הקרב האורבני של העשור
הניצחון בחַלַבּ הוא רגע מכונן עבור הנשיא בשאר אל-אסד במלחמתו העקובה מדם וארוכת השנים נגד האופוזיציה למשטרו. מה יהיה על סוריה כעת, ומהן המשמעויות כלפי ישראל?
פסח מלובני
| 24/01/2017
צילום: AP
אנו עדים בימים אלה לאחד הרגעים הדרמטיים במלחמה העקובה מדם בסוריה: ניצחון כוחות המשטר של הנשיא בשאר אל-אסד על כוחות המורדים. על הניצחון הזה, אחרי שש שנות לחימה, צריך אסד להודות לתומכיו מאיראן, חיזבאללה, המיליציות השיעיות ובעיקר רוסיה. הם אלה שהכניעו את כוחות המורדים, שהיו מכותרים ברבעיה המזרחיים של העיר מספר חודשים, ללא סיוע מבחוץ, ונתונים, יחד עם האוכלוסייה האזרחית, לתקיפות האוויר הרצחניות של מטוסי רוסיה וסוריה.
אכן, השטח נכבש, וההריסות מזכירות תמונות מימי מלחמת העולם השנייה, אבל הנשיא, הטובח בבני עמו, הכריז על הישג היסטורי. המשטר הסורי בוודאי יקבע יום זיכרון לניצחון המהולל על חַלַבּ ותושביה. החגיגות, בין אם מתוך רצון ובין אם בכפייה, כבר יצאו לדרך בחלקים של המדינה התומכים במשטר, וכך החל גם זרם פליטים חדש של תושבי מזרח העיר.
עם זאת, נראה כי הרוח המפעמת בקרב גורמי האופוזיציה בסוריה טרם נשברה, והם נכונים להמשיך להילחם. חלקם אף נשבעל לחזור לחלב על הגופות של אויביהם, אנשי המשטר. לאסד ותומכיו עוד נכונו קרבות ברחבי סוריה - אם במחוז אדליב, ואם בדרום (דרעא, הגולן הסורי), המוחזקים על ידי כוחות האופוזיציה הסונית לסוגיהם. ה"מהפכה" הסורית לא תמה, וייתכן שלא תסתיים עד שתשיג את מטרותיה, ובראש וראשונה - סילוק המשטר השנוא.
בתוך כל זה נשכח ארגון המדינה האיסלאמית, דאעש, שהצליח עד כה לשרוד, למרות כישלונותיו בשטח בשנה האחרונה, הן בעיראק (מוסול) והן בסוריה (רקה). דאעש אף ניסה לרמוז כי כוחו במותניו בהתקפה קצרה לעבר העיר תדמור, ממנה סולק במהירות.
המשטר הסורי לבדו, עם צבאו ההולך ונחלש, אינו מסוגל לנהל בכוחו עצמו את המשך הלחימה לשחרור שטחים נוספים, המוחזקים על ידי כוחות האופוזיציה. הצבא ימשיך להזדקק לעזרת תומכיו, ובעיקר לסיוע של רוסיה, שתקעה יתד בסוריה לצרכיה שלה, לזמן בלתי מוגבל. המהלך יצר את המהפך בשטח, ונראה כי ימשיך להשפיע על מאזן הכוחות בין הצדדים. עם זאת, נראה כי האתגרים העומדים עדיין בפני המשטר עשויים לחייב אותו ואת תומכיו להשקיע מאמצים במהלך 2017, כדי להשיג ניצחונות נוספים בשטח.
בראייה הישראלית עשוי הישג זה - ואחרים שכנראה יבואו בעקבותיו - להקרין על גבולנו בגולן, כאשר הצבא הסורי ותומכיו מחיזבאללה ומהמיליציות השיעיות השונות ישתלטו מחדש על השטחים הגובלים בישראל. נשאלת השאלה - מי יקבל על עצמו את האחריות על המרחב הזה, שיש בו רגישות ונפיצות גבוהות. האם יהיה זה המשטר הסורי, אשר ישמור על השקט לאורך הגבול, כפי שהיה מאז סיום מלחמת ההתשה ב-1974, או שהשטח יהפוך לאזור הפקר, בו ישלטו כוחות שנתמכים ונשלטים על ידי איראן.
פה גם תעלה השאלה - מה עמדתה של רוסיה. האם היא תתמקד בחלקיה הצפוניים של סוריה, החשובים לאינטרסים שלה ולמעמדה במדינה, ותשאיר את הדרום, שהוא פחות חשוב מבחינתה, לחסדי המשטר בדמשק, או שמוסקבה תרצה לשמור על היציבות האזורית ולמנוע התלקחות מלחמה חדשה, כשהפעם עומדת מולה ישראל ולא כוחות מורדים סונים.
