נשמעת, הן בתוך ארצות הברית והן מחוצה לה, ביקורת נוקבת כלפי מזכיר המדינה ומעורבותו האינטנסיבית בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
התוצאות הדלות של המאמץ שהשקיע מזכיר המדינה בקידום הסדר ישראלי-פלסטיני והעובדה שעד כה הוא לא קיבל גיבוי מלא מצד הנשיא אובמה במאמציו אלה, יתרמו אף הם להערכתנו להסטת תשומת הלב של הממשל לעבר יעדי משבר אחרים בהם מעורבים אינטרסים לאומיים כבדי משקל של ארצות הברית ובנות בריתה. הסטת תשומת הלב של ממשל אובמה מסוגיית ההסדר הישראלי-פלסטיני העולמית לעבר משברים אחרים, ובראשם – המשבר באוקראינה והסוגיה האיראנית נוחה למדי לממשלת ישראל.
התבטאויות שונות הן של הנשיא אובמה והן של שר החוץ קרי סביב מצבו של תהליך השלום, לא בישרו טובות לישראל. ככל שאפשר להתרשם, ממשלת ישראל נוטה להעריך שחלוף הזמן, והתמשכות, או הגברת, המתיחות בין המעצמות, התקרבות למועד הבחירות לקונגרס, עשויים לצמצם את יכולת התמרון ואופציות הלחץ של ממשל אובמה כלפי מדינת ישראל. המשבר באוקראינה חיזק את ההערכות הרווחות בישראל, במדינות המפרץ, ובעיקר בסעודיה, בהקשר לשחיקה המתמשכת בדימוי ההרתעתי של ארצות הברית.
הערכות אלה התבססו על: א. הירתעותו של ממשל ממימוש התחייבותו לפעול צבאית נגד סוריה אם יסתבר כי עשתה שימוש בנשק כימי המצוי ברשותה. ב. טיפולו של הממשל בפרויקט הגרעין האיראני וההסכם שנחתם עם איראן בהקשר זה, הגביר את החשדות הן בישראל והן במדינות ערביות, כי הממשל נסוג בהדרגה ממדיניות ה"מניעה" עליה התחייב למדיניות של "הכלה". אם תימשך מגמה זו, ישראל תצטרך לקחת בחשבון שמעמדה, יוקרתה ובעיקר - דימויה ההרתעתי של ארצות הברית, בת הברית העיקרית שלה, עלולים להישחק בהדרגה.
האם התנהלות ממשל אובמה עד כה במשבר באוקראינה העמיקה את הספקות לגבי אמינותה של ארצות הברית? קשה לקבוע זאת בהחלטיות. ארצות הברית, יחד עם בריטניה, רוסיה ואוקראינה חתמו ב-5 בדצמבר 1994 על מזכר הבנות שזכה לכינוי "מזכר בודפשט". במסמך זה התחיבה אוקראינה להוציא אל מחוץ לתחום הטריטוריאלי שלה כלי נשק גרעיניים שהיו מוצבים בשטחה בטווח זמן מסוים. בתמורה הדגישו ארצות הברית, בריטניה ורוסיה, בין השאר, את מחויבותן: א. לכבד את עצמאותה, ריבונותה וגבולותיה הקיימים של אוקראינה. ב. להתייעץ ביניהן אם יווצר מצב שיציב סימן שאלה סביב התחייבויות אלה. ברור שאין המדובר כאן בברית הגנה, ואף לא בערבות חד משמעית של מעצמות המערב לאוקראינה במקרה של מתקפה עליה. התוקֶף המשפטי של המסמך מוטל בספק, מה גם שרוסיה טוענת שפעילותה הצבאית באוקראינה נעשית במסגרת של הגנה עצמית ומתוך היענות לפניות של אוכלוסייה רוסית גדולה הנתונה בסכנה ממשית.
יחד עם זאת, ברור שמֵעבר להיבט המשפטי הצר יש כאן מחויבות מדינית ומוסרית של המעצמות, ובראשן ארצות הברית, כלפי אוקראינה לאחר שזו נאותה להתפרק מן הנשק הגרעיני שהוצב בתחומה. בשלב זה, כאשר כניסת הכוחות הרוסים ממוקדת בחצי האי קרים, נמנע המערב מנקיטת צעדי תגובה דרסטיים ומרתיעים נגד רוסיה. הוא הסתפק בצעדי ענישה לא משמעותיים, ובעיקר פגיעה בנכסים של בעלי הון רוסים, צמצום והשעיית שיתוף הפעולה האסטרטגי-צבאי עמה ואיום בהחרפת הענישה אם תגלוש כניסת הכוחות הרוסים לאוקראינה עצמה.
