מחקר בסין: נגישות כיבוי אש ליצרני זיקוקין לפי סיכון
מחקר בעיר לויאנג בחן נגישות שירותי כיבוי ליצרני זיקוקין במסגרת RFSA, נגישות משוקללת לפי סיכון.
U.S. Air National Guard photo by Staff Sgt. Steven Tucker
המאמר, שפורסם בכתב העת המדעי ISPRS - International Journal of Geo-Information, עוסק בהערכה דינמית של נגישות שירותי כיבוי אש ליצרני זיקוקין, הנחשבים מתקנים תעשייתיים בעלי רמת סיכון גבוהה במיוחד.
המחקר נערך בעיר לויאנג שבסין על ידי חוקרים מבית הספר לתחבורה באוניברסיטת המדע והטכנולוגיה צ'אנגשה ומהמכון למניעת אסונות, מדעי וטכנולוגיית בטיחות, בבית הספר להנדסה אזרחית באוניברסיטת סנטרל סאות', שבסין.
מטרת המחקר הייתה לבחון את יכולתם של שירותי הכבאות להגיע למפעלי זיקוקין בתוך פרק זמן קריטי, תוך התחשבות ברמת הסיכון של המפעל, בסוג ציוד הכיבוי הנדרש ובתנאי התנועה המשתנים לאורך היום.
המחקר נובע מפער הקיים בספרות המחקרית: עד כה התמקדו מחקרים רבים על נגישות שירותי חירום במתקנים ציבוריים ועירוניים, כגון בתי חולים, פארקים ושירותים ציבוריים אחרים. לעומת זאת, נגישות שירותי הכיבוי למתקנים תעשייתיים בעלי סיכון גבוה - ובמיוחד ליצרני זיקוקין - לא נחקרה במידה מספקת.
פער זה משמעותי, משום שמאפייני התגובה למצבי חירום שונים באופן מהותי מביקוש רגיל לנסיעות. מפעלי זיקוקין ממוקמים לעיתים קרובות באזורים לא־עירוניים או כפריים, שבהם תשתיות התחבורה ושירותי החירום עשויים להיות מוגבלים. במקרה של שריפה, זמן ההגעה של צוותי הכיבוי הוא גורם קריטי, שכן התפתחות האירוע עלולה להיות מהירה ולהוביל לפיצוצים, להתפשטות האש ולשחרור עשן רעיל.
הצורך במחקר התחזק לנוכח היקף הסיכון בתעשיית הזיקוקין: בין ינואר לאוקטובר 2024 נגרמו בסין כ־26 אלף שריפות כתוצאה משימוש בזיקוקין. אירועים מסוג זה עלולים לגרום לנפגעים רבים ולנזקים משמעותיים לרכוש, ובשנים האחרונות התרחשו ברחבי העולם תאונות שריפה ופיצוצים במפעלי זיקוקין.
אף שנקבעו תקנים מחמירים לייצור, להובלה ולאחסון של זיקוקין, הסיכון אינו ניתן לביטול מוחלט. בשל התכונות הפיזיקליות של החומרים וההשפעה של גורמים סביבתיים אקראיים, תאונות אש עדיין עלולות להתרחש. כאשר האירוע חורג מהיכולת של העובדים לבצע הצלה עצמית והתערבות ראשונית, נדרשת הגעה מהירה של כוחות כיבוי מקצועיים מבחוץ.
לצורך המחקר נבדקו 35 תחנות כיבוי ו־410 יצרני זיקוקין בעיר לויאנג. החוקרים השתמשו בממשקי תכנות יישומים של שירותי מיפוי מקוונים כדי לדמות את זמני הנסיעה של משאיות כיבוי. הבדיקות בוצעו במרווחים של 10–30 דקות לאורך שלושה ימים רצופים, וכך נוצרו 193 תרחישי הערכה ו־158,260 דגימות נתונים. שיטה זו אפשרה לחוקרים לבחון את הנגישות לא רק בתנאי תנועה ממוצעים, אלא גם בשינויים המתרחשים לאורך זמן.
