צה"ל 2030: קטן, יעיל וקטלני
בצבא עובדים כבר על תוכנית בניין כוח לעשור הבא ומסמנים את האיומים והאתגרים האסטרטגיים העתידיים. מיוחד
עמי רוחקס דומבה
| 16/11/2017
צילום: דו"צ
בזרוע היבשה החלו לחשוב על תכנית בניין כוח לעשור הבא תחת השם "בניין כוח 2030". מדובר בתכנית שלוקחים בה מספר גופים בצה"ל. אמ"ץ, אג"ת ומז"י. אג"ת אחראי לקבוע תרחישי איום לייחוס. אמ"ץ אחראי לפרק אותם לתרחישים מבצעיים. מז"י אחראית לסנכרן את התובנות של אמ"ץ ואג"ת עם בניין הכוח של זרוע היבשה.
האיום הכדורי
התהליך שמוביל את בניין הכוח ביבשה נקרא 'יבשה באופק' וממנו נגזרו ארבעה תתי תהליכים שמהווים את עמוד השדרה של ההתעצמות ביבשה. צוותי קרב, יחידות מיוחדות, חופת את"ר וגבולות. לפני שאכנס לעובי הקורה של כל תת תהליך כזה, רצוי להתעכב על תפיסת האיום ביבשה שנקראת "האיום הכדורי". הבנת תפיסה זו תאפשר בהמשך הבנה טובה יותר של מהלכי בניין הכוח.
האיום הכדורי ייחודי ליבשה והוא כולל את מרחב התת קרקע, המרחב על הקרקע והמרחב האווירי הגבוה והנמוך (רחפנים, תלול מסלול). בזרוע היבשה מסבירים שהאיום שמולו מתמודדים החיילים על הקרקע 'עוטף אותם כמו כדור'. מציאות שבה הכוח המתמרן חשוף לסט איומים שעוטפים אותו מחייבת את זרוע היבשה לבנות בניין כוח בשני רבדים - אחד כללי שיתן מענה לכלל האיומים ואחד ייעודי שיתן מענה לכל איום בצורה דיפרנציאלית.
את זה משיגים במז"י באמצעות שילוב פיתוח לינארי של פלטפורמות (טנק, נגמ"ש, תותח וכו') לצד פיתוח מודולים לאותן פלטפורמות. הפלטפורמה היא המענה הכללי, והמודולים הם המענה הייעודי. את המודולים אפשר להחליף בהתאם לאיום המסוים.
תפיסת האיום הכדורי, בדגש לטרור, מקבלת ביטוי גם בהפעלת הכוח, ולא רק בבנייה שלו. מדינת ישראל מוקפת בזירות שונות. מצרים מדרום, ירדן ועיראק ממזרח וחיזבאללה וסוריה בצפון. כמו גם איומים ללא גבול משותף כמו איראן. הפעלת זרוע היבשה צריכה, גם כאן, להתאים לאיום כללי ולאיום ייעודי. כמו באמל"ח, גם בהפעלת הכוח בנו תפיסה כללית וייעודית (מודולרית).
תפיסת הפעלת הכוח בנויה על שלושה מעגלים. מעגל כללי שהוא היכולות המטכ"ליות. אלו כוחות רלוונטיים לכל זירה (צפון, דרום, מזרח) שניתן להעביר אותן בין גזרות. מעגל שני מורכב מיכולות זירתיות ייעודיות (פיקודים). אלו כוחות שבונים יכולות רלוונטיות לאותה זירה שעליה הם אחראים. אם מעבירים אותם לזירות אחרות, היעילות שלהם יורדת באחוזים משמעותיים. המעגל השלישי הוא כוחות הגנתיים - זירתיים. כוחות אלו גם פועלים במסגרת הפיקודים ומחזיקים ביכולות רלוונטיות לאותה זירה, אך בתפיסה הגנתית. כלומר, הם אמונים על תגובה מיידית לסיכול התקפת אויב בטווח קצר מהגבול ואינם נכנסים לתמרון עמוק.
שלושת המעגלים עתידים לפעול כשלושה חלקים של השלם. מעגל הכוחות ההגנתיים מתמודד עם בלימת התקפת אויב במרחק קרוב לגבול, המעגל השני, הזירתי, מצטרף ויוצא לתמרון עמוק (העברת הלחימה לשטח האויב) כאשר המעגל ההגנתי חוזר לעמדת ההגנה על הגבול. והמעגל השלישי, המטכ"לי זז בין זירות בהתאם לצורך.