גם אסד יצטרך לשקול פעמיים ושלוש אם הוא רוצה להעניק את השטח שמול ישראל לחיזבאללה ואיראן, כ"תשלום" עבור הסיוע שנתנו לו. זאת, במצב שבו צבאו נחלש והצטמצם מאוד אחרי שנים של לחימה, ויצטרך להמשיך להתמקד באזורים הסוניים שבצפון, ולא בגולן, כדי שלא יפרוץ שם מרד חדש.
החלטה כזו עשויה להביא במהרה להתלקחות באזור. ללא תמיכה רוסית צבאית, המשטר הסורי והארגונים השיעיים עשויים להינזק בצורה רצינית, ודמשק ופרבריה עלולים להפוך לעיי חורבות בדומה לאחותה הצפונית – חַלַבּ, הפעם מהפצצות של ישראל.
השאלה היא - האם רוסיה תעניק לאסד גב גם בהקשר זה, או שתנסה למנוע ממנו לעשות מהלכים מסוכנים מבחינתו, שיעמידו גם את הרוסים בפני הצורך לקבל החלטות בעייתיות. ייתכן שהחלטה לא נכונה עשויה להמאיס את אסד על פטרוניו הרוסים, שישמחו להיפטר ממנו בהזדמנות הראשונה, ולהוכיח לעולם כי ניתן לנהל את סוריה בלעדיו.
יש לקוות שהנשיא הסורי יקבל החלטות בכובד ראש, יאזין ליועציו הרוסים ולא לתומכיו האיראנים והשיעים, ובכללם חיזבאללה, וישאיר את הגבול עם ישראל שקט לעוד 40 שנה. כדאי לו לא להתפתות לחוש שהניצחון בחלב, וניצחונות עתידיים נוספים שמשטרו אולי ינחל על המורדים, יכולים לחזור על עצמם בהתמודדות מול ישראל.
עדיף שילמד את לקחיו של סדאם חוסיין, שחשב ב-1991 כי הניצחון הגדול על איראן, לאחר שמונה שנות מלחמה, מאפשר לצבאו המהולל להשיג ניצחון על ארצות הברית, שנחשבה בעיניו "נמר של נייר".
סביר להניח שאסד מבין שזה אינו מצבה של ישראל, וגם מנהיג חיזבאללה נסראללה יודע שישראל אינה בבחינת "קורי עכביש", כפי שהגדיר אותה בזמנו, וכי נשיכתה עשויה להיות כואבת ביותר. אם יחליט נכון, בשאר ומשטרו יכולים רק להרוויח מכך.
הניצחון בחַלַבּ הוא רגע מכונן עבור הנשיא בשאר אל-אסד במלחמתו העקובה מדם וארוכת השנים נגד האופוזיציה למשטרו. מה יהיה על סוריה כעת, ומהן המשמעויות כלפי ישראל?
אנו עדים בימים אלה לאחד הרגעים הדרמטיים במלחמה העקובה מדם בסוריה: ניצחון כוחות המשטר של הנשיא בשאר אל-אסד על כוחות המורדים. על הניצחון הזה, אחרי שש שנות לחימה, צריך אסד להודות לתומכיו מאיראן, חיזבאללה, המיליציות השיעיות ובעיקר רוסיה. הם אלה שהכניעו את כוחות המורדים, שהיו מכותרים ברבעיה המזרחיים של העיר מספר חודשים, ללא סיוע מבחוץ, ונתונים, יחד עם האוכלוסייה האזרחית, לתקיפות האוויר הרצחניות של מטוסי רוסיה וסוריה.
אכן, השטח נכבש, וההריסות מזכירות תמונות מימי מלחמת העולם השנייה, אבל הנשיא, הטובח בבני עמו, הכריז על הישג היסטורי. המשטר הסורי בוודאי יקבע יום זיכרון לניצחון המהולל על חַלַבּ ותושביה. החגיגות, בין אם מתוך רצון ובין אם בכפייה, כבר יצאו לדרך בחלקים של המדינה התומכים במשטר, וכך החל גם זרם פליטים חדש של תושבי מזרח העיר.
עם זאת, נראה כי הרוח המפעמת בקרב גורמי האופוזיציה בסוריה טרם נשברה, והם נכונים להמשיך להילחם. חלקם אף נשבעל לחזור לחלב על הגופות של אויביהם, אנשי המשטר. לאסד ותומכיו עוד נכונו קרבות ברחבי סוריה - אם במחוז אדליב, ואם בדרום (דרעא, הגולן הסורי), המוחזקים על ידי כוחות האופוזיציה הסונית לסוגיהם. ה"מהפכה" הסורית לא תמה, וייתכן שלא תסתיים עד שתשיג את מטרותיה, ובראש וראשונה - סילוק המשטר השנוא.