אחד החידושים המרכזיים במחקר הוא פיתוח מסגרת RFSA - Risk-weighted Fire Service Accessibility, כלומר נגישות שירותי כיבוי אש משוקללת לפי סיכון. המסגרת משלבת בין זמן הנסיעה של משאיות הכיבוי, סוג הציוד הנדרש ורמת הסיכון של כל מפעל. בהתאם לכך, מפעלים בעלי סיכון אש גבוה מקבלים משקל משמעותי יותר בהערכת הנגישות.
גישה זו מאפשרת לזהות לא רק מקומות שבהם זמן ההגעה ארוך, אלא גם מקומות שבהם זמן תגובה ארוך עלול להיות מסוכן במיוחד בגלל רמת הסיכון של המתקן.
ממצאי המחקר הראו כי יעילות שירותי הכיבוי מושפעת מביצועי רשת התחבורה, מחוסנה ומהתצורה המרחבית שלה, אך גם ובעיקר מהפריסה המרחבית של משאבי הכיבוי. עומסי תנועה אכן מאריכים את זמני הנסיעה ומחמירים את מגבלות הכיסוי הקיימות, אך הם אינם הגורם המרכזי לחוסר הנגישות. הבעיה העיקרית היא אי־התאמה בסיסית בין מיקום תחנות הכיבוי לבין מיקומם של מפעלי הזיקוקין בעלי הסיכון הגבוה. כלומר, גם כאשר הכבישים פנויים יחסית, חלק מהמפעלים עדיין נמצאים במרחק גדול מדי ממשאבי הכיבוי המתאימים.
החוקרים בחנו גם תרחיש שבו נוספו שתי תחנות כיבוי ייעודיות משותפות המצוידות במשאיות מים וקצף. התוצאות במקרה זה הראו כי מיקום אסטרטגי של תחנות מסוג זה יכול לשפר באופן משמעותי את נגישות שירותי הכיבוי. לכן המחקר מדגיש כי אין להסתמך רק על שיפור תנאי התנועה או על שירותי הכיבוי הקיימים. יש לבצע גם תכנון מחודש של הפריסה המרחבית של המשאבים בהתאם לריכוזי הסיכון.
המחקר מציע מערכת הגנה רב־שכבתית: ברמה האזורית מומלץ להקים תחנות כיבוי ייעודיות משותפות בקרבת אשכולות של מפעלי זיקוקין, בשיתוף בין כמה מפעלים לבין שירותי הכבאות הממשלתיים. ברמת המפעל מומלץ להקים תחנות כיבוי קטנות, להתקין מערכות מתזים אוטומטיות, לשפר את ציוד הכיבוי ולחזק את הכשרת העובדים לצורך תגובה ראשונית. כמו כן מומלץ לשלב מדדי נגישות משוקללי־סיכון בתכנון שימושי קרקע תעשייתיים ולשפר במיוחד את הכיסוי של משאיות קצף, שנמצאו בעלות מגבלת נגישות משמעותית.
המחקר מציג שינוי תפיסתי חשוב בתכנון שירותי כיבוי אש למתקנים מסוכנים. במקום להסתפק בשאלה כמה זמן נדרשת לכבאית כדי להגיע למפעל, יש לבחון כמה מהר ניתן לספק את שירות הכיבוי המתאים, בהתחשב ברמת הסיכון של המפעל, בסוג המשאית הנדרש ובמצב התנועה בזמן האירוע. שילוב בין סיכון מרחבי, רשת תחבורה דינמית ופריסה נכונה של משאבי הכיבוי עשוי לשפר משמעותית את יכולת ההתמודדות עם שריפות ולצמצם את הסיכון לנפש ולרכוש באזורי ייצור זיקוקין.
המידע מתוך פרסומים שהופיעו בקבוצות ה־LinkedIn שאני מנהל: Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH ו־Fireworks and Pyrotechnics OSH.