לקראת כנס היבשה והלוגיסטיקה, ראיון מיוחד עם מפקד שבטה שאומר: "פגז הארטילריה המדויק קרוב מתמיד"
בזמן בו צבא היבשה מקוצץ ומשתנה תחת התוכנית הרב שנתית "גדעון", דווקא בשבטה הקימו אגד ארטילרי חדש בעוצבת 'שלהבת האש' שהפך לאגד מבצעי בתוך בית הספר לתותחנים. ראיון מיוחד עם מפקד שבטה, אל"מ רמי אבודרהם, שמסיים קדנציה ומונה לראש מחלקת תכנון זרוע היבשה
צילום: דו"צ
פעם הם קראו לעצמם "מלכת הקרב", אלא שנדמה שענווה חדשה נכנסה בשערים של הבסיס המיתולוגי של התותחנים אי שם בנגב, בפינת שום מקום. בזמן בו צבא היבשה מקוצץ ומשתנה תחת התוכנית הרב שנתית "גדעון" של הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, דווקא בשבטה הקימו את עוצבת "שלהבת האש", שהיא אגד מבצעי בתוך בית הספר לתותחנים.
מי שמפקד על התהליך הזה בשנה וחצי האחרונות הוא מפקד שבטה, אלוף משנה רמי אבודרהם, בן 42, נשוי ואבא לשלושה ילדים, גר בהרצליה ובמקור מהצפון מגבעת אבני. הוא התגייס לתותחנים ב-1993: "אז לא ידענו מה זה, לא הייתה בחירה. הגענו לבקו"ם ואמרו לך לשם או לך לכאן", מספר אל"מ אבודרהם לישראל דיפנס על תחילת הדרך.
במבצע "ענבי זעם" ב-1996 בלבנון פיקד על סוללת תותחים בתוך רצועת הביטחון בדרום לבנון, הוא פיקד על גדוד ועל יחידת "מורן", שמפעילה טילים אלקטרו אופטיים מדוייקים נגד טנקים מסוג "תמוז".
"מערך ה'תמוז' של היחידה נחשף, היחידה הייתה פעילה גם בבט"ש וגם במבצעים 'עמוד ענן' וב-'צוק איתן' ובמקומות נוספים", הוא מספר, "עסקתי בטיל ה'תמוז' וביחידת 'מיתר' גם בתפקיד הקודם שלי במפקד מערך האש באוגדה 210 (עוצבת הבשן, שאחראית על גבול סוריה ורמת הגולן. א.ה.). למעשה כל התקיפות שהיו בצפון, במקרה של החוליה של ה-4 מחבלים שהגיעה מהכפר חאדר, הייתי זה שסגר את מעגל האש.
"התפקיד שלנו כמערך אש זה לשאול איך מביאים את הפגז לחלון? גם ארטילריה ירינו שם. זו הייתה הפעם הראשונה לירות ארטילריה סטטיסטית אחרי שנים של כוננות מאז 1973, כאשר מטען הונח מדרום למג'דל שאמס לגדוד 202 של הצנחנים.
עכשיו המתיחות משתנה והיא מקבלת פנים אחרות. לא מפני צבאות אלא מפני רכיבים ופריטים שהם פריטי טרור כמו ירי טרור מסוג 107 ו-220 מ"מ, או ירי טילים נגד טנקים וחוליות של מניחי מטענים ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתנהג אחרת כמפעילי אש. צריך לתכנן איך ליצור מצב שאתה גם מגיב מהר, כאשר הזמן לרעתנו מרגע האירוע".
ואת הלקחים מגבול סוריה הבאת איתך לשבטה בנגב?
"אני בשבטה שנה וחצי בתפקיד מאז 2015, זו קדנציה קצרה, אבל נדרשתי בידי מפקדיי ללכת לתפקיד אחר, לראש מחלקת התכנון בזרוע היבשה".
איך אתה מסכם קדנציה בשבטה?
"יש תהליך של ארגון מחדש בצבא, שמוביל הרמטכ"ל הנוכחי בזרוע היבשה של ארגון הסד"כ מחדש: סגירת חטיבות טנקים ואגדי ארטילריה. זה מצריך את הסד"כ הקיים להתייעל, שבטה הוקם כאגד ארטילרי שלא רק מכשיר קצינים ומש"קים אלא הופך ליחידה מבצעית. צריך להשקיע את ההכשרה כך שהיא תסייע למתמרן, אנחנו קוראים לזה 'פרויקט רוח אחרת'.