בתוך כל זה נשכח ארגון המדינה האיסלאמית, דאעש, שהצליח עד כה לשרוד, למרות כישלונותיו בשטח בשנה האחרונה, הן בעיראק (מוסול) והן בסוריה (רקה). דאעש אף ניסה לרמוז כי כוחו במותניו בהתקפה קצרה לעבר העיר תדמור, ממנה סולק במהירות.
המשטר הסורי לבדו, עם צבאו ההולך ונחלש, אינו מסוגל לנהל בכוחו עצמו את המשך הלחימה לשחרור שטחים נוספים, המוחזקים על ידי כוחות האופוזיציה. הצבא ימשיך להזדקק לעזרת תומכיו, ובעיקר לסיוע של רוסיה, שתקעה יתד בסוריה לצרכיה שלה, לזמן בלתי מוגבל. המהלך יצר את המהפך בשטח, ונראה כי ימשיך להשפיע על מאזן הכוחות בין הצדדים. עם זאת, נראה כי האתגרים העומדים עדיין בפני המשטר עשויים לחייב אותו ואת תומכיו להשקיע מאמצים במהלך 2017, כדי להשיג ניצחונות נוספים בשטח.
בראייה הישראלית עשוי הישג זה - ואחרים שכנראה יבואו בעקבותיו - להקרין על גבולנו בגולן, כאשר הצבא הסורי ותומכיו מחיזבאללה ומהמיליציות השיעיות השונות ישתלטו מחדש על השטחים הגובלים בישראל. נשאלת השאלה - מי יקבל על עצמו את האחריות על המרחב הזה, שיש בו רגישות ונפיצות גבוהות. האם יהיה זה המשטר הסורי, אשר ישמור על השקט לאורך הגבול, כפי שהיה מאז סיום מלחמת ההתשה ב-1974, או שהשטח יהפוך לאזור הפקר, בו ישלטו כוחות שנתמכים ונשלטים על ידי איראן.
פה גם תעלה השאלה - מה עמדתה של רוסיה. האם היא תתמקד בחלקיה הצפוניים של סוריה, החשובים לאינטרסים שלה ולמעמדה במדינה, ותשאיר את הדרום, שהוא פחות חשוב מבחינתה, לחסדי המשטר בדמשק, או שמוסקבה תרצה לשמור על היציבות האזורית ולמנוע התלקחות מלחמה חדשה, כשהפעם עומדת מולה ישראל ולא כוחות מורדים סונים.
גם אסד יצטרך לשקול פעמיים ושלוש אם הוא רוצה להעניק את השטח שמול ישראל לחיזבאללה ואיראן, כ"תשלום" עבור הסיוע שנתנו לו. זאת, במצב שבו צבאו נחלש והצטמצם מאוד אחרי שנים של לחימה, ויצטרך להמשיך להתמקד באזורים הסוניים שבצפון, ולא בגולן, כדי שלא יפרוץ שם מרד חדש.
החלטה כזו עשויה להביא במהרה להתלקחות באזור. ללא תמיכה רוסית צבאית, המשטר הסורי והארגונים השיעיים עשויים להינזק בצורה רצינית, ודמשק ופרבריה עלולים להפוך לעיי חורבות בדומה לאחותה הצפונית – חַלַבּ, הפעם מהפצצות של ישראל.
השאלה היא - האם רוסיה תעניק לאסד גב גם בהקשר זה, או שתנסה למנוע ממנו לעשות מהלכים מסוכנים מבחינתו, שיעמידו גם את הרוסים בפני הצורך לקבל החלטות בעייתיות. ייתכן שהחלטה לא נכונה עשויה להמאיס את אסד על פטרוניו הרוסים, שישמחו להיפטר ממנו בהזדמנות הראשונה, ולהוכיח לעולם כי ניתן לנהל את סוריה בלעדיו.
יש לקוות שהנשיא הסורי יקבל החלטות בכובד ראש, יאזין ליועציו הרוסים ולא לתומכיו האיראנים והשיעים, ובכללם חיזבאללה, וישאיר את הגבול עם ישראל שקט לעוד 40 שנה. כדאי לו לא להתפתות לחוש שהניצחון בחלב, וניצחונות עתידיים נוספים שמשטרו אולי ינחל על המורדים, יכולים לחזור על עצמם בהתמודדות מול ישראל.
עדיף שילמד את לקחיו של סדאם חוסיין, שחשב ב-1991 כי הניצחון הגדול על איראן, לאחר שמונה שנות מלחמה, מאפשר לצבאו המהולל להשיג ניצחון על ארצות הברית, שנחשבה בעיניו "נמר של נייר".
סביר להניח שאסד מבין שזה אינו מצבה של ישראל, וגם מנהיג חיזבאללה נסראללה יודע שישראל אינה בבחינת "קורי עכביש", כפי שהגדיר אותה בזמנו, וכי נשיכתה עשויה להיות כואבת ביותר. אם יחליט נכון, בשאר ומשטרו יכולים רק להרוויח מכך.
