רוצים פרטיות? לכו לגור במערה
גיא ברנע
| 04/12/2016
bigstockphoto.com
והארץ רעשה וגעשה בשבוע שעבר, בתוכנית הבוקר של רשת עם אברי והילה בה שוב דנו אודות המאגר הביומטרי. שוב המאגר הביומטרי. "למה אנחנו צריכים אותו?, אם יהיה - יפרצו אותו, יהיה קל לזייף אותו, איפה הפרטיות שלנו"... ועוד ועוד. זו לא פעם ראשונה שמהעולם בכלל (והארץ בפרט) יוצאת זעקת הפרטיות על שלל גווניה.
הפעם האחרונה היתה כשווצאפ (תוכנה חינמית), הודיעה שתשתף את פייסבוק (פלטפורמה חינמית) במספרי הטלפון של משתמשיה. כל העולם צעק והיו אף מקומות שהוציאו את האפשרות הזו אל מחוץ לחוק. "פרטיות" זעקו הכותרות ולא הבינו שמדובר בעוד סוג של ספין או אולי קמפיין מתוחכם.
הגדילו לעשות אותם אלפי תמימים שהוציאו "הודעה רשמית" בפוסט הפייסבוק שלהם בו הם אינם מאשרים לפייסבוק להשתמש בתכנים שלהם ובלה בלה בלה... מתוך מחשבה שמה שהם כותבים באמת מעניין מישהו בפייסבוק. או מישהו בכלל.
אז, נכון. אם יהיה מאגר ביומטרי של תעודות זהות, ביום מין הימים הוא יפרץ. אבל, ויש כאן אבל ענקי, טראנסאטלנטי, טראנסגלקטי שכל המצקצקים, המוחים והצועקים מעדיפים משום מה להתעלם ממנו.
נתחיל בדברים הפשוטים, הישראלים, שלנו.
רוב רובנו, רשומים, על שלל פרטינו, במאגר משרד הפנים מיום הולדתנו. בשנת 2011 "דלף" המאגר ונעשה בו שימוש לכאורה, בתשלום חודשי, על ידי שלל משרדי מועצות דתיות, שמצאו את העניין נח הרבה יותר מאשר להתחבר באופן מסודר למשרד הפנים.
בשנת 2006, חגגנו כולנו, חנוני המחשבים, על תוכנת אגרון, תוכנה ובה נתונים על מיליוני ישראלים שנגנבו ממרשם האוכלוסין וכללו מספרי זהות, כתובות, תאריכי לידה, פטירה ועליה, וקשרי משפחה. רק חמש שנים אחרי הצליחה הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע לפענח את הדליפה: עובד חוץ במשרד העבודה גנב את המידע והעבירו לגורם עסקי, שהמשיך להפיצו ועד היום, אם תחפשו היטב, תוכלו להגיע אליה ואף הוקם עבורה ערך בויקיפדיה (http://bit.ly/agron-fg ). לא נעשתה כאן פריצה מתוחכמת ע"י האקרים אפלים מארגון אנונימוס. עובד חיצוני לקח את החומר, העביר או מכר לכאורה לחבר ובזה זה נגמר.
אבל זה רק מסוג הדברים שאנחנו אולי מודעים להם.
למי מהקוראים יש ויזה לארה"ב? האם אתם זוכרים שבמעמד הבקשה לויזה נלקחו ממכם טביעת אצבע וצילום קרנית? האם מישהו העז או יעז לצייץ אל מול ממשל ארה"ב על עצם קיום המאגר הזה? ברור שלא. כולם רוצים לנסוע לאמריקה.
אמשיך עם הפינוקים: מעבר מהיר בנתב"ג? פטנט מדליק למניעת העמידה המעצבנת בתור, הדורש מכם בסך הכל לתת חמש טביעות אצבע. נכון, לא חובה, לא כולם עשו, אבל אנחנו מכירים אלפים ועשרות אלפים שכן עשו, ולו רק בשביל נוחות האי עמידה בתור. והמאגר הזה... איפה? מי? זה לא מעניין. כי זה נח. וכיף.
כרטיס מועדון בסופר עשיתם? בטח עשיתם, כי זה נותן מלא הנחות. ועכשיו בסופר יודעים בדיוק מה תקציב צריכת המזון שלכם, מי אתם, פרטים אישיים (כן, מסרתם המון פרטים), מה אתם אוהבים מה אתם לא אוהבים, האם אתם חולים או אולי סתם מצוננים (כי מי קונה פתאום טונה דבש ותה ואכיניצאה בסופר) ועוד עשרות פרמטרים לפילוח מסחרי הנגיש (או לא?) לכל עובד במחלקת כרטיסי המועדון של הסופר האהוב עליכם ולחברות המסחריות המוכרות בסופר ולמשרדי הפרסום שעובדים איתם.
