פרשנות | רוסיה קובעת את החוקים? תשעה לילות של אש בקייב, זה כבר לא "עוד מטח"
מאחורי הרצף החריג של תקיפות על הבירה, הנזק למחסנים והחזית הבוערת בפוקרובסק מסתתרת אסטרטגיה כלכלית ופוליטית: להתיש את ההגנה, לשלול מהבירה את סטטוס המקלט, ולהכתיב מתי המערב יחזור לשולחן
בלילה שבין 3 ל-4 בספטמבר זה הגיע לשיא - כ-121 כלי תקיפה בבת אחת, לא רק השאהדים הרגילים אלא דגמים מונעי סילון, מהירים יותר, יחד עם טילי Kh-31P. ההגנה האווירית עשתה את שלה, יירטה כ-103 מהם, אבל המספרים האלה כבר לא מספרים את הסיפור. כי כשמשהו נופל בכל לילה, גם יירוט של 85% משאיר עיר שלא ישנה, מחסנים בוערים ובנייני מגורים פגועים.
ובמקביל, ברקע, שישה הרוגים ו-56 פצועים ביממה אחת במקומות אחרים, 240 היתקלויות בחזית, פוקרובסק בוערת. אז קל לקרוא לזה "טרור אווירי" ולסגור את הסיפור. אבל זה פספוס של הנקודה.
מה שרוסיה מנסה לשבור כאן זה לא קיר. זה רעיון.
הרעיון שקייב יכולה להיות מקלט. בירה במלחמה שמתפקדת. שאפשר לנהל ממנה מדינה, להביא אליה שרי חוץ ונשיאים, לשדר ממנה לעולם שהשגרה בשליטה. תשעה ימים רצופים של אזעקות, של רחפנים מעל הפרלמנט ומעל שכונות המגורים, הופכים את המרחב האווירי של הבירה מזירה טקטית לסמל פוליטי. המסר הוא: אין יותר שטח מוגן. גם לא הבירה.
ולמה דווקא רציפות? כי זה בדיוק העניין.
אם זו הייתה רק הפחדה, היו מספיקים שני לילות קשים פעם בשבוע. תשעה ברצף הם הצהרת יכולת. אנחנו יכולים להחזיק לחץ לאורך זמן, גם כשאתם מיירטים את הרוב. זו גם כלכלה של מלחמה - שאהד סילוני עולה הרבה פחות מטיל יירוט מערבי, אבל הוא מחייב להשאיר סוללות, צוותים ותשומת לב סביב קייב, בדיוק כשהחזית היבשתית זועקת לכוח אדם.
ויש פה עוד שני דברים שמוסקבה קונה:
אחד, תשומת לב. העולם עסוק בעזה, במכסים של טראמפ, בבחירות באירופה. מערכה של תשעה לילות על בירה אירופית מושכת את המבט בחזרה. היא אומרת למערב - אתם לא יכולים להרדים את המלחמה הזו.
שתיים, מיקוח. ככל שקייב פחות מקלט, כך קשה יותר לזלנסקי להגיע לשולחן - עתידי, בוושינגטון או בבריסל - כמי שמייצג יציבות. מנהיג שמבקש תנאים קשיחים כשהבירה שלו תחת כיפת לחץ מתמשכת נראה אחרת ממנהיג שמדבר מתוך בירה שקטה. שלילת המקלט היא קלף מול האמריקאים והאירופים, לא פחות מאשר מול האוקראינים.
המתחרה האמיתי של רוסיה כאן הוא לא סוללת הפטריוט. הוא לוח הזמנים המערבי. היכולת של המערב להחליט מתי "מספיק" ומתי חוזרים לדבר על הסדר. רוסיה מנסה לקחת וטו על השגרה הזו. היא לא צריכה לכבוש את קייב כדי לשלול ממנה את תחושת הביטחון. מספיק שהלילה העשירי יגיע.
לכן הנפגעים והבתים הפגועים הם לא "נזק אגבי" בסיפור הזה. הם המחיר שמוסקבה מוכנה לגבות כדי לקבוע כלל חדש: הבירה אינה מחוץ למשחק.
ומכאן השאלה החדה באמת - לא כמה יורטו הלילה, אלא מי יצליח לכתוב את הכלל של מחר. האם קייב חוזרת להיות מרחב מקלט מדיני, או שהיא נשארת תחת כיפת לחץ שאפשר להדליק ולכבות ממוסקבה. תשעה ימים רצופים הם הניסיון לקבוע שהאפשרות השנייה היא הנורמלי החדש.