החורמשהר האיראני, ההסתרה האמריקאית ואיומי הסרק הישראלים
"ללא מעצורים דיפלומטים ועם כסף, האיראנים ככל הנראה ימשיכו לפתח טילים. הצפי הוא שהם יתאימו טילים לצוללות שלהם לצורך פיתוח יכולת מכה שניה", אומר טל ענבר, ראש המחקר בנושא טילים, כטמ"מ וחלל במכון פישר, בעקבות הפרסומים האיראניים על טיל ה"חורמשהר" שהוצג לראשונה בסוף השבוע
עמי רוחקס דומבה
| 26/09/2017
הטיל החדש שהוצג (צילום: AP)
איראן הציגה ביום שישי האחרון את טיל החורמשהר [Khorramshahr]. מדובר בטיל שדבר קיומו נחשף כבר ב-2016 אך ללא פרסום פרטים טכניים או עדות ויזואלית. הטיל שהוצג לראשונה מבוסס על ככל הנראה על טילי ה-BM25 שנרכשו על ידי איראן מקוריאה הצפונית בעבר.
איום גרעיני על אירופה
מלבד התמונות מהמצעד בטהרן, האיראנים הפיצו גם סרטון וידאו של ניסוי בטיל המדובר ללא חותמת זמן ברורה. "זהו סרטון של ניסוי בלתי מוצהר בטיל החורמשהר", מסביר טל ענבר, ראש המחקר בנושא טילים, כטמ"מ וחלל במכון פישר. "מדידות המבוססות על החומרים הוויזואליים ששוחררו על ידי איראן מגלות כי קוטר הטיל מגיע ל-1.5 מטרים. הטיל מונע בדלק נוזלי והקוטר הגדול של הרש"ק מאפשר קיומו של רש"ק מאוד כבד קונבנציונלי או מספר ראשי נפץ.
"בטיסת הניסוי הופרד גוף חודר יחיד ואין תמיכה עובדתית בטענת האיראנים למספר רש"קים מתפצלים. אם האיראנים רוצים לתמוך בטענתם, הם צריכים לפרסם חומרים ויזואליים רלוונטיים. טווח הטיל על פי פרסומים באיראן הוא 2000 ק"מ, על אף שטיל במשקל כזה יכול להגיע גם ל-3000 ק"מ ואף יותר ולאיים על מספר בירות אירופאיות".
פיתוח משותף
ענבר מדגיש כי אמנם בעבר קוריאה הצפונית ואיראן הכחישו מעבר טכנולוגיות טילאות, אולם קוטר הטיל האיראני שווה לקוטר טיל צפון קוריאני בשם HS-10 או מוסודן. "ההסתברות ששתי מדינות פיתחו טילים כה דומים בקוטר זהה ללא שיתוף פעולה שואפת לאפס", מסביר ענבר. "עדות נוספת לשת"פ כזה היא תצפיות אחר תכניות החלל של איראן שהראו כי במשגר הלוויינים האיראני מותקנים מנועי R-27. גם טיל הנודונג הצפון קוריאני הוא השיהאב האיראני.
"הטיל האיראני חורמשהר חסר כנפיים לעומת המוסודן הדומה שנוסה בקוריאה הצפונית בעבר. מדובר באותו דלק ומערכת הנעה. החתימה התכנונית של הטיל מעידה על מוצר צפון קוריאני שהועבר לאיראן או שזהו פרויקט פיתוח משותף. יש גם עדויות להעברת טילים מצד קוריאה הצפונית למדינות נוספות בעולם".
ההגנה האקטיבית של מדינת ישראל תספיק?
לאור חשיפות הטילים האיראנים התכופות בתקופה האחרונה, עולה השאלה האם מערכות ההגנה הישראליות שבנויות בשלוש שכבות בנויות להתמודד עם איומים אלו. "בראייה איראנית, קיימות שתי דרכים להביס את ההגנה האקטיבית של ישראל - שיגור מספר רב של טילים בו זמנית (הרוויה) או שימוש בראשים מתפצלים", מסביר ענבר.
