הפעלת הנשק הכימי בסוריה- ארוע מכונן
טור של תא"ל (מיל') חנן גפן מתוך גיליון 16 של ישראל דיפנס
חנן גפן
| 06/12/2014
אירוע הפעלת הנשק הכימי ב-21 באוגוסט השנה הפך ל"נקודה ארכימדית" נדירה, שבה נפגשו מספר תהליכים מקבילים באירוע קשה, בלתי אנושי ובלתי מקובל במערכת הכללים הבינלאומית. המפגש גרם לשינוי עמדות, ולזירוז תהליכי שינוי משמעותיים מאוד במערכת היחסים בין המדינות במזרח התיכון.
השינוי הדרמטי ביותר הוא ההסכמה הסורית לויתור על הנשק הכימי. קודם לכן המשיכה סוריה של בשאר אל אסד את המסורת של חאפז האב, לפיה מלחמה אכזרית, חיסול יריבים, פגיעה באזרחים והטלת טרור ואימה ידכאו את רצון המרד של האוכלוסיה והמורדים. כאשר גם הגינוי הכללי, החרם בעולם הערבי, והסנקציות הכלכליות לא הביאו לשינוי כלשהו אצלה.
ההחלטה על הויתור על הנשק הכימי נעשתה בפאניקה, תחת לחץ המתקפה האמריקאית הממשמשת והתגובות הקשות בעולם הערבי בכלל ואצל שותפיהם האסטרטגיים, חיזבאללה ואיראן בפרט.
המשטר הסורי הבין היטב כי הוא נתן לגיטימציה לקהילה הבינלאומית להתערב בנעשה במתחמים ובתחומים הרגישים ביותר לביטחונה של סוריה, בגיבוי החלטות מועצת הבטחון, שילוו בתהליכי התשה ארוכים ומשפילים של הממשל בדמשק. המשטר העלאווי בסוריה עלה על מדרון ארוך ומתיש של אובדן השלטון.
השינוי השני בחשיבותו (ואולי הראשון), חל אצל האיראנים. השלטונות האיראנים לא יכלו להגן על מעשה כה בלתי אנושי של בעל בריתם, כשמנגד עלה החשש ממתקפה אמריקאית והתקדים שהעניין יהווה בכל הקשור לטיפול בנשק גרעיני. בנוסף לכך, ההנהגה האיראנית הפנימה כי מחיר הסנקציות הכלכליות הוא כבד מדי והאוכלוסיה לא מוכנה לשאת יותר בנטל. כל אלה דוחפים אותה לקו אחר, יותר פייסני.
ארגון חיזבאללה נכנס למלחמה בסוריה בפרופיל נמוך ובהיחבא. הנצחון בעיירה קוצייר (קיץ 2013) , הוציא אמנם את אנשי חיזבאללה לרחובות, אך מהר מאוד הם הבינו כי מדובר בחרב פיפיות, שעלולה לפגוע בקהילות השיעיות ברחבי העולם הערבי.
אירוע הפעלת הנשק הכימי הגדיל את עוד יותר את מצוקת חיזבאללה: מצד אחד היה הצורך לסייע לבן הברית אסד, אך מצד שני הזיהוי עם מחנה שהולך והופך להיות מגונה ומנודה יותר ויותר אפילו בעולם הערבי הוא בעייתי. על רקע דברים אלה, בולטת ההכחשה, הכמעט היסטרית, של נסראללה להאשמה כי נשק כימי הועבר אליו.
הפעלת הנשק הכימי, שלכאורה היתה אמורה לדחוף את המורדים המתונים בסוריה לעמדות קיצוניות יותר, הביאה אותם להסכים להיכנס להסכם הפסקת אש בתנאים נחותים.
רוסיה, שבתחילה נראתה אובדת עצות ואף איבדה בשלב מסוים את ביטחונה ביכולתו של אסד לשרוד, התעשתה בהמשך ואף חשבה במושגים של דיכוי המרד. הפעלת הנשק הכימי מצד אסד והחשש מתקיפה אמריקאית הכניסו אותה לפעלתנות. הרוסים אילצו את הסורים להסכים לויתור על הנשק הכימי ויותר מכך הסכימו לשימוש בכוח נגד סוריה אם לא תעמוד במחויבותה. כאשר גם ארה"ב הופתעה ממנגנוני הפעילות הדיפלומטית שהותנעו, במידה רבה בגלל חוסר היכולת של רוסיה, סין ואחרים, להצדיק שימוש בנשק כימי.
בסיכומו של דבר, בעקבות אירוע הפעלת הנשק הכימי, כל המעורבים בקלחת הסורית שינו מדיניות ופרופיל התנהלות. מבחינת מדינת ישראל, לקחי האירוע ותוצאותיו נושאים בחובם בשורות מעודדות: נראה כי העולם איננו סובלני לשימוש בנשק השמדה המוני. עוד נראה כי האינטרס הבסיסי של איראן הוא שמירה על קיום המשטר. גם התגובה הרוסית, על כל הזהירות שבה יש לנהוג כשמדברים על שיקולי ההנהגה הרוסית, מכילה בתוכה הבנה כי בעל בריתם עשה מעשה שלא ייעשה.
בנוסף, נוצרה דינמיקת פעולה בינלאומית לטיפול בכלי נשק להשמדת המונים. משטרו של אסד נחשף, בהחלטת מועצת הביטחון, למערכת פיקוח ובקרה שינטרלו את יכולותיו הבלתי קונבנציונליות ויחלישו את יכולתו להוות גורם משמעותי באיזשהו תהליך מדיני או תהליך אחר שיעמוד על הפרק.
