עמדו ראשונים מול המצרים
חטיבה 14 במלחמת יום כיפור: דני אשר על ספרו של האלוף (מיל') אמנון רשף
Dani Asher
| 06/12/2014
ספרו של האלוף (מיל‘) אמנון רשף, מביא את סיפורה של חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים וכולל תיאורים ועדויות שטרם ראו אור, וגם ביקורת נוקבת על צמרת הפיקוד לחמת יום הכיפורים הולידה ספרים רבים. ספר זה, שמתבסס גם על מחקר מדוקדק ומפורט במקורות ועדויות, מביא את תיאורם המדויק של הקרבות אותם ניהלה חטיבה 14 בחזית סיני במלחמת יום הכיפורים, מקרבות שריון מהאכזריים ביותר בהיסטוריה.
מחבר הספר, האלוף (מיל’) אמנון רשף, פיקד על החטיבה באותם ימים. זהו פרי מחקר שערך במשך עשרות שנים, שבמהלכן חשף תצלומי אוויר, הקלטות רשתות קשר, מסמכים ועדויות שטרם ראו אור. רשף שירטט את תמונת הקרבות באופן המדויק והקרוב ביותר למציאות המלחמתית. ביום שבו פרצה המלחמה, 6 באוקטובר 1973, החזיקה החטיבה קו שנפרס לאורך 200 קילומטרים. היא עשתה זאת באמצעות 56 טנקים סך הכול ופחות מ-1,000 לוחמים בטנקים, בנגמ”שים ובמעוזים. אלה היו הראשונים שספגו את גל החצייה המצרי שפרץ מזרחה מעברה השני של התעלה כשהוא מצויד באמצעי נ”ט ומתוגבר בטנקים וארטילריה. במשך 17 ימים רצופים החטיבה לא חדלה מלהילחם.
החטיבה שרדה את הצליחה תוך ניסיונות נואשים לסכל את מאמצי הכוח המצרי לבנות את ראשי הגשר ובמאמץ מקביל לסייע, ומאוחר יותר גם לחלץ את הכוחות הקטנים ששהו במעוזים על גדת התעלה. החטיבה לקחה חלק ב”בלימה” ואז יצאה למתקפת הנגד, כבשה את מרחב “החווה הסינית”, פתחה את “מסדרון הצליחה”, חצתה את התעלה לתוך מצרים וסייעה בביסוס אחיזתו של צה”ל ב”ארץ גושן”. החטיבה איבדה במהלך הקרבות 302 לוחמים, ומרבית שדרת הפיקוד שלה נפגעה. שני מג”דים שילמו בחייהם, שישה מג”דים נפצעו ומ”פים רבים נהרגו או נפצעו.
בספר ישנה ביקורת נוקבת על צמרת צה”ל והפיקוד העליון על קבלת ההחלטות ומהלכים שננקטו במהלך המלחמה. הספר עוסק בשלושה מישורים: תיאור היסטורי כרונולוגי של לחימת חטיבה 14, פָּן אישי שבו מתוארים הלבטים, תחושות ורגשות, והחלטות וניתוח תִּפקודי, וחלק שלישי של מחקרים על המלחמה, סוגיות ומחשבות לדיון. הספר מספק תיאור מפורט של הלחימה ומשובצים בו בצורה ייחודית, גם קטעים נרחבים שמתארים את התוכניות ודרכי הביצוע של הכוחות המצרים, וכן תיאורים אישיים מצמררים של לוחמים השופכים אור נוסף על זוועות המלחמה.
פרק שלם בספר עוסק ב”הגנת סיני” ומתאר את השתלשלות האירועים והדיונים שהביאו לתוכנית ההתבצרות “מעוז” על גדת תעלת סואץ. פרק אחר עוסק במבצע “אבירי לב” ולקחיו. בפרק מתייחס האלוף רשף לחשש מנתק תקשורתי בין הדרגים המדיניים והצבאיים לפני היציאה החפוזה למבצע ומהחשש לביטולו. הוא מבקר את תוכנית המבצע הפיקודית, את הלחימה המתמשכת בגדה המזרחית של התעלה עד הצליחה בניגוד ל”עקרונות המלחמה” ותורת-הלחימה הצה”לית ואת הכשלון המתמשך במתן מודיעין מתאים לכוחות הלוחמים. כמו כן, פרק מיוחד מוקדש למפקד “אוגדת הצליחה” - האלוף אריק שרון ומצביאוּת השדה העילאית שלו. בפרק מתוארים היחסים בין הפיקוד העליון של צה”ל ושרון לפני המלחמה ובמהלכה והשלכותיהם בעת ניהול הקרבות.
