שש שנים לפיצוץ בנמל ביירות: החקירה נמשכת, ושאלות מרכזיות עדיין ללא מענה
שש שנים לאחר הפיצוץ הקטלני בנמל ביירות, שבו נהרגו יותר מ־220 בני אדם ונפצעו יותר מ־6,500, טרם הוגשו כתבי אישום נגד מי שלכאורה נשאו באחריות לאסון
Photo by Musa Alzanoun | موسى الزعنون: https://www.pexels.com/photo/people-over-a-crashed-building-8155814/
אתרי אינטרנט רבים התייחסו ב־4 באוגוסט לציון שש שנים לפיצוץ בנמל ביירות. שש שנים לאחר האסון, טרם הוגשו כתבי אישום נגד האנשים שלכאורה היו אחראים לאירוע הקטסטרופלי. הפיצוץ העצום בנמל ביירות, ב־4 באוגוסט 2020, הרג יותר מ־220 בני אדם, פצע יותר מ־6,500 ופגע בחלקים נרחבים מבירת לבנון.
כעת נמצא התיק בידי התובע הכללי, שאמור להציג את חוות דעתו ולהחזירו לשופט טארק ביטאר לצורך הוצאת כתבי האישום. שר המשפטים עדל נסאר מעריך כי ההליך המשפטי עשוי להסתיים בתוך 60–90 ימים. גם הנשיא ג’וזף עאון וראש הממשלה נאוואף סלאם הדגישו כי יש להביא את האחראים לדין, ללא קשר למעמדם הפוליטי.
עם זאת, הקורבנות ובני משפחותיהם חוששים מ”צדק חלקי”. עורכת הדין זינה ווקים, המייצגת קורבנות, מדגישה כי יש לבדוק לא רק מי התרשל באחסון האמוניום החנקתי, אלא גם כיצד הגיע החומר ללבנון, מי הזמין אותו ומה הייתה מטרתו. שאלות אלה מקבלות משנה חשיבות לנוכח החשדות בדבר קשרים אפשריים לסוריה ולחיזבאללה.
חקירות של כלי תקשורת וארגונים בינלאומיים מצביעות על כך שגורמים בכירים בלבנון ידעו על הסכנה ולא פעלו. בין בעלי התפקידים שהיו מודעים לנוכחות החומר הוזכרו שרים לשעבר ואנשי צבא בכירים. לפי אחת החקירות, הם היו מודעים לאפשרות של אסון קטלני, ובכל זאת לא נקטו את הצעדים הדרושים לאבטחת המחסן.
לצד שאלת הרשלנות נותרו גם תעלומות נוספות. כמה אנשים שהיו קשורים לחשיפת נוכחות האמוניום החנקתי בנמל מתו בנסיבות חשודות. בנוסף, נותרו שאלות בנוגע לדרך שבה חומר שיוצר בגאורגיה ונועד למפעל במוזמביק הגיע בסופו של דבר לביירות.
התיאוריה המקובלת היא שהפיצוץ עצמו היה מקרי, ככל הנראה בעקבות שריפה שהציתה את האמוניום החנקתי, אולי לאחר עבודות ריתוך ובסמוך לחומרי נפץ ולזיקוקים שאוחסנו במקום.
השערות בדבר תקיפה ישראלית נבדקו ונשללו בבדיקה פורנזית צרפתית, שלא מצאה סימנים לרכיבים צבאיים או שאריות של חומר נפץ הקשור לטיל. עם זאת, שאלת הקשר האפשרי בין המשלוח לבין סוריה או חיזבאללה נותרה פתוחה.
הפיצוץ ממשיך להיות קשור גם למצבה הפוליטי והביטחוני הנוכחי של לבנון. גילוי מחסן נשק של חיזבאללה בביירות לאחרונה העלה מחדש חששות בנוגע להיקף פעילותו של הארגון וליכולתו להחזיק תשתיות נשק בתוך הבירה. זאת על רקע לחץ ישראלי ואמריקאי גובר לפירוק חיזבאללה מנשקו ולהרחבת שליטתה של המדינה בנשק.
עבור משפחות הקורבנות, חלוף הזמן אינו תחליף לצדק. חלקן איבדו את התקווה שמערכת המשפט תוכל לספק תשובות, אך הן ממשיכות לדרוש חקירה מלאה והעמדה לדין של כל מי שהיה אחראי. במקביל, גורמים בלבנון מזהירים כי לא ניתן להפריד את התיק מהפוליטיקה, וכי משפט שיחשוף את אחריותם של בעלי כוח עלול להוביל לעימות פוליטי חריף.
לפיכך, שש שנים לאחר האסון, השאלה המרכזית אינה רק כיצד התפוצץ האמוניום החנקתי, אלא כיצד מערכת שלמה של הזנחה, אזהרות שלא נענו, כשלים מוסדיים והתערבות פוליטית אפשרה לאסון להתרחש — ומדוע עד היום איש מהאחראים טרם הועמד לדין.
סרט תיעודי בן 70 דקות, שהופק על ידי L’Orient-Le Jour, מביט לאחור אל מקורות הטרגדיה: מסעה של הספינה Rhosus, עסקה אטומה וחברות קש, הסטייה ללבנון — יעד שאליו לא הייתה אמורה להגיע — ולאחר מכן שורת אזהרות שמהן התעלמו הרשויות הלבנוניות. ניתן לצפות בסרט בשפה הצרפתית בקישור שנמסר במקור.
DW Documentary של Deutsche Welle (DW), השידור הבינלאומי של גרמניה, הפיק אף הוא סרט תיעודי. הסרט מתאר רשת מפוקפקת של חברות קש, מתווכים ומבנה בעלות לא ברור, שהסתירו את האחריות למטען. לפי הסרט, רשויות הנמל הלבנוניות, המכס, הרשות השופטת והצבא ידעו כולם כי החומר מסוכן, אך לא פעלו, וכל אחד מהגורמים הסיט את האחריות לאחרים.
אזהרות מרובות מצד פקידי מכס, סוכנויות ביטחון ומומחים לכימיה זכו להתעלמות, גם לאחר שדיווחים מפורשים התריעו מפני אפשרות של פיצוץ קטסטרופלי.
הסרט התיעודי מציג בסופו של דבר את הטרגדיה כתוצאה של שחיתות שיטתית, חסינות מעונש וכשל של המדינה, ולא כתאונה בלתי נמנעת. ניתן לצפות בסרט בשפה האנגלית תחת הכותרת Beirut explosion 2020: The unsolved catastrophe | DW Documentary.
המידע מבוסס על פרסומים שהופיעו בקבוצות LinkedIn שאני מנהל: Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH ו־Fireworks and Pyrotechnics OSH.