דם, אדם, אדמה

כבר מראשית המדינה מגלם אזור כביש 65, ואדי עארה ("נחל עירון" כפי שהעדיפו לקרוא לו במינוח ישראלי) רבות מהמורכבויות של ההוויה הישראלית הערבית והיהודית, המדינית, הביטחונית והתרבותית. 

הגבול באזור זה נקבע בסיום מלחמת העצמאות, בתום דיונים משותפים עם הירדנים והאו"ם במסגרת הסכם שביתת הנשק. היה זה גבול שחצה כפרים ומשפחות, ויצר מציאות חדשה הן עבור ממלכת ירדן ב"גדה המערבית" והן עבור מדינת ישראל הצעירה. 

שני העשורים הראשונים עמדו בסימן חשדנות כלפי נאמנותם של ערביי ישראל, ובתוכם תושבי ואדי עארה, למדינה היהודית. בשל כך הופעל עליהם ממשל צבאי (בדיעבד, ללא הצדקה לאורך כל התקופה), אשר הגביל את תנועתם ואת שילובם בחיי המדינה.

במסע לאורך 20 הקילומטרים של הכביש, משתף מחבר הספר, ד"ר אמיר גילת, בהתרשמויותיו ובתובנותיו מהאנשים ומהכפרים – שחלקם הפכו לערים גדולות, דוגמת אום אל-פחם וכפר קרע – וכן מאירועים בתולדות המדינה שהתחוללו באזור זה לאורך השנים.

מהסקירה המקיפה לא נשמטה גם ההצעה שעלתה וירדה מספר פעמים לעסקת חילופי שטחים, שלפיה יועברו ערבים ישראלים לרשות הפלסטינית. חלק ניכר מהספר עוסק בפיגועי הדמים שארעו באזור, רבים מהם בעקבות מהומות שנת 2000.

זהו ספר עיתונאי העוסק בתהליכים מרכזיים ובזוטות כאחד, לצד סקירת אישים משפיעים מהאזור – כדוגמת האשם מחאמיד, שיח' ראאד סלאח וסלימאן אג'באריה – אשר עיצבו את מיצובו של ואדי עארה בדעת הקהל הישראלית. 

יש בספר ניסיון יצירתי ועקבי לעניין את הקורא באירועים ובאנשים שמתחת לפני השטח, תוך הצגת מגוון רחב של עמדות. מומלץ להכיר את ואדי עארה מקרוב – דרך הרגליים, העיניים והלב – ועד אז, לקרוא את הספר כהכנה והשראה לכך.

עקבו אחרינו ב-Google News | עקבו אחרינו ב-Linkedin