"צריך לזכור שמדינת ישראל, כאשר פיתחה את מערכות ההגנה מפני טילים, עשתה זאת על בסיס תכנון ארוך טווח. מערכת יירוט לא מפתחים ביום אחד. זה פרויקט שלוקח שנים רבות והוא נבנה בצורה כזו שהוא יוכל לתת מענה גם לאיומים עתידיים של היריב. מכאן, ניתן להניח כי מערך ההגנה הישראלי, הרב שכבתי, מסוגל להתמודד עם מגוון רחב של מטרות ומספר איומים גדול הנורים בו זמנית.
"חץ 3 כדוגמא נועד לפגוש את האיום בגובה רב ובמרחק ניכר מגבולות ישראל, והוא אחד הכלים להתמודד עם טיל כמו החורמשהר האיראני הנושא ראשים מתפצלים (פגיעה בטיל לפני רגע ההתפצלות).
"בעולם מתחילים לפתח גם מיירט עם ראשים מתפצלים כדי להתמודד עם טיל תוקף הכולל מספר רש"קים. זו גם שיטה אפשרית מבחינה טכנית, אם כי לא ברור הכדאיות הכלכלית שלה במתאר מזרח תיכוני עם איום ייחוס כמו זה של ישראל. יש דרכים אחרות להשיג אותו פתרון כמו ירי של מספר מיירטים לעבר מטרת איכות. אמנם צריך מלאי מיירטים גדול, אבל בראייה כלכלית ייתכן וזה עדיף".
האמריקאים ידעו
אם אכן טיל החורמשהר האיראני הוא פרי פרויקט פיתוח משותף בין טהרן לפיונגיאנג, עולה השאלה כיצד שירותי הביון המערביים לא ידעו עליו. ענבר מסביר כי שירותי הביון האמריקאים ידעו על שיתופי הפעולה בין המדינות בתחום הטילאות, אך הבית הלבן בתקופת הנשיא אובמה ואף לפניו החליט להסתיר זאת מהציבור לצרכים פוליטיים.
תמיכה לדבריו של ענבר אפשר למצוא גם במסמכים שמפרסם אתר ויקיליקס. פרסום משנת 2007 מגלה כי במסגרת פגישה בין שירות ה-CIA האמריקאי לשירות ה-SVR הרוסי נידונו הערכות האיומים בדבר שיתוף הפעולה בין איראן לצפון קוריאה. כבר אז ידעו הצדדים, או לפחות חשדו, שאיראן מפתחת טיל המבוסס על ה-BM-25 עם מנוע R-27.
בפרסום אחר מתוך הערכה של משטר ה-MTCR משנת 2008 עולה כי כבר אז ידעו שקוריאה הצפונית עושה ניסויים בטיל בשם TD-2 שמסוגל להגיע לטווח פוטנציאלי של 15,000 ק"מ ולפגוע בארה"ב. באותו דו"ח גם נכתב כי צפון קוריאה יכולה למכור טילים, טכנולוגיה טילית או חומרים לטילים למדינות במזרח התיכון, אפריקה או מזרח אסיה. זאת, כעשור כמעט לפני שה-CIA הודה בכך באופן רשמי.
בהקשר איראן, הדו"ח מוסיף כי מאז שנות ה-80 איראן היא לקוח של קוריאה הצפונית בתחום הטילאות. המכירות כללו טילי סקאד מסוגים שונים וטילי נודונג שקיבלו את השם 'שיאהב' באיראן. הדו"ח גם מגלה כי קוריאה הצפונית סיפקה לאיראן את ה-BM25. כתבה שפורסמה לאחרונה על ידי העיתונאי נחום ברנע חושפת כי גם שירותי הביון הישראלים ידעו על כך לפחות משנות ה-90.
