פרשנות | מגבלות הכוח האמריקאי במזרח התיכון

25 שנה חלפו מאז קרסו מגדלי התאומים בפיגוע הטרור הגדול בכל הזמנים, אבל מבחינת מדיניות החוץ האמריקאית במזרח התיכון, 9/11 מעולם לא הסתיים באמת. נשיאים התחלפו, האויבים השתנו, וכבר רבע מאה שארה"ב עדיין מתקשה לתרגם את עוצמתה לסדר אזורי יציב, והכישלון הזה ממשיך לעצב רבות מהזירות במזרח התיכון גם כיום.

אחרי 9/11 ארה"ב יצאה למזרח התיכון כדי למנוע את האיום הבא. מאפגניסטן ועיראק ועד איראן של ימינו, שוב ושוב ניסתה המעצמה החזקה בעולם לשנות את המציאות האזורית - ושוב גילתה שקל יותר לפתוח מלחמה מאשר לקבוע כיצד ייראה היום שאחריה. 25 שנים הן פרק זמן ארוך כדי לבחון לא רק את תוצאותיה, אלא גם את ההנחות שהנחו אותה, הטעויות שחזרו על עצמן והאם השכילה ללמוד מהן.

כדי להבין את התגובה האמריקאית צריך לחזור לתפיסה שהניעה את מנהיג אל-קאעידה אוסאמה בן-לאדן. בן-לאדן סבר כי ארה"ב היא הגורם העיקרי לכך שהפוליטיקה המזרח תיכונית קפאה על שמריה, בכך ששמרה על הסדר הקיים וסייעה למשטרים הפרו-אמריקאיים להישאר בשלטון. לשיטתו, תמיכתה במשטרים מלוכניים שפתחו את הכלכלה למערב ודרבנו את תרבות הצריכה והאמריקניזציה, הרחיקה מוסלמים רבים "מדרך הישר".

ארה"ב אכן חסמה ניסיונות לשינוי המשטרים הפרו-אמריקאיים והתנגדה לדמוקרטיזציה שעלולה הייתה להעלות מפלגות אסלאמיות לשלטון באמצעות בחירות. בן-לאדן סבר כי אירוע מגה-טרור שיזעזע את ארה"ב ימחיש לה שלנוכחותה במזרח התיכון יש מחיר כבד. הוא ביקש להעביר את זירת הלחימה לאדמת ארה"ב, ואכן הצליח לזעזע את תחושת הביטחון של הציבור ובעיקר של מעצבי המדיניות בממשל בוש הבן. בוושינגטון התפתח דנ"א מדיני חדש: איומים שמקורם במזרח התיכון יש לגדוע לפני ששוב יגיעו אליה. 

ארה"ב יצאה לשתי מלחמות, כשהמטרות המוצהרות שלהן לא היו ברורות. באפגניסטן ביקשה לחסל את אל-קאעידה ובהמשך לבנות שם אומה. לעיראק פלשה ב-2003 במטרה מוצהרת של חיסול הארסנל הגרעיני של סדאם חוסיין, אלא שהיו לה גם יומרות להקים רפובליקה דמוקרטית על חורבות משטר הבעת'. בוש סבר כי קיים קשר בין היעדר דמוקרטיה לבין ה-9/11, וכי כחלק ממלחמתה בטרור, על ארה"ב להניע מהלך ארוך טווח של הפצת דמוקרטיה באזור.

אלא שתוכניות לחוד, ומציאות לחוד. בפועל, אל-קאעידה התרחבה לעיראק ובהמשך צמח מתוכה דאע"ש, שהטיל אימה ברחבי המזרח התיכון והעסיק את המערב במשך שנים. בשני המקרים ארה"ב סברה כי היא יוצאת למלחמת בזק שתימשך חודשים ספורים, וכי אזרחי עיראק ואפגניסטן יקבלו את הטנקים האמריקניים באורז ובפרחים. באפגניסטן, משטר הבובות שהקימה קרס לתוך עצמו, וכעבור 20 שנה נטשו כוחות נאט"ו והותירו אותה שוב בידי הטאליבן. בעיראק, הניסיונות להנחיל דמוקרטיה עלו בתוהו והותירו מדינה שסועה וחלשה, עם מאבק מדמם בין סונים לשיעים, שלטון רעוע תחת השפעה איראנית גוברת.

מכאן החל כדור השלג להתגלגל. הטראומה של 9/11 שינתה את דפוס הפעולה האמריקאי במזרח התיכון. הרצון למנוע את האיום הבא הגביר את הנכונות להשתמש בכוח ולהפיל משטרים; אלא שהכישלונות הולידו גם רתיעה ממעורבות עמוקה. מאז ארה"ב נעה בין שני הקצוות הללו, מבלי לפתור את הבעיה הבסיסית: מה קורה ביום שאחרי הפעלת הכוח?

לאחר שהנשיא טראמפ הכריז כי בקדנציה הנוכחית הוא יסגור מלחמות, נראה שבכל הנוגע למזרח התיכון הוא נשאב לאותו דפוס: שימוש בעוצמה צבאית להשגת יעדים מרחיקי לכת, ללא תוכנית ברורה ליום שאחרי. כשישראל לצידה, ארה"ב יצאה לשני מבצעי בזק באיראן במטרה לחסל את פרויקט הגרעין ולהפיל את שלטון האייתולות. אלא שהמשטר מפגין שרידות ואף מקצין את עמדותיו, ושוב התברר כי יכולת צבאית להפיל הנהגה או להשמיד תשתיות אינה מבטיחה את המציאות הפוליטית שתקום אחריה.

אותו חוסר עקביות ניכר גם במזרח התיכון של שלוש השנים האחרונות: בעזה אין עדיין מתווה יציב לפירוק חמאס; בלבנון ארה"ב מתקשה להביא להסדרה ארוכת טווח; בתימן החות'ים הפכו משחקן שולי לאיום אסטרטגי על נתיבי השיט; ובסוריה היא עדיין לא יודעת כיצד להתמודד עם מנהיג שעד לפני רגע היה טרוריסט מבוקש וכעת נאלצת לסמוך עליו כמי שייצב את אחת המדינות הרגישות באזור. פעם אחר פעם נשמעות הצהרות בומבסטיות, מוצגות תוכניות ונשלחים מתווכים, אך הפער בין ההצהרות לבין היכולת לעצב מציאות בשטח נותר גדול.

זהו אולי הלקח החשוב ביותר ש-25 השנים האחרונות היו אמורות ללמד את וושינגטון: עוצמה צבאית אינה תחליף לאסטרטגיה מדינית. ארה"ב אינה כל-יכולה, וגם למעצמה החזקה בעולם אין יכולת לכפות סדר פוליטי על חברות שאינה מבינה לעומקן. היא נושאת לפחות בחלק מהאחריות לכישלון הדמוקרטיזציה במזרח התיכון: פעם ניסתה להנחיל אותה בכוח, ופעם העדיפה יציבות ושיתוף פעולה עם משטרים לא-דמוקרטיים על פני הערכים שביקשה לקדם. אחרי רבע מאה, הגיע הזמן שתכיר במגבלות כוחה.

ד"ר יעקוב חלבי הוא מומחה למדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון ומרצה ליחסים בינ"ל במכללה האקדמית גליל מערבי

עקבו אחרינו ב-Google News | עקבו אחרינו ב-Linkedin