מי שומר על עמודי התווך התרבותיים
גם מתקפת סייבר על מערכות חיים שאינן קריטיות יכולות לשבש את חיינו. תא"ל (מיל') ניצן נוריאל על האוצרות שחייבים לשמור עליהםמי שומר על עמודי התווך התרבותיים
ניצן נוריאל
| 06/12/2014
סייבר תפס מקום של כבוד ברוב מערכות חיינו. נפתחות פקולטות, מחלקים מלגות, תעשיית ההי-טק כבר מזמן זיהתה את הפוטנציאל האדיר, הוקם מטה לאומי ועוד כהכנה וכהנה פעילות רבה ומבורכת. התגברה הבנה שאיום זה יכול בקלות רבה יחסית לשבש את חיינו באופן שיתערער האמון של האזרח במוסדות המדינה.
כבר כתבתי בטור זה בעבר על הצורך לטפל באותן מערכות חיים שאינן קריטיות, כלומר פגיעה בהן לא תגרום לנפגעים או לנזק כלכלי משמעותי, אלא תערער את ביטחוננו ביכולות המערכות היומיות לספק לנו את הצרכים שלנו כחברה מתקדמת עתירת מחשוב. רק לשם הדוגמא - המערכת המוניציפאלית שנותנת שירותים רבים לתושבים, מערכות קופות החולים, המערכות האוניברסיטאיות ועוד, המשותף לכולן שהן מבוססות מידע רב עלינו שעל בסיסו הן יודעות כיצד לטפל בנו, מה לגבות מאיתנו וכדומה.
הצורך ביציבותן הוא קריטי הן במימד של אבטחת מידע והן במימד הגיבוי והיכולת לחזור לפעול באופן תקין, אם חלילה יקרה דבר מה. תהליכים אלו החלו וכולי תקווה שמטה הסייבר הלאומי בשיתוף כלל הגורמים ישלים את שנדרש כדי שמערכות אלו ימשיכו לשרת את הציבור בנאמנות ובאמינות. אולם יש פלח שלם שחייב לקבל מענה ולמיטב שיפוטי, כיום הוא עדיין בתת טיפול. ההיסטוריה היהודית במגוון רב של חתכים אצורה כיום במוזיאונים גדולים יותר או גדולים פחות, בחדרים אלו נמצאת הלכה למעשה התרבות היהודית, המוצגים הארכיאולוגים, קטלוגים ארוכים של ממצאים ממחקרים תרבותיים, רשימות ארוכות של שמות עצי יוחסין ועוד.
כלל המידע הזה אינו זוכה למענה מדינתי הולם. אנו בעיצומם של תהליכי דיגיטציה של כלל הממצאים, הטכנולוגיה מאפשרת לנו לקטלג מחדש את הממצאים שפעם נרשמו במכונות כתיבה, או במחברות בכתב עגול ויפה, היכולת הזו של "אחסון מחדש" של ההיסטוריה והתרבות היהודית הינה צעד מבורך מאוד שמנגיש את המידע לכלל הציבור בקלות יחסית. אולם "עליה וקוץ בה" - התהליך עליו ברכתי טומן בחובו סכנה אמיתית לשיבוש המידע במקרה הטוב או להשמדתו במקרה הרע. "יד ושם" במסגרת זו הוא אתר אסטרטגי לא פחות מבנקים או מחברת חשמל, מוזיאון יהדות בבל ודומיו הם אתר אסטרטגי-היסטורי שחייב לקבל הגנת "כיפת ברזל קיברנטית" לא פחות ממתקני התפלת מים ודומיהם. טענתי, אם כך היא, שחייב להתקיים מאמץ לאומי למיפוי "נכסי צאן הברזל" של ההיסטוריה היהודית והישראלית ולקטגוריה זו חייבים להפנות משאבים כך שהגנתם לא תהיה תלויה בתרומות של נדבנים אלא עניין מובהק של המדינה.
נתוני הקהילה היהודית בעולם שנצברים במשרדי "תגלית" הם אוצר בלום שחשיבותו איננה פחותה מבסיסי נתונים אחרים, הגם שזו לכאורה פעילות פרטית מבוססת תרומות. המשמעות של פגיעה קיברנטית באתרים אלה היא רבת משמעות באופן שמחייב פעולה מדינתית מתוקצבת, נדרשת הגדרה של איך מגנים על "יעדים אסטרטגיים" אלו, מה נדרש כדי להבטיח את שרידותם (לרבות גיבויים) - זו למיטב הבנתי משימה של המטה הקיברנטי הלאומי, כך שעברנו לא יועמד בפני היכולת להשתנות במקרה הרע, או להימחק במקרה הגרוע! לעיתים "נישות" שנשמעות פחות חשובות ופחות מלהיבות – מקבלות משמעות היסטורית הרת גורל, וכתוצאה מכך מתחייבת פעולה.