דו"ח מחקר שהוצג לקונגרס האמריקאי בשנת 2008 חושף כי המודיעין הישראלי ידע כשנתיים קודם לכן, ב-2006, כי קוריאה הצפונית סיפקה לאיראן טילי BM 25 המסוגלים לשאת רש"ק גרעיני לטווח של 2400 ק"מ. אותו דו"ח גם מביא הערכת גורמי מודיעין אמריקאים כי בשנת 2015 איראן תוכל לפתח טיל בין-יבשתי לטווח 4800 ק"מ. בשנת 2008 מסמך של מחלקת המדינה האמריקאית מגלה כי האמריקאים ידעו על ניסיונות איראן לרכוש טונגסטן מסין לטובת פיתוח מערכת הניהוג של הטילים. דויטשה בנק הגרמני היה המתווך בעסקה, אז כנראה גם הגרמנים ידעו.
תחת ממשל אובמה ניתנה לאיראן יד חופשית לפיתוח טילים וביצוע ניסויים. האמריקאים ידעו - ולא דיווחו לעולם. ידעו ושתקו. "פרויקט כמו החורמשהר לוקח כמה שנים", מסביר ענבר. "מרתק לראות שזה הצליח בשלב מוקדם באיראן לעומת המקור הצפון קוריאני. ייתכן, וזו טענה נסיבתית, שהם הביאו את המידע מהכישלונות לאיראן ויישמו את הפתרונות שם.
"מלבד ההסתרה האמריקאית, גם אין עדות גלויה לפעולות מתמשכות של האו"ם, ארה"ב או ישראל לעצור את פיתוח הטילים האיראנים. הדבר היחיד שידוע הוא המקרה מנובמבר 2011 של פיצוץ מתקן הקשור לתכנית טילים של טהרן ומותו של מי שמוגדר כאבי תכנית הטילים האיראנית - חסן טהראני מוגדאם. לפי מקורות גלויים, ככל הנראה מדובר בתאונה ולא חיסול יזום. בכל מקרה, האירוע ולאחריו מותם של מספר מדענים הקשורים לתכנית הטילים גרמו לעיכוב מסוים, זמני, עליו האיראנים הצליחו לגשר. בשנים האחרונות ראינו טילים חדשים, ניסויים ואפילו ירי מבצעי של טילים לעבר סוריה".
האם פגיעה בתשתית הטילאות אפשרית?
בשבועות האחרונים פוליטיקאים ישראלים מצהירים כי צריך לפגוע בתכנית הטילים של איראן. השאלה, האם אלו הבטחות שניתן לפדות. "מדינה שתרצה לעשות זאת, תוכל לפגוע בשרשרת האספקה של התכנית וכן במתקני הטילים הידועים. אבל זו הצהרת מלחמה רשמית נגד איראן", מסביר ענבר.
"לכן, הסבירות שנראה פעולה צבאית נגד תכנית הטילים של איראן שקולה לסבירות שנראה כזו נגד תכנית הגרעין שלה. נמוכה מאוד. פעילות נגד תכנית הטילים יכולה להיות גם לא צבאית, בעיקר מבוססת סנקציות כלכליות. אבל אחרי הסכם הגרעין, אין היום למעשה מגבלות על איראן - דיפלומטיות או כלכליות - בתחום הטילים. לסיכום, מדובר בתהליכים צבאיים או דיפלומטים שאם בכלל יבשילו, ייקחו שנים. הערכה מציאותית יותר תהיה שאי אפשר להחזיר את השד לבקבוק.
"ללא מעצורים דיפלומטים ועם כסף, האיראנים ככל הנראה ימשיכו לפתח טילים. הצפי הוא שהם יתאימו טילים לצוללות שלהם לצורך פיתוח יכולת מכה שניה. הם ינסו לפתח ראשים מתפצלים מנוהגים. יבצעו ניסויים עם ראש מתפצל. הפיתוח של הדלק המוצק ימשיך וכך גם הניסיונות להגדלת קוטר הטילים. לאור חולשת המערב, וחשיפת היכולות בקוריאה הצפונית, איראן יכולה לקבל תעוזה. לפני שנה וחצי אף אחד לא היה חולם שהם יראו טיל כמו החורמשהר".
