פרשנות | גופמן נכנס למוסד כשהשעון של איראן מתקתק מחדש

טקס חילופי ראש המוסד שנערך בשבוע שעבר נראה, מצד אחד, כמו אירוע פרוטוקולרי שגרתי. מצד שני, ברקע כבר הבהבה האזהרה שהפכה אתמול למציאות. אזעקות הופעלו ברחבי הארץ בעקבות מטחי טילים איראניים, תגובה לתקיפה הישראלית בדאחייה. ראש המוסד ה-14, אלוף במילואים רומן גופמן, נכנס לתפקידו בדיוק ברגע שבו הזירה מול טהראן נפתחת שוב. הצירוף הזה הוא לב הסיפור.

גופמן מגיע מעולם אחר מזה של קודמו. דוד ברנע היה איש מוסד מאז 1996, בן הבית של הארגון, ולפניו יוסי כהן ותמיר פרדו. כולם עלו מתוך שדרת המבצעים והסוכנים. גופמן הגיע מ-31 שנות שירות בשריון ובפיקוד, ומתפקיד המזכיר הצבאי של נתניהו. הוא ראש המוסד הראשון מזה שנים שאינו בן בית בארגון. נתניהו תיאר אותו בטקס כמי שמביא תעוזה, יצירתיות וכושר תחבולנות, והתחייב כי איראן לא תשוב לאיים על ישראל בטילים. הבחירה באיש מבצעים יבשתי שאינו בעל עבר מודיעיני אומרת משהו על תפיסת התפקיד שהדרג המדיני מבקש לעצב.

הכניסה הזו נושאת צל כבד של לגיטימציה. גופמן נכנס לתפקיד יממה בלבד אחרי שבג"ץ דחה ברוב דעות שתי עתירות נגד מינויו, על רקע פרשת הנער אורי אלמקייס. היועצת המשפטית לממשלה תמכה בעתירות וטענה כי גופמן היה מודע להפעלת הנער ברמת הסתברות גבוהה, שינה גרסאות ופגע בחקר האמת. השופטת ברק-ארז, בדעת מיעוט, סברה כי נותרו סימני שאלה משמעותיים. גם ברנע עצמו התנגד בעבר למינוי. ראש מוסד שנכנס תחת ענן כזה מתחיל את דרכו עם הון פנימי וציבורי מוגבל מהרגיל.

בתוך הארגון גופמן לא בזבז זמן. בימיו הראשונים מינה דוברת ויועצת בכירה, והדיח את סגנו של ברנע, שעמד בראש המאמץ האיראני של המוסד ופיקד בפועל על מבצעים בשני הסבבים האחרונים מול טהראן, כולל הניסיון להפיל את המשטר. במוסד נשמעה ביקורת על קצב הפיטורים, מתוך טענה שאדם ללא רקע מודיעיני וללא היכרות עם הארגון היה אמור להישען על אנשי המקצוע הוותיקים בתחילת דרכו. גופמן בחר אחרת, וסימן שלא יקבל מינויים בירושה. בה בעת ויתר על הזיכרון המבצעי המצטבר של מי שהכיר את התיק האיראני מקרוב יותר מכל אחד אחר.

כאן נכנסת איראן למשוואה במלוא כובדה, ודווקא תרחיש ההסכם מחדד את השאלה. אם וושינגטון תכפה הסדר על טהראן, כפי שטראמפ דוחף אליו בעודו מסרב לאשר תגובה ישראלית רחבה, המוסד יהיה בין הגופים שיידרשו לפקח על יישומו בשטח איראן מטעם ישראל. פיקוח כזה אינו עניין טכני בלבד. הוא עשוי לכלול, כפי שיוחס למוסד בעבר, פעולות חבלה וחיסולים שנועדו לוודא שהמשטר אינו חוזר אל פרויקט הגרעין מתחת לרדאר. זהו בדיוק סוג המשימה שבה התמחו קודמיו של גופמן, ושעליה נבנה המוניטין של הארגון בעשור האחרון.

מכאן השאלה המרכזית: במה יהיה גופמן שונה מברנע, מפרדו ומכהן. שלושתם היו אנשי מודיעין ומבצעים שצמחו בתוך המוסד, הכירו את רשת הסוכנים על בוריה והובילו את התיק האיראני מתוך היכרות אינטימית עם הזירה. גופמן מביא תפיסה אחרת, של מפקד שדה יבשתי הרגיל לנהל מערכות גדולות ולחשוב במונחי מהלך כולל. ייתכן שדווקא הזווית הזו תניב גישה אגרסיבית ומאורגנת יותר. ייתכן גם שהיעדר הרקע המודיעיני וההיכרות הדקה עם המנגנון יתבררו כחיסרון בדיוק ברגע שבו נדרשת אמנות הפעולה החשאית בשיאה.

זהו המתח שיגדיר את כהונת גופמן מהיום הראשון. דרג מדיני שמציב את המוסד בחוד החנית מול איראן ומצפה לתעוזה, מול ראש ארגון טרי שעיצב לעצמו צוות חדש תוך כדי תנועה, ושנכנס לתפקיד כשהלגיטימציה הציבורית שלו עדיין שנויה במחלוקת. 

אם ייחתם הסכם, הוא יידרש מיד להוכיח שהמוסד מסוגל לאכוף אותו בשטח. אם הלחימה תתרחב, הוא יידרש להוכיח שאיש המבצעים היבשתי יודע גם לנהל מלחמת צללים. התשובה תתברר ככל הנראה מהר יותר מהצפוי, אולי כבר בשבועות הקרובים.