כל האמור לעיל אינו במקום המשך המאמץ הלאומי להגברת יכולות ההגנה מפני האיום הקיברנטי אלא הצצה לתחום נוסף.
גם מתקפת סייבר על מערכות חיים שאינן קריטיות יכולות לשבש את חיינו. תא"ל (מיל') ניצן נוריאל על האוצרות שחייבים לשמור עליהםמי שומר על עמודי התווך התרבותיים
ניצן נוריאל
| 06/12/2014
סייבר תפס מקום של כבוד ברוב מערכות חיינו. נפתחות פקולטות, מחלקים מלגות, תעשיית ההי-טק כבר מזמן זיהתה את הפוטנציאל האדיר, הוקם מטה לאומי ועוד כהכנה וכהנה פעילות רבה ומבורכת. התגברה הבנה שאיום זה יכול בקלות רבה יחסית לשבש את חיינו באופן שיתערער האמון של האזרח במוסדות המדינה.
כבר כתבתי בטור זה בעבר על הצורך לטפל באותן מערכות חיים שאינן קריטיות, כלומר פגיעה בהן לא תגרום לנפגעים או לנזק כלכלי משמעותי, אלא תערער את ביטחוננו ביכולות המערכות היומיות לספק לנו את הצרכים שלנו כחברה מתקדמת עתירת מחשוב. רק לשם הדוגמא - המערכת המוניציפאלית שנותנת שירותים רבים לתושבים, מערכות קופות החולים, המערכות האוניברסיטאיות ועוד, המשותף לכולן שהן מבוססות מידע רב עלינו שעל בסיסו הן יודעות כיצד לטפל בנו, מה לגבות מאיתנו וכדומה.
הצורך ביציבותן הוא קריטי הן במימד של אבטחת מידע והן במימד הגיבוי והיכולת לחזור לפעול באופן תקין, אם חלילה יקרה דבר מה. תהליכים אלו החלו וכולי תקווה שמטה הסייבר הלאומי בשיתוף כלל הגורמים ישלים את שנדרש כדי שמערכות אלו ימשיכו לשרת את הציבור בנאמנות ובאמינות. אולם יש פלח שלם שחייב לקבל מענה ולמיטב שיפוטי, כיום הוא עדיין בתת טיפול. ההיסטוריה היהודית במגוון רב של חתכים אצורה כיום במוזיאונים גדולים יותר או גדולים פחות, בחדרים אלו נמצאת הלכה למעשה התרבות היהודית, המוצגים הארכיאולוגים, קטלוגים ארוכים של ממצאים ממחקרים תרבותיים, רשימות ארוכות של שמות עצי יוחסין ועוד.
כלל המידע הזה אינו זוכה למענה מדינתי הולם. אנו בעיצומם של תהליכי דיגיטציה של כלל הממצאים, הטכנולוגיה מאפשרת לנו לקטלג מחדש את הממצאים שפעם נרשמו במכונות כתיבה, או במחברות בכתב עגול ויפה, היכולת הזו של "אחסון מחדש" של ההיסטוריה והתרבות היהודית הינה צעד מבורך מאוד שמנגיש את המידע לכלל הציבור בקלות יחסית. אולם "עליה וקוץ בה" - התהליך עליו ברכתי טומן בחובו סכנה אמיתית לשיבוש המידע במקרה הטוב או להשמדתו במקרה הרע. "יד ושם" במסגרת זו הוא אתר אסטרטגי לא פחות מבנקים או מחברת חשמל, מוזיאון יהדות בבל ודומיו הם אתר אסטרטגי-היסטורי שחייב לקבל הגנת "כיפת ברזל קיברנטית" לא פחות ממתקני התפלת מים ודומיהם. טענתי, אם כך היא, שחייב להתקיים מאמץ לאומי למיפוי "נכסי צאן הברזל" של ההיסטוריה היהודית והישראלית ולקטגוריה זו חייבים להפנות משאבים כך שהגנתם לא תהיה תלויה בתרומות של נדבנים אלא עניין מובהק של המדינה.
נתוני הקהילה היהודית בעולם שנצברים במשרדי "תגלית" הם אוצר בלום שחשיבותו איננה פחותה מבסיסי נתונים אחרים, הגם שזו לכאורה פעילות פרטית מבוססת תרומות. המשמעות של פגיעה קיברנטית באתרים אלה היא רבת משמעות באופן שמחייב פעולה מדינתית מתוקצבת, נדרשת הגדרה של איך מגנים על "יעדים אסטרטגיים" אלו, מה נדרש כדי להבטיח את שרידותם (לרבות גיבויים) - זו למיטב הבנתי משימה של המטה הקיברנטי הלאומי, כך שעברנו לא יועמד בפני היכולת להשתנות במקרה הרע, או להימחק במקרה הגרוע! לעיתים "נישות" שנשמעות פחות חשובות ופחות מלהיבות – מקבלות משמעות היסטורית הרת גורל, וכתוצאה מכך מתחייבת פעולה.