הספר כולל גירסה רגילה בת 432 עמודים וגירסה מורחבת של 607 עמודים שמיועדת ללוחמי החטיבה, בני משפחות הלוחמים, מפקדי צה”ל, ושוחרי היסטוריה צבאית. הפרקים כוללים בין היתר רקע עיוני בנושא עקרונות ההגנה, תיאור האירועים וההתפתחויות בין השנים 1973-1968, ניתוח התוכניות המבצעיות של “שובך יונים” ו”סלע”, תובנות המפקדים ברמות השונות ומסקנות המחבר. בהקדמה לספר כתב רא”ל (מיל’) אהוד ברק, הרמטכ”ל, ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, כי “זהו קודם כל סיפורו של מפקד שדה, מח”ט שעמד במבחן העליון בראש לוחמיו בצורה יוצאת דופן”. רגעים רבים בלחימה נוהלו על ידו מתוך צריח הטנק, תוך חלוקה בלתי אפשרית של קשב וריכוז בין ניהול החטיבה בקרב לבין הפיקוד הישיר על הטנק וצוותו.
האלוף רשף שעשה במהלך שרותו הצבאי את כל תפקידי הפיקוד והמטה בשריון, המשיך, לאחר המלחמה, ופיקד על אוגדה משוריינת ובהמשך מונה למפקד גייסות השריון .
חטיבה 14 במלחמת יום כיפור: דני אשר על ספרו של האלוף (מיל') אמנון רשף
Dani Asher
| 06/12/2014
ספרו של האלוף (מיל‘) אמנון רשף, מביא את סיפורה של חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים וכולל תיאורים ועדויות שטרם ראו אור, וגם ביקורת נוקבת על צמרת הפיקוד לחמת יום הכיפורים הולידה ספרים רבים. ספר זה, שמתבסס גם על מחקר מדוקדק ומפורט במקורות ועדויות, מביא את תיאורם המדויק של הקרבות אותם ניהלה חטיבה 14 בחזית סיני במלחמת יום הכיפורים, מקרבות שריון מהאכזריים ביותר בהיסטוריה.
מחבר הספר, האלוף (מיל’) אמנון רשף, פיקד על החטיבה באותם ימים. זהו פרי מחקר שערך במשך עשרות שנים, שבמהלכן חשף תצלומי אוויר, הקלטות רשתות קשר, מסמכים ועדויות שטרם ראו אור. רשף שירטט את תמונת הקרבות באופן המדויק והקרוב ביותר למציאות המלחמתית. ביום שבו פרצה המלחמה, 6 באוקטובר 1973, החזיקה החטיבה קו שנפרס לאורך 200 קילומטרים. היא עשתה זאת באמצעות 56 טנקים סך הכול ופחות מ-1,000 לוחמים בטנקים, בנגמ”שים ובמעוזים. אלה היו הראשונים שספגו את גל החצייה המצרי שפרץ מזרחה מעברה השני של התעלה כשהוא מצויד באמצעי נ”ט ומתוגבר בטנקים וארטילריה. במשך 17 ימים רצופים החטיבה לא חדלה מלהילחם.
החטיבה שרדה את הצליחה תוך ניסיונות נואשים לסכל את מאמצי הכוח המצרי לבנות את ראשי הגשר ובמאמץ מקביל לסייע, ומאוחר יותר גם לחלץ את הכוחות הקטנים ששהו במעוזים על גדת התעלה. החטיבה לקחה חלק ב”בלימה” ואז יצאה למתקפת הנגד, כבשה את מרחב “החווה הסינית”, פתחה את “מסדרון הצליחה”, חצתה את התעלה לתוך מצרים וסייעה בביסוס אחיזתו של צה”ל ב”ארץ גושן”. החטיבה איבדה במהלך הקרבות 302 לוחמים, ומרבית שדרת הפיקוד שלה נפגעה. שני מג”דים שילמו בחייהם, שישה מג”דים נפצעו ומ”פים רבים נהרגו או נפצעו.