הבידול בין המעגלים מאפשר לצה"ל לנהל מדיניות תקציבית מודולרית. לא כל מעגל מקבל אותן יכולות. וגם בתוך כל מעגל, לא כל יחידה מקבלת אותן יכולות. בניין הכוח מתבצע בצורה דיפרנציאלית בהתאם לצפי מאותו מעגל. בצורה כזו, ניתן להשתמש בכסף ציבורי בצורה חכמה יותר שתעלה את היעילות של צה"ל באותו כסף, או אפילו בפחות.
קובייה הונגרית
לצד בניין הכוח והפעלת הכוח, זרוע היבשה בונה ארבעה תתי תהליכים שנגזרו מיבשה באופק המהווים את עמוד השדרה של ההתעצמות ביבשה. צוותי קרב, יחידות מיוחדות, חופת את"ר וגבולות.
צוות קרב ברמות השונות (צוות קרב חטיבתי, גדודי, פלוגתי) הופך להיות הישות הגרעינית העיקרית של הלחימה ביבשה. ההבנה בצה"ל שהמלחמות הבאות יהיו בסביבה אורבנית במתאר א-סימטרי מול ארגוני טרור או גרילה, הובילה למסקנה שאין טעם סתם לשפוך כוחות לתוך שדה הקרב. אלא יש צורך לבנות כוחות עם יכולות מגוונות - פלטפורמות וחי"ר יחד - כדי להתמודד עם ארגוני טרור בשטח בנוי.
לצוותי הקרב רוצים לתת יכולות עצמאיות של רואה-יורה עם איסוף מודיעין עצמאי, כולל בגובה אווירי נמוך. במז"י לא מדברים על חיל אוויר ליבשה כמו בארה"ב, אלא ביכולות הכוללות רחפנים, כטב"מ, בלונים נגררים ועוד. בנוסף ליכולות העצמאיות רוצים לתת לצוות הקרב יכולת 'להזמין' חימוש במטרה לצמצם את המשקל שהוא צריך לשאת.
הרעיון הוא שצוות הקרב יהיה קל, מהיר ודינמי כדי להתמודד עם מהירות התגובה של האויב שנמדדת בעשרות שניות. אם הצוות מזהה אויב, הוא דוקר אותו על המפה, ומכרז אש אוטומטי ברקע מחליט איך לנטרל אותו. בצורה כזו משיגים במז"י יעילות מרבית בהפעלת צוות הקרב מול מודל לחימה דינמי של האויב. כמו גם, היכולת הדינמית של צוות הקרב תאפשר לו לחשוב איך מקדימים את האויב במתאר צפוף, מאשר לחשוב על לוגיסטיקה של אמל"ח.
חופת את"ר זו התפיסה שתחתיה מפתחים בצה"ל את מכרז האש. מדובר במענה טכנולוגי מתקדם לצרכים של צוות הקרב בקו החיכוך הראשון עם האויב. אחד האתגרים שמתמודדים עמם בשדה הקרב הוא המתח בין שימור החיכוך עם האויב לבין המשיכה של יכולות האש 'אחורה' למרחב. כאשר מושכים את יכולות האש מצוות הקרב לגורם חיצוני מאחורה, קיים חשש שצה"ל יפסיד את החיכוך עם האויב.
במז"י מסבירים שאת המתח הזה פותרים באמצעות שימור יכולות חיכוך לטווח מאוד קרוב. בגלל שהאויב נעלם, וזמן החשיפה שלו עומד על מתחת ל-40 שניות בממוצע, החיכוך של צוות הקרב מצטמצם לטווח הזה. כל החיכוך שמעבר לכך כבר לא קיים היות והאויב נעלם. ולכן, כל האירועים בשדה הקרב שהם בקבועי זמן שאינם חיכוך מיידי עם האויב החשוף, יטופלו על ידי חופת את"ר. וכל מה שבתוך קבועי זמן אלו - על ידי צוות הקרב.
יחידות מיוחדות הופכות למרכיב ייעודי בהפעלת הכוח של זרוע היבשה. הסיבה לכך נובעת בעיקר בשל השתנות האויב. במקום מבנה צבאי סדור, האויב פועל בתאים קטנים, מבוזרים, עצמאיים, עם יכולות נקודתיות. מול אויב כזה, יעילות מבנה צבאי סדור יורדת, וקיים צורך ביחידות מיוחדות בעלות אופן פעולה דומה שירככו את האויב כפעולה מקדימה. ריכוך במובן של נטרול מוקדי חיכוך עיקריים ופגיעה בשרשרת הפיקוד.
