השוק החופשי נעצר בפנטגון: חמש חברות חולשות על שליש מחוזי הרכש
ניתוח נתונים קשיח חושף כי למרות הצהרות רבות וצווי נשיאותיים דרמטיים, נתח השוק של טכנולוגיות מסחריות ושל חברות לא-מסורתיות ברכש הביטחוני דורך במקום כבר למעלה מעשור; שנת התקציב 2026 תהיה מבחן האמת
DoW photo by U.S. Navy Petty Officer 1st Class Eric Brann
מאמצי הממשל האמריקאי להוביל רפורמה עמוקה במערך הרכש הביטחוני, תוך מתן עדיפות לטכנולוגיות אזרחיות ומסחריות מוכנות, נתקלים בחומה בצורה של בירוקרטיה והתנגדות מצד התעשיות הוותיקות. כך עולה מניתוח נתונים מקיף שביצעה מדליין הארט, מומחית רכש מחברת פלנטיר ושותפה לכתיבת הספר "MOBILIZE".
על פי הניתוח, שסקר את הוצאות משרד המלחמה האמריקאי (DoW) בין השנים 2012 ל-2025, שיעור ההשקעה בטכנולוגיות מסחריות נותר קפוא ונע בעקביות בין 16% ל-20% בלבד – נתון זהה לזה שנרשם לפני כ-14 שנים.
הקפיאה הזו מתרחשת על אף רוח גבית פוליטית חסרת תקדים. בשנה האחרונה הצהיר שר המלחמה, פיט הגסת', בנאומו המכונן על "מצב מלחמה" (Wartime Footing), כי המערכת תתעדף פתרונות מסחריים מונעי-תעשייה כדי לספק מענה מהיר לצבא, גם אם הדבר יחייב פשרה על חלק מהדרישות המבצעיות. הצהרות אלו אף עוגנו בחקיקה במסגרת סעיף 1822 לחוק הסמכות הביטחונית הלאומית (NDAA) לשנת 2026, המחייב אישור מיוחד לכל רכש שאינו מסחרי, וכן בשורה של צווים נשיאותיים שהגדירו חוזים במחיר קבוע כברירת מחדל.
אולם הנתונים בשטח מספרים סיפור אחר. לפי הניתוח של הארט, המערכת הבירוקרטית מפרשת את ההגדרות ל"פריט מסחרי" באופן צר ומגביל ביותר. כתוצאה מכך, חברות טכנולוגיה לא-מסורתיות (NTDCs), המהוות כיום כ-90% מכלל קבלני המשנה ומזרימות מיליארדי דולרים של הון סיכון לפיתוח ביטחוני, זוכות רק לכ רבע מתקציבי הרכש.
יתרה מכך, כפי שמציין החוקר ויליאם גרינוולט מהמכון האמריקאי ליוזמה (AEI), לו היה הממשל מגדיר מסחריות ברמת הישות העסקית ולא ברמת החוזה הבודד, נתח השוק של החברות החדשות היה מזנק מיד ב-12% עד 13% נוספים.
במקביל, הריכוזיות בצמרת נותרת חריגה: שליש מכל דולר ביטחוני עדיין זורם ישירות לחמשת קבלני הענק המסורתיים (ה"פריים קונטרקטורס"). מדובר בריכוזיות גבוהה משמעותית מזו שנרשמה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, אז חמש החברות הגדולות החזיקו ב-20% בלבד מהחוזים.
הסיבה המרכזית לקושי בשינוי המגמה נעוצה במבנה התקציב. כ-80% מהתקציב השנתי קשורים מראש לתוכניות המשכיות, תחזוקה וחוזים ארוכי טווח, מה שמסמן את שנת התקציב הנוכחית (FY26) כמבחן האמת הריאלי הראשון של הרפורמה.
כדי להשיג תזוזה של 5% בלבד בנתח השוק לטובת מוצרים מסחריים, יידרש הממשל להפנות כ-63% מכלל תקציבי הרכש החדשים לחברות אלו. לנוכח לקחי המלחמה האחרונה באיראן, שחשפו שרשראות אספקה שבריריות ויכולת ייצור מוגבלת, מומחים מדגישים כי בניית בסיס תעשייתי מסחרי וגמיש אינה רק יעד בירוקרטי – אלא כורח אסטרטגי לביטחון הלאומי.