ארה״ב וטיבריוס מפתחות תחמושת 155 מ״מ לטווח של 150 ק״מ
ההסכם עם צבא ארה״ב נועד להבשיל את פיתוח פגז הסקפטֶר המונע בדלק נוזלי, ומבוסס על תותחי נאט״ו סטנדרטיים ועל דיוק של עד חמישה מטרים
Sceptre 155m precision-guided munition. Credit: Tiberius Aerospace.
חברת טיבריוס איירוספייס חתמה על הסכם מחקר ופיתוח משותף עם מרכז החימוש של צבא ארה״ב, במטרה לקדם את תחמושת הארטילריה 155 מ״מ Sceptre. התחמושת מתוכננת להעניק לתותחי שדה קיימים טווח של עד 150 קילומטרים, ולספק יכולת תקיפה מדויקת בעומק המערכתי של האויב. הפרטים מבוססים על דיווח שפורסם ב־Army Technology.
המסגרת שנבחרה היא CRADA – הסכם מחקר ופיתוח שיתופי, המאפשר לצבא האמריקני ולחברות תעשייה לקדם יחד טכנולוגיות בעלות עניין הדדי. לפי הדיווח, תהליך כזה עשוי להימשך כשלושה חודשים משלב ההצעה הראשונית ועד לחתימה, והוא נועד להאיץ את הבשלת המערכת ואת המעבר מניסוי לפיתוח מתקדם.
הסקפטֶר מופעל באמצעות מנוע רמג׳ט המוזן בדלק נוזלי, ומיועד להגיע למהירות העולה על מאך 3. הוא מתוכנן לטפס לגובה של יותר מ־65 אלף רגל ולפגוע במטרה בדיוק של עד חמישה מטרים, גם בתרחישים שבהם אין זמינות של אות GPS. בכך הוא ממוקם בין פגזי הארטילריה המסורתיים לבין טילים מדויקים יקרים יותר.
הפער המבצעי הזה הפך בשנים האחרונות למשמעותי. פגזים ללא מנוע מתקשים לעבור את טווח 30 הקילומטרים, בעוד תחמושות 155 מ״מ מודרניות מגיעות לטווחים של יותר מ־50 קילומטרים. טווח של 150 קילומטרים עשוי לאפשר תקיפה של מרכזי פיקוד, מצבורי אספקה ותשתיות בעומק המערכתי, בלי להסתמך בכל משימה על מערכות רקטיות או טילים בליסטיים ייעודיים.
החברה חשפה את התחמושת במאי 2025, ובהמשך זכתה בחוזה ממשרד ההגנה הבריטי, המשמש לקוח ראשון בפיתוח. עם זאת, לפי הדיווח עדיין אין לתוכנית מסגרת רכש רשמית. הרעיון של שימוש בדלק נוזלי אומת בניסויי ירי מתותח הוביצר תקני של נאט״ו בניו מקסיקו, שבוצעו חודשים ספורים לפני ההסכם החדש.
יתרון נוסף שמדגישה טיבריוס הוא העלות. הסקפטֶר אינו דורש תותח ייעודי, אלא משתלב בתותחי 155 מ״מ הקיימים בצבאות נאט״ו. מערכת ההנעה יכולה להשתמש בדלקים צבאיים זמינים, ובהם דיזל, JP-4 ו־JP-8. שימוש בשרשרת אספקה קיימת עשוי לצמצם את דרישות האחסון, השינוע והתחזוקה, ולשפר את הכדאיות של הפעלת התחמושת בכמויות גדולות.
הפיתוח משקף מגמה רחבה יותר בשוק האש העקיפה: חיפוש אחר יכולת ביניים לטווחים של 30 עד 200 קילומטרים, במחיר נמוך מזה של טילים מדויקים ובמלאי זמין יותר. עבור צבאות המתמודדים עם חזיתות רחבות ועם צורך לפגוע בעומק האויב, תחמושת כזו עשויה להוסיף גמישות מבצעית משמעותית – בכפוף להשלמת הניסויים ולהוכחת הביצועים בתנאים מבצעיים.
מבחינת התכנון המבצעי, היכולת לשגר תחמושת ארוכת־טווח מאותה סוללה עשויה להקל על פריסת הכוחות ולצמצם את התלות במשגרי רקטות נפרדים. היא גם עשויה לאפשר למפקדים לבחור בין ירי מהיר וזמין לבין שימוש בטיל יקר יותר, בהתאם לחשיבות היעד, למרחק ולרמת הדיוק הנדרשת. עם זאת, נתוני הטווח והדיוק עדיין תלויים בהשלמת סדרת ניסויים ובהסמכה של המערכת.