פרשת אלטלנה כמשל
השבוע נהרו מאות אנשים למרכז רבין בתל אביב. לא, לא נערך שם יריד דירות. גם לא נערך שם כנס מחאה. אלה היו אנשים שבאו להשתתף בדיאלוג היסטורי סביב פרשת "אלטלנה". מה היה בה באותה פרשה שמסעיר את רוחם של רבים גם כיום ממרחק זמן כה רב? אין זו רק השאיפה לדעת את "האמת" ההיסטורית הגלומה בה (זו כנראה לעולם לא תיוודע לנו) אלא ההיבטים העכשויים. האקטואליה.
לצעירים שבין הקוראים נספר שהמדובר היה באונית נשק שהביא האצ"ל לארץ שבועות ספורים לאחר הכרזת העצמאות ללא תיאום עם המוסדות הממלכתיים שזה אך הוקמו. האוניה הגיעה לחופי הארץ. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון תבע לקבל שליטה מלאה על האוניה ומטענה. משנענה בסירוב הוא הורה לירות על האוניה. חלק מאנשי הצוות מצאו את מותם במהלך הירי. נראה היה ששני הצדדים מובילים לקראת מלחמת אחים בעוד מלחמת העצמאות נמשכת במלוא עוזה. בסופו של דבר התעשתו מנהיגי הצדדים ריסנו את הקיצונים שבין אנשיהם ומנעו מלחמת אחים.
כצפוי עוררה הפרשה סערה רבה שהדיה לא נדמו גם היום. היו שהצדיקו את מהלכיו של דוד בן גוריון וטענו כי הוא חשש מניסיון ל"פוטש". אחרים טענו כי בן גוריון הפגין כאן מידה של אכזריות חסרת פרופורציה. בן גוריון, כדרכו, הותיר אותנו בערפל. לעולם לא נדע אם באמת האמין במזימת ה"פוטש", או שפשוט רצה להפגין את מרותו ומנהיגותו כאשר גורל מדינת ישראל עמד למבחן? ואולי, חשש בן גוריון מלחצים כבדים שיפעילו עליו אנשי ימין ואנשי "אחדות העבודה" לכבוש את כל שטחי הגדה המערבית וירושלים העתיקה (כפי שעשו בראשית מלחמת ששת הימים) ובכך יטרפדו את ההבנות החשאיות שהיו לו עם ממלכת ירדן ההאשמית בראשות המלך עבדאללה? את האמת, כאמור, לא נדע לעולם.
ואולם, מה שחשוב לנו אינה האמת ההיסטורית, אלא לקחי אותה פרשה. גם כיום, כמו שהיה בתקופת אלטלנה, מתאפיינת החברה הישראלית ברמה גבוהה של קיטוב בסוגיות מדיניות, כלכליות וחברתיות שונות. גם כיום נדרשת ההנהגה בישראל לקבל הכרעות בעלות משמעותיות היסטוריות מרחיקות לכת. גם כיום אנו צריכים לקחת בחשבון שכל החלטה בעלת אופי אסטרטגי תהיה כרוכה במחלוקת פנימית קשה, ותעמיד את החברה בישראל בסיכון גבוה של מלחמת אחים.
על רקע זה אנו נדרשים לחזור ולשנן לעצמנו את לקחיה של פרשת אלטלנה. מה שיכול חס וחלילה לפורר את החברה הישראלית ולהעמידה בסכנה של אנרכיה גם כיום אינן המחלוקות כשלעצמן. אלה הן חלק בלתי נפרד מן המציאות הפוליטית שבה אנו חיים במסגרת של חברה דמוקרטית, והם ימשיכו להיות עמנו לאורך שנים, וטוב שכך. מה שיכול לפורר את החברה הישראלית הוא העדר נכונות מצד אחד הצדדים לקבל את כללי המשחק המקובלים בחברה דמוקרטית; דהיינו – הכרעת הרוב.
במבט לאחור יכולה החברה הישראלית לטפוח לעצמה על השכם על שצלחה שורה של מבחנים קשים מאז "אלטלנה" וביניהם: קבלת השילומים מגרמניה, העסק הביש וספיחיו, הוויכוח סביב "מיהו יהודי" הסכם השלום עם מצרים ופינוי חבל ימית, הסכמי אוסלו ותכנית ההתנתקות. היא העלתה מנהיגים ומפלגות והורידה אותן מגדולתן. זו דרכה של דמוקרטיה בריאה, ודמוקרטיה בריאה היא יסוד לחוסן לאומי. נקווה רק שמציאות זו תלווה אותנו גם בעתיד.