מחקר ישראלי: מסדי נתונים גנאלוגיים פתוחים מאפשרים זיהוי פרטים לפי נתוני דנ"א
עמי רוחקס דומבה
| 14/10/2018
צילום מסך - myheritage.co.il
רשויות אכיפת החוק הגיעו לאחרונה להישג חדש המאפשר להן לאתר פושעים על בסיס דגימות DNA אנונימית שנמצאו בזירת הפשע. הרשויות מעלות את הדנ"א של הפושעים לאתרי גנאולוגיה, ובדיוק כמו המשתמשים, מרגע שנמצאו משתמשים נוספים עם קרבה גנטית לדנ"א שנאסף מזירת הפשע, ניתן לתחקר את עץ המשפחה באתר, לסמן אנשים שעונים לפרופיל של החשוד, ובסופו של דבר - לעלות על עקבותיו.
על רקע הדברים נערך מחקר חדש של חוקרים ישראלים מחברת ההייטק MyHeritage, אוניברסיטת קולומביה והאוניברסיטה העברית. במחקר נותח מערך נתונים של 1.28 מיליון אנשים אנונימיים בארה"ב ומצא כי יותר ממחצית מהאנשים בארה"ב ניתנים לזיהוי באמצעות מסדי נתונים גנאלוגיים פתוחים. במקרה של אנשים ממוצא אירופי שיעור הזיהוי עולה לכ-60%.
במחקר נבדקו דגימות דנ"א אנונימיות שהובילו לאיתור אנשים עם קטעי דנ"א תואמים, המסמלים קרובי משפחה ברמת מרחק גנטי של דודן שלישי או קרוב יותר. החוקרים סיננו את קרובי המשפחה באמצעות מידע דמוגרפי בסיסי, כמו גיל ומקום מגורים משוערים והצליחו לאתר את בעל הדנ"א האנונימי.
הפעילות הזאת מעוררת ויכוח על האיזון בין פרטיות גנטית ללחימה בפשיעה על ידי שימוש במאגרי מידע גנאלוגיים פתוחים לחיפושים משפטיים. "השימוש לצורך איתור רוצחים זה בסדר", אומר פרופ' יניב ארליך, המדען הראשי של MyHeritage שהוביל את המחקר. "השאלה היא איפה עובר הגבול? בהפגנה פוליטית לקחת פחית שמישהו השאיר ולהוציא ממנה נתוני דנ"א - זה כבר נשמע פחות טוב. ולאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, צריך כבר היום לתת את הדעת לאפשרויות האלה."
"הפתרון שאנחנו מציעים הוא טכנולוגי ודי פשוט. כל מעבדה שמוציאה פרופיל דנ"א תחתום על מסמך המידע שהיא מפיקה בחתימה דיגיטלית הייחודית לבדיקה ולמעבדה. מדובר למעשה בזיהוי מאובטח המאפשר לכל אחד לדעת מהיכן מגיע המידע הגנטי שהמשתמש מעלה לאתר ולוודא שהמסמך אותנטי", אומר פרופ' ארליך. "בצורה הזאת, אני כמיי-הריטג' מזהה כשהמידע נוצר במאגר שלא רלוונטי לתחום השימוש שלי כמו מעבדה של בית חולים, של המשטרה או מעבדה לא מוכרת ללא חתימה – אז אני לא מעבד אותו, אלא פונה ליוזרים ומתחיל תהליך משפטי כדי לוודא שזה נעשה למטרה לגיטימית שאני מוכן לתמוך בה."
מחברי המחקר הנוספים הם ד"ר שי כרמי, מרצה בכיר באונ' העברית בירושלים. טל שור מחברת MyHeritage , וד"ר איציק פאר מאוניברסיטת קולומביה.
צילום מסך - myheritage.co.il
רשויות אכיפת החוק הגיעו לאחרונה להישג חדש המאפשר להן לאתר פושעים על בסיס דגימות DNA אנונימית שנמצאו בזירת הפשע. הרשויות מעלות את הדנ"א של הפושעים לאתרי גנאולוגיה, ובדיוק כמו המשתמשים, מרגע שנמצאו משתמשים נוספים עם קרבה גנטית לדנ"א שנאסף מזירת הפשע, ניתן לתחקר את עץ המשפחה באתר, לסמן אנשים שעונים לפרופיל של החשוד, ובסופו של דבר - לעלות על עקבותיו.
על רקע הדברים נערך מחקר חדש של חוקרים ישראלים מחברת ההייטק MyHeritage, אוניברסיטת קולומביה והאוניברסיטה העברית. במחקר נותח מערך נתונים של 1.28 מיליון אנשים אנונימיים בארה"ב ומצא כי יותר ממחצית מהאנשים בארה"ב ניתנים לזיהוי באמצעות מסדי נתונים גנאלוגיים פתוחים. במקרה של אנשים ממוצא אירופי שיעור הזיהוי עולה לכ-60%.
במחקר נבדקו דגימות דנ"א אנונימיות שהובילו לאיתור אנשים עם קטעי דנ"א תואמים, המסמלים קרובי משפחה ברמת מרחק גנטי של דודן שלישי או קרוב יותר. החוקרים סיננו את קרובי המשפחה באמצעות מידע דמוגרפי בסיסי, כמו גיל ומקום מגורים משוערים והצליחו לאתר את בעל הדנ"א האנונימי.
הפעילות הזאת מעוררת ויכוח על האיזון בין פרטיות גנטית ללחימה בפשיעה על ידי שימוש במאגרי מידע גנאלוגיים פתוחים לחיפושים משפטיים. "השימוש לצורך איתור רוצחים זה בסדר", אומר פרופ' יניב ארליך, המדען הראשי של MyHeritage שהוביל את המחקר. "השאלה היא איפה עובר הגבול? בהפגנה פוליטית לקחת פחית שמישהו השאיר ולהוציא ממנה נתוני דנ"א - זה כבר נשמע פחות טוב. ולאור ההתפתחויות הטכנולוגיות, צריך כבר היום לתת את הדעת לאפשרויות האלה."
"הפתרון שאנחנו מציעים הוא טכנולוגי ודי פשוט. כל מעבדה שמוציאה פרופיל דנ"א תחתום על מסמך המידע שהיא מפיקה בחתימה דיגיטלית הייחודית לבדיקה ולמעבדה. מדובר למעשה בזיהוי מאובטח המאפשר לכל אחד לדעת מהיכן מגיע המידע הגנטי שהמשתמש מעלה לאתר ולוודא שהמסמך אותנטי", אומר פרופ' ארליך. "בצורה הזאת, אני כמיי-הריטג' מזהה כשהמידע נוצר במאגר שלא רלוונטי לתחום השימוש שלי כמו מעבדה של בית חולים, של המשטרה או מעבדה לא מוכרת ללא חתימה – אז אני לא מעבד אותו, אלא פונה ליוזרים ומתחיל תהליך משפטי כדי לוודא שזה נעשה למטרה לגיטימית שאני מוכן לתמוך בה."
מחברי המחקר הנוספים הם ד"ר שי כרמי, מרצה בכיר באונ' העברית בירושלים. טל שור מחברת MyHeritage , וד"ר איציק פאר מאוניברסיטת קולומביה.