במילים אחרות, התפקיד העיקרי של היחידות המיוחדות הוא לנסות ולהוציא את האויב משווי משקל טרם הגעת צוותי הקרב, ואחר כך במקביל לפעולתם, באמצעות פגיעה במנהיגים, שרשרת לוגיסטית ונקודות שליטה. לצורך כך הקימו בצה"ל את חטיבת הקומנדו בסדיר ומילואים ואת פיקוד העומק. מדובר בכוח מטכ"לי שיכול לפעול בכל הגזרות.
גבולות הופכים להיות למרכבי אקטיבי בתפיסת הפעלת הכוח של זרוע היבשה. משרד הביטחון הקים בשנים האחרונות גדר חכמה בגבול סוריה עם שלל אמצעי תצפית, חישה ואחרים. הגדר החכמה מאפשרת לצה"ל לקבל עומק אסטרטגי וירטואלי ללא צורך להציב בשטח סוריה כוחות. בזרוע היבשה חושבים כיצד ניתן להפוך את את הגבול החכם מאמצעי פאסיבי שאוסף מודיעין, לאמצעי מגיב שיודע גם לסגור מעגל על מטרות כמעגל תגובה ראשון.
חלק מהרעיונות כוללים שימוש בכלים בלתי מאוישים שונים עם יכולות תקיפה. השילוב של גדר חכמה המייצרת עומק אסטרטגי למרחק של עשרות קילומטרים ביום/לילה כולל אפשרות שהסנסורים יפעילו מערך תוקף בלתי מאויש, עתיד לייצר שינויים בהיערכות כוחות הבט"ש של צה"ל בכלל הגזרות.
שילוב ארבעת תתי התהליכים - חופת את"ר, גבולות, יחידות מיוחדות וצוותי קרב עתידים לייצר מעין 'קובייה הונגרית' שיודעת להתאים את עצמה לתרחישים רבים, כולל הסתגלות לתרחישים בלתי צפויים בעת לחימה.
המטרה: יעילות
נזכיר כי במהלך שלושים וחמש השנים האחרונות, מאז מלחמת לבנון הראשונה, חלה נסיגה הדרגתית בנחיצות כוחות היבשה של צה"ל. בעיקר בשל המעבר למלחמה א-סימטרית מול ארגוני טרור שהעלתה את ערכן של היחידות המיוחדות לצד כוחות הבט"ש והשיטור. זרוע היבשה במהותה ככוח כובש שטחים שמטרתו העברת הלחימה למרחב האויב, מצאה את עצמה מול שוקת שבורה.
מתוך מציאות זו יצאו בזרוע היבשה להליך חשיבה תחת השם 'יבשה באופק' כדי להבין כיצד ניתן לבנות זרוע יבשה שתהיה לגיטימית גם בעידן הלחימה הא-סימטרית. הליך זה הוא הבסיס לתפיסת בניין הכוח 2030. והוא נועד להשיג מספר מטרות - יכולת הסתגלות של הכוחות בזמן אמת לאיומים משתנים, בניית יכולות מתקדמות תחת מסגרת תקציבית פוחתת, הקטנת האי ודאות התקציבית בתכנון מלחמה (יחס עלות/מבצעיות) וצמצום ההסתברות לפגיעות בנפש לכוחותינו.
תכנית בניין הכוח בזרוע היבשה אמורה לבנות את ממד היבשה בצה"ל כממד אקטיבי שלא רק מסוגל להשתנות מול ארגוני טרור כמו דאעש, חמאס, חיזבאללה או אחרים שיבואו בעתיד, אלא מסוגל להשתמש ביכולות השינוי הדינמיות של האמל"ח ותורת ההפעלה כדי לקבוע מציאות בשדה הקרב. לא רק להגיב - ליזום.
אין ספק כי תכנית בניין הכוח ביבשה אינה מנותקת מתהליכים מרכזיים אחרים בצה"ל כמו לחימה רב זרועית, לחימה מבוססת מודיעין והתעצמות טכנולוגית בכלל הזירות. להפך, מרכיבי חופת את"ר למשל מבוססים על יכולות רב זרועיות ועל תפיסת המרחבים שצה"ל בונה כבר מספר שנים (מרחב אש, מרחב תקשוב, מרחב לוגיסטי ועוד). אם התכנית תתממש כמתוכנן, צה"ל עתיד למצוא את עצמו כצבא יותר קטן, אך הרבה יותר יעיל וקטלני.