"ללא מעצורים דיפלומטים ועם כסף, האיראנים ככל הנראה ימשיכו לפתח טילים. הצפי הוא שהם יתאימו טילים לצוללות שלהם לצורך פיתוח יכולת מכה שניה", אומר טל ענבר, ראש המחקר בנושא טילים, כטמ"מ וחלל במכון פישר, בעקבות הפרסומים האיראניים על טיל ה"חורמשהר" שהוצג לראשונה בסוף השבוע
הטיל החדש שהוצג (צילום: AP)
איראן הציגה ביום שישי האחרון את טיל החורמשהר [Khorramshahr]. מדובר בטיל שדבר קיומו נחשף כבר ב-2016 אך ללא פרסום פרטים טכניים או עדות ויזואלית. הטיל שהוצג לראשונה מבוסס על ככל הנראה על טילי ה-BM25 שנרכשו על ידי איראן מקוריאה הצפונית בעבר.
איום גרעיני על אירופה
מלבד התמונות מהמצעד בטהרן, האיראנים הפיצו גם סרטון וידאו של ניסוי בטיל המדובר ללא חותמת זמן ברורה. "זהו סרטון של ניסוי בלתי מוצהר בטיל החורמשהר", מסביר טל ענבר, ראש המחקר בנושא טילים, כטמ"מ וחלל במכון פישר. "מדידות המבוססות על החומרים הוויזואליים ששוחררו על ידי איראן מגלות כי קוטר הטיל מגיע ל-1.5 מטרים. הטיל מונע בדלק נוזלי והקוטר הגדול של הרש"ק מאפשר קיומו של רש"ק מאוד כבד קונבנציונלי או מספר ראשי נפץ.
"בטיסת הניסוי הופרד גוף חודר יחיד ואין תמיכה עובדתית בטענת האיראנים למספר רש"קים מתפצלים. אם האיראנים רוצים לתמוך בטענתם, הם צריכים לפרסם חומרים ויזואליים רלוונטיים. טווח הטיל על פי פרסומים באיראן הוא 2000 ק"מ, על אף שטיל במשקל כזה יכול להגיע גם ל-3000 ק"מ ואף יותר ולאיים על מספר בירות אירופאיות".
פיתוח משותף
ענבר מדגיש כי אמנם בעבר קוריאה הצפונית ואיראן הכחישו מעבר טכנולוגיות טילאות, אולם קוטר הטיל האיראני שווה לקוטר טיל צפון קוריאני בשם HS-10 או מוסודן. "ההסתברות ששתי מדינות פיתחו טילים כה דומים בקוטר זהה ללא שיתוף פעולה שואפת לאפס", מסביר ענבר. "עדות נוספת לשת"פ כזה היא תצפיות אחר תכניות החלל של איראן שהראו כי במשגר הלוויינים האיראני מותקנים מנועי R-27. גם טיל הנודונג הצפון קוריאני הוא השיהאב האיראני.
"הטיל האיראני חורמשהר חסר כנפיים לעומת המוסודן הדומה שנוסה בקוריאה הצפונית בעבר. מדובר באותו דלק ומערכת הנעה. החתימה התכנונית של הטיל מעידה על מוצר צפון קוריאני שהועבר לאיראן או שזהו פרויקט פיתוח משותף. יש גם עדויות להעברת טילים מצד קוריאה הצפונית למדינות נוספות בעולם".
ההגנה האקטיבית של מדינת ישראל תספיק?
לאור חשיפות הטילים האיראנים התכופות בתקופה האחרונה, עולה השאלה האם מערכות ההגנה הישראליות שבנויות בשלוש שכבות בנויות להתמודד עם איומים אלו. "בראייה איראנית, קיימות שתי דרכים להביס את ההגנה האקטיבית של ישראל - שיגור מספר רב של טילים בו זמנית (הרוויה) או שימוש בראשים מתפצלים", מסביר ענבר.
