פרשנות | אסטרטגיה, בחירות ואזהרת הרמטכ"ל
בין זירת המפרץ לקרבות בכנסת, ישראל מתמודדת עם אויב ערמומי ובעיות גיוס פנימיות
במסגרת הכלל שאסור לזלזל באויב, גם באיראן אין לזלזל. כשהסתבר להם בעבר שחיל אוויר ראוי לשמו אין להם ואינם יכולים לקנות מטוסים בחו"ל, עברו לייצור ושיגור כטב"מים וטילים, ובהצלחה לא קטנה. כשהבינו את עוצמת ארה"ב והיתרון הטכנולוגי שלה, עברו לתוכנית נשק גרעיני.
כאשר הבינו בטהרן, וחוו על בשרם, את יתרון העוצמה הצבאית-האווירית של ארה"ב וישראל, ירדו דרומה לזירת מצרי הורמוז, ושם הם מנהלים בימים אלה מאבק התשה נגד ארה"ב: ברקע מדברים על שיחות ובשטח מחליפים אש. זה המצב היום. הבינו באיראן ששם טמון המפתח, כי סגירת המצרים פוגעת בכיסי העולם ובמחירי הדלק, שתי מכות שטראמפ אינו אוהב אישית. עוד מבינים היטב באיראן שלנשיא טראמפ יש בחירות אמצע בנובמבר ולראש הממשלה נתניהו יש בחירות ב-27 באוקטובר.
שני המנהיגים, השטן הגדול והשטן הקטן, סופרים את האירועים מעתה ועד שני מועדי הבחירות, ומהיום שאחריהן. הגיוני ששני המנהיגים יחליפו דעות ויתכננו מדיניות ומהלכים בשני שלבים: לשלושה החודשים הבאים עד הבחירות, ולטווח ארוך יותר, בתנאי שראש ממשלת ישראל ימשיך בתפקידו ונשיא ארה"ב ייהנה מרוב שיאפשר לו לקבל החלטות ולעשות מעשים בלי להיות ברווז צולע. ראש הממשלה חייב לגייס את מיטב יכולותיו הוורבליות והדיפלומטיות כדי לשכנע את טראמפ לוותר על ההפרדה התודעתית בין הנושא האיראני לבין נושאים אזוריים אחרים כמו לבנון, חיזבאללה, עזה, חמאס, סוריה, כי הכל במזרח התיכון חבילה אחת.
ישראל ניתקה את נתיב העברת הנשק מטהרן לחיזבאללה, אך ההשפעה קיימת ונמשך הקשר בין טהרן לחות'ים בתימן, שירו השבוע אל סעודיה. אחת הדרכים לבודד את איראן ולנתק אותה משלוחותיה במזרח התיכון היא לקדם פתרון בלבנון. חיסול מוחלט של ארגון טרור כמו חיזבאללה הוא חלום באספמיה, אבל מהלכים אמריקניים נמרצים לדו-שיח, פגישות פיזיות בין מנהיגי ישראל ולבנון ולא רק בדרג שגרירים בוושינגטון, וצעדים צבאיים אמריקניים וצרפתיים להפוך את צבא לבנון לכוח צבאי יעיל ומבצעי שיוכל להתמודד עם חיזבאללה.
אלו צעדים אפשריים, אם יש רצון לבצעם. ארה"ב וצרפת תומכות בצבא הלבנוני ומספקות לו ציוד, אלא שהוא זקוק לסיוע גדול פי מאה כדי לטפל בחיזבאללה. צה"ל ישמח לעזור. דומה המצב לגבי סוריה: אם האמריקנים לא יסייעו ליזום מגעים אמיתיים, גלויים, בין ישראל לבין א-שרעה בדמשק, ימלא ארדואן את הווקום, ולא ירחק היום שישלח צבא טורקי ויציב בדרום סוריה מערכות הגנה אווירית. ארדואן הוא אמנם "ידידו הטוב" של טראמפ, אך מפקדי חיל האוויר הישראלי וסנטקום לא יאהבו סוללות הגנה אווירית טורקיות תוצרת רוסיה בדרום סוריה, ואולי בעתיד מטוסי F-35 טורקיים.
השבוע ביקר מפקד הצי הטורקי בלטקייה שבסוריה, לא ביקור נימוסין. אי אפשר השבוע שלא להתייחס למכתב ששלח הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר לראש הממשלה, לשר הביטחון וליו"ר ועדת החוץ והביטחון. בחודשים האחרונים הניף הרמטכ"ל דגלים אדומים, התריע והזהיר, וחזר וזעק "חסרים לי חיילים" – אלפים. טוב עשה זמיר ששלח את המכתב השבוע, אחרת היה מסתכן בטענות ש"לא משכו בכנף מעילו". שלא כמקובל, תקף הרמטכ"ל, קצין לובש מדים, חוק – מעשה חקיקה של כנסת ישראל.
אלא שמכתב חסר תקדים זה הוא ביטוי כואב של מפקד הצבא שרואה חיילי מילואים שנעדרים מבתיהם מאות ימים, בעוד נבחרי העם מחוקקים חוק "שיעודד אי-התייצבות", כך לדברי זמיר, ומאריכים את שירותם של חיילי הסדיר. הרמטכ"ל השתמש במכתבו בכל הביטויים המתאימים נגד החוק: החוק לא עולה בקנה אחד עם ערכי צה"ל, צה"ל לא יהיה חתום על פטורים המוניים, החוק יעודד אי-התייצבות ויפגע באמון המשרתים. הכותב ביקש להסיר מהחוק להקפאת מעצרי עריקים את הסעיף המטיל על צה"ל לקבוע מי יוכר כתלמיד ישיבה וייהנה מהקפאת הליכי האכיפה נגדו.
מכתב כזה צריך היה להוציא לרחובות מאות אלפי מפגינים, לעורר מחאה רבתי המונית בערי ישראל. רב-אלוף זמיר מוחה ומתריע על דברים שהם לא פחות חשובים מרפורמות משטריות, שנגדן הפגינו ומחו מאות אלפים. כאשר רמטכ"ל זועק שהוא חושש שלא יהיה בידיו הצבא הדרוש להגן על המדינה, הוא זקוק לתמיכה רחבה של כל מי שאכפת לו. קמפיין הנגד למכתב ולכותב כבר נפתח השבוע.
מומלץ לזמיר להתכונן למתקפות נגד שעלולות להיות לא-עדינות, מקצועיות ואישיות, על שהעז לומר את האמת אשר על ליבו.