סעודיה, פקיסטן וטורקיה חתמו על הסכם הגנה משותפת
הסכם מכה קובע כי תקיפה חמושה נגד אחת משלוש המדינות תיחשב לתקיפה נגד כולן, אך בשלב זה אינו כולל מנגנון תגובה צבאי אוטומטי.
Saudi Press Agency/Handout via REUTERS
סעודיה, פקיסטן וטורקיה חתמו ב־7 באוגוסט על הסכם הגנה משותפת שנועד ליצור מסגרת ביטחונית משולשת חדשה במזרח התיכון ובדרום אסיה. לפי ההסכם, תקיפה חמושה נגד אחת משלוש המדינות תיחשב לתקיפה נגד כולן. עם זאת, הפרטים הפומביים אינם מצביעים בשלב זה על הקמת כוח משותף, פיקוד משולב או התחייבות לפריסה צבאית אוטומטית.
הפרטים מבוססים על דיווח שפורסם ב־The Defense Watch. ההסכם נחתם במכה בידי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן וראש ממשלת פקיסטן שבחז שריף. שלוש המדינות מדגישות כי מדובר בהסדר הגנתי שאינו מכוון נגד מדינה מסוימת.
הסכם מכה מרחיב הבנות ביטחוניות קודמות בין סעודיה לפקיסטן. בספטמבר 2025 חתמו שתי המדינות על הסכם הגנה אסטרטגי, שכלל עיקרון שלפיו תוקפנות נגד אחת מהן תיחשב לתוקפנות נגד שתיהן. צירופה של טורקיה מעניק למסגרת ממד אזורי ותעשייתי רחב יותר, ומחבר בין שלוש מדינות בעלות יכולות צבאיות שונות ומשלימות.
טורקיה מביאה להסכם צבא קונבנציונלי גדול, ניסיון כחברת נאט״ו ותעשיית ביטחון מפותחת, הכוללת כלי טיס בלתי מאוישים, מערכות הגנה אווירית, כלי שיט, כלי רכב משוריינים וטילים מדויקים. פקיסטן מביאה ניסיון מבצעי, קשרים ביטחוניים ארוכי שנים עם מדינות האזור ויכולת הרתעה אסטרטגית. סעודיה מספקת משאבים כלכליים, השפעה אזורית ומערך צבאי שנבנה כדי להגן על תשתיות ומתקנים חיוניים.
שר החוץ הטורקי הקאן פידאן אמר כי ההסכם אינו מכוון נגד איראן או נגד מדינה אחרת. לדבריו, המדינות יחליטו לאחר תקיפה מה יהיו אופי הסיוע והיקפו. שר החוץ הפקיסטני אישאק דאר תיאר אף הוא את ההסכם כהגנתי בלבד, וציין כי הוא עשוי להיפתח בעתיד למדינות נוספות שיתמכו בעקרונותיו.
לפי הדיווח, הצדדים מתכננים להקים ועדת שרים קבועה ומזכירות שתפעל בסעודיה. מוסדות אלה אמורים להפוך את המחויבות המדינית למנגנון עבודה שיטתי בתחומי תכנון, שיתוף מודיעין, תיאום צבאי וטכנולוגיות ביטחוניות. עם זאת, טרם פורסמו התחייבויות לרכש או תוכניות נשק משותפות.
טורקיה העלתה אפשרות לצרף בעתיד את מצרים, מהלך שעשוי להרחיב את המשקל האסטרטגי של ההסדר אל הים התיכון, הים האדום והמפרץ. בשלב הנוכחי, האתגר המרכזי הוא לבנות מנגנוני התייעצות ויישום. משמעות ההסכם תיקבע לא רק בנוסח ההצהרה, אלא ביכולתה של שלישיית המדינות לתרגם את עקרון ההגנה הקולקטיבית לשיתוף פעולה מתמשך ומעשי.
ההסדר אינו מחליף את הבריתות והקשרים הקיימים של המדינות, אלא מוסיף שכבה חדשה של תיאום. הוא עשוי להשפיע על שיתופי פעולה באימונים, בהגנת תשתיות, במאבק בטרור ובתגובה לאיומים של טילים וכלי טיס בלתי מאוישים. מנגד, הפערים בין סדרי העדיפויות של שלוש הבירות עלולים להקשות על יצירת מדיניות אחידה. לכן, בשלב הראשון צפויה החשיבות להיות בעיקר מדינית והרתעתית.
המשך התהליך ייבחן גם לפי היכולת להגדיר אחריות, תקצוב וסיוע הדדי במקרה של משבר אזורי.