ו... כרטיס אשראי יש לכם? פה בכלל יש חגיגה. זה אומר שלפחות ל (ואני אצטנע) 5 אנשים, לכאורה, בחברת האשראי, יש מידע מלא על הרגלי הקנייה הכי אישיים שלכם, מכל סוג, עם אפשרויות פילוח מטורפות. והסכמנו לזה, כולנו, כי הכי כיף (לא) לשלם עם כרטיס פלסטיק, הרי זה לא באמת כסף. אין לזה סוף נכון? אבל לא תשמעו מילת צעקה בעניין.
אבל, בואו נלך יותר רחוק, יותר חזק, יותר מפחיד והרבה יותר אחורה.
מתוך X האנשים בעלי המחשבים, כמה אנשים משתמשים בתוכנת Windows של מייקרוסופט? מתוך אותם (בואו נגיד 1000, למרות שאנחנו יודעים שמדובר בכמה מיליארדים) כמה קראו את הסכם השימוש כשהפעילו לראשונה את המחשב עם מערכת החלונות שלהם? 1? חצי איש? האם אנחנו יודעים בכלל מה אישרנו למייקרוסופט ברגע שלחצנו "כן", "כן", "כן", "התקן" ? האם מישהו מכל אותם מתלהמי המאגר (ותיכף נדבר על מתלהמי פייסבוק/ווצאפ) קרא את הסכם השימוש במלואו? ואת האותיות הקטנות? והנספחים? והתוספות שצצות לפעמים?
אולי אישרנו (וזו רק תהיה, לא בדיקת קונספירצייה מקיפה) למייקרוסופט, בתור התחלה, לנטר, לאסוף, לסכם, לעשות סטטיסטיקה מכל פעולה שאנחנו עושים במחשב מרגע הפעלתו ועד יום מותו? רק שואל. ואולי לא אישרנו, אבל בחדר אפל וקטן, יושבים מהנדסים אפלים, ומנטרים כל פעילות שלנו, גם אם אישרנו וגם אם לא. יכול להיות? הכל יכול להיות. אז מה? לא נשתמש בחלונות? (ולפני שיקפצו עליי נאמני לינוקס או כל מערכת הפעלה אחרת – מה הקשר?)
ואם במייקרוסופט עסקינן (ושלא יהיו אי הבנות, אוהב את מייקרוסופט הרבה), מערכת Office על שלל תוכנותיה (וורד, אקסל, אאוטלוק ועוד), כשרכשנו (או "מצאנו פתאום במחשב", או קיבלנו עם המחשב), ולחצנו בפעם הראשונה "כן", "כן", "כן", "התקן". מה אישרנו? האם אישרנו באיזה תת-תת-תת סעיף של תת-תת תוספת להסכם לחברת מייקרוסופט, לנטר את כל אופי עבודתינו למען יוכלו אלו לשפר את מוצריהם בעתיד? (ואני לא מדבר על אישור שנתנו לזה בפומבי). ואולי אישרנו / או לא אישרנו לאגור במאגר על כל מילה וכל מסמך שנכתבים בוורד וכל אימייל שעובר באאוטלוק? אולי. ואופיס 365 בענן, מי מבטיח לנו שהכל שם דבש?
רק השבוע נפרצו מיליוני חשבונות ג'ימייל (http://bit.ly/google-fg) . המשמעות היא, שכל בעל חשבון ג'ימייל שנפרץ, המחזיק גם טלפון אנדרואיד, מחזיק כעת טלפון אנדרואיד פרוץ. עכשיו, מאותם בעלי טלפון אנדרואיד פרוץ, כמה לדעתכם מחזיקים את האפליקציה של הבנק, או של אפליקציית הנהלת החשבונות שלהם, או סתם את האפליקצייה של פיצה דומינוס עם פרטי האשראי שלנו (להזמנה מהירה יותר, וקלה יותר, נכון? כשמסרנו גם את שאר הפרטים שלנו, למאגר של דומינוס, שיהיה...)
מצד שני, מישהו הכריח מישהו להשתמש בג'ימייל? מעבר לזה, בעלי חשבונות החינם בג'ימייל (ואני מניח שאלו הרוב), מישהו בכלל חייב לכם משהו? קיבלתם מוצר חינם, השתמשתם בו חינם, אתם עדיין משתמשים בו חינם, החשיבה אומרת – תהנו ותשתקו, או שתשלמו, ואז אולי תוכלו להתלונן. אבל רגע! יש לכם חשבון ג'ימייל? באמת? האם אתם זוכרים מה אישרתם לגוגל לעשות ברגע שפתחתם את חשבון הג'ימייל החינמי והמעולה שלכם?
