העתיד אינו מבשר טובות לישראל
הבחירות במצרים: שליטת ה"אחים המוסלמים" בפרלמנט המצרי מעלה חששות לגורל היחסים בין המדינות. ניתוח מיוחד של אל"מ (מיל') שאול שי
שאול שי
| 19/05/2011
לאחר פחות מחודש של הפגנות סוערות ולחץ בינלאומי בלתי פוסק, נאלץ הנשיא הוותיק, וידיד ישראל, חוסני מובארק, להתפטר מתפקידו. ההפיכה התרחשה לפני למעלה משנה, ונתנה את האות למנהיגי התנועה האיסלאמיסטית "האחים המוסלמים" לשוב למרכז הזירה הפוליטית במצרים.
למעלה מ-60 שנה הם חיכו להזדמנות הזאת ובמבחנם הראשון בזירה הפוליטית עמדו "האחים המוסלמים" בהצלחה. בבחירות לבית הנבחרים התחתון זכו ה"אחים המוסלמים" לכ-47 אחוזים מקולות הבוחרים. יחד עם נציגי התנועה הסלפית (תנועה איסלאמית קיצונית נוספת) הם אוחזים ב-70 אחוזים מהפרלמנט המצרי. בעקבות ההצלחה הפוליטית הגדולה, החליטו במפלגה האיסלאמיסטית להעמיד מועמד מטעמם גם בבחירות לנשיאות.
ההחלטה של תנועת "האחים המוסלמים" לא להסתפק בניצחון בבחירות לפרלמנט ולאתגר גם את מוסד הנשיאות מהווה ביטוי לביטחונה הגובר בכוחה ורצונה להשתלט על מרבית מוקדי הכוח במצרים תוך זמן קצר, בניגוד לגישתה המסורתית שהעדיפה תהליך זהיר וממושך יותר.
שורשי הצלחת התנועה, שהוקמה במצרים בשנת 1928, טמונים בתפיסה המשלבת בין המרכיבים הדתיים, החברתיים והפוליטיים בחברות ובמדינות המוסלמיות. מקור כוחה העיקרי של התנועה במערך החברתי-כלכלי ("דעוה"), שפיתחה וביססה במצרים ומחוצה לה, ובאמצעות מערכת זו גייסה התנועה את חבריה ותומכיה. תנועת "האחים המוסלמים" דוגלת מיום היווסדה בתפיסות אנטי ציוניות וישראליות והייתה מעורבת בלחימה נגד הישוב היהודי בארץ ישראל עוד טרם הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב ב-15 במאי 1948.
במהלך כל שנות קיומה שללה התנועה את זכותה של ישראל להתקיים והתנגדה להסכמי השלום ולכל פשרה עמה. תרומתם הצבאית של "האחים המוסלמים" למערכה הערבית הכוללת נגד מדינת ישראל ב-1948 הייתה מוגבלת ביותר, ועיקר חשיבותה בהיבטיה האידיאולוגיים והתודעתיים. התגייסות חברי התנועה לג'יהאד נגד ישראל הייתה ביטוי לנכונותה ויכולתה של התנועה לתרגם לשפת המעשה את התפיסה לה הטיפו. במהלך שהיית חברי התנועה בשטחי ארץ ישראל במהלך מלחמת העצמאות ולאחריה (בשנים 1948 – 1949), הם הניחו את היסודות להקמת תשתיות של התנועה ביהודה, שומרון ורצועת עזה.
תנועת החמאס שהוקמה ב-1987 מהווה את אחד הפירות העיקריים של מאמצי התנועה להכות שורשים בקרב החברה הפלסטינית. ניצחון תנועת "האחים המוסלמים" בבחירות לפרלמנט במצרים והיותם כיום גורם כוח מרכזי במערכת הפוליטית המצרית, יטביעו, ללא ספק, את חותמם על קשריה של מצרים עם ישראל מחד ועם ארגון החמאס מאידך. העתיד אינו מבשר טובות.
נראה כי תנועת "האחים המוסלמים" לא זנחה את שאיפתה לכונן במצרים משטר וחברה המתבססים על ערכי האיסלאם ועל עוינותה לישראל, אולם לעת עתה תנקוט בגישה פרגמאטית על מנת לא לסכן את הישגיה. אין ספק, שהתחזקות האיסלאם הרדיקלי במצרים תפגע במרקם היחסים השברירי והמורכב בין ישראל למצרים ותוביל למדיניות אנטי ישראלית גם אם הסכם השלום מבחינה פורמאלית ישמר.