"צריך לזכור שמדינת ישראל, כאשר פיתחה את מערכות ההגנה מפני טילים, עשתה זאת על בסיס תכנון ארוך טווח. מערכת יירוט לא מפתחים ביום אחד. זה פרויקט שלוקח שנים רבות והוא נבנה בצורה כזו שהוא יוכל לתת מענה גם לאיומים עתידיים של היריב. מכאן, ניתן להניח כי מערך ההגנה הישראלי, הרב שכבתי, מסוגל להתמודד עם מגוון רחב של מטרות ומספר איומים גדול הנורים בו זמנית.
"חץ 3 כדוגמא נועד לפגוש את האיום בגובה רב ובמרחק ניכר מגבולות ישראל, והוא אחד הכלים להתמודד עם טיל כמו החורמשהר האיראני הנושא ראשים מתפצלים (פגיעה בטיל לפני רגע ההתפצלות).
"בעולם מתחילים לפתח גם מיירט עם ראשים מתפצלים כדי להתמודד עם טיל תוקף הכולל מספר רש"קים. זו גם שיטה אפשרית מבחינה טכנית, אם כי לא ברור הכדאיות הכלכלית שלה במתאר מזרח תיכוני עם איום ייחוס כמו זה של ישראל. יש דרכים אחרות להשיג אותו פתרון כמו ירי של מספר מיירטים לעבר מטרת איכות. אמנם צריך מלאי מיירטים גדול, אבל בראייה כלכלית ייתכן וזה עדיף".
האמריקאים ידעו
אם אכן טיל החורמשהר האיראני הוא פרי פרויקט פיתוח משותף בין טהרן לפיונגיאנג, עולה השאלה כיצד שירותי הביון המערביים לא ידעו עליו. ענבר מסביר כי שירותי הביון האמריקאים ידעו על שיתופי הפעולה בין המדינות בתחום הטילאות, אך הבית הלבן בתקופת הנשיא אובמה ואף לפניו החליט להסתיר זאת מהציבור לצרכים פוליטיים.
תמיכה לדבריו של ענבר אפשר למצוא גם במסמכים שמפרסם אתר ויקיליקס. פרסום משנת 2007 מגלה כי במסגרת פגישה בין שירות ה-CIA האמריקאי לשירות ה-SVR הרוסי נידונו הערכות האיומים בדבר שיתוף הפעולה בין איראן לצפון קוריאה. כבר אז ידעו הצדדים, או לפחות חשדו, שאיראן מפתחת טיל המבוסס על ה-BM-25 עם מנוע R-27.
בפרסום אחר מתוך הערכה של משטר ה-MTCR משנת 2008 עולה כי כבר אז ידעו שקוריאה הצפונית עושה ניסויים בטיל בשם TD-2 שמסוגל להגיע לטווח פוטנציאלי של 15,000 ק"מ ולפגוע בארה"ב. באותו דו"ח גם נכתב כי צפון קוריאה יכולה למכור טילים, טכנולוגיה טילית או חומרים לטילים למדינות במזרח התיכון, אפריקה או מזרח אסיה. זאת, כעשור כמעט לפני שה-CIA הודה בכך באופן רשמי.
בהקשר איראן, הדו"ח מוסיף כי מאז שנות ה-80 איראן היא לקוח של קוריאה הצפונית בתחום הטילאות. המכירות כללו טילי סקאד מסוגים שונים וטילי נודונג שקיבלו את השם 'שיאהב' באיראן. הדו"ח גם מגלה כי קוריאה הצפונית סיפקה לאיראן את ה-BM25. כתבה שפורסמה לאחרונה על ידי העיתונאי נחום ברנע חושפת כי גם שירותי הביון הישראלים ידעו על כך לפחות משנות ה-90.