בצבא עובדים כבר על תוכנית בניין כוח לעשור הבא ומסמנים את האיומים והאתגרים האסטרטגיים העתידיים. מיוחד
צילום: דו"צ
בזרוע היבשה החלו לחשוב על תכנית בניין כוח לעשור הבא תחת השם "בניין כוח 2030". מדובר בתכנית שלוקחים בה מספר גופים בצה"ל. אמ"ץ, אג"ת ומז"י. אג"ת אחראי לקבוע תרחישי איום לייחוס. אמ"ץ אחראי לפרק אותם לתרחישים מבצעיים. מז"י אחראית לסנכרן את התובנות של אמ"ץ ואג"ת עם בניין הכוח של זרוע היבשה.
האיום הכדורי
התהליך שמוביל את בניין הכוח ביבשה נקרא 'יבשה באופק' וממנו נגזרו ארבעה תתי תהליכים שמהווים את עמוד השדרה של ההתעצמות ביבשה. צוותי קרב, יחידות מיוחדות, חופת את"ר וגבולות. לפני שאכנס לעובי הקורה של כל תת תהליך כזה, רצוי להתעכב על תפיסת האיום ביבשה שנקראת "האיום הכדורי". הבנת תפיסה זו תאפשר בהמשך הבנה טובה יותר של מהלכי בניין הכוח.
האיום הכדורי ייחודי ליבשה והוא כולל את מרחב התת קרקע, המרחב על הקרקע והמרחב האווירי הגבוה והנמוך (רחפנים, תלול מסלול). בזרוע היבשה מסבירים שהאיום שמולו מתמודדים החיילים על הקרקע 'עוטף אותם כמו כדור'. מציאות שבה הכוח המתמרן חשוף לסט איומים שעוטפים אותו מחייבת את זרוע היבשה לבנות בניין כוח בשני רבדים - אחד כללי שיתן מענה לכלל האיומים ואחד ייעודי שיתן מענה לכל איום בצורה דיפרנציאלית.
את זה משיגים במז"י באמצעות שילוב פיתוח לינארי של פלטפורמות (טנק, נגמ"ש, תותח וכו') לצד פיתוח מודולים לאותן פלטפורמות. הפלטפורמה היא המענה הכללי, והמודולים הם המענה הייעודי. את המודולים אפשר להחליף בהתאם לאיום המסוים.
תפיסת האיום הכדורי, בדגש לטרור, מקבלת ביטוי גם בהפעלת הכוח, ולא רק בבנייה שלו. מדינת ישראל מוקפת בזירות שונות. מצרים מדרום, ירדן ועיראק ממזרח וחיזבאללה וסוריה בצפון. כמו גם איומים ללא גבול משותף כמו איראן. הפעלת זרוע היבשה צריכה, גם כאן, להתאים לאיום כללי ולאיום ייעודי. כמו באמל"ח, גם בהפעלת הכוח בנו תפיסה כללית וייעודית (מודולרית).
תפיסת הפעלת הכוח בנויה על שלושה מעגלים. מעגל כללי שהוא היכולות המטכ"ליות. אלו כוחות רלוונטיים לכל זירה (צפון, דרום, מזרח) שניתן להעביר אותן בין גזרות. מעגל שני מורכב מיכולות זירתיות ייעודיות (פיקודים). אלו כוחות שבונים יכולות רלוונטיות לאותה זירה שעליה הם אחראים. אם מעבירים אותם לזירות אחרות, היעילות שלהם יורדת באחוזים משמעותיים. המעגל השלישי הוא כוחות הגנתיים - זירתיים. כוחות אלו גם פועלים במסגרת הפיקודים ומחזיקים ביכולות רלוונטיות לאותה זירה, אך בתפיסה הגנתית. כלומר, הם אמונים על תגובה מיידית לסיכול התקפת אויב בטווח קצר מהגבול ואינם נכנסים לתמרון עמוק.
שלושת המעגלים עתידים לפעול כשלושה חלקים של השלם. מעגל הכוחות ההגנתיים מתמודד עם בלימת התקפת אויב במרחק קרוב לגבול, המעגל השני, הזירתי, מצטרף ויוצא לתמרון עמוק (העברת הלחימה לשטח האויב) כאשר המעגל ההגנתי חוזר לעמדת ההגנה על הגבול. והמעגל השלישי, המטכ"לי זז בין זירות בהתאם לצורך.
