הפנטגון לוחץ על התעשייה האמריקנית להאיץ ייצור נשק
המחסור בתחמושת שהתעצם בעקבות המלחמה באיראן מוביל את משרד ההגנה לדרוש מחברות הביטחון להציג בתוך 21 ימים תוכניות להגדלת הייצור ולקיצור לוחות הזמנים
U.S. Navy Photo
הפנטגון דורש מחברות הביטחון האמריקניות להאיץ באופן משמעותי את ייצור ואספקת אמצעי הלחימה, על רקע מחסור חמור בתחמושת שנוצר בעקבות המלחמה באיראן.
לפי מזכר שהפיץ סגן שר ההגנה סטיב פיינברג, החברות נדרשו להגיש בתוך 21 ימים תוכניות שיאפשרו להגדיל את קצב הייצור ולקצר את זמני האספקה של יכולות קריטיות. הפרטים מבוססים על דיווח שפורסם ב־וושינגטון פוסט.
במזכר נכתב כי מחזורי פיתוח הנמשכים שנים אינם מקובלים עוד, וכי על התעשייה להרחיב במהירות את כושר הייצור. משרד ההגנה מבקש מהחברות להציג גם השקעות הוניות והרחבות מפעלים שיאפשרו להתמודד עם הזמנות גדולות ומתמשכות. במקביל, הן התבקשו להראות נכונות לחלוק עם הממשל את הסיכונים הכרוכים בהקדמת הייצור.
הדרישה מגיעה לאחר סדרת פגישות שקיימו בבית הלבן עם יצרניות ביטחוניות ותיקות ועם חברות טכנולוגיה צעירות. בין המשתתפות היו לוקהיד מרטין, נורת׳רופ גרומן, בואינג, אנדוריל ופאלנטיר. לפי גורמים המעורים בנושא, נציגי החברות התבקשו לפעול מול חברי הקונגרס כדי לקדם תוספת תקציב ביטחון במסגרת חקיקת ההקצבות.
היקף השימוש בתחמושת במערכה ממחיש את גודל האתגר. בחודש הראשון למלחמה שיגר צבא ארצות הברית יותר מ־850 טילי שיוט טומהוק, למעלה מאלף מיירטי פטריוט ו־THAAD, וכן יותר מ־1,300 טילים בליסטיים טקטיים. לפי ניתוח של המרכז למחקרי אסטרטגיה ובין־לאומיים, מלאי טילי הפטריוט בעולם ירד מ־2,200 לפני המלחמה לפחות מ־827, ומלאי טילי THAAD הצטמצם מ־452 לפחות מ־278.
הפנטגון כבר חתם על הסכמי מסגרת להגדלת הייצור של טילי PAC-3 וטילי THAAD, וביולי הוענק ללוקהיד מרטין חוזה בהיקף של עד 58.6 מיליארד דולר, שנועד לשלש את ייצור טילי PAC-3 עד שנת 2030. עם זאת, הסכמי המסגרת אינם חוזים מחייבים ותלויים באישור הקונגרס ובמימון בפועל.
הקונגרס עדיין חלוק סביב הצעת תקציב ביטחון בהיקף של 1.15 טריליון דולר. מומחים מזהירים כי ללא הקצאה תקציבית, החברות עלולות להידרש להשקיע מכספן בייצור מוקדם, תוך נטילת סיכון עסקי משמעותי. בפנטגון אומרים כי המהלך משתלב בתוכנית רחבה לשיקום בסיס התעשייה הביטחונית ולהתאמתו לעבודה בתנאי מלחמה.
בממשל האמריקני מנסים במקביל לשנות את תהליכי הרכש והפיתוח, ולשלב בתעשייה גם חברות חדשות שמסוגלות לייצר מערכות פשוטות וזולות יותר. בחודשים האחרונים נחתמו הסכמי מסגרת עם אנדוריל, קסטליון, קו-אספייר, ליידוס וזון 5, שנועדו להרחיב את יכולות התקיפה של הצבא.
אלא שהסכמים אלה מבטאים בעיקר כוונה לרכוש, ולא התחייבות תקציבית סופית. לכן, גם אם היצרניות יצליחו להאיץ את קווי הייצור, קצב האספקה בפועל ימשיך להיות תלוי בהחלטות המחוקקים וביכולתו של משרד ההגנה להפוך את ההסכמים להזמנות מחייבות.
המחסור אינו רק שאלה תעשייתית אלא גם שיקול מבצעי. ירידה במלאי מיירטים וטילים מגבילה את חופש הפעולה של מקבלי ההחלטות ומחייבת תעדוף בין זירות. מבחינת הפנטגון, המטרה היא לבנות יכולת שתספק מענה גם לעימות הנוכחי וגם לאיומים עתידיים.