הבחירות במצרים: שליטת ה"אחים המוסלמים" בפרלמנט המצרי מעלה חששות לגורל היחסים בין המדינות. ניתוח מיוחד של אל"מ (מיל') שאול שי
לאחר פחות מחודש של הפגנות סוערות ולחץ בינלאומי בלתי פוסק, נאלץ הנשיא הוותיק, וידיד ישראל, חוסני מובארק, להתפטר מתפקידו. ההפיכה התרחשה לפני למעלה משנה, ונתנה את האות למנהיגי התנועה האיסלאמיסטית "האחים המוסלמים" לשוב למרכז הזירה הפוליטית במצרים.
למעלה מ-60 שנה הם חיכו להזדמנות הזאת ובמבחנם הראשון בזירה הפוליטית עמדו "האחים המוסלמים" בהצלחה. בבחירות לבית הנבחרים התחתון זכו ה"אחים המוסלמים" לכ-47 אחוזים מקולות הבוחרים. יחד עם נציגי התנועה הסלפית (תנועה איסלאמית קיצונית נוספת) הם אוחזים ב-70 אחוזים מהפרלמנט המצרי. בעקבות ההצלחה הפוליטית הגדולה, החליטו במפלגה האיסלאמיסטית להעמיד מועמד מטעמם גם בבחירות לנשיאות.
ההחלטה של תנועת "האחים המוסלמים" לא להסתפק בניצחון בבחירות לפרלמנט ולאתגר גם את מוסד הנשיאות מהווה ביטוי לביטחונה הגובר בכוחה ורצונה להשתלט על מרבית מוקדי הכוח במצרים תוך זמן קצר, בניגוד לגישתה המסורתית שהעדיפה תהליך זהיר וממושך יותר.
שורשי הצלחת התנועה, שהוקמה במצרים בשנת 1928, טמונים בתפיסה המשלבת בין המרכיבים הדתיים, החברתיים והפוליטיים בחברות ובמדינות המוסלמיות. מקור כוחה העיקרי של התנועה במערך החברתי-כלכלי ("דעוה"), שפיתחה וביססה במצרים ומחוצה לה, ובאמצעות מערכת זו גייסה התנועה את חבריה ותומכיה. תנועת "האחים המוסלמים" דוגלת מיום היווסדה בתפיסות אנטי ציוניות וישראליות והייתה מעורבת בלחימה נגד הישוב היהודי בארץ ישראל עוד טרם הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב ב-15 במאי 1948.
במהלך כל שנות קיומה שללה התנועה את זכותה של ישראל להתקיים והתנגדה להסכמי השלום ולכל פשרה עמה. תרומתם הצבאית של "האחים המוסלמים" למערכה הערבית הכוללת נגד מדינת ישראל ב-1948 הייתה מוגבלת ביותר, ועיקר חשיבותה בהיבטיה האידיאולוגיים והתודעתיים. התגייסות חברי התנועה לג'יהאד נגד ישראל הייתה ביטוי לנכונותה ויכולתה של התנועה לתרגם לשפת המעשה את התפיסה לה הטיפו. במהלך שהיית חברי התנועה בשטחי ארץ ישראל במהלך מלחמת העצמאות ולאחריה (בשנים 1948 – 1949), הם הניחו את היסודות להקמת תשתיות של התנועה ביהודה, שומרון ורצועת עזה.
תנועת החמאס שהוקמה ב-1987 מהווה את אחד הפירות העיקריים של מאמצי התנועה להכות שורשים בקרב החברה הפלסטינית. ניצחון תנועת "האחים המוסלמים" בבחירות לפרלמנט במצרים והיותם כיום גורם כוח מרכזי במערכת הפוליטית המצרית, יטביעו, ללא ספק, את חותמם על קשריה של מצרים עם ישראל מחד ועם ארגון החמאס מאידך. העתיד אינו מבשר טובות.
נראה כי תנועת "האחים המוסלמים" לא זנחה את שאיפתה לכונן במצרים משטר וחברה המתבססים על ערכי האיסלאם ועל עוינותה לישראל, אולם לעת עתה תנקוט בגישה פרגמאטית על מנת לא לסכן את הישגיה. אין ספק, שהתחזקות האיסלאם הרדיקלי במצרים תפגע במרקם היחסים השברירי והמורכב בין ישראל למצרים ותוביל למדיניות אנטי ישראלית גם אם הסכם השלום מבחינה פורמאלית ישמר.