בספר ישנה ביקורת נוקבת על צמרת צה”ל והפיקוד העליון על קבלת ההחלטות ומהלכים שננקטו במהלך המלחמה. הספר עוסק בשלושה מישורים: תיאור היסטורי כרונולוגי של לחימת חטיבה 14, פָּן אישי שבו מתוארים הלבטים, תחושות ורגשות, והחלטות וניתוח תִּפקודי, וחלק שלישי של מחקרים על המלחמה, סוגיות ומחשבות לדיון. הספר מספק תיאור מפורט של הלחימה ומשובצים בו בצורה ייחודית, גם קטעים נרחבים שמתארים את התוכניות ודרכי הביצוע של הכוחות המצרים, וכן תיאורים אישיים מצמררים של לוחמים השופכים אור נוסף על זוועות המלחמה.
פרק שלם בספר עוסק ב”הגנת סיני” ומתאר את השתלשלות האירועים והדיונים שהביאו לתוכנית ההתבצרות “מעוז” על גדת תעלת סואץ. פרק אחר עוסק במבצע “אבירי לב” ולקחיו. בפרק מתייחס האלוף רשף לחשש מנתק תקשורתי בין הדרגים המדיניים והצבאיים לפני היציאה החפוזה למבצע ומהחשש לביטולו. הוא מבקר את תוכנית המבצע הפיקודית, את הלחימה המתמשכת בגדה המזרחית של התעלה עד הצליחה בניגוד ל”עקרונות המלחמה” ותורת-הלחימה הצה”לית ואת הכשלון המתמשך במתן מודיעין מתאים לכוחות הלוחמים. כמו כן, פרק מיוחד מוקדש למפקד “אוגדת הצליחה” - האלוף אריק שרון ומצביאוּת השדה העילאית שלו. בפרק מתוארים היחסים בין הפיקוד העליון של צה”ל ושרון לפני המלחמה ובמהלכה והשלכותיהם בעת ניהול הקרבות.
הספר כולל גירסה רגילה בת 432 עמודים וגירסה מורחבת של 607 עמודים שמיועדת ללוחמי החטיבה, בני משפחות הלוחמים, מפקדי צה”ל, ושוחרי היסטוריה צבאית. הפרקים כוללים בין היתר רקע עיוני בנושא עקרונות ההגנה, תיאור האירועים וההתפתחויות בין השנים 1973-1968, ניתוח התוכניות המבצעיות של “שובך יונים” ו”סלע”, תובנות המפקדים ברמות השונות ומסקנות המחבר. בהקדמה לספר כתב רא”ל (מיל’) אהוד ברק, הרמטכ”ל, ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, כי “זהו קודם כל סיפורו של מפקד שדה, מח”ט שעמד במבחן העליון בראש לוחמיו בצורה יוצאת דופן”. רגעים רבים בלחימה נוהלו על ידו מתוך צריח הטנק, תוך חלוקה בלתי אפשרית של קשב וריכוז בין ניהול החטיבה בקרב לבין הפיקוד הישיר על הטנק וצוותו.
האלוף רשף שעשה במהלך שרותו הצבאי את כל תפקידי הפיקוד והמטה בשריון, המשיך, לאחר המלחמה, ופיקד על אוגדה משוריינת ובהמשך מונה למפקד גייסות השריון .
מחבר הספר, האלוף (מיל’) אמנון רשף, פיקד על החטיבה באותם ימים. זהו פרי מחקר שערך במשך עשרות שנים, שבמהלכן חשף תצלומי אוויר, הקלטות רשתות קשר, מסמכים ועדויות שטרם ראו אור. רשף שירטט את תמונת הקרבות באופן המדויק והקרוב ביותר למציאות המלחמתית. ביום שבו פרצה המלחמה, 6 באוקטובר 1973, החזיקה החטיבה קו שנפרס לאורך 200 קילומטרים. היא עשתה זאת באמצעות 56 טנקים סך הכול ופחות מ-1,000 לוחמים בטנקים, בנגמ”שים ובמעוזים. אלה היו הראשונים שספגו את גל החצייה המצרי שפרץ מזרחה מעברה השני של התעלה כשהוא מצויד באמצעי נ”ט ומתוגבר בטנקים וארטילריה. במשך 17 ימים רצופים החטיבה לא חדלה מלהילחם.
