מתקפת סייבר על תוכנית המזון העולמית: מידע אישי של 600 אלף משקי בית בעזה נחשף

מתקפת הסייבר על תוכנית המזון העולמית של האו"ם, World Food Programme, שחשפה מידע אישי של כ־600 אלף משקי בית בעזה, מצטרפת לשורת דליפות מידע חמורות שפגעו בשנים האחרונות בארגונים הומניטריים ברחבי העולם. האירוע מדגיש כיצד מאגרי מידע של פליטים, נעדרים ומקבלי סיוע הפכו ליעד מרכזי עבור תוקפי סייבר — עם השלכות שעלולות להיות מסוכנות הרבה מעבר לגניבת זהות רגילה.

לפי הדיווחים, התוקפים חדרו ב־14 במאי למערכת הרישום העצמי של ה־WFP, המכונה “People Portal”, המשמשת תושבים בעזה להירשם לקבלת סיוע במזון ובכסף. המידע שנחשף כלל שמות מלאים, מספרי זהות, טלפונים ונתוני מיקום. הארגון אישר כי זיהה “גישה בלתי מורשית” למערכת, השבית אותה לצורך חקירה וחיזוק אבטחה, והזהיר את המשתמשים מפני ניסיונות פישינג והתחזות.

האירוע עורר דאגה מיוחדת בשל הרגישות הביטחונית של עזה. מומחים מזהירים כי מידע כזה עלול לשמש למעקב אחר אזרחים, זיהוי מיקומים ואפילו פגיעה פיזית באוכלוסיות פגיעות באזורי סכסוך. לפי תחקיר שפורסם ב־The New Humanitarian, גורם פנימי בארגון אף טען כי מומחה אבטחה חיצוני התריע על חולשות במערכת ימים ספורים לפני הפריצה — טענה שלא קיבלה עד כה אישור עצמאי נוסף.

אך זו אינה הפעם הראשונה שבה מידע הומניטרי רגיש נחשף. אחד המקרים הבולטים התרחש ב־2022, כאשר International Committee of the Red Cross ספג מתקפת סייבר חמורה שחשפה מידע של יותר מ־515 אלף בני אדם. התוקפים חדרו למערכות של קבלן חיצוני בשווייץ והצליחו לגשת לנתונים על נעדרים, עצורים, פליטים ובני משפחות שחיפשו קרובים שאבדו במלחמות ואסונות. בעקבות הפריצה הושבתה מערכת “Restoring Family Links”, המשמשת לאיחוד משפחות שנפרדו בסכסוכים. מנכ"ל הארגון, Robert Mardini, הגדיר את האירוע כפגיעה “באנשים הפגיעים ביותר בעולם”.

בשנת 2023 דיווח גם Norwegian Refugee Council על מתקפת סייבר שפגעה במידע אישי של משתתפים בפרויקטים הומניטריים. הארגון לא פרסם את מלוא היקף הדליפה, אך הודיע כי נאלץ להשבית מערכות ולפתוח בחקירה פורנזית. האירוע עורר חשש במיוחד משום שה־NRC פועל באזורים רגישים כמו אוקראינה, סודאן, אפגניסטן וסוריה.

מומחי סייבר טוענים כי ארגוני סיוע הומניטרי נמצאים כיום במצב מורכב: מצד אחד הם נדרשים לאסוף כמויות עצומות של מידע כדי לחלק סיוע בצורה יעילה; מצד שני, רבים מהם אינם מחזיקים בתשתיות אבטחה מתקדמות ברמה של ממשלות או תאגידים גדולים. המעבר למערכות דיגיטליות — כולל רישום ביומטרי, אפליקציות סיוע וארנקים דיגיטליים — הגדיל משמעותית את הסיכון במקרה של פריצה.

החשש המרכזי הוא שדליפות כאלה אינן רק אירועי סייבר “רגילים”. בניגוד למאגרי מידע מסחריים, כאן מדובר באנשים שנמצאים לעיתים באזורי מלחמה, במחנות פליטים או תחת משטרים עוינים. לכן, חשיפת מידע אישי עלולה להפוך לכלי מודיעיני, אמצעי מעקב או אפילו לסכן חיים בפועל.