"זו תפיסת ההפעלה של בית הספר ושל אגד ארטילרי, לפעול בדואליות כאשר גם בעזה וגם בצפון יש השתנות וגם שבטה הופך לאגד ארטילרי, שזה מקביל לחטיבה. הבסיס היה הלמידה המבצעית מ-'צוק איתן' והתאמת יכולות האש לתמרון ולהשתנות שדה הקרב. האויב נעלם והמטרות השתנו, הסביבה אורבנית ותת קרקעית. יש שמכנים את זה ארטילריה 'טיפשה' וצריך לעשות תהליך התאמה. האמל"ח קיים, והתעשיות עושות עבודה מצויינת אבל האתגר הוא להתאים את האנשים.
"הזירה הטקטית היא הזירה שבה גם העורף מאוים וחוטף אש ומאויים ממנהרות. ומיומנות היחידות שלנו היא גם לפעול בזירה מאוימת כמו ב-'צוק איתן' אבל לא רק במבצע מוגבל וממוקד אלא במלחמה רבת עצימות. איך מתאימים את האימונים ואת הפעלת האש בשטחים כאלה? מתוקף היותנו צבא מוסרי אנחנו צריכים לחשוב איך מפעילים אש גם בצורה מוסרית וחכמה ולא רק קטלנית.
"כשעשיתי הדרכה כקצין צעיר, לא חשבתי על הצרכן של האש שהוא המהות, שהוא המתמרן, היום זה אחרת, אנחנו מבינים שאנחנו משרתים קרב שלם, וזה גם מה שאנחנו מלמדים את החניכים הצעירים. שנים היינו בתוך הבועתיות שאנחנו הכי חשובים, אבל התפכחנו. עכשיו אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות ראש גדול ולחשוב על התמרון, תמרון מהיר קטלני ויעיל עם אש שמייצרת לו מכפיל כוח. בכל שנה מגיעים 6,000 איש לשבטה שאינם תותחנים, שלומדים איך להפעיל מכלול אש.
"בנוסף, הכרחי להדריך ולכוון את הלוחם כך שיתפתח ללוחם שמרים 42 קילו ב-52 יום, כמו ב-'צוק איתן'. פגז 155 שוקל 42 קילו, עוד בלי הראש של החומר נפץ ההודף. תותחן צריך שרירי ברכיים, כמו למשל באירוע סג'עייה (הקרב של גולני בסג'עייה ב'צוק איתן' בו הלוחמים חולצו באמצעות ארטילריה מסיבית, א.ה.), שירו בו 600 פגזים. כדי לייצר מצב בו אתה מבצע ירי מדוייק בקצבים גבוהים וכדי לאפשר חילוץ שנמשך כמה שעות בירי שהיה מאד קרוב לכוחות, צריך הכשרה מקצועית ויכולות פיזיות מתאימות.
"הסוללות נדרשות לנוע ביום פקודה ולהתפרש בעזה. יצרנו גם יכולת מבצעית של אגד שבטה לנוע ולהתפרש אם נצטרך גם בגבול סיני בחזית על גרורותיה השונות. אם אתה מפעיל סוללה בעוצבת 'שלהבת האש' (שבטה), היא ערוכה לפרוס תוך כמה שעות ולהגיב לארוע מתפרץ ולהסלמה. זו החובה של יחידה מבצעית, שאתה שומר על דריכות ומוכנות, למשל בפיגוע דאעש מתגלגל ומתפתח. תחשוב על ארוע שמתפתח ליום לחימה בסיני או בעזה. אתה מעלה את רמת המוכנות למשל בעזה תוך מספר שעות מצומצם ונדרש להגיב בהגנה על היישובים בהובלה ובהיסע. תזכור שארטילריה ומערך רקטי לא צריכים לנסוע הרבה כדי להיות רלוונטיים".
המשך הכתבה בגיליון 37 של ישראל דיפנס.