אירוע הפעלת הנשק הכימי ב-21 באוגוסט השנה הפך ל"נקודה ארכימדית" נדירה, שבה נפגשו מספר תהליכים מקבילים באירוע קשה, בלתי אנושי ובלתי מקובל במערכת הכללים הבינלאומית. המפגש גרם לשינוי עמדות, ולזירוז תהליכי שינוי משמעותיים מאוד במערכת היחסים בין המדינות במזרח התיכון.
השינוי הדרמטי ביותר הוא ההסכמה הסורית לויתור על הנשק הכימי. קודם לכן המשיכה סוריה של בשאר אל אסד את המסורת של חאפז האב, לפיה מלחמה אכזרית, חיסול יריבים, פגיעה באזרחים והטלת טרור ואימה ידכאו את רצון המרד של האוכלוסיה והמורדים. כאשר גם הגינוי הכללי, החרם בעולם הערבי, והסנקציות הכלכליות לא הביאו לשינוי כלשהו אצלה.
ההחלטה על הויתור על הנשק הכימי נעשתה בפאניקה, תחת לחץ המתקפה האמריקאית הממשמשת והתגובות הקשות בעולם הערבי בכלל ואצל שותפיהם האסטרטגיים, חיזבאללה ואיראן בפרט.
המשטר הסורי הבין היטב כי הוא נתן לגיטימציה לקהילה הבינלאומית להתערב בנעשה במתחמים ובתחומים הרגישים ביותר לביטחונה של סוריה, בגיבוי החלטות מועצת הבטחון, שילוו בתהליכי התשה ארוכים ומשפילים של הממשל בדמשק. המשטר העלאווי בסוריה עלה על מדרון ארוך ומתיש של אובדן השלטון.
השינוי השני בחשיבותו (ואולי הראשון), חל אצל האיראנים. השלטונות האיראנים לא יכלו להגן על מעשה כה בלתי אנושי של בעל בריתם, כשמנגד עלה החשש ממתקפה אמריקאית והתקדים שהעניין יהווה בכל הקשור לטיפול בנשק גרעיני. בנוסף לכך, ההנהגה האיראנית הפנימה כי מחיר הסנקציות הכלכליות הוא כבד מדי והאוכלוסיה לא מוכנה לשאת יותר בנטל. כל אלה דוחפים אותה לקו אחר, יותר פייסני.
ארגון חיזבאללה נכנס למלחמה בסוריה בפרופיל נמוך ובהיחבא. הנצחון בעיירה קוצייר (קיץ 2013) , הוציא אמנם את אנשי חיזבאללה לרחובות, אך מהר מאוד הם הבינו כי מדובר בחרב פיפיות, שעלולה לפגוע בקהילות השיעיות ברחבי העולם הערבי.
אירוע הפעלת הנשק הכימי הגדיל את עוד יותר את מצוקת חיזבאללה: מצד אחד היה הצורך לסייע לבן הברית אסד, אך מצד שני הזיהוי עם מחנה שהולך והופך להיות מגונה ומנודה יותר ויותר אפילו בעולם הערבי הוא בעייתי. על רקע דברים אלה, בולטת ההכחשה, הכמעט היסטרית, של נסראללה להאשמה כי נשק כימי הועבר אליו.
הפעלת הנשק הכימי, שלכאורה היתה אמורה לדחוף את המורדים המתונים בסוריה לעמדות קיצוניות יותר, הביאה אותם להסכים להיכנס להסכם הפסקת אש בתנאים נחותים.
רוסיה, שבתחילה נראתה אובדת עצות ואף איבדה בשלב מסוים את ביטחונה ביכולתו של אסד לשרוד, התעשתה בהמשך ואף חשבה במושגים של דיכוי המרד. הפעלת הנשק הכימי מצד אסד והחשש מתקיפה אמריקאית הכניסו אותה לפעלתנות. הרוסים אילצו את הסורים להסכים לויתור על הנשק הכימי ויותר מכך הסכימו לשימוש בכוח נגד סוריה אם לא תעמוד במחויבותה. כאשר גם ארה"ב הופתעה ממנגנוני הפעילות הדיפלומטית שהותנעו, במידה רבה בגלל חוסר היכולת של רוסיה, סין ואחרים, להצדיק שימוש בנשק כימי.
בסיכומו של דבר, בעקבות אירוע הפעלת הנשק הכימי, כל המעורבים בקלחת הסורית שינו מדיניות ופרופיל התנהלות. מבחינת מדינת ישראל, לקחי האירוע ותוצאותיו נושאים בחובם בשורות מעודדות: נראה כי העולם איננו סובלני לשימוש בנשק השמדה המוני. עוד נראה כי האינטרס הבסיסי של איראן הוא שמירה על קיום המשטר. גם התגובה הרוסית, על כל הזהירות שבה יש לנהוג כשמדברים על שיקולי ההנהגה הרוסית, מכילה בתוכה הבנה כי בעל בריתם עשה מעשה שלא ייעשה.
בנוסף, נוצרה דינמיקת פעולה בינלאומית לטיפול בכלי נשק להשמדת המונים. משטרו של אסד נחשף, בהחלטת מועצת הביטחון, למערכת פיקוח ובקרה שינטרלו את יכולותיו הבלתי קונבנציונליות ויחלישו את יכולתו להוות גורם משמעותי באיזשהו תהליך מדיני או תהליך אחר שיעמוד על הפרק.