סביר להניח, שחוץ מאישור לבוא אליכם הביתה ולקחת כליה, אישרתם לגוגל הכל. עכשיו בואו נחשוב מה גוגל מקבלת (או יכולה לקבל לכאורה) מכל אותם מיליארדי חשבונות ג'ימייל.
כל אימייל שהוצאתם או קיבלתם, עובר בשרתי גוגל. רק עובר? ברור שלא. כל מסמך או תמונה או קובץ ששלחתם עם ג'ימייל עובר בשרתי ג'ימייל. רק עובר? ברור שלא. אפשר ללמוד עולם ומלואו על אדם רק מחשבון האימייל שלו. מישהו באמת חושב שהשרות של ג'ימייל הוא חינם? מתנה להמונים עקב טוב ליבו של לארי פייג', המייסד?
אני זוכר שהצגתי את גוגל בפעם הראשונה בישראל, בערוץ הראשון בשנת 1998. מהפיכת החיפוש באינטרנט החלה, ומהפכת רמיסת הפרטיות שלנו פרצה באושר ובהרבה עושר. מיד אחזור לזה.
וביום בהיר אחד: פייסבוק. 11.9.2006. עולם ומלואו. כולם משתפים את כולם. כולם לא קוראים את הסכם השימוש. כולם. תראו לי אחד שקרא את כל הסכם השימוש לפני שחתם, קפה עלי.
פייסבוק. מוצר חינמי לחלוטין, הניתן לנתינים למשחק ושעשוע המשמש גן שעשועים ל-1.591 מילארדי משתמשים (נכון לדצמבר 2015). כמה בכי ונהי והפגנות וטענות כלפי חוסר הפרטיות שלנו מאז שפייסבוק "השתלטה" על חיינו. כן, פייסבוק שיודעת היום לפלח משתמשים לפי כמעט כל פרמטר עליו מסוגל המח לחשוב (אני צריך לפרסם לתושבי רעננה, בגילאי 14-18, ילדים להורים גרושים, אשכנזים, שאוהבים את כוכב נולד 1 אבל לא אהבו את כוכב נולד 5, בעלי שיער קצר, שמבלים בבאולינג ומאזינים למדונה לפחות פעם בשבוע ואוכלים בורקס טורקי ביום שישי). ואפשר גם לרדת ליותר פרטים. ועכשיו בכלל, עם כל הסיפורים (וראיתי את זה קורה ממש בטלפון שלי) על כך שפייסבוק מאזינה לנו ועוקבת אחרינו גם עם האפליקציה סגורה.
אז מה? באמת – אז מה? הגיע הזמן להתעורר. רוצים פרטיות? לכו לגור עם סבא של היידי בהרים, תשתמשו בחשמל מהשמש, שתו מים מהנחל ולקטו פירות יער.
הגיע הזמן להבין שהמונח פרטיות פשוט לא קיים יותר, ולא יעזור כלום, ולא תעזור שום צעקה, בדיוק כמו שלא קונים יותר קרח ברחובות ולא הולכים לראות סרט בדרייב-אין.
קניתם טלפון חכם? הדלקתם אותו? אישרתם לחברת הטלפון ולכל אפליקציה המוטמעת בטלפון עם רכישתו, לעשות מה שהם רוצים. הורדתם אפליקציה מגניבה שעושה סלפי בצורה של חתול? אישרתם לחברה לעשות מה שהם רוצים, וגם אם לא אישרתם – הם יעשו מה שהם רוצים.
אני אישית מכיר, ראיתי ואף שמעתי, בעייני ובאוזני, לא ממקור שסיפר על חבר שסיפר לחבר, כיצד אפליקציה ישראלית מסויימת ומאד פופולארית, מעבירה את כל מה שאתם אומרים לה, כהקלטות אודיו, לחברה (וכן, אישרתם את זה בשמחה וללא תשומת לב), לשם אבחון וניתוח ושיפור, אך מצד שני, אותם מאבחנים ומנתחים ומשפרים, הם בני אדם כמונו, שיושבים ושומעים את כל מה שאמרתם, יכולים גם לשמור ולהעביר לחבר בווצאפ (אתה חייב לשמוע משהו מגניב), והדברים שאתם אומרים ואמרתם... אלוהים ישמור.
גם כל הבלגן שהיה עם ווצאפ ופייסבוק על העברת מספרי הטלפון מווצאפ למחשבי פייסבוק. אפילו חוק יצא נגד זה באחת המדינות. חוק!