בפועל, לא נראה שצעדים אלה מרתיעים את הנשיא פוטין מביצור מעמדה של רוסיה בחצי האי קרים ועשיית הכנות להשתלטות על שטחים נוספים באוקראינה, אם יעריך הקרמלין שהנסיבות מחייבות פעולה כזו. התנהלות זו של ממשל אובמה מצטיירת כהרתעות של המערב מעימות עם רוסיה ומדיניותה הכוחנית באוקראינה. יחד עם זאת, המבחן הממשי של הממשל עדיין נמצא לפתחו. אם יסתפק הנשיא פוטין בהשתלטות שלו על חצי האי קרים, ישלים המערב, קרוב לוודאי, עם עובדה זו דה פקטו.
בנסיבות אלה הוא יוכל לרשום לזכותו הישג אסטרטגי בגין הצלחה להרתיע את רוסיה מהמשך ההשתלטות על אוקראינה. לעומת זאת, אם ימשיך הנשיא פוטין בהשתלטות על חלקים מאוקראינה, ולא תהיה תגובה ממשית ונחרצת של המערב, בראשות ארצות הברית, תהיינה לכך, קרוב לוודאי, השלכות קשות על אמינותה של ארצות הברית, והדימוי ההרתעתי שלה. בין כך ובין כך, תמונת מצב זו תחזק, קרוב לוודאי, את החוגים בישראל שהתנגדו גם קודם לכן להסתמכות על כוחות בינלאומיים וערבויות אמריקניות במקרה של נסיגה ישראלית ביהודה ושומרון, ובעיקר - מבקעת הירדן. חוגים אלה טוענים שישראל אינה יכולה לבסס את בטחונה על התחייבויות או ערבויות של המעצמות, לרבות ארצות הברית אלא על כוחה-היא מלבד.
לטעמם, התנהלותו של ממשל אובמה במשבר אוקראינה מוכיחה בעליל את צדקת השקפתם. על רקע זה, הם צופים שחוגים רחבים יותר בממשל האמריקני, ובעיקר בקונגרס, יגלו מעתה יתר הבנה לעמדותיה של ישראל בהקשר זה. עד כה שמרה ישראל על עמדה "ניטרלית" במשבר אוקראינה. המגמה המסתמנת מצד ישראל היא שלא להיראות כתומכת באורח מובהק במי מן הצדדים. דיווחים שונים מסרו על אפשרות שאישים בישראל התבקשו לתווך בין הצדדים. אנו מניחים שלממשל אובמה יש אינטרס לגייס מספר רב ככל האפשר של מדינות לתמוך בעמדותיה של ארצות הברית במשבר. תמיכת ישראל חשובה לממשל אובמה גם משיקולים פנים אמריקנים. על רקע זה אי אפשר שלא לתהות אם מדיניותה ה"ניטראלית" של ישראל עד כה נבעה מהעדר לחץ אמריקני עליה להגדיר במפורש את הזדהותה עם המחנה המערבי, או שמא ישראל דחתה לחצים אמריקנים לנקוט עמדה פרו-מערבית מובהקת.
לבסוף, ישראל צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שהמשבר באוקראינה יביא להקשחת עמדותיה של איראן במשא ומתן המדיני המתנהל סביב פעילותה הגרעינית. איראן עשויה להגיע למסקנה שהפלישה של רוסיה לתחומה לא הייתה מתבצעת אילו הייתה אוקראינה שומרת לעצמה את כלי הנשק הגרעיניים שהיו בשטחה. אם אכן זו ההערכה שתתגבש אצלה, ניתן להניח כי היא תהיה פחות מוכנה לוויתורים בהקשר לפרויקט הגרעין שלה. מעבר לכך, איראן עשויה להעריך כי המשבר הנוכחי סביב אוקראינה יוביל לסדקים בין המעצמות. המשמעות היא שקבוצת ה P5+1 תתקשה להגיע להסכמות סביב עמדה משותפת מול איראן.
תמונת מצב זו תוביל את איראן, קרוב לוודאי, להערכה שחופש התמרון שלה בהמשך פעילותה הגרעינית גד והתרחב. השורה התחתונה של מציאות זו היא שבעתיד הקרוב עלולה ישראל למצוא את עצמה במציאות שמרכיביה העיקריים הם: א. איראן ממשיכה בפעילותה הגרעינית וגולשת אל מעבר למתווה שסוכם בינה לבין המעצמות. ב. הסדר דיפלומטי עמה שיקָבע את הפרמטרים של פעילותה הגרעינית לשנים הקרובות אינו נראה סביר. ג. האופציה של פעולה צבאית אמריקנית נראית פחות ופחות סבירה. תמונת מצב זו תחייב את ישראל לבחון מחדש את אופציות הפעולה שלה מול איראן.
