פרשנות | 16 מיליארד שקל של משחק פוקר בין האוצר לביטחון
את המכתב ששלחו ראשי התעשייה האווירית, אלביט ורפאל לראש הממשלה ניתן לפרש כמכתב מצוקה אמיתי או כמהלך פוליטי מתוכנן היטב - תלוי את מי שואלים
תמונה: משרד הביטחון
כפי שפורסם באתר TheMarker על ידי העיתונאי סמי פרץ, ראשי שלוש התעשיות הביטחוניות הגדולות, התעשייה האווירית, אלביט ורפאל, פנו במכתב דחוף לראש הממשלה בנימין נתניהו בדרישה שיתערב במשבר התשלומים מול משרד האוצר. לפי הפרסום, החוב של מערכת הביטחון לחברות, הביא חלק מהן לתזרים מזומנים שלילי ולאילוץ להשתמש באשראי בנקאי יקר.
על הנייר, המספרים דרמטיים: חוב של יותר מ-16 מיליארד שקל, תזרים מזומנים שלילי של 795 מיליון דולר ברבעון אחד בתעשייה האווירית, וחברות שנאלצות ללוות כסף מהבנק כדי לייצר טילי חץ. במציאות, זהו קרב שליטה על תקציב המדינה לעשור הקרוב.
שני הצדדים משחקים את המשחק בציניות. באוצר צודקים כשהם אומרים שהמכתב "מוזמן". מערכת הביטחון יודעת שנתניהו חולם להיות האיש שחתום על הגדלת תקציב הביטחון ב-400 מיליארד שקל בעשור, ולכן היא שולחת את התעשיות שיעשו עבורו את העבודה המלוכלכת - להפעיל לחץ ציבורי לפני הבחירות, לפני שתקום ממשלה שתעז לשאול שאלות.
ומנגד, באוצר צודקים עוד יותר בניתוח הכואב שלהם: 7 באוקטובר לא קרה בגלל מחסור בכסף. צה"ל היה הצבא המתוקצב והמצויד ביותר בתולדותיו. הכישלון היה תפיסתי ומודיעיני. המכשול התת-קרקעי סביב עזה, שעלה 3.5 מיליארד שקל, הוא ההוכחה המושלמת - אפשר לשפוך מיליארדים על בטון וחיישנים, ועדיין להתעורר לבוקר שבו טנדרים חוצים את הגדר.
מה שמדאיג באמת הוא הפתרונות היצירתיים שעל השולחן: אג"ח בערבות מדינה, דחיית תשלומים, "תקבל עכשיו תשלם בעתיד". זוהי אותה שיטה שהביאה את ישראל לבור תקציבי אחרי כל מלחמה. לוקחים התחייבות ענק היום, מגלגלים אותה לממשלה הבאה, ומשאירים לציבור לשלם בריבית - גם בריבית לבנקים שמממנת היום את התעשייה האווירית, וגם בריבית החברתית של פחות בריאות, חינוך ותחבורה.
הוויכוח על 15 מיליארד שקל תוספת מיידית מתוך 40 מיליארד שדרשה מערכת הביטחון לתקציב 2026, שתקוע בגלל פגרת הכנסת, הוא רק הפרומו. השאלה האמיתית שנתניהו מסרב לענות עליה, כפי שמציין TheMarker, היא מאיפה יבוא הכסף: יותר מסים? קיצוץ בשירותים? גירעון שימריא?
התעשיות הביטחוניות הן נכס אסטרטגי. אבל כשהן הופכות לכלי לחץ פוליטי, והאוצר הופך לשומר סף, מי שמשלם את המחיר הוא לא החשב הכללי ולא הרמטכ"ל - אלא הציבור שמקבל פחות ביטחון ופחות מדינת רווחה.