אבל, ווצאפ היא תוכנה חינמית, מתנה, שאנחנו בחרנו להשתמש בה, ופייסבוק היא תוכנה חינמית, מתנה, שאנחנו בחרנו להשתמש בה, ולא זו ולא היא חייבים לנו משהו, מעבר לעובדה שלפייסבוק כבר מזמן יש את כל המידע הזה (הרי התקנתם את האפליקצייה של פייסבוק בטלפון כדי שחס וחלילה לא תפספו איזה פוסט חשוב ודחוף ביותר, נכון?) ואולי בעצם ל LG או אפל או סמסונג יש בכלל הסכם סודי (כן, כן, לכאורה) והם מעבירים את כל הפרטים שלכם, לפייסבוק? אולי?
ולכן אסכם
אין יותר. לא קיים דבר כזה. למחוק מהתודעה את המילה: פרטיות. המידע שלנו נגיש במאות מקומות. נגיש לפקידי הבנק, לפקידות קופת החולים, לפקידי שופרסל וחבריו, לחברות הסלולאריות, לחברות הטלוויזיה, לחברות האשראי, לכל בעלי האפליקציות למינהן, חברות הטלפונים החכמים, חברות התוכנות והמחשבים, ואם יש פה מישהו שלא שייך לאחד מהפרמטרים שכתבתי, אז או ששכחתי משהו, או שהוא באמת גר עם סבא של היידי. בהרים.
עכשיו רק נותר לנתב את חוסר הפרטיות הזה לטובתנו. וזה קורה כבר היום וזה אפילו נעים. מהשופרסל אני מקבל קופונים למוצרים שאני באמת רוכש וצריך, כי הם מכירים אותי, והסטרימר שלי אוסף לי סדרות שיכולות לעניין אותי, כי הוא מכיר אותי ואני מאמין שלשם תלך גם תעשיית הטלוויזיה, ובמטוס תחכה לי המנה שאני אוהב ובבנק תענה לי הפקידה האישית ובקרוב וורד תעזור לי להתנסח ואאוטלוק תציע לי למי לשלוח מייל וזה מה יש וצריך לקבל, להכיר וליהנות כי אין שום ברירה אחרת.
נשמע פרנואידי? ממליץ בחום לצפות בסרט האחרון של הבמאי אוליבר סטון: סנודן, המספר את סיפורו של אד סנודן, עובד לשעבר בסוכנות לביטחון לאומי (NSA) של ארצות הברית שהתפרסם בהדלפת מידע סודי על תוכניות המעקב של הסוכנות. ביוני 2013 העביר סנודן ל"גרדיאן" ול "וושינגטון פוסט" חומר מסווג על תוכניות סודיות ביותר של הסוכנות לביטחון לאומי, כולל תוכנית המעקב PRISM ו - Muscular המאפשרות לממשל לעקוב אחרי כל פעילות של האזרחים: אימייל, טלפון, SMS, ווצאפ, מחשבים ניידים וכד'.
בסרט, כמו בחיים עצמם, מספר סנודן כי הוא הזדעזע לגלות שרשויות הביון בישראל קיבלו באופן סדיר מידע על אזרחים בארצות הברית, שכלל תכתובות מייל ושיחות טלפון של מיליוני ערבים ופלסטינים אמריקאים אשר יכלו, לדעתו, לסכן את קרוביהם המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון.
ישראל מוזכרת בראיון זה גם בהקשר של אירוע ההתנתקות של סוריה מהאינטרנט ב-2012, אירוע שנגרם כתוצאה מתאונה במהלך ניסיון של NSA להתחבר לשרת המרכזי שקישר את סוריה לאינטרנט. העובדים המבוהלים בסוכנות לביטחון לאומי חששו שאשמתם תתגלה ועלתה הצעה שבמקרה כזה תוטל האשמה על ישראל.
ואם אתם בעלי עסקים, חלק מהמידע הזה יכול לשמש אתכם כדי לפלח ולשפר את ההצעות שלכם ללקוחות פוטנציאליים באמצעות מגוון כלים מתקדמים. 2016. בכיף.