להרשמה לכנס היבשה והלוגיסטיקה שייערך ב16-17 במאי: http://land.israeldefense.co.il/he/node/100
בזמן בו צבא היבשה מקוצץ ומשתנה תחת התוכנית הרב שנתית "גדעון", דווקא בשבטה הקימו אגד ארטילרי חדש בעוצבת 'שלהבת האש' שהפך לאגד מבצעי בתוך בית הספר לתותחנים. ראיון מיוחד עם מפקד שבטה, אל"מ רמי אבודרהם, שמסיים קדנציה ומונה לראש מחלקת תכנון זרוע היבשה
צילום: דו"צ
פעם הם קראו לעצמם "מלכת הקרב", אלא שנדמה שענווה חדשה נכנסה בשערים של הבסיס המיתולוגי של התותחנים אי שם בנגב, בפינת שום מקום. בזמן בו צבא היבשה מקוצץ ומשתנה תחת התוכנית הרב שנתית "גדעון" של הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, דווקא בשבטה הקימו את עוצבת "שלהבת האש", שהיא אגד מבצעי בתוך בית הספר לתותחנים.
מי שמפקד על התהליך הזה בשנה וחצי האחרונות הוא מפקד שבטה, אלוף משנה רמי אבודרהם, בן 42, נשוי ואבא לשלושה ילדים, גר בהרצליה ובמקור מהצפון מגבעת אבני. הוא התגייס לתותחנים ב-1993: "אז לא ידענו מה זה, לא הייתה בחירה. הגענו לבקו"ם ואמרו לך לשם או לך לכאן", מספר אל"מ אבודרהם לישראל דיפנס על תחילת הדרך.
במבצע "ענבי זעם" ב-1996 בלבנון פיקד על סוללת תותחים בתוך רצועת הביטחון בדרום לבנון, הוא פיקד על גדוד ועל יחידת "מורן", שמפעילה טילים אלקטרו אופטיים מדוייקים נגד טנקים מסוג "תמוז".
"מערך ה'תמוז' של היחידה נחשף, היחידה הייתה פעילה גם בבט"ש וגם במבצעים 'עמוד ענן' וב-'צוק איתן' ובמקומות נוספים", הוא מספר, "עסקתי בטיל ה'תמוז' וביחידת 'מיתר' גם בתפקיד הקודם שלי במפקד מערך האש באוגדה 210 (עוצבת הבשן, שאחראית על גבול סוריה ורמת הגולן. א.ה.). למעשה כל התקיפות שהיו בצפון, במקרה של החוליה של ה-4 מחבלים שהגיעה מהכפר חאדר, הייתי זה שסגר את מעגל האש.
"התפקיד שלנו כמערך אש זה לשאול איך מביאים את הפגז לחלון? גם ארטילריה ירינו שם. זו הייתה הפעם הראשונה לירות ארטילריה סטטיסטית אחרי שנים של כוננות מאז 1973, כאשר מטען הונח מדרום למג'דל שאמס לגדוד 202 של הצנחנים.
עכשיו המתיחות משתנה והיא מקבלת פנים אחרות. לא מפני צבאות אלא מפני רכיבים ופריטים שהם פריטי טרור כמו ירי טרור מסוג 107 ו-220 מ"מ, או ירי טילים נגד טנקים וחוליות של מניחי מטענים ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתנהג אחרת כמפעילי אש. צריך לתכנן איך ליצור מצב שאתה גם מגיב מהר, כאשר הזמן לרעתנו מרגע האירוע".
ואת הלקחים מגבול סוריה הבאת איתך לשבטה בנגב?
"אני בשבטה שנה וחצי בתפקיד מאז 2015, זו קדנציה קצרה, אבל נדרשתי בידי מפקדיי ללכת לתפקיד אחר, לראש מחלקת התכנון בזרוע היבשה".
איך אתה מסכם קדנציה בשבטה?
"יש תהליך של ארגון מחדש בצבא, שמוביל הרמטכ"ל הנוכחי בזרוע היבשה של ארגון הסד"כ מחדש: סגירת חטיבות טנקים ואגדי ארטילריה. זה מצריך את הסד"כ הקיים להתייעל, שבטה הוקם כאגד ארטילרי שלא רק מכשיר קצינים ומש"קים אלא הופך ליחידה מבצעית. צריך להשקיע את ההכשרה כך שהיא תסייע למתמרן, אנחנו קוראים לזה 'פרויקט רוח אחרת'.
