משא ומתן ישיר לשחרור שליט

חמש שנים עברו ושביו של גלעד שליט הוא פצע פעור בחברה הישראלית, למרות שאינו ילד ואינו חטוף אלא חייל שבוי בידי אויב מר. יש בינינו חילוקי דעות בדבר מחיר לשחרורו; ברור כמעט לכל בר דעת שיש גבול מרבי למחיר. לדוגמה: איש אינו מציע להעביר את כרם שלום או את כפר עזה לידי חמאס תמורת השחרור. לפיכך, הדיון על מחיר השחרור הוא לגיטימי, זהו דיון על מידתיות ולא על עיקרון.

הממשלה הצליחה להטמיע במוחות אזרחי ישראל שהמכשול היחיד הוא עיקשות מנהיגי חמאס אשר אינם מוכנים להתפשר, בעוד ישראל ויתרה על רבות מעמדותיה. הפערים כיום אינם גדולים, אולם חששות מתקדימים, מחיזוק חמאס ועוד שיקולים פוליטיים ומורליים גם הם מקשים על סיכום חיובי. אין החלטות צודקות לגמרי. כל החלטה נושאת בחובה יתרונות ומגרעות.

כאן מקור הבעיה: ישראל מתעקשת כבר כמה שנים לנהל מו"מ בלתי ישיר - הכיצד ייתכן שננהל מו"מ ישיר עם אויבינו המרים והאכזריים ביותר; עם אלו שמשגרים רקטות כדי להרוג את זקנינו, נשותינו וטפנו החפים מפשע. לא ולא, אנחנו לא נסכים לדבר עם חמאס, לא נשב מסביב לאותו שולחן, לא ניצור קשרים ישירים עם אלו שקובעים האם ישוחרר שליט. מותר לשער שהתנהלו מגעים עם אנשי חמאס בדרג נמוך שאין להם השפעה על קובעי ההחלטות, על כן שלא יאמרו לציבור "עשינו הכל, הפכנו כל אבן".

האם ניסה מישהו לנהל מו"מ לא ישיר למכירת מכונית? האם ניסה לנהל מו"מ עקיף עם מורה שזרקה את בנו מבית הספר? האם ניסה לנהל מו"מ בלתי ישיר עם ועד העובדים בחברה שלו על שכר העובדים? כמעט כל אלו שניסו – נכשלו. אם כן מדוע לנהל מו"מ לא ישיר על שחרור גלעד שליט? הרי זוהי ערובה לכישלון.

אתם זוכרים שלפני 62 שנה ניהלנו ברודוס מו"מ לא ישיר עם מדינות ערב על שביתת נשק? ואתם יודעים שהמשלחות השתכנו באותו בית מלון ובאותה קומה? ואתם יודעים שהמשלחות נפגשו ביניהן למו"מ ישיר? אולי לא, אבל אתם יודעים שלאחר קשיים רבים, הודות לדיבור הישיר נחתמו הסכמי שביתת נשק.

למו"מ הישיר הייתה השפעה מכרעת על התוצאה. ומה שמעניין אותנו בקשר לגלעד שליט הוא התוצאה – השחרור. כדי לשבור את הקרח, כדי להתיר את הפלונטר, כדי לפרוץ דרך, דרוש שינוי מהפכני, לאו דווקא בויתורים. עלינו לעבור למו"מ ישיר! ניואנסים דיפלומטיים מתגמדים מול ההישג הנדרש. האם חמאס אינו קיים כי אין אנו מנהלים מו"מ ישיר? שאלה מיותרת, הארגון חי, קיים ובועט, ההכרה בקיומו היא כקליפת השום עבורו.

אבל אצלנו האדמיניסטרציה השלטונית תקועה, מקובעת ואינה מסוגלת לצאת לדרך חדשה. היא מסתפקת במגעים של דרגים נמוכים, כאלו שאין בסמכותם להחליט ליד השולחן בקהיר, בברלין או בוושינגטון.

אפשר לדרוש מהממשלה לוותר עוד ועוד, אולם חשוב יותר לדרוש ממנה לעבור לתהליך חדש מרענן ומבטיח – שיחות ישירות. אין אנו הראשונים שמשוחחים עם ארגון טרור וודאי גם לא האחרונים. יש גם בונוס: ייתכן ששיחות ישירות שיביאו לשחרור החייל השבוי בימינו, יסללו את הדרך לשיחות ישירות עם ממשלה פלסטינית אחודה, ואולי יהיה זה אף צעד ראשון לקראת הסדר.