גיא ברנע, עיתונאי עצמאי, כתב, עורך ומגיש ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה והאינטראקטיבית. כתב ההייטק והמחשבים הראשון בערוץ הראשון וסמנכ"ל פרוייקטים ברדיו bu99fm בעברו. כיום, מפעיל את מיזם Fly Guy, מיזם Low Cost לעצמאים ועסקים קטנים, המאגד אנשי מקצוע המספקים שירותים מתקדמים לעצמאים.
bigstockphoto.com
והארץ רעשה וגעשה בשבוע שעבר, בתוכנית הבוקר של רשת עם אברי והילה בה שוב דנו אודות המאגר הביומטרי. שוב המאגר הביומטרי. "למה אנחנו צריכים אותו?, אם יהיה - יפרצו אותו, יהיה קל לזייף אותו, איפה הפרטיות שלנו"... ועוד ועוד. זו לא פעם ראשונה שמהעולם בכלל (והארץ בפרט) יוצאת זעקת הפרטיות על שלל גווניה.
הפעם האחרונה היתה כשווצאפ (תוכנה חינמית), הודיעה שתשתף את פייסבוק (פלטפורמה חינמית) במספרי הטלפון של משתמשיה. כל העולם צעק והיו אף מקומות שהוציאו את האפשרות הזו אל מחוץ לחוק. "פרטיות" זעקו הכותרות ולא הבינו שמדובר בעוד סוג של ספין או אולי קמפיין מתוחכם.
הגדילו לעשות אותם אלפי תמימים שהוציאו "הודעה רשמית" בפוסט הפייסבוק שלהם בו הם אינם מאשרים לפייסבוק להשתמש בתכנים שלהם ובלה בלה בלה... מתוך מחשבה שמה שהם כותבים באמת מעניין מישהו בפייסבוק. או מישהו בכלל.
אז, נכון. אם יהיה מאגר ביומטרי של תעודות זהות, ביום מין הימים הוא יפרץ. אבל, ויש כאן אבל ענקי, טראנסאטלנטי, טראנסגלקטי שכל המצקצקים, המוחים והצועקים מעדיפים משום מה להתעלם ממנו.
נתחיל בדברים הפשוטים, הישראלים, שלנו.
רוב רובנו, רשומים, על שלל פרטינו, במאגר משרד הפנים מיום הולדתנו. בשנת 2011 "דלף" המאגר ונעשה בו שימוש לכאורה, בתשלום חודשי, על ידי שלל משרדי מועצות דתיות, שמצאו את העניין נח הרבה יותר מאשר להתחבר באופן מסודר למשרד הפנים.
בשנת 2006, חגגנו כולנו, חנוני המחשבים, על תוכנת אגרון, תוכנה ובה נתונים על מיליוני ישראלים שנגנבו ממרשם האוכלוסין וכללו מספרי זהות, כתובות, תאריכי לידה, פטירה ועליה, וקשרי משפחה. רק חמש שנים אחרי הצליחה הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע לפענח את הדליפה: עובד חוץ במשרד העבודה גנב את המידע והעבירו לגורם עסקי, שהמשיך להפיצו ועד היום, אם תחפשו היטב, תוכלו להגיע אליה ואף הוקם עבורה ערך בויקיפדיה (http://bit.ly/agron-fg ). לא נעשתה כאן פריצה מתוחכמת ע"י האקרים אפלים מארגון אנונימוס. עובד חיצוני לקח את החומר, העביר או מכר לכאורה לחבר ובזה זה נגמר.
אבל זה רק מסוג הדברים שאנחנו אולי מודעים להם.
למי מהקוראים יש ויזה לארה"ב? האם אתם זוכרים שבמעמד הבקשה לויזה נלקחו ממכם טביעת אצבע וצילום קרנית? האם מישהו העז או יעז לצייץ אל מול ממשל ארה"ב על עצם קיום המאגר הזה? ברור שלא. כולם רוצים לנסוע לאמריקה.
אמשיך עם הפינוקים: מעבר מהיר בנתב"ג? פטנט מדליק למניעת העמידה המעצבנת בתור, הדורש מכם בסך הכל לתת חמש טביעות אצבע. נכון, לא חובה, לא כולם עשו, אבל אנחנו מכירים אלפים ועשרות אלפים שכן עשו, ולו רק בשביל נוחות האי עמידה בתור. והמאגר הזה... איפה? מי? זה לא מעניין. כי זה נח. וכיף.
כרטיס מועדון בסופר עשיתם? בטח עשיתם, כי זה נותן מלא הנחות. ועכשיו בסופר יודעים בדיוק מה תקציב צריכת המזון שלכם, מי אתם, פרטים אישיים (כן, מסרתם המון פרטים), מה אתם אוהבים מה אתם לא אוהבים, האם אתם חולים או אולי סתם מצוננים (כי מי קונה פתאום טונה דבש ותה ואכיניצאה בסופר) ועוד עשרות פרמטרים לפילוח מסחרי הנגיש (או לא?) לכל עובד במחלקת כרטיסי המועדון של הסופר האהוב עליכם ולחברות המסחריות המוכרות בסופר ולמשרדי הפרסום שעובדים איתם.
ו... כרטיס אשראי יש לכם? פה בכלל יש חגיגה. זה אומר שלפחות ל (ואני אצטנע) 5 אנשים, לכאורה, בחברת האשראי, יש מידע מלא על הרגלי הקנייה הכי אישיים שלכם, מכל סוג, עם אפשרויות פילוח מטורפות. והסכמנו לזה, כולנו, כי הכי כיף (לא) לשלם עם כרטיס פלסטיק, הרי זה לא באמת כסף. אין לזה סוף נכון? אבל לא תשמעו מילת צעקה בעניין.
אבל, בואו נלך יותר רחוק, יותר חזק, יותר מפחיד והרבה יותר אחורה.
מתוך X האנשים בעלי המחשבים, כמה אנשים משתמשים בתוכנת Windows של מייקרוסופט? מתוך אותם (בואו נגיד 1000, למרות שאנחנו יודעים שמדובר בכמה מיליארדים) כמה קראו את הסכם השימוש כשהפעילו לראשונה את המחשב עם מערכת החלונות שלהם? 1? חצי איש? האם אנחנו יודעים בכלל מה אישרנו למייקרוסופט ברגע שלחצנו "כן", "כן", "כן", "התקן" ? האם מישהו מכל אותם מתלהמי המאגר (ותיכף נדבר על מתלהמי פייסבוק/ווצאפ) קרא את הסכם השימוש במלואו? ואת האותיות הקטנות? והנספחים? והתוספות שצצות לפעמים?
אולי אישרנו (וזו רק תהיה, לא בדיקת קונספירצייה מקיפה) למייקרוסופט, בתור התחלה, לנטר, לאסוף, לסכם, לעשות סטטיסטיקה מכל פעולה שאנחנו עושים במחשב מרגע הפעלתו ועד יום מותו? רק שואל. ואולי לא אישרנו, אבל בחדר אפל וקטן, יושבים מהנדסים אפלים, ומנטרים כל פעילות שלנו, גם אם אישרנו וגם אם לא. יכול להיות? הכל יכול להיות. אז מה? לא נשתמש בחלונות? (ולפני שיקפצו עליי נאמני לינוקס או כל מערכת הפעלה אחרת – מה הקשר?)
ואם במייקרוסופט עסקינן (ושלא יהיו אי הבנות, אוהב את מייקרוסופט הרבה), מערכת Office על שלל תוכנותיה (וורד, אקסל, אאוטלוק ועוד), כשרכשנו (או "מצאנו פתאום במחשב", או קיבלנו עם המחשב), ולחצנו בפעם הראשונה "כן", "כן", "כן", "התקן". מה אישרנו? האם אישרנו באיזה תת-תת-תת סעיף של תת-תת תוספת להסכם לחברת מייקרוסופט, לנטר את כל אופי עבודתינו למען יוכלו אלו לשפר את מוצריהם בעתיד? (ואני לא מדבר על אישור שנתנו לזה בפומבי). ואולי אישרנו / או לא אישרנו לאגור במאגר על כל מילה וכל מסמך שנכתבים בוורד וכל אימייל שעובר באאוטלוק? אולי. ואופיס 365 בענן, מי מבטיח לנו שהכל שם דבש?
רק השבוע נפרצו מיליוני חשבונות ג'ימייל (http://bit.ly/google-fg) . המשמעות היא, שכל בעל חשבון ג'ימייל שנפרץ, המחזיק גם טלפון אנדרואיד, מחזיק כעת טלפון אנדרואיד פרוץ. עכשיו, מאותם בעלי טלפון אנדרואיד פרוץ, כמה לדעתכם מחזיקים את האפליקציה של הבנק, או של אפליקציית הנהלת החשבונות שלהם, או סתם את האפליקצייה של פיצה דומינוס עם פרטי האשראי שלנו (להזמנה מהירה יותר, וקלה יותר, נכון? כשמסרנו גם את שאר הפרטים שלנו, למאגר של דומינוס, שיהיה...)
מצד שני, מישהו הכריח מישהו להשתמש בג'ימייל? מעבר לזה, בעלי חשבונות החינם בג'ימייל (ואני מניח שאלו הרוב), מישהו בכלל חייב לכם משהו? קיבלתם מוצר חינם, השתמשתם בו חינם, אתם עדיין משתמשים בו חינם, החשיבה אומרת – תהנו ותשתקו, או שתשלמו, ואז אולי תוכלו להתלונן. אבל רגע! יש לכם חשבון ג'ימייל? באמת? האם אתם זוכרים מה אישרתם לגוגל לעשות ברגע שפתחתם את חשבון הג'ימייל החינמי והמעולה שלכם?