"זו תפיסת ההפעלה של בית הספר ושל אגד ארטילרי, לפעול בדואליות כאשר גם בעזה וגם בצפון יש השתנות וגם שבטה הופך לאגד ארטילרי, שזה מקביל לחטיבה. הבסיס היה הלמידה המבצעית מ-'צוק איתן' והתאמת יכולות האש לתמרון ולהשתנות שדה הקרב. האויב נעלם והמטרות השתנו, הסביבה אורבנית ותת קרקעית. יש שמכנים את זה ארטילריה 'טיפשה' וצריך לעשות תהליך התאמה. האמל"ח קיים, והתעשיות עושות עבודה מצויינת אבל האתגר הוא להתאים את האנשים.
"הזירה הטקטית היא הזירה שבה גם העורף מאוים וחוטף אש ומאויים ממנהרות. ומיומנות היחידות שלנו היא גם לפעול בזירה מאוימת כמו ב-'צוק איתן' אבל לא רק במבצע מוגבל וממוקד אלא במלחמה רבת עצימות. איך מתאימים את האימונים ואת הפעלת האש בשטחים כאלה? מתוקף היותנו צבא מוסרי אנחנו צריכים לחשוב איך מפעילים אש גם בצורה מוסרית וחכמה ולא רק קטלנית.
"כשעשיתי הדרכה כקצין צעיר, לא חשבתי על הצרכן של האש שהוא המהות, שהוא המתמרן, היום זה אחרת, אנחנו מבינים שאנחנו משרתים קרב שלם, וזה גם מה שאנחנו מלמדים את החניכים הצעירים. שנים היינו בתוך הבועתיות שאנחנו הכי חשובים, אבל התפכחנו. עכשיו אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות ראש גדול ולחשוב על התמרון, תמרון מהיר קטלני ויעיל עם אש שמייצרת לו מכפיל כוח. בכל שנה מגיעים 6,000 איש לשבטה שאינם תותחנים, שלומדים איך להפעיל מכלול אש.
"בנוסף, הכרחי להדריך ולכוון את הלוחם כך שיתפתח ללוחם שמרים 42 קילו ב-52 יום, כמו ב-'צוק איתן'. פגז 155 שוקל 42 קילו, עוד בלי הראש של החומר נפץ ההודף. תותחן צריך שרירי ברכיים, כמו למשל באירוע סג'עייה (הקרב של גולני בסג'עייה ב'צוק איתן' בו הלוחמים חולצו באמצעות ארטילריה מסיבית, א.ה.), שירו בו 600 פגזים. כדי לייצר מצב בו אתה מבצע ירי מדוייק בקצבים גבוהים וכדי לאפשר חילוץ שנמשך כמה שעות בירי שהיה מאד קרוב לכוחות, צריך הכשרה מקצועית ויכולות פיזיות מתאימות.
"הסוללות נדרשות לנוע ביום פקודה ולהתפרש בעזה. יצרנו גם יכולת מבצעית של אגד שבטה לנוע ולהתפרש אם נצטרך גם בגבול סיני בחזית על גרורותיה השונות. אם אתה מפעיל סוללה בעוצבת 'שלהבת האש' (שבטה), היא ערוכה לפרוס תוך כמה שעות ולהגיב לארוע מתפרץ ולהסלמה. זו החובה של יחידה מבצעית, שאתה שומר על דריכות ומוכנות, למשל בפיגוע דאעש מתגלגל ומתפתח. תחשוב על ארוע שמתפתח ליום לחימה בסיני או בעזה. אתה מעלה את רמת המוכנות למשל בעזה תוך מספר שעות מצומצם ונדרש להגיב בהגנה על היישובים בהובלה ובהיסע. תזכור שארטילריה ומערך רקטי לא צריכים לנסוע הרבה כדי להיות רלוונטיים".
המשך הכתבה בגיליון 37 של ישראל דיפנס.
להרשמה לכנס היבשה והלוגיסטיקה שייערך ב16-17 במאי: http://land.israeldefense.co.il/he/node/100