הבידול בין המעגלים מאפשר לצה"ל לנהל מדיניות תקציבית מודולרית. לא כל מעגל מקבל אותן יכולות. וגם בתוך כל מעגל, לא כל יחידה מקבלת אותן יכולות. בניין הכוח מתבצע בצורה דיפרנציאלית בהתאם לצפי מאותו מעגל. בצורה כזו, ניתן להשתמש בכסף ציבורי בצורה חכמה יותר שתעלה את היעילות של צה"ל באותו כסף, או אפילו בפחות.
קובייה הונגרית
לצד בניין הכוח והפעלת הכוח, זרוע היבשה בונה ארבעה תתי תהליכים שנגזרו מיבשה באופק המהווים את עמוד השדרה של ההתעצמות ביבשה. צוותי קרב, יחידות מיוחדות, חופת את"ר וגבולות.
צוות קרב ברמות השונות (צוות קרב חטיבתי, גדודי, פלוגתי) הופך להיות הישות הגרעינית העיקרית של הלחימה ביבשה. ההבנה בצה"ל שהמלחמות הבאות יהיו בסביבה אורבנית במתאר א-סימטרי מול ארגוני טרור או גרילה, הובילה למסקנה שאין טעם סתם לשפוך כוחות לתוך שדה הקרב. אלא יש צורך לבנות כוחות עם יכולות מגוונות - פלטפורמות וחי"ר יחד - כדי להתמודד עם ארגוני טרור בשטח בנוי.
לצוותי הקרב רוצים לתת יכולות עצמאיות של רואה-יורה עם איסוף מודיעין עצמאי, כולל בגובה אווירי נמוך. במז"י לא מדברים על חיל אוויר ליבשה כמו בארה"ב, אלא ביכולות הכוללות רחפנים, כטב"מ, בלונים נגררים ועוד. בנוסף ליכולות העצמאיות רוצים לתת לצוות הקרב יכולת 'להזמין' חימוש במטרה לצמצם את המשקל שהוא צריך לשאת.
הרעיון הוא שצוות הקרב יהיה קל, מהיר ודינמי כדי להתמודד עם מהירות התגובה של האויב שנמדדת בעשרות שניות. אם הצוות מזהה אויב, הוא דוקר אותו על המפה, ומכרז אש אוטומטי ברקע מחליט איך לנטרל אותו. בצורה כזו משיגים במז"י יעילות מרבית בהפעלת צוות הקרב מול מודל לחימה דינמי של האויב. כמו גם, היכולת הדינמית של צוות הקרב תאפשר לו לחשוב איך מקדימים את האויב במתאר צפוף, מאשר לחשוב על לוגיסטיקה של אמל"ח.
חופת את"ר זו התפיסה שתחתיה מפתחים בצה"ל את מכרז האש. מדובר במענה טכנולוגי מתקדם לצרכים של צוות הקרב בקו החיכוך הראשון עם האויב. אחד האתגרים שמתמודדים עמם בשדה הקרב הוא המתח בין שימור החיכוך עם האויב לבין המשיכה של יכולות האש 'אחורה' למרחב. כאשר מושכים את יכולות האש מצוות הקרב לגורם חיצוני מאחורה, קיים חשש שצה"ל יפסיד את החיכוך עם האויב.
במז"י מסבירים שאת המתח הזה פותרים באמצעות שימור יכולות חיכוך לטווח מאוד קרוב. בגלל שהאויב נעלם, וזמן החשיפה שלו עומד על מתחת ל-40 שניות בממוצע, החיכוך של צוות הקרב מצטמצם לטווח הזה. כל החיכוך שמעבר לכך כבר לא קיים היות והאויב נעלם. ולכן, כל האירועים בשדה הקרב שהם בקבועי זמן שאינם חיכוך מיידי עם האויב החשוף, יטופלו על ידי חופת את"ר. וכל מה שבתוך קבועי זמן אלו - על ידי צוות הקרב.
יחידות מיוחדות הופכות למרכיב ייעודי בהפעלת הכוח של זרוע היבשה. הסיבה לכך נובעת בעיקר בשל השתנות האויב. במקום מבנה צבאי סדור, האויב פועל בתאים קטנים, מבוזרים, עצמאיים, עם יכולות נקודתיות. מול אויב כזה, יעילות מבנה צבאי סדור יורדת, וקיים צורך ביחידות מיוחדות בעלות אופן פעולה דומה שירככו את האויב כפעולה מקדימה. ריכוך במובן של נטרול מוקדי חיכוך עיקריים ופגיעה בשרשרת הפיקוד.