סביר להניח, שחוץ מאישור לבוא אליכם הביתה ולקחת כליה, אישרתם לגוגל הכל. עכשיו בואו נחשוב מה גוגל מקבלת (או יכולה לקבל לכאורה) מכל אותם מיליארדי חשבונות ג'ימייל.
כל אימייל שהוצאתם או קיבלתם, עובר בשרתי גוגל. רק עובר? ברור שלא. כל מסמך או תמונה או קובץ ששלחתם עם ג'ימייל עובר בשרתי ג'ימייל. רק עובר? ברור שלא. אפשר ללמוד עולם ומלואו על אדם רק מחשבון האימייל שלו. מישהו באמת חושב שהשרות של ג'ימייל הוא חינם? מתנה להמונים עקב טוב ליבו של לארי פייג', המייסד?
אני זוכר שהצגתי את גוגל בפעם הראשונה בישראל, בערוץ הראשון בשנת 1998. מהפיכת החיפוש באינטרנט החלה, ומהפכת רמיסת הפרטיות שלנו פרצה באושר ובהרבה עושר. מיד אחזור לזה.
וביום בהיר אחד: פייסבוק. 11.9.2006. עולם ומלואו. כולם משתפים את כולם. כולם לא קוראים את הסכם השימוש. כולם. תראו לי אחד שקרא את כל הסכם השימוש לפני שחתם, קפה עלי.
פייסבוק. מוצר חינמי לחלוטין, הניתן לנתינים למשחק ושעשוע המשמש גן שעשועים ל-1.591 מילארדי משתמשים (נכון לדצמבר 2015). כמה בכי ונהי והפגנות וטענות כלפי חוסר הפרטיות שלנו מאז שפייסבוק "השתלטה" על חיינו. כן, פייסבוק שיודעת היום לפלח משתמשים לפי כמעט כל פרמטר עליו מסוגל המח לחשוב (אני צריך לפרסם לתושבי רעננה, בגילאי 14-18, ילדים להורים גרושים, אשכנזים, שאוהבים את כוכב נולד 1 אבל לא אהבו את כוכב נולד 5, בעלי שיער קצר, שמבלים בבאולינג ומאזינים למדונה לפחות פעם בשבוע ואוכלים בורקס טורקי ביום שישי). ואפשר גם לרדת ליותר פרטים. ועכשיו בכלל, עם כל הסיפורים (וראיתי את זה קורה ממש בטלפון שלי) על כך שפייסבוק מאזינה לנו ועוקבת אחרינו גם עם האפליקציה סגורה.
אז מה? באמת – אז מה? הגיע הזמן להתעורר. רוצים פרטיות? לכו לגור עם סבא של היידי בהרים, תשתמשו בחשמל מהשמש, שתו מים מהנחל ולקטו פירות יער.
הגיע הזמן להבין שהמונח פרטיות פשוט לא קיים יותר, ולא יעזור כלום, ולא תעזור שום צעקה, בדיוק כמו שלא קונים יותר קרח ברחובות ולא הולכים לראות סרט בדרייב-אין.
קניתם טלפון חכם? הדלקתם אותו? אישרתם לחברת הטלפון ולכל אפליקציה המוטמעת בטלפון עם רכישתו, לעשות מה שהם רוצים. הורדתם אפליקציה מגניבה שעושה סלפי בצורה של חתול? אישרתם לחברה לעשות מה שהם רוצים, וגם אם לא אישרתם – הם יעשו מה שהם רוצים.
אני אישית מכיר, ראיתי ואף שמעתי, בעייני ובאוזני, לא ממקור שסיפר על חבר שסיפר לחבר, כיצד אפליקציה ישראלית מסויימת ומאד פופולארית, מעבירה את כל מה שאתם אומרים לה, כהקלטות אודיו, לחברה (וכן, אישרתם את זה בשמחה וללא תשומת לב), לשם אבחון וניתוח ושיפור, אך מצד שני, אותם מאבחנים ומנתחים ומשפרים, הם בני אדם כמונו, שיושבים ושומעים את כל מה שאמרתם, יכולים גם לשמור ולהעביר לחבר בווצאפ (אתה חייב לשמוע משהו מגניב), והדברים שאתם אומרים ואמרתם... אלוהים ישמור.
גם כל הבלגן שהיה עם ווצאפ ופייסבוק על העברת מספרי הטלפון מווצאפ למחשבי פייסבוק. אפילו חוק יצא נגד זה באחת המדינות. חוק!