החטיבה שרדה את הצליחה תוך ניסיונות נואשים לסכל את מאמצי הכוח המצרי לבנות את ראשי הגשר ובמאמץ מקביל לסייע, ומאוחר יותר גם לחלץ את הכוחות הקטנים ששהו במעוזים על גדת התעלה. החטיבה לקחה חלק ב”בלימה” ואז יצאה למתקפת הנגד, כבשה את מרחב “החווה הסינית”, פתחה את “מסדרון הצליחה”, חצתה את התעלה לתוך מצרים וסייעה בביסוס אחיזתו של צה”ל ב”ארץ גושן”. החטיבה איבדה במהלך הקרבות 302 לוחמים, ומרבית שדרת הפיקוד שלה נפגעה. שני מג”דים שילמו בחייהם, שישה מג”דים נפצעו ומ”פים רבים נהרגו או נפצעו.
בספר ישנה ביקורת נוקבת על צמרת צה”ל והפיקוד העליון על קבלת ההחלטות ומהלכים שננקטו במהלך המלחמה. הספר עוסק בשלושה מישורים: תיאור היסטורי כרונולוגי של לחימת חטיבה 14, פָּן אישי שבו מתוארים הלבטים, תחושות ורגשות, והחלטות וניתוח תִּפקודי, וחלק שלישי של מחקרים על המלחמה, סוגיות ומחשבות לדיון. הספר מספק תיאור מפורט של הלחימה ומשובצים בו בצורה ייחודית, גם קטעים נרחבים שמתארים את התוכניות ודרכי הביצוע של הכוחות המצרים, וכן תיאורים אישיים מצמררים של לוחמים השופכים אור נוסף על זוועות המלחמה.
פרק שלם בספר עוסק ב”הגנת סיני” ומתאר את השתלשלות האירועים והדיונים שהביאו לתוכנית ההתבצרות “מעוז” על גדת תעלת סואץ. פרק אחר עוסק במבצע “אבירי לב” ולקחיו. בפרק מתייחס האלוף רשף לחשש מנתק תקשורתי בין הדרגים המדיניים והצבאיים לפני היציאה החפוזה למבצע ומהחשש לביטולו. הוא מבקר את תוכנית המבצע הפיקודית, את הלחימה המתמשכת בגדה המזרחית של התעלה עד הצליחה בניגוד ל”עקרונות המלחמה” ותורת-הלחימה הצה”לית ואת הכשלון המתמשך במתן מודיעין מתאים לכוחות הלוחמים. כמו כן, פרק מיוחד מוקדש למפקד “אוגדת הצליחה” - האלוף אריק שרון ומצביאוּת השדה העילאית שלו. בפרק מתוארים היחסים בין הפיקוד העליון של צה”ל ושרון לפני המלחמה ובמהלכה והשלכותיהם בעת ניהול הקרבות.
הספר כולל גירסה רגילה בת 432 עמודים וגירסה מורחבת של 607 עמודים שמיועדת ללוחמי החטיבה, בני משפחות הלוחמים, מפקדי צה”ל, ושוחרי היסטוריה צבאית. הפרקים כוללים בין היתר רקע עיוני בנושא עקרונות ההגנה, תיאור האירועים וההתפתחויות בין השנים 1973-1968, ניתוח התוכניות המבצעיות של “שובך יונים” ו”סלע”, תובנות המפקדים ברמות השונות ומסקנות המחבר. בהקדמה לספר כתב רא”ל (מיל’) אהוד ברק, הרמטכ”ל, ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, כי “זהו קודם כל סיפורו של מפקד שדה, מח”ט שעמד במבחן העליון בראש לוחמיו בצורה יוצאת דופן”. רגעים רבים בלחימה נוהלו על ידו מתוך צריח הטנק, תוך חלוקה בלתי אפשרית של קשב וריכוז בין ניהול החטיבה בקרב לבין הפיקוד הישיר על הטנק וצוותו.
האלוף רשף שעשה במהלך שרותו הצבאי את כל תפקידי הפיקוד והמטה בשריון, המשיך, לאחר המלחמה, ופיקד על אוגדה משוריינת ובהמשך מונה למפקד גייסות השריון .