במילים אחרות, התפקיד העיקרי של היחידות המיוחדות הוא לנסות ולהוציא את האויב משווי משקל טרם הגעת צוותי הקרב, ואחר כך במקביל לפעולתם, באמצעות פגיעה במנהיגים, שרשרת לוגיסטית ונקודות שליטה. לצורך כך הקימו בצה"ל את חטיבת הקומנדו בסדיר ומילואים ואת פיקוד העומק. מדובר בכוח מטכ"לי שיכול לפעול בכל הגזרות.
גבולות הופכים להיות למרכבי אקטיבי בתפיסת הפעלת הכוח של זרוע היבשה. משרד הביטחון הקים בשנים האחרונות גדר חכמה בגבול סוריה עם שלל אמצעי תצפית, חישה ואחרים. הגדר החכמה מאפשרת לצה"ל לקבל עומק אסטרטגי וירטואלי ללא צורך להציב בשטח סוריה כוחות. בזרוע היבשה חושבים כיצד ניתן להפוך את את הגבול החכם מאמצעי פאסיבי שאוסף מודיעין, לאמצעי מגיב שיודע גם לסגור מעגל על מטרות כמעגל תגובה ראשון.
חלק מהרעיונות כוללים שימוש בכלים בלתי מאוישים שונים עם יכולות תקיפה. השילוב של גדר חכמה המייצרת עומק אסטרטגי למרחק של עשרות קילומטרים ביום/לילה כולל אפשרות שהסנסורים יפעילו מערך תוקף בלתי מאויש, עתיד לייצר שינויים בהיערכות כוחות הבט"ש של צה"ל בכלל הגזרות.
שילוב ארבעת תתי התהליכים - חופת את"ר, גבולות, יחידות מיוחדות וצוותי קרב עתידים לייצר מעין 'קובייה הונגרית' שיודעת להתאים את עצמה לתרחישים רבים, כולל הסתגלות לתרחישים בלתי צפויים בעת לחימה.
המטרה: יעילות
נזכיר כי במהלך שלושים וחמש השנים האחרונות, מאז מלחמת לבנון הראשונה, חלה נסיגה הדרגתית בנחיצות כוחות היבשה של צה"ל. בעיקר בשל המעבר למלחמה א-סימטרית מול ארגוני טרור שהעלתה את ערכן של היחידות המיוחדות לצד כוחות הבט"ש והשיטור. זרוע היבשה במהותה ככוח כובש שטחים שמטרתו העברת הלחימה למרחב האויב, מצאה את עצמה מול שוקת שבורה.
מתוך מציאות זו יצאו בזרוע היבשה להליך חשיבה תחת השם 'יבשה באופק' כדי להבין כיצד ניתן לבנות זרוע יבשה שתהיה לגיטימית גם בעידן הלחימה הא-סימטרית. הליך זה הוא הבסיס לתפיסת בניין הכוח 2030. והוא נועד להשיג מספר מטרות - יכולת הסתגלות של הכוחות בזמן אמת לאיומים משתנים, בניית יכולות מתקדמות תחת מסגרת תקציבית פוחתת, הקטנת האי ודאות התקציבית בתכנון מלחמה (יחס עלות/מבצעיות) וצמצום ההסתברות לפגיעות בנפש לכוחותינו.
תכנית בניין הכוח בזרוע היבשה אמורה לבנות את ממד היבשה בצה"ל כממד אקטיבי שלא רק מסוגל להשתנות מול ארגוני טרור כמו דאעש, חמאס, חיזבאללה או אחרים שיבואו בעתיד, אלא מסוגל להשתמש ביכולות השינוי הדינמיות של האמל"ח ותורת ההפעלה כדי לקבוע מציאות בשדה הקרב. לא רק להגיב - ליזום.
אין ספק כי תכנית בניין הכוח ביבשה אינה מנותקת מתהליכים מרכזיים אחרים בצה"ל כמו לחימה רב זרועית, לחימה מבוססת מודיעין והתעצמות טכנולוגית בכלל הזירות. להפך, מרכיבי חופת את"ר למשל מבוססים על יכולות רב זרועיות ועל תפיסת המרחבים שצה"ל בונה כבר מספר שנים (מרחב אש, מרחב תקשוב, מרחב לוגיסטי ועוד). אם התכנית תתממש כמתוכנן, צה"ל עתיד למצוא את עצמו כצבא יותר קטן, אך הרבה יותר יעיל וקטלני.