אבל, ווצאפ היא תוכנה חינמית, מתנה, שאנחנו בחרנו להשתמש בה, ופייסבוק היא תוכנה חינמית, מתנה, שאנחנו בחרנו להשתמש בה, ולא זו ולא היא חייבים לנו משהו, מעבר לעובדה שלפייסבוק כבר מזמן יש את כל המידע הזה (הרי התקנתם את האפליקצייה של פייסבוק בטלפון כדי שחס וחלילה לא תפספו איזה פוסט חשוב ודחוף ביותר, נכון?) ואולי בעצם ל LG או אפל או סמסונג יש בכלל הסכם סודי (כן, כן, לכאורה) והם מעבירים את כל הפרטים שלכם, לפייסבוק? אולי?
ולכן אסכם
אין יותר. לא קיים דבר כזה. למחוק מהתודעה את המילה: פרטיות. המידע שלנו נגיש במאות מקומות. נגיש לפקידי הבנק, לפקידות קופת החולים, לפקידי שופרסל וחבריו, לחברות הסלולאריות, לחברות הטלוויזיה, לחברות האשראי, לכל בעלי האפליקציות למינהן, חברות הטלפונים החכמים, חברות התוכנות והמחשבים, ואם יש פה מישהו שלא שייך לאחד מהפרמטרים שכתבתי, אז או ששכחתי משהו, או שהוא באמת גר עם סבא של היידי. בהרים.
עכשיו רק נותר לנתב את חוסר הפרטיות הזה לטובתנו. וזה קורה כבר היום וזה אפילו נעים. מהשופרסל אני מקבל קופונים למוצרים שאני באמת רוכש וצריך, כי הם מכירים אותי, והסטרימר שלי אוסף לי סדרות שיכולות לעניין אותי, כי הוא מכיר אותי ואני מאמין שלשם תלך גם תעשיית הטלוויזיה, ובמטוס תחכה לי המנה שאני אוהב ובבנק תענה לי הפקידה האישית ובקרוב וורד תעזור לי להתנסח ואאוטלוק תציע לי למי לשלוח מייל וזה מה יש וצריך לקבל, להכיר וליהנות כי אין שום ברירה אחרת.
נשמע פרנואידי? ממליץ בחום לצפות בסרט האחרון של הבמאי אוליבר סטון: סנודן, המספר את סיפורו של אד סנודן, עובד לשעבר בסוכנות לביטחון לאומי (NSA) של ארצות הברית שהתפרסם בהדלפת מידע סודי על תוכניות המעקב של הסוכנות. ביוני 2013 העביר סנודן ל"גרדיאן" ול "וושינגטון פוסט" חומר מסווג על תוכניות סודיות ביותר של הסוכנות לביטחון לאומי, כולל תוכנית המעקב PRISM ו - Muscular המאפשרות לממשל לעקוב אחרי כל פעילות של האזרחים: אימייל, טלפון, SMS, ווצאפ, מחשבים ניידים וכד'.
בסרט, כמו בחיים עצמם, מספר סנודן כי הוא הזדעזע לגלות שרשויות הביון בישראל קיבלו באופן סדיר מידע על אזרחים בארצות הברית, שכלל תכתובות מייל ושיחות טלפון של מיליוני ערבים ופלסטינים אמריקאים אשר יכלו, לדעתו, לסכן את קרוביהם המתגוררים בשטחי יהודה ושומרון.
ישראל מוזכרת בראיון זה גם בהקשר של אירוע ההתנתקות של סוריה מהאינטרנט ב-2012, אירוע שנגרם כתוצאה מתאונה במהלך ניסיון של NSA להתחבר לשרת המרכזי שקישר את סוריה לאינטרנט. העובדים המבוהלים בסוכנות לביטחון לאומי חששו שאשמתם תתגלה ועלתה הצעה שבמקרה כזה תוטל האשמה על ישראל.
ואם אתם בעלי עסקים, חלק מהמידע הזה יכול לשמש אתכם כדי לפלח ולשפר את ההצעות שלכם ללקוחות פוטנציאליים באמצעות מגוון כלים מתקדמים. 2016. בכיף.
גיא ברנע, עיתונאי עצמאי, כתב, עורך ומגיש ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה והאינטראקטיבית. כתב ההייטק והמחשבים הראשון בערוץ הראשון וסמנכ"ל פרוייקטים ברדיו bu99fm בעברו. כיום, מפעיל את מיזם Fly Guy, מיזם Low Cost לעצמאים ועסקים קטנים, המאגד אנשי מקצוע המספקים שירותים מתקדמים לעצמאים.