כל האמור לעיל אינו במקום המשך המאמץ הלאומי להגברת יכולות ההגנה מפני האיום הקיברנטי אלא הצצה לתחום נוסף.
כבר כתבתי בטור זה בעבר על הצורך לטפל באותן מערכות חיים שאינן קריטיות, כלומר פגיעה בהן לא תגרום לנפגעים או לנזק כלכלי משמעותי, אלא תערער את ביטחוננו ביכולות המערכות היומיות לספק לנו את הצרכים שלנו כחברה מתקדמת עתירת מחשוב. רק לשם הדוגמא - המערכת המוניציפאלית שנותנת שירותים רבים לתושבים, מערכות קופות החולים, המערכות האוניברסיטאיות ועוד, המשותף לכולן שהן מבוססות מידע רב עלינו שעל בסיסו הן יודעות כיצד לטפל בנו, מה לגבות מאיתנו וכדומה.
הצורך ביציבותן הוא קריטי הן במימד של אבטחת מידע והן במימד הגיבוי והיכולת לחזור לפעול באופן תקין, אם חלילה יקרה דבר מה. תהליכים אלו החלו וכולי תקווה שמטה הסייבר הלאומי בשיתוף כלל הגורמים ישלים את שנדרש כדי שמערכות אלו ימשיכו לשרת את הציבור בנאמנות ובאמינות. אולם יש פלח שלם שחייב לקבל מענה ולמיטב שיפוטי, כיום הוא עדיין בתת טיפול. ההיסטוריה היהודית במגוון רב של חתכים אצורה כיום במוזיאונים גדולים יותר או גדולים פחות, בחדרים אלו נמצאת הלכה למעשה התרבות היהודית, המוצגים הארכיאולוגים, קטלוגים ארוכים של ממצאים ממחקרים תרבותיים, רשימות ארוכות של שמות עצי יוחסין ועוד.
כלל המידע הזה אינו זוכה למענה מדינתי הולם. אנו בעיצומם של תהליכי דיגיטציה של כלל הממצאים, הטכנולוגיה מאפשרת לנו לקטלג מחדש את הממצאים שפעם נרשמו במכונות כתיבה, או במחברות בכתב עגול ויפה, היכולת הזו של "אחסון מחדש" של ההיסטוריה והתרבות היהודית הינה צעד מבורך מאוד שמנגיש את המידע לכלל הציבור בקלות יחסית. אולם "עליה וקוץ בה" - התהליך עליו ברכתי טומן בחובו סכנה אמיתית לשיבוש המידע במקרה הטוב או להשמדתו במקרה הרע. "יד ושם" במסגרת זו הוא אתר אסטרטגי לא פחות מבנקים או מחברת חשמל, מוזיאון יהדות בבל ודומיו הם אתר אסטרטגי-היסטורי שחייב לקבל הגנת "כיפת ברזל קיברנטית" לא פחות ממתקני התפלת מים ודומיהם. טענתי, אם כך היא, שחייב להתקיים מאמץ לאומי למיפוי "נכסי צאן הברזל" של ההיסטוריה היהודית והישראלית ולקטגוריה זו חייבים להפנות משאבים כך שהגנתם לא תהיה תלויה בתרומות של נדבנים אלא עניין מובהק של המדינה.
נתוני הקהילה היהודית בעולם שנצברים במשרדי "תגלית" הם אוצר בלום שחשיבותו איננה פחותה מבסיסי נתונים אחרים, הגם שזו לכאורה פעילות פרטית מבוססת תרומות. המשמעות של פגיעה קיברנטית באתרים אלה היא רבת משמעות באופן שמחייב פעולה מדינתית מתוקצבת, נדרשת הגדרה של איך מגנים על "יעדים אסטרטגיים" אלו, מה נדרש כדי להבטיח את שרידותם (לרבות גיבויים) - זו למיטב הבנתי משימה של המטה הקיברנטי הלאומי, כך שעברנו לא יועמד בפני היכולת להשתנות במקרה הרע, או להימחק במקרה הגרוע! לעיתים "נישות" שנשמעות פחות חשובות ופחות מלהיבות – מקבלות משמעות היסטורית הרת גורל, וכתוצאה מכך מתחייבת פעולה.
כל האמור לעיל אינו במקום המשך המאמץ הלאומי להגברת יכולות ההגנה מפני האיום הקיברנטי אלא הצצה לתחום נוסף.