דו"ח מחקר שהוצג לקונגרס האמריקאי בשנת 2008 חושף כי המודיעין הישראלי ידע כשנתיים קודם לכן, ב-2006, כי קוריאה הצפונית סיפקה לאיראן טילי BM 25 המסוגלים לשאת רש"ק גרעיני לטווח של 2400 ק"מ. אותו דו"ח גם מביא הערכת גורמי מודיעין אמריקאים כי בשנת 2015 איראן תוכל לפתח טיל בין-יבשתי לטווח 4800 ק"מ. בשנת 2008 מסמך של מחלקת המדינה האמריקאית מגלה כי האמריקאים ידעו על ניסיונות איראן לרכוש טונגסטן מסין לטובת פיתוח מערכת הניהוג של הטילים. דויטשה בנק הגרמני היה המתווך בעסקה, אז כנראה גם הגרמנים ידעו.
תחת ממשל אובמה ניתנה לאיראן יד חופשית לפיתוח טילים וביצוע ניסויים. האמריקאים ידעו - ולא דיווחו לעולם. ידעו ושתקו. "פרויקט כמו החורמשהר לוקח כמה שנים", מסביר ענבר. "מרתק לראות שזה הצליח בשלב מוקדם באיראן לעומת המקור הצפון קוריאני. ייתכן, וזו טענה נסיבתית, שהם הביאו את המידע מהכישלונות לאיראן ויישמו את הפתרונות שם.
"מלבד ההסתרה האמריקאית, גם אין עדות גלויה לפעולות מתמשכות של האו"ם, ארה"ב או ישראל לעצור את פיתוח הטילים האיראנים. הדבר היחיד שידוע הוא המקרה מנובמבר 2011 של פיצוץ מתקן הקשור לתכנית טילים של טהרן ומותו של מי שמוגדר כאבי תכנית הטילים האיראנית - חסן טהראני מוגדאם. לפי מקורות גלויים, ככל הנראה מדובר בתאונה ולא חיסול יזום. בכל מקרה, האירוע ולאחריו מותם של מספר מדענים הקשורים לתכנית הטילים גרמו לעיכוב מסוים, זמני, עליו האיראנים הצליחו לגשר. בשנים האחרונות ראינו טילים חדשים, ניסויים ואפילו ירי מבצעי של טילים לעבר סוריה".
האם פגיעה בתשתית הטילאות אפשרית?
בשבועות האחרונים פוליטיקאים ישראלים מצהירים כי צריך לפגוע בתכנית הטילים של איראן. השאלה, האם אלו הבטחות שניתן לפדות. "מדינה שתרצה לעשות זאת, תוכל לפגוע בשרשרת האספקה של התכנית וכן במתקני הטילים הידועים. אבל זו הצהרת מלחמה רשמית נגד איראן", מסביר ענבר.
"לכן, הסבירות שנראה פעולה צבאית נגד תכנית הטילים של איראן שקולה לסבירות שנראה כזו נגד תכנית הגרעין שלה. נמוכה מאוד. פעילות נגד תכנית הטילים יכולה להיות גם לא צבאית, בעיקר מבוססת סנקציות כלכליות. אבל אחרי הסכם הגרעין, אין היום למעשה מגבלות על איראן - דיפלומטיות או כלכליות - בתחום הטילים. לסיכום, מדובר בתהליכים צבאיים או דיפלומטים שאם בכלל יבשילו, ייקחו שנים. הערכה מציאותית יותר תהיה שאי אפשר להחזיר את השד לבקבוק.
"ללא מעצורים דיפלומטים ועם כסף, האיראנים ככל הנראה ימשיכו לפתח טילים. הצפי הוא שהם יתאימו טילים לצוללות שלהם לצורך פיתוח יכולת מכה שניה. הם ינסו לפתח ראשים מתפצלים מנוהגים. יבצעו ניסויים עם ראש מתפצל. הפיתוח של הדלק המוצק ימשיך וכך גם הניסיונות להגדלת קוטר הטילים. לאור חולשת המערב, וחשיפת היכולות בקוריאה הצפונית, איראן יכולה לקבל תעוזה. לפני שנה וחצי אף אחד לא היה חולם שהם יראו טיל כמו החורמשהר".
