פרשנות | גרעין, הונאה וצנזורה: הפרק הבא במערכה על ביטחון ישראל
האזור נמצא בתהליך מסוכן של התפשטות גרעינית, כשמדינות כמו טורקיה, סעודיה ומצרים עלולות לשאוף לנשק גרעיני, ואיראן מהווה איום קיומי מפורש על ישראל
תמונה: אתר צה״ל
הסכם הגנה משולש נחתם השבוע בין מדינה שיש לה גרעין (פקיסטן) לבין מדינה שעלולה לרצות גרעין (טורקיה) לבין ממלכה שכבר מובטח לה שכר כוח ואולי תרצה יותר (סעודיה). ייתכן שההסכם ייהפך למרובע אם תצטרף מצרים, שגם היא עלולה לרצות ביום מן הימים נשק גרעיני.
ברקע הסכסוך בין ארה"ב לאיראן עומדות שמועות שטראמפ עלול להסתפק בהסכם לפתיחת מצרי הורמוז ולדחות את נושא תוכנית הגרעין האיראנית ל"עתיד לבוא", בעיקר כדי לא לקלקל לעצמו את בחירות האמצע בנובמבר. ואם מדברים גרעינית: נגד מי יופנה איום גרעין איראני אם חלילה יבשיל לכדי נשק – נגד ישראל, מדינה שמרכלים עליה שיש לה. לישראל יש יתרון גדול: היא הוכיחה פעמיים שלא תניח למדינה ערבית באזור לפתח נשק גרעיני.
כך הכור בעיראק וכך ראשית הכור בסוריה שהשמיד חיל האוויר. השבוע קיבלנו עוד רמז לעמדה הישראלית הנחרצת, כי נשק גרעיני במדינות ערביות באזור לא יקום ולא יהיה: בשיתוף עם ארה"ב, סבא"א וממשלת סוריה הוסכם שיסולקו מאתר הכור הסורי ז"ל שאריות של חומר גרעיני. מסקנה: יותר מדי מדברים בימים אלו על נשק גרעיני בסביבה שלנו במזרח התיכון. שבע מדינות בעולם הן בעלות נשק גרעיני, פלוס אחת שמתכננת ואחת שיש עליה שמועות. נשק גרעין לא הופעל בעולם מאז הירושימה ונגסאקי.
שתי המעצמות הגדולות ארה"ב וברית המועצות ידעו במשך עשרות שנים לשמור על מאזן אימה, מתוך ידיעה שמה שיקרה לוושינגטון עלול לקרות למוסקבה ולהיפך. התנהגות דומה מוכיחות שתי המדינות היריבות הגרעיניות פקיסטן והודו. צפון קוריאה אינה מאיימת להשמיד את ארה"ב בגרעין, ואיומים גרעיניים נגד דרום קוריאה נאמרים בשפה רפה. סיאול ופיונגיאנג הן ערי בירה בנות מיליוני תושבים, ויודעות בדיוק במה דברים אמורים.
מאז פותחה אנרגיה גרעינית למטרות נשק, זו הפעם הראשונה שמדינה ריבונית, חברה באו"ם, מאיימת במפורש להשמיד מדינה אחרת, את ישראל. בנושא קריטי זה אין חילוקי דעות בין קואליציה לאופוזיציה ובין המפלגות מימין ומשמאל. שום ממשלה ישראלית לא תרפה מהנושא הגרעין באיראן, וזו הצהרה שמשמיעים ראשי כל המפלגות לקראת ואחרי הבחירות. בנושא זה אין ויתור לאיראן. ויכוח יהיה רק בשאלות הרות גורל, אם להצטרף להסכם גרעין חדש שירקחו האמריקנים, או אם, מתי, איך ויחד עם מי לשוב ולתקוף את הגרעין האיראני, כפי שנעשה בעבר הלא רחוק.
"מדינה ערבית אחת ומדינה ערבית שנייה"
מבחינה עיתונאית תיאורטית, הידיעה שפרסם השבוע כתב כאן חדשות בדבר המדינה הערבית שיעצה למדינה ערבית שנייה לפתוח במגעים עם ישראל כדי להרדימה ולהתכונן למלחמה נגדה, איננה ידיעה אמינה, ואולי אפילו אינה ראויה לפרסום במתכונת כזו. כי המאזין לרדיו רשאי לשאול: מי היא אותה מדינה ערבית, ומי השנייה, ומי אמר ומה בדיוק אמר, ובאיזה הקשר, ומה רקע הדברים. אין תשובות. לידיעה אלמונית כזו יש אמינות נמוכה אחרי שהצנזורה פסלה כל פרטים מזהים.
עורך עיתון גדול מימי הפרינט הטיף לכתביו: "אל תביאו לי ידיעות בשם מקור או מקורב. אם מוסר המידע מסרב להזדהות, לא נפרסם". ברור שכמעט בלתי אפשרי לעבוד בתקשורת ללא "מקורות", כולל "המקור הבכיר מאוד" של הכתבים המדיניים בישראל. לפעמים חשוב שמקור מידע יספר לעיתונאי והחומר יתפרסם, אפילו אם מוסר הדברים נשאר באלמוניותו. למען האמינות נוהגים עיתונאים אחראיים, בעיקר בעיתונות הבריטית והאמריקנית הטובה, לפרסם שלידיעה שלהם יש שניים, שלושה, אפילו ארבעה מקורות, להגברת האמינות.
גם ברור שפסילות הצנזורה לא יאריכו ימים, ואם היא תתעקש, פרטי הזהויות יתפרסמו ברשתות החברתיות או בתקשורת בחו"ל. אשר לתוכן הידיעה, היא מדאיגה. ישראל חתומה על שני הסכמי שלום עם מצרים ועם ירדן. אפילו שלום קר הוא שלום ולא מלחמה. ישראל חתומה על הסכמי אברהם עם מדינות המפרץ, שבירותיהן נהפכו לאתרי עסקים, תיירות ובילויים לרבבות ישראלים.
חיוני להשלים את התמונה עם הסדר עם סעודיה. יש מגעים נסתרים יותר וגלויים פחות עם סוריה, ומתנהלות שיחות ישירות עם לבנון. אם כך, מי נשאר כדי לבצע צעד שנראה כמו הונאה טקטית מדינית נגד ישראל, כפי שנרמז בידיעה המצונזרת ההיא ברדיו? חידה. איראן עדיין אויבת ורחוקה מכל מגע עם ישראל. יש עוד "מועמדות" לאיוש הידיעה ההיא. אבל לא נפר הוראות של הצנזורה.