תקדים מסחרי? City Labs שיגרה לוויין עם סוללה גרעינית
שיגור לוויין ה-BOHR הזעיר עם סוללת טריטיום מהווה אבן דרך רגולטורית, אך הפער בין ההצהרות התקשורתיות למציאות הפיזיקלית מחייב מבט מקצועי, ביקורתי ומפוקח
הלווין של City Labs | אילוסטרציה עם Grok
שיגורו של לוויין ה-BOHR (Betavoltaic Orbital High-Reliability) ביולי 2026 על ידי חברת City Labs, יכולה להיות נקודת מפנה אפשרית בתעשיית החלל. הלוויין, מתוצרת החברה ממיאמי, נושא סוללה גרעינית זעירה מבוססת טריטיום.
בעוד שסוכנויות ממשלתיות כמו נאס"א עושות שימוש באנרגיה גרעינית למשימות מורכבות מזה עשרות שנים, הפעם מדובר ביוזמה מסחרית פורצת דרך. עם זאת, כאנשי מקצוע השואפים תמיד לדיוק מקסימלי ולא מסתפקים בכותרות ראשיות בלבד, מחובתנו לבדוק את הנתונים לעומק ולבחון האם אכן מדובר במהפכה אנרגטית של ממש, או שמא בצעד טכנולוגי ראשוני שזוכה להד תקשורתי החורג ממידותיו בשלב זה.
שני דיווחים עדכניים מהשבועיים האחרונים נותנים תמונה רחבה יותר. דיווח אחד, שפורסם באתר INNOVATION ב-28 ביולי 2026, מדגיש כי הפרויקט נועד לשמש כפלטפורמת ניסוי חיונית למשימות עומק עתידיות שאינן יכולות להסתמך על אנרגיה סולארית, כגון פעילות בצללים תמידיים על הירח.
הדיווח השני, ראיון מקיף עם מנכ"ל החברה פיטר קבאוי ב-WUSF ב-23 ביולי 2026, פורס חזון מרחיק לכת אף יותר, במסגרתו יישוב עתידי של הירח יחייב לחלוטין מעבר למקורות כוח גרעיניים מסחריים מסוג זה. למרות השאיפות הגדולות, עולה השאלה: האם המערכת הנוכחית יכולה לגבות חזון בסדר גודל כזה?
בחינה סקפטית ויסודית של המאפיינים הפיזיקליים של המערכת חושפת מגבלות ברורות. סוללת ה-NanoTritium מפיקה חשמל כתוצאה מהדעיכה הרדיואקטיבית של איזוטופ הטריטיום. הספק החשמל המיוצר נמוך בצורה קיצונית ונע בין ננו-וואטים למיקרו-וואטים בודדים. בפועל, מדובר ב"זרם טפטוף" (Trickle power) שיספיק בקושי לשמירה על זיכרון של רכיבי הצפנה או להפעלת חיישן טמפרטורה, אך בשום אופן לא למערכות הנעה, תקשורת רחבת פס או מחשוב כבד הדרוש ליישוב החלל. במילים פשוטות: זוהי סוללת גיבוי זעירה, לא תחנת כוח תעשייתית.
על אף מגבלות ההספק, הטכנולוגיה הבטא-וולטאית מציעה יתרונות הנדסיים מובהקים: אין בה חלקים נעים שעלולים להישחק, והיא עמידה לחלוטין בתנאי טמפרטורה קיצוניים בריק של החלל. זמן מחצית החיים של הטריטיום עומד על כ-12.3 שנים, עובדה המאפשרת מתן זרם חשמלי רציף ליותר משני עשורים ברמות קרינה נמוכות ובטיחותיות באופן יחסי.
למעשה, ההישג הבולט ביותר של City Labs אינו הטכנולוגיה עצמה, אלא התקדים הרגולטורי. היכולת להעביר את הלוויין דרך אישורי הבטיחות המחמירים של מנהל התעופה הפדרלי האמריקאי (FAA) ולשגרו בטיסה מסחרית על גבי רקטת Falcon 9 של חברת SpaceX, מהווה פריצת דרך בירוקרטית. אישור זה פותח דלת משמעותית לשילוב עתידי של מקורות כוח רדיואקטיביים חזקים יותר במשימות מסחריות.
לסיכום, המציאות מחייבת להפריד בין ההישג לבאזז. פרויקט BOHR הוא נדבך רגולטורי קריטי והוכחת היתכנות נישתית וזהירה למקור כוח בחלל. עם זאת, הדרך לייצור אנרגיה מסחרית שתוכל להפעיל מערכות חלל משמעותיות עדיין ארוכה, ותדרוש קפיצות מדרגה הנדסיות מהותיות. אנו נמשיך לבחון את העובדות הממשיות בשטח, ולא רק את ההצהרות המושמעות